עוד טיול בלהות לפנטיאון

אז הבוקר קמנו ברבע ל4 בבוקר חדורי מטרה לטיול בהמלצת מכר וותיק לזריחה על הר סמוך לרישיקש ממנו נרד במסלול שהוגדר על ידי הסוכנות כeasy trail no worries. הסוכנות ביקשה מאיתנו 800 רופי (33 לאדם) תמורת טיול הסעות וארוחות , טוב מכדי להיות אמיתי אבל מי אנחנו שנתלונן

מפה לשם יוצאים בדרך בחושך מוחלט נסיעה של שעה בערך שחלקנו יושבים בכלל נגד הנסיעה ואז מתחיל להסתובב ולהסתובב ולהסתובב בערך 35000 אלף פעמים שבנס לא נגמרו בקיא קולקטיבי

מגיעים למין מנזר חביב שם אנחנו צופים במה שאמורה להיות זריחה (אנחנו לא יודעים היה ממש מעונן) ואחרי בערך שעה של ציפייה לא ממומשת מתחילים לרדת למטה לארוחת הבוקר שנעשת בתוך כלוב מתכת שמגונן עלינו מהקופים הנחושים שצופים בנו בציפייה ושקיקה.

אחרי זה מתחילים בירידה החביבה , יעל לא מרגישה טוב והמסלול אמור להיות 12 קמ - לא פשוט בכלל אז המדריך אומר לנו שהוא יעשה מסלול קצר , מה שאנחנו לא יודעים זה שהמסלול הקצר יותר מורכב מדמיונו של המדריך

באמת הקילומטרים הראשונים עוברים בכיף ואנחנו ממש מבסוטים על המדריך- הוא אפילו עוצר ומביא לנו נשנושים שונים כמו שביקשתי ממנו יום לפני ואנחנו ממש מבסוטים, כך גומעים בערך 6 קמ

בקילומטר השביעי המדריך מסתכל לשני צידי הדרך ומחליט לפנות לתוך סבך שיחים בגובה חצי מטר בערך שבחוץ 30 מעלות ו100 אחוז לחות ואנחנו הולכים אחריו כי מה כבר יקרה הוא הוביל אותנו כלכך יפה עד כה

אז זהו שהרבה יכול לקרות ואנחנו הולכים בערך חצי שעה בתוך השיחים שמסתירים מאיתנו אבנים מחליקות ובורות רבים שאנחנו מנסים (בהצלחה חלקית בלבד) לחמוק מהם. המדריך גם מציין שכמה ימים לפני הוא ראה נחש קינג קוברה באותו מסלול מה שמעלה את מפלס הפאניקה לרמות חדשות

אחרי בערך קילומטר המדריך טוען שהגענו לחוף מבטחים ושיש מפל ממש יפה למטה, אבל לצערינו הדרך למטה כוללת הליכה בתוך נחל וקפיצה מחומות בגבהים שונים, בשלב הזה מחליטים לתת לו צ'אנס אחרון , שמתברר אחרי חמש דקות כצ'אנס אחד יותר מדי כי אנחנו שוב בתוך פאקינג צמחייה והמדריך עוצר כל שנייה לשאול מקומיים מה הדרך ולבצע שיחות פלאפון

בשלב הזה מגיעים מים עד נפש ואנחנו מחליטים ליטול את המושכות, חובשים את הפצעים (בעיקר שלי ושל נועה) מתחילים ללכת למעלה לכיוון כביש החילוץ אליו הנהג אמור להגיע

כמובן שהמדריך טועה גם בדרך לשביל החילוץ ואחרי עוד הליכה של חצי שעה בה אנחנו שומעים רשרושי נחשים ולכל אחד יש כמות זיעה שלא מביישת את תחרות החולצה הרטובה של רישיקש 2003 מקומי זקן מחליט לחוס עלינו ומכוון אותנו ממש פיזית לכביש שעובר קרוב אלינו!

הולכים כמה מאות מטרים אל עבר הישועה והיא מגיעה בדמות דרך עפר שיש בצידיה מכולת אפילו! מנשנשים את הפופקורן של המדריך ונלקחים חזרה אחרי חצי שעה על ידי הג'יפ שלנו, כל הדרך חזרה אני כמובן מסתלבט על המדריך שמצידו דואג להבהיר שהוא ידע את הדרך ואנחנו בחרנו לוותר (כן בטח) , בולעים את האגו ומחליטים לנצור את החוויה באוסף החוויות (טובות ורעות) הבלתי נגמר של הטיול..Read more