Siquijor

אני מגיע בשעת ערב מאוחרת לאי.
הרחוב ריק מאדם, חושך מוחלט.
אני מצלצל בפעמון ומגיעה אישה לפתוח את השער.
היא הייתה מאוד מופתעת שהגיע אליה אורח, ואני הייתי מופתע שאני לבד לגמרי בהוסטל שלה.
היא מכניסה אותי אליה הביתה, אחרי הכל היא לא ראתה מטיילים מזה שנתיים.
היא מכינה לי טוסט עם גבינה וביצה, החשמל נופל, ואני יושב לאכול אוכל חם ובייתי.
הפסקות חשמל הן דיי לגיטימיות באי, אז היא מדליקה נרות ומזמינה אותי לצ׳ייסרים.
כאן מתחיל סיפור האהבה שלי ושל צ׳ילס (רייצ׳ל).
היא נתנה לי להרגיש בבית, בישלתי לעצמי, עשיתי כביסה, ישבנו לקשקש בסלון מידיי פעם ונהננו מהחברה שסיפקנו אחד לשנייה.
החלטתי לעצמי שסיקיהור יהיה המקום בו אני ארשה לעצמי לנוח, לא לנסות לרוץ אחרי אטרקציות וריגושים.
באי הייתי בשני מפלים מטורפים עם אפשרות לקפוץ למים מכל מיני נקודות שקפצתי בחלקן.
התאהבתי במנה הפיליפינית מונגוס, מרק קטניות.
הכנתי עם צ׳ילס שקשוקה! צפיתי כל יום בשקיעה בצבע אחר, יצאנו לרקוד בשישי בערב במקום הכי מדובר באי והיו לא פחות מ500 איש, הכרתי אנשים שלקחו אותי לפסטיבל בהרים שהיו בו הרכבי רגאיי שעשו אחלה מוזיקה, צללתי עם אזיה וצ׳לסי המתוקים שהכרתי באותו שישי בערב וראיתי צדפות ענק, ומלא כוכבי ים וכמובן שאזיה המלכה עשתה לי תמונות מתחת למים.
אני לגמרי מרגיש שהצלחתי להפוך את המקום בדיוק למה שרציתי, אפילו שאני לא יודע איך לתכנן את המשך הטיול שלי קדימה ואני לא מתרגש ממפלים יפים, או חופים אקזוטיים, אני שואל את עצמי מה יש בפיליפינים שעוד לא ראיתי.
אני מרגיש שהשאלות הנכונות מגיעות אליי בזמן הנכון, ובזמן הנכון מגיעות ההחלטות הנכונות.
תודה סיקיהור.Read more