הדרך לדלאט

שטנו חזרה אחרי ארוחת הבוקר באגם לאק, אל עבר הגדה שממול, בה חיכו לנו הכנופייה עם ההונדות מוכנות לפעולה.
אבא ועומרי רכבו על פילים בזמן ששוטטתי לי בכפר שבקלות יכול היה להיות מוקד תרמילאי חזק אם רק היו בו הוסטלים וכמה מקומות מגניבים לשבת.

היום הדרך עולה בגובה אל ההיילנד והאוויר מתקרר.
השיירה חוצה אגנים אל עמקים עצומים, צבועים בחמישים גוונים של ירוק והראות מאפשרת לאופק להסתיים בקצה העולם.
נדמה לי שאם יש מדינה לעשות על אופנוע זו ויאטנם.

היום בתוכנית איך הם מכינים את זה, אנחנו לומדים על משי.
תכלס, פשוט מפעל להרג התולעים שנמצאות בתוך הגלמים רגע לפני שהן משנות צורה לפרפרים (כדי שלא יקרעו את סיבי המשי בבקיעה, מרתיחים אותם וכל המפעל מריח כמו מרק תולעים).
שתינו Wessle Moka - פולי קפה שנקלו אחרי שחירבן אותם סמור! הקפה טוען לרשימת מהטובים בעולם והמקור שלו הוא באינדונזיה, חוויה.
הפקנו צבע אדום מזרעי אנטו וראינו שדה (?) של דרגונפרוטס.

לקראת סוף היום עברנו במפל שמעליו עומדת הבודהה הכי מרשימה וגבוהה שראיתי, מפוסלת מאבן ועומדת על שתי רגליים.

הרודטריפ נגמר במלון שלנו בדלאט. נפרדים מכל החבר'ה, אבא מנצח אותי בפול, ארוחת ערב מפנקת, בירה בבר שהדרך מקומת הכניסה למרפסת למעלה היא בעצם מבוך קריפי וחשוך וחזרה למיטה.

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על איך זה להיות פול שמחליק לו בתוך סמור כל הדרך לכוס קפה של בוקר.
פיסRead more