Bangkok to Pai 0.1

קמתי הבוקר והבנות מצאו חדר באותו ההוסטל שמיועד ל3 אנשים ולי יש עד 13:00 לעשות צ׳אק אאוט.
ירדתי ל7/11 וקניתי קורנפלקס, מיץ תות, וגם וופל בלגי.
אכלתי ועשיתי צ׳אק אאוט להוסטל שהזמנתי בבוקינג שממש קרוב למקדש הבודהה השוכבת, בפנים הצטלמתי עם נזירים והבודהה, היה גם מוזיאון קטן על שיטת המסאז׳ התאילנדית המסורתית.
משם המשכתי לסאבווי ואחרי החלפת רכבת הגעתי למתחמי קניון ענק שנקרא ״סיאם פרגון״.
אכלתי במסעדה קוריאנית והלכתי לקניון אחר ובו אקווריומים שנכנסתי אליו ולא היה מרגש במיוחד, משם המשכתי לבניין הכי גבוה בבנגקוק שהשקיף על כל בנגקוק והיתה רצפת זכוכית כאטרקציה משעשעת שלגמרי יכולה להמחיש את הגובה.
חזרתי להוסטל שהייתי בו לגמרי לבד והזמנתי Grab מ-Taco bell.
קמתי בבוקר עייף מאוד כי ישנתי מאוחר וקמתי מוקדם, אכלתי ארוחת בוקר עוגת גזר ומיץ פסיפלורה שבקושי היה בו משהו לשתות משום שהתאילנדים שמים במשקאות שלהם קרח עד הסוף.
המשכתי ללכת בהמשך הרחוב והגעתי במפתיע לשוק הפרחים, חזרתי להוסטל לקחתי את החפצים שלי והזמנתי הוסטל אחר לישון בו.
זה יום שלא תכננתי יותר מידיי כי הייתי מאוד עייף ותשוש ומיציתי את בנגקוק וגם התחילו לי שפשופים ושלפוחיות מהסנדלים שניסיתי ללכת איתם.
הזמנתי הוסטל קרוב לבית חב״ד והודעתי לרב נחמיה שאני מצטרף לארוחת שישי.
הגעתי להוסטל חמיד שהיו בו תיירים מכל העולם: מהודו, מניאמר, גרמיה, קנדה.
עשיתי שנת קמתי להתקלח ולבשתי חולצה לבנה חגיגית והלכתי לבית חב״ד.
לגמרי ממלא את הלב להגיע לאכול ארוחה חמה ולהכיר את הישראלים שנמצאים כרגע בבנגקוק.
הכרתי זוג בנות שמטיילות יחד ששמן תמר ורננה והן נתנו לי מלא עצות בנוגע לפאי בצפון.
חזרתי להוסטל והצטרף לחדר שהייתי בו עוד מישהו ממוצא תאילנדי ולגמרי ראיתי בזה הזדמנות להכיר מקומות דרך מקומיים.
דיברנו הרבה עד שהוא ניסה להתקרב אליי ואני נבהלתי מאוד, התחלתי להילחץ ולא ידעתי מה לעשות.
ארזתי את הדברים שלי והשעה 01:30 בלילה, ירדתי לקבלה וביקשתי חדר אחר/פרטי והודעתי נחרצות שאני לא מתכוון לחזור לאותו החדר.
הבחור בקבלה אמר שאין לו חדר פרטי בשבילי והכל מלא ואז בחורה בשם ראמה, מוסלמית אינדונזית בת 28 שמטיילת בתאילנד קלטה את הסיטואציה והציעה לי לישון איתה בחדר הפרטי שלה והציעה לי את הספה שלה.
בבוקר התעוררנו מאוחר, בערך סביב 12:00.
זאת בזמן שהבחור ההודי שעובד בהוסטל דפק בדלת חזק והעיר את ראמה שפתחה לו את הדלת בזמן שגם אני התעוררתי ועשיתי את עצמי ישן, כי שילמתי רק לילה אחד והייתי צריך לעזוב את ההוסטל.
הבחור ההודי נכנס ואני עשיתי את עצמי ישן, הוא העיר אותי ושאל אותי אם אני רוצה להאריך את השהייה שלי כי הייתי צריך להתפנות מההוסטל מדום שהשעה כבר 11:30.
התעוררתי לאט ועשיתי את עצמי מעופף וישנוני כדי שיניח לי, הוא עזב את החדר של ראמה התארגנתי ועזבתי את ההוסטל ועברתי לבית חב״ד ואכלתי חמין ואורז וראיתי שוב את תמר ורננה.
לאחר מכן עברתי איתן למלון שלהן ותכננתי את הנסיעה שלי לפאי ברכבת לצ׳אנג מאי ומשם הזמנתי מראש מיני וואן.
ישבתי על ההזמנה ועשיתי חיפושים בערך 45 דקות בגלל חוסר ההחלטיות שלי ואז האינטרנרט או האתר לא עבד לי והחלטתי להגיע לרכבת בעצמי ולקנות כרטיס.
הגעתי כשעתיים וחצי לפני הרכבת במונית וקניתי כרטיס.
הרכבת לא מפותחת בכלל, חולדות וצפרדעים על המסילות, אנשים עוברים על המסילות הישנות מצד לצד כל הזמן, הכל ישן וחלוד ולא ידעתי לאיזה רכבת לצפות.
בזמן הפנוי שלי הלכתי ל7/11 שהיה בערך כקילומטר מהתחנת רכבת וקניתי לי כל מעני דברים שישתיקו את הרעב עד למחרת בבוקר.
בכל פעם כשרכבת נכנסת לתחנה שוטרים שורקים ומרחיקים אנשים מהפס הצהוב, ויש גם שוטר בקרון האחרון שמנופף בדגל אדום כדי שהנהג יקבל סימן לעצור בתחנה.
הרכבת מגיעה, אני מתיישב במושב שלי ובשעה 21:00 החליפו את המושב שלי והפכו אותו למיטה.Read more