סופש ארוך רוגבי ופסטיבלים

מהר מאוד אני מתרגלת שהסופש שלי מתחיל בחמישי בערב (+שיעור קטן בשישי שלא נחשב)ומסתיים בראשון בערב. כיף חיים
אז, חמישי אחר הצהריים הלכתי לראות משחק רוגבי של השותפה שלי. הזמנתי כמה חברים למשחק וכששאלו אותי עם מי אני גרה לא הצלחתי לזהות. בחיי כבר חשבתי שאולי קרה לה משהוא. אבל דילן שיחקה וכנראה שיחקה מעולה. הבנות של הרוגבי תותחיות, 46 נקודות לנו (ubc)ואפס מאופס לאלברטה, הנבחרת היריבה. הבנות עושות מהלכים מתוחכמים ולא מפחדות מאגרסיביות. לא הופתעתי כי אני מכירה את האגרסיביות הנסתרת של בנות מכדורמים. היה כיף להזכר ולראות את המשחק. החלטתי שכאן אני בקטע של ספורט אז קניתי כרטיסים למשחק פוטבול של ubc שבוע הבא.
את ראש השנה עשינו כל הישראלים בבית הלל שנמצא ממש בתוך הקמפוס. אווירה ליברלית, תקיעה בשופר של הרבנית הראשית, השגחה פרטמת ווידאה שהיא לא התעלפה אחרי כל המאמץ שהופגן שם. וכמובן ארוחת ערב טעימה ובחינם. לפעמים משתלם להיות יהודית😉.
לפני הארוחה הלכתי לים עם חבר. זה היה היום הכי שמשי שהיה פה בוונקובר. 80% מהמתרחצים בחוף של הclothing optional בחרו בבגד ים הטבעי. חייבת להודות שלקח לי יותר זמן מבדרך כלל להקל את הסיטואציה.
את יום שבת הקדשתי לפסטיבלים. בבוקר יצאתי לfarmers market בחוות האוניברסיטה, טעמתי את כל הדןכנים האפשריים, צילמתי ירקות משונים ומעניינים דיברתי עם מוכרי חנויות וקיבלתי הזמנה לאירוע של מצילי מזון ביום רביעי.
בזמן שטעמתי עוגת הל מדהימה ממוכר אירני שגם איתו הספקתי כבר להגיע להסכמות שפוליטיקאים מושחתים? שיירה של מבוגרים וילדים חצו את היריד בתחפושות יער the forest keepers. אני מתה על זה שחזקים פה בסביבה.
כשסיימתי לטעום את כל מה שיש להציע (חוץ מתחרות הפאי שהייתה נראית סופר שווה אבל לא התחשק לי לחכות בתור)יצאתי לפסטיבל של המקומיים האמיתיים indegenous people. במילים פשוטות פסטיבל של האינדיאנים.
אני מסתובבת בפסטיבל בין חנויות של תכשיטים ועוגיות במחיר מופקע ובהתחלה חייבת להןדות שקצת התאכזבתי. אבל הגעתי להופעה של אומן מקומי שהתחיל לשיר שיר בשפת squamish על שם אזור בו אנחנו נמצאים. הוא כתב את השיר אחרי שסבתא שלו נפטרה ואז הןא הבין שהיא לקחה איתה לקבר את כל הידע שלה בשפה המקומית. היא הייתה היחידה שדיברה בה שותך ורוב הילדים שלה לא ממש מדברים בsquamish. אז האמן התחיל לכתוב שירים כדי להחיות את השפה. אהבתי.

אחרי ההופעה הלכתי למספרת סיפורים. זו הייתה פעילות שהותאמה לילדים אבל הדבר הראשון שהיא סיפרה היה שהמשפחה שלה במקור מהאזור שהיום סטנלי פארק (הפארק הראשון שביקרתי בו בוןנקובר) מסתבר שעיריית וונקובר גירשה את על מי שחי שם לקח את על המוניומנטים היפים, הכל כדי לבנות שם פארק. לא יכולתי שלא לחשוב שעיריית וונקובר הגשימה את החלום הרטוב של סמוטריץ ובן גביר. כמה שהמקום הזה יפה ליברלי ונוח הוא מחסה על עוולות העבר וההווה.
נרשמתי לניוזלטר של המרכז באוניברסיטה של האינדיאנים אז אהיה יותר מעודכנת ואולי גם ארחיב בהמשך.
הסיפורים שהמספרת סיפרה לנו היו שונים ומשונים אבל נהנתי להקשיב שם עם כל הילדים.
בכל פעם שהמספרת אמרה מילה בשפת הסקוואמיש היא ביקשה מהקהל לחזור אחריה. נדמה לי שזה חלק מהניסיון להחיות מחדש את השפה שהולכת ונעלמת.
בערב יצאתי עם שני חברים ישראלים למסעדת סושי (האוכל הכי זול כאן בפער) אכלתי סושי שיספק אותי לחודש הקרוב.
היום יצאתי לטיול אבל אכתוב עליו מחרRead more