סיאםם ריפס

יצאנו למעבר גבול בתשע וחצי אחרי המתנה ארוכה בסוכנות לסירה שתגיע
נסעו איתנו משפחה הולנדית מגניבה שמטיילת כבר כמה חודשים במזרח עם ילדים קטנים שעוד ירביצו ויבכו בהמשך
משחדים את הפקידים במעבר גבול, נזהרים מעקיצות, ויזה בחום של הישמור וחוצים ברגל בין לאוס לקמבודיה.
דגל חדש לפינגווין.
נחטפים לוואן הראשון. אחרי דרך קופצנית ראשונה אנחנו יורדים בסוכנות/מסעדה שמחלקת את המיניואן הראשון לשני מיניואנים נפרדים. היא גם מגישה אוכל, ומלחיצה את כולם באווירה אינטנסיבית לא מוסברת, קבלת פנים ראשונה בקמבודיה.
על הואן השני המרופד והויאייפי שלנו אנחנו יחד עם המשפחה ההולנדית, זוג ספרדי שקט, נהג אווירה ואני מרגיש חלק ממשפחה ביזארית כזו שברודטריפ.

בערך בשבע וחצי בערב, תשושים אחרי דרך קופצנית שנייה אנחנו נוחתים בסיאפ ריפ
טוקטוק לוקח אותנו להתלבט בזיפזופים בין דורמז מומלצים ואנחנו מתמקמים בonderz המפורסם עם כל הבריכות ואווירה אינטרנשנלז.
קיבלנו חדר ריק ויצאנו לסידורים, אוכל, להידפק מהדולר והריאל ולגלות שקמבודיה היא מקום יקר ביחס לכל המדינות מסביב

4:10 בבוקר השקמה, סגרנו סיור מקדשים בזריחה, אני מתעורר חצי מת אחרי היום נסיעות הקשוח בשילוב עם הנגיף ובחוץ גשם.
אנחנו מתארגנים כמו זומבים וב4:30 כתבנו לרוי המדריך שהגשם (עייפות) כבד עלינו ואנחנו נדחה ליום אחר.
במקום, חזרנו לישון, אכלנו סמוטי בול לארוחת בוקר, התפננו בשמש ליד הבריכה בוונדרז, חקרנו על יפן ועברנו למלון שמצאנו באייר בי אנד בי.
חוויות מהמלון
שידרגו אותנו לסוויטה בשביל הכיף (שני כיורים)
קיבלנו ערימות של צלחות פירות בחינם
בריכה, בקבוקי מים קרים בקבלה ביחד עם עוד שלושה אנשים שמתעקשים שתשב כדי שהרגליים לא יכאבו מההמתנה
כל אחד מינימום רמת שירות של סיקס סנסס בזמן שאנחנו מתמקחים על מחירי חדר בהצלחה למקבל את הבאדג'ט והפלז'ר

יום כיפור מגיע ואנחנו יהודים טובים בגולה אוכלים מפסקת יחד עם שחר, ישראלית נוספת.
ישנו המון, קמנו, תשחצים, ישנו שוב, קלפים, ספרים והפעלות ליום כיפור. למרות שאין דרך להרגיש את כיפור כמו בארץ, כשהכל עוצר נסגר ומתכנס פנימה, שמחתי על ההזדמנות להיגמל מהדחף לאכול, לשתות, להיות בטלפון ולקחת אליי את היופי שביום.

סגרנו כרטיסי טיסה ליפן, הגשמת חלום, ההתרגשות ואופוריה בשיא, שרים ביג אין ג'פן בלופים בלי לדעת את המילים.
עשינו את הסיור מקדשים בזריחה עם רוי המדריך המקסים. כבר אחרי הרבה זמן במזרח נגמר לי הדחף ללכת לראות מקדשים אבל וואלה היה מרשים במיוחד, מומלץ.

באחת המסעדות, בדרך לשירותים אני מרגיש בנוכחות מיוחדת שצופה בי אבל לא מהמקום הצפוי
בתוך מקרר משקאות של קוקהקולה, אחרי שנייה של איפוס, אני מוצא כלב עם עיניים מלחיצות שמתחיל להתחמם עליי בנביחות שגיליתי אותו. התמונה אומרת הכל.

נפרדים מסיאפ ריפ שהייתה בשבילנו בעיקר מקום להחלים ולהירגע ועולים על סליפר לכיוון קמפוט

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על מה שהיה גורר אתכם להתפאנן במקרר משקאות
פיסRead more