Ban Fa Mui

המזג האוויר הטרופי בצפון תאילנד שונה ומיוחד.
בבוקר המוקדם קר מאוד, השמיים מלאים ערפל בגובה כמה מטרים מהקרקע שמחסה את כל הג׳ונגלים וההרים.
לאחר מכן קרני שמש מבצבצות להן, השמיים מתבהרים לתכלת צלול ועמוק והשמש קופחת.
אחרי 12 ימים שבניהם פאי, ומא הונג סון, אני עוזב את המקדש ונוסע לצ׳אנג מאי, העיר המרכזית של צפון תאילנד.
במיני וואן בדרך לצ׳אנג מאי הכרתי חבורה של חמישה ישראלים, ובמחשבה מסויימת שמחתי לחזור לעיר תוססת מלאה אורות.
כשהגעתי לצ׳אנג מאי הדבר הראשון שעשיתי אחרי שעשיתי צ׳ק-אין בהוסטל שצמוד לעיר העתיקה, נסעתי לקניון ונהנתי מהסיפוק לאכול סופסוף אוכל מהיר.
אכלתי KFC וקינחתי ב Swensen’s ואחר כך הלכתי לבר מקומי שהייתה בו הופעת דראג שנכנסתי אליו באמצע המופע וכל הכסאות היו מלאים באנשים.
שם פגשתי את החבר׳ה הישראלים שליוויתי איתם את שאר הערב, שבמהלכו הם הציעו לי להצטרף אליהם לקורס בישול שהם עושים יחד: כאחד שמטייל לבד, קורס בישול לא היה חלק מהתוכניות שלי וראיתי בזה הזדמנות נהדרת כדי לחוות קצת יותר מקרוב את המטבח התאילנדי המסורתי.
יום אחרי קמתי לבוקר בלי תוכניות.
הלכתי לבריכה במלון של הישראלים שהכרתי, משם אכלתי בוהוריים במקום שהמליצו לי עליו אחת הישראליות שפגשתי, ומשם הלכתי לבנק בקניון כי רציתי להוציא יותר כסף ממה שהכספומט מציע והבנתי שרק שם אפשר להוציא סכומים גבוהים יותר אבל גם כשהגעתי לבנק לא יכלו לבצע את הפעולה הזאת בשבילי.
אחרי זה נשארתי לנוח בבריכה של המלון, ניסיתי לתכנן את הימים הבאים שלי ללא הצלחה מרוב הסחות הדעת והאפשרויות.
דבר אחד שידעתי בלב שלם זה שאני רוצה זה להמשיך לשטוף את העיניים בנוף הירוק והטרופי של תאילנד שוב וחשבתי לנסוע לצ׳אנג ראי אבל כל אתרי הטבע נמצאים מחוץ לצ׳אנג מאי ולמטייל בודד זה יוצא יקר ההסעות.
בערב היה שוק בוטיק באיזור בצ׳אנג מאי שנקרא Nimman ולאחר מכן נסעתי לשוק לילה שמקימים כל יום ראשון שנקרא Sunday street market.
השוק היה ממש מגוון ופרוס על רחובות שלמים בצ׳אנג מאי.
בשוק לילה פגשתי את עומר ועלמה שאיתן אני מטייל ממש עכשו, שתי בנות מהממות, אינטיליגנטיות ומרוממות רוח שסיפרו לי שהתוכנית שלהן בגדול זה לנסוע לצ׳אנג ראי ושמחתי מאוד לשמוע שעוד אנשים מחפשים להמשיך ולגלות את הצפון.
אחרי בטן מלאה וחולצה מכופתרת שנוספה לשאר החולצות במוצ׳ילה שלי, הגיע חצות ואני בדרכי להוסטל שרק שמתי את החפצים שלי בו ולא עשיתי בו עדיין צ׳ק אין.
מפה לשם הלובי של ההוסטל היה סגור והיתה רק כניסה צדדית שבה ישבתי וחיכיתי עד שבעל ההוסטל הגיע והביא לי מפתחות לחדר שאני ישן בו והלכתי לישון ב01:30 עייף אך מרוצה.
למחרת התעוררתי מאוחר, הלכתי לסופרמרקט הקרוב וקניתי שישיית מים שסחבתי חמש קומות עד לחדר בהוסטל, אחרי זה הלכתי קצת לבריכה ומשם נפגשתי עם שני בחורים נחמדים לארוחת צהריים במסעדה מקומית בקאוצ׳סרפינג, משם הצטרפתי לזוג הישראלים שהכרתי ופגשנו את פלואי, שהעבירה לנו את הקורס בישול לפני יומיים.
היא לקחה אותנו למסעדה מקומית של בן זוגה ששם יש מבחר של בשרים וירקות שמבשלים על הגז בסגנון ״אכול כפי יכלתיך״.
ניצלתי את ההזדמנות שבה אני יושב עם מקומית כדי להתייעץ איתה על מקומות שמומלץ להגיע אליהם באיזור צ׳אנג מאי.
ההרגשה הייתה מבלבלת משום שכמות האפשרויות וחוסר ההחלטיות מנעו ממני לתכנן הלאה את הימים הבאים שלי והרגשתי תקיעות ואכזבה.
כמה דקות אחכ הסתכלתי על נקודה מעניינת שפלואי המליצה לי עליה - Doi inthanon, ההר הגבוה ביותר בתאילנד.
במקביל דיברתי עם עלמה והיא סיפרה לי שהיא ועומר בדיוק מתכננות למצוא דרך להגיע לשם, ובאותו הרגע המדוייק הזה הבנתי שזה סימן עבורי להצטרף.Read more