הטרק ‎לאגם: יום שני: xiprian

את הבוקר פתחנו בקומדור, מסעדה קטנה, למדנו שבתכלס דור זה מקום שעושים בו משהו comedor מקום שבו come (אוכלים) ונגיד תצפית זה מירדור, מקום שבו mira (רואים).
בקומדור קיבלנו ארוחת בוקר מקומית ובינונית כמנה ראשונה וופל בלגי מערבי וטעים כמנה שנייה. אחכ התארגנו, ייבשנו קצת את חפצנו הלחים בשמש ויצאנו לדרך עם המחשבה שהחלק הקשה מאחורינו.
הבוקר התחיל בירידה לעמק גדול ויפה, והמשיך בטיפוס של אותה הירידה רק מהצד השני של העמק על מה שנקרא ״הר הגלידה״ כי הטיפוס קשה ובסופו יש גלידה מנחמת.
הטיפוס אכן היה מתיש (יש האומרים הרבה יותר מהיום הראשון אפילו) משום שלמרות שהיה יותר קצר היה הרבה יותר תלול. בסוך העליה גילינו שמרקו, האיש שמכין גלידה ביתית מדהימה אצלו בבית, לא בבית היום, אז הר הגלידה שלנו יסתפק בגלידה רגילה מהמכולת. תמיר התרענן עם קסטה בינונית שמהר הוחלפה במאכל המצונן המקומי, בננה קפואה טבולה בשוקולד, במחיר של קצאל
אחד אין לה מתחרים.
מה שכן היה מאד נחמד בכפר של הר הגלידה זה כמה כולם ממש שמחו לקראת בואנו והתרגשו, מסתבר שהחברה של הטרקים עובדת איתם והורגש כמה שהם מכירים את הכפר.
לאחר הבננות ונאום ארוך מידי של ריקרדו על מצב
ההגירה בהונדורס וגואטמלה המשכנו בהליכה שעברה דרך מטעים יפים ואז שוב דרך יער עננים.
בסוך היער חצינו שבעה נהרות, שהיו חלק כיפי מאד בהליכה, ולאחר מכן עברנו במרעול (שביל זו באמת מילה מוגזמת), שגם הוא כמובן כלל טיפוס קצר אך תלול (כזה שדורש עזרה של הידיים כדי לעלות). הגשם תפס אותנו בחצי שעה האחרונה וריקרדו שלראשונה הוביל את השיירה התעקש שלא נעצור לשים מעילים כי אנחנו כבר ממש קרובים (הוא הוציא את המעיל שלו אבל, קטע מסריח שלא אשכח).
ההומסטיי היה מקסים, הדליקו לנו מדורה ושתינו בירות והמשפחה הכינה לנו ארוחת ערב ממש טעימה. קצת פיטפטנו ומהר נרדמנו כדי שנקום מחר לזריחה.Leer más