ושישט והכניעה

נסענו לבקר בכפר ליד מנאלי, שהרגיש ממש כמו שכונה במנאלי אבל יותר רגועה, סגרנו הוסטל עם נוף מטריף וצוות שהתקשה מאד.
אכלנו במסעדה טיבטית נהדרת, חלק הלכו למעיינות החמים שהיו לא מאד מוצלחים על פי השמועות ושתינו את הצאי המוצלח ביותר.
חווית הצאי הייתה עוצמתית וגרמה ליובל לברר בדיוק מה הוא שם וללכת למכולת הצמודה ולקנות את החומרים המדוייקים בהנחיותו.
אחכ הגשם הכריח אותנו להישאר בהוסטל ולשחק קלפים ולקרוא ספר, סיימתי ביומיים את הספר החדש והנהדר שקיבלתי מיואב.
בערב אכלנו במסעדה מומלצת ומאכזבת במיוחד ולמחרת בצהריים קבענו שיעור בישול גם הוא עקב המלצות.
כנראה ששכחנו את מה שלמדנו בתאילנד שהמלצות זה שטויות והיינו צריכים רענון קטן.
הגענו לסדנא עם אישה אחת, שמונה אנשים, ומרבית הזמן עמדנו במטבח והסתכלנו, האישה כנראה גם לא ככ אהבה את זה שחסמנו לה את רוב המטבח והייתה מאד לא נעימה ודיברה איתנו באנגלית מעט מאד.
מתוך מגוון המתכונים איכשהו יצא שלא ידענו ובחרנו את אוצו המתכון בדיוק שלוש פעמים פעם אחת עם אפונה ופניר, פעם אחת עם כרובית ותפו״א ופעם אחת עם ביצה קשה שהיא גם טיגנה, כן היה בזה רק רוטב וביצה קשה- לא ברור מה המנה.
הכנו עם פארנטה שהייתה לחלוטין שיא הסדנא אבל לקחה שלוש דקות.
אחכ התיישבנו בשקיקה לאכול, אך כמובן שהגברת הלא נחמדה ישר הרסה את האווירה ונתנה לכל אחד טעימה קטנה, כשניסנו למזוג עוד שהיא הלכה לה חזרה למטבח היא תמיד חזרה ונזפה בנו שאנחנו מבזבזים לה אוכל- כיף!!
אחכ חזרנו כולנו למנאלי, מתוך מחשבה שזה היה היום האחרון שלנו עם החבורה החמודה שסיגלנו לנו פה עקב יציאתם למחרת בבוקר להאמפטה פאס, טרק של ארבעה ימים פה באזור ואנחנו עדיין לא מוכנים וגם קצת מותשים ורוצים לנוח בימינו האחרונים.
אחרי שיחה של החבורה עם הסוכנות הרחוקה ביותר שיכלו למצוא, קבלת כמה פרטים בסיסיים על הטרק אל עדיין די מעורפלים הם עבור אינסוף שיחות שיכנוע לי ולתמיר, בנפרד וביחד, עד שלבסוף שברו אותנו ובצהריים שלפני יציאת הטרק (עקב דחיית יציאתו ביום אחד) החלטנו להצטרף אליהם לעוד טרק אחד ולעוד ארבעה ימים ביחד.
בערב השתלטנו בשנית על הנונסטופ קפה והקרנו קונג פו פנדה 2 (ממליצים מאד) ואחכ חתכנו מוקדם לישון עם קצת חששות בלב האם יש לי כוחות נפשיים ופיזיים לארבעה ימים נוספים של טרק בגובה ושינה באוהלים אבל עם שמחה גדולה שיש עוד כמה ימים עם אנשים ככ טובים.Read more