תמיד לפני הגשם

לפני שנה, ברביעי לספטמבר
יומיים לפני שאמא כתבה לי; ״ גולשית, דברי איתי כשתוכלי, אצלי יש התפתחויות מעט מדאיגות״
רשמתי רשימה של כל חבריי
מי ידעה שהרשימה הזו תפתח שער למסע התבוננות כואב וחשוף, שמזמין אותי לסמן למיין ולדייק (שוב) את משמעות המילה הזו בשבילי
ואת המעשים של הסובבים אותי אלי. בנוגע לאהבה זה ברור, אך גם ברור שאהבה לא מספיקה בדיוק כמו הכוונות הטובות.

איפשהו במסעי אל האהבה העצמית חרטתי את הזכות והחובה. חובתי היא לפתוח את הדלת
וזכותי היא שייפתחו בפניי את הדלת, אל העולם הפנימי ואל הלב הפועם.
הרוח ששורפת סוגרת את הדלת, ואפילו נועלת
מוסיפה עוד אבן דרך לקראת פתיחתה בשנית
אם אי פעם תוכל.

הכותרות משתנות, המהות מתערבבת והלב נשאר כואב, צמא ורעב
אין לי דרך להחליט על האופן בו תיכנסי פנימה
יש לי דרך להשפיע, להכווין וללוות

אך אם התייבש האגם, יוכל להתמלא שוב?

https://open.spotify.com/track/6QjVqBE5f6MJWRFM…Les mer