Ban Tio

שבורות לב קמנו לבוקר של עזיבת פיסטנולוק אחרי שבוע שבאמת עלה על כל הציפיות שלנו והיה פשוט בול. ירדנו להפרד ממארק ורשמנו לו פתקים של המלצות מכל הלב שיתלה בהוסטל, אשתו המתוקה הזמינה לנו טוקטוק לתחנת אוטובוס ונפרדנו בעצב ואהבה כשהם יצאו לנופף לנו מהדלת ממש כמו אמא ואבא. עלינו על אוטובוס ללואי שהיה אמור לקחת בערך 3 שעות ובפועל לקח בסוף בערך 5. ניצלנו את הנסיעה להשלמת פינגווינים, קצת מוזיקה ונחת והרבה נופים יפים מהחלון. איפשהו באמצע הייתה עצירה וכל מני תאילנדים ירדו לקנות אוכל ואנחנו לא ממש הבנו את הסיטואציה אבל היינו סופר רעבות, ודיברנו בינינו על הרעב ומה עושים איתו ואז משום מקום התאילנדים שישבו בספסל לידינו פשוט טפחו לי על הכתף והביאו לה קופסא מלאה באוכל. היינו בהלם ושאלנו אם בטוח והם פשוט חייכו והנהנו לנו, סופר לא ברור אבל אנחנו שהיינו ככ מורעבות לא שאלנו שאלות ואכלנו שבענו ונהנינו.
הגענו ללואי, עיר חמודה עם אווירה די כפרית והרבה הרים מסביב, מרגיש שהיא באמצע הטבע, והמזג אוויר קריר מהרגיל. למרבה האכזבה לא נחת עלינו מארק של לואי והחיפושים היו טיפה יותר מאתגרים. אחרי הסתובבות די קצרה וכמה מפגשים עם ילדות תאילנדיות שבא לך לקחת הביתה, מצאנו לנו חדר מפנק במיוחד באחלה מחיר ואחלה מיקום. משמח.
יצאנו לנו לשתות קפה, הלכנו למקום שעלמה דקרה בגוגל מאפס מבעוד מועד והיה ממש יפה ופוטוגני ועם לאטה מפנק וניצלנו את הזמן להתאפס קצת על איפה אנחנו נמצאות ועל תכניות לימים הבאים. תוך כדי הבנו שמצטרף אלינו מחר עומר לטייל איתנו בשבוע הקרוב עד החזרה לבנגקוק וגם לפי זה התאמנו את התכניות.
יצאנו לסיבוב ערב בשוק המקומי וחיפוש אחר מסעדה שלקח לא מעט זמן, חיי הלילה לא כל כך ברורים לנו כאן בלואי, אבל בסוף מצאנו את מבוקשינו ואכלנו ארוחת ערב מוצלחת עם סלט פפאיה שהיה די חריף וגם עלמה אכלה ממנו ונשארה בחיים שזו גאווה גדולה לכל הדעות.
קינחנו כמובן בנוהל בגלידות מהסבן אילבן וחתכנו לסשן קלפים מטריף בחדר ושטויות עד שהלכנו לישון בציפייה ליקיצה הטבעית של מחר.Read more