הטרק לאגם: יום שלישי: סן פדרו

קמנו בשלוש וחצי התארגנו ויצאנו בחשכה לנקודת תצפית לזריחה. ההליכה הייתה קלילה על צד הכביש דרך כפרים ואנחנו קיבלנו ליווי משטרתי כי מסתבר שזה לא הכי בטוח בשעות האלה באזור הזה. במהלך ההליכה יכלנו לראות את הכוכבים בצורה ברורה וזה היה כיף מאד וגם מעלה אופטימיות שכן הימים האחרונים היו די מעוננים וכללו הרבה ״אם לא היה עננים הייתם יכולים לראות….״ מצד אלכס.
אולם כשהגענו לתצפית כמובן שהיא כולה הייתה ענן אחד גדול. לא נתנו לזה לבאס אותנו יותר מידי, הכנו שוקו וקפה, פתחנו את השקי שינה וחיכינו.
לאט לאט השמש עלתה ואיתה גם העננים זזו והייתה לנו זריחה יפה ממש!
מסתבר ששבט המאיה האמינו שהר הגעש סן פדרו והר הגעש אטיטלן היו בזוגיות, הם היו שולחים אחד לשני אותות עשן, אבל הם היו מאד רחוקים אחד מהשני, אז יום אחד אטיטלן שלחה סימנים להר געש אחר שקרוב אליה יותר- טולימן. סן פדרו כעס מאד וערף לטולימן את הראש. היום אפשר לראות שיש מעיין גבעה קטנה למרגלות טולימן שהיא כביכול הראש הערוף שלו.
אחרי הזריחה, קצת שיבולת שועל מגעילה, משחקים עם קסי וסנדרה ומנוחה יצאנו לירידה. הירידה הייתה בערך שעתיים תלולות ומחליקות אבל הנוף היה מרהיב ואלה היו השעתיים האחרונות של הטרק אז אני קצת לא רציתי שהן יגמרו אל הן עברו ממש מהר.
הגענו לעוד נקודת תצפית בסן חואן שם ראינו ציפורים מרשימות ממש בוויבים של שלדג, היה ממש מגניב ויפה והאגם באמת מאד מרהיב.
משם הלכנו לבית קפה לשתות שייק גרוע מאד שלי ומוצלח מאד של תמיר (לא להתקרב לפפאיה זה תמיד הורס הכל) ומשם לקחנו פיק אפ טרק של כמה דקות לסן פדרו
הגענו למסעדה די מסריחה (ליטרלי) אבל ממש על האגם, הזמנו אוכל וירדנו לאגם
שם היה מזח שהיה אפשר לקפוץ דרכו למים
משום שאיכשהו זכינו ביום שמשי וחם (או לפחות בכמה שעות כאלה) דרבנתי את תמיר שנקפוץ ביחד ונהנה ממה שאפשר- וכך היה!
קפצנו למים הקרים ושחינוもっと詳しく