חסוס ומריה אורגים ונחים

קמנו לבוקר מלא בשיעולים רעים שגזר עלינו יום מנוחה בשלה. נמרחנו במיטה, יצאנו לבית קפה שלא איכזב עפ ארוחת בוקר מדהימה ואז הסתובבנו קצת בעיר. שלה לחלוטין מאד מקומית. אין כמעט תיירים, אם יש אז הם גם גואטמלים ומאד מרגישים שלא ככ מונגש פה. לא שצריך להנגיש משהו פשוט כולם חיים את חייהם.
שליו, המדריך הטלפוני שלנו לשלה, סיפר לנו שיש סדנאת אריגה מקומית חמודה מאד. אז כמובן שהלכתי, תמיר בא איתי ודי מהר מאס באירוע אבל אני מאד נהנתי.
זה ארגון של נשים למען נשים שכל ההכנסות של הסדנאות ושל החנות (שעושה משלוחים גם לארה״ב) הולכות לחשבון אחד של כל הנשים בשלה ובכפרים שבאזור ומכינות את הבדים.
אמפרו (Amparo), היא הנשיאה של הארגון, אישה מבוגרת ומקסימה שגם לימדה אותי איך לארוג את הבד עם הנול, משימה לט פשוטה בספרדית אך אפשרית. אמפרו וחברותיה ממש שמחו לשמוע שאנחנו מישראל, ישר הודו לנו על הברכה שנתנו להן ובהמשך אפילו צילמו אותנו לאינסטגרם שלהם וכתבו בענק ומהבהב ישראל. אהבה מאד מרגשת אבל גם מאד נוצרית, שכן הם כל הזמן אמרנו שאנחנו מאד יפים ומאד מזכירים את חסוס (ישו) ומריה. אפילו שמחו על הגוונים בשיער שלי והתבאסו על השיער הכהה של תמיר.
אחרי שעתיים של אריגה די מהנה ברגע שמבינים מה צריך לעשות קיבלתי פיסת בד קטנה שהכנתי (ודי יפה אם יורשה לי להעיד על עיסתי)
משם התגלגלו להוסטל, בכל זאת זה יום מנוחה, שם פגשנו את אלעדו וקט ששאלו אם אכלנו צהריים ואם נרצה להצטרף לארוחה בשוק בדוכן האהוב עליו.
ישר שמחנו, לבשנו את מעילי הגשם שלנו, ובאנו.

אלעדו לקח אותנו לדוכן מפוקפק בשוק מפוקפק ומלא בכלבים. הוא תרגם לנו את התפריט ומפה לשם תמיר לקח ״עוף מושחם״ ואני צלחת צמחונית בהשראת קט. קיבלנו כוס ענקית של תה היביסקוס (טירוף), מנת מרק מדהימה, וצלחת של אורז, אגואקטה (אבוקדו בעברית דלה), עוף/ ירקות, סלט שהיווה את הגבול החושש שלנו ובו לא נגענו (ירקות טריים וזה) סלסה ותפוחי אדמה (לא ברור מה קורה במדינה הזו אבל הם ממש טובים בתפוחי אדמה), האוכל היה ביתי וטעים והתקנחנו עם פירות שקיבלנו במתנה. במהלך הארוחה גילינו איזה אדם מטורף קט, חיה שמונה חודשים באוהל בפטגוניה, התנדבה בגמביה ובבקתה חסרת הכל בערך ועוד מלא סיפורים די מטורפים. אלעדו לא איכזב עם הצחוק שלו ועם הסיפורים על גואטמלה והעבודה מרחוק.
בסוף הארוחה חזרנו להוסטל ודרכנו נפרדו, כמובן שהמנוחה קשה יותר מהעשייה אז החלטנו לקחת מונית ל*מגה פקה* חנות יד שנייה עצומה מלאה בכל טוב במחירי רצפה (5 קצאל לפריט), לאחר שבילינו שם כמה שעות רצינו לצאת לשתות קפה ומצאנו קניון ענק שלא מבייש את מלחה. שם פשטנו על הוולמארט וקנינו מצרכים לבשל בהוסטל וקצת חטיפים לטרק ולנסיעות.

כשחזרנו בישלנו לנו ארוחת ערב שכללה את הביצים שקנינו שהתגלו כבר כקשות, אגואקטה אורז ומיני מזונות.
תיכננו את הנסיעה שלנו מחר לציציקסטנגו השוק הגדול במרכז אמריקה בעזרת טום, האמריקאי הקשוח בעל לב הזהב שהוא גם הבעלים של ההוסטל שלנו וגם הכפיל של גי ממשפחה מודרנית, והלכנו לישוןBaca selengkapnya