Chyolāṅpāti̇̄

אז אחרי 18 שעות באוטובוס חזור מברדיה (חובה לציין שכבר התרגלנו לשגרת החיים באוטובוס) הגענו ליומיים של סידורים בקטמנדו והוצאת הטאי פאס (בהצטיינות) החלטנו לצאת לטרק האגמים הקפואים בלי מדריך מתוך אמונה בעצמנו וניסיון שצברנו באנאפורנה

היום הראשון כלל (איך לא) נסיעה של 8 שעות עם עצירת דאל באט בעיירה בידור שתוגדר מאוחר יותר עי תמיר כדאל באט של הטיול שכן היה חריף בדיוק במידה הנכונה וכלל מילואים מהירים ומדוייקים וגם כלל בתוכו צ'יפס קריספי שתרם לכללותה של המנה

מגיעים לעיירה דונצ'ה שם מבלים את הלילה במלון מרשים ומשופץ (בסטנדרט נפאלי כמובן) על אף שלא היה כיור בשירותים, דבר שיעל לא הבחינה בו כל השהות (סטנדט יורד. ומתכוננים ליום הראשון של הטיול

ביום הראשון של הטיול מתחילים בהליכה קלילה ואז מגיעה עלייה תלולה שלא נגמרת, ואז הולכים עוד שעה ועוד שעה , והסוף לא באופק , אז מחליטים לאכול צפאטי עם טונה ולעזור כוחות להמשך העליה . ממשיכים בעליה והנופים היפים שנשקפים ממנה של נהר שזורם לצידנו והיער הבלתי נגמר שנפרס לפנינו, כך יצא שעלינו ביום אחד 1400 מטר בגובה, לא פשוט אך מספק.
בסוף מסיימים את היום בהוסטל נחמד שמנוהל על ידי ילדה בת 20 ואחיותיה בנות ה5 והשנתיים ובקניית גבינת יאק קשה ונהדרת ממפעל הגבינות המקומי שהופכת לכריך מנחם וטעים .

היום השני ממשיך את מגמת הטיפוס אבל אנחנו מתנחמים בכך שהגבהים לא כלכך משפיעים עלינו, הלכנו גם קצת במישור שהיה חידוש מרענן ביחס לאתמול, והיום עובר די בקלילות ואפילו פוגשים מטיילים נוספים מהודו ומישראל. עם הבחור ההודי אפילו הלכנו כמה קילומטרים בהם סיפר לנו על חייו (ולא בפרטים בכלל), עצרנו לעצירה ארוכה במיוחד של תה ונוף מרשים של פסגת הלאנגטאנג.
מגיעים להוסטל מוקדם בסביבות 11 ואוכלים מרקים טעימים וצופים בסופה שמתחילה בערך שעה אחרי שאנחנו מגיעים , מתחילה בגשם שהופך לברד שהופך לשלג מרגש (פעם ראשונה שיורד שלג על יעל!! והיא יוצאת מההוסטל להתפעל) ואנחנו צופים בו מהחדר המחומם שלנו, קוראים ספר ומפטפטים עם המקומיים ששוצפים את הטרק.

ללא ספק רגע השיא של היום מגיע בשעת השקיעה על רכס האנפורנה, ממנו נראה שאי אפשר לברוח, היה שמיימי.Läs mer