קמפוטינג

הסליפר לפנום פן טס ועבר כמו חלום אחד ארוך.
נחתנו לתחנה מרכזית בחמש בבוקר לקונקשיין של שעתיים שהתברר כשלוש
התמקמנו בבית קפה של התחנת דלק כבסיס אם, שם צחצחנו שיניים, שעחקנו פוקר סיני ויצאנו להסתובב בשוק בחוץ
הפירות היו נוצצים גדולים ומגרים, סחורה מיובאת מניוזילד כל תות מלמיליאן, מה קשה הייתה האכזבה לגלות שכל יחידת בננה תפוח או תפוז עולה דולר, או שלוש לשקית ענבים קטנה
בפרצוף חמוץ לקחנו תפוח ותפוז לארחת בוקר.

ואן לקח אותנו לכיוון קמפוט בדרך ארוכה מהצפוי שהביאה איתה עוד הופעה תיאטרלית בעצירת אוכל
אנחנו מבינים שצריך להזמין משהו לאכול, אין תפריט וכולם אוכלים מרק בשר, אז ניגשים אל המטבח וקולטים את קופסאת האורז המאודה.
אנחנו מצביעים לטבח ואפילו לוקחים צלחת חדפ להדגים איך אנחנו לוקחים רק סטימד רייס.
סטימד רייס? שואל הטבח בפרצוף מבולבל, מפה לשם הוא ניגש לטלפון, נותן לנו לדבר עם החבר האינטרנשיונל שלו שיודע אנגלית ואנחנו לוקחים צלחות אורז מאודה בטיבול של רוטב סויה מעל.

לוונדרז קמפוט הגענו במבול שלא הפסיק כמעט כל היומיים.
פגשנו את מאיה ותאיר, המשקיות מהפלוגה בבאח שגם יובי מכירה מהודו ויצאנו איתן לסיבוב סביב כיכר הדוריאן, מלך הפירות, ולראות שקיעה בבר על גדות נהר הקמפוט.

למחורת הגשם מתווה לנו תכנון של סיור בחוות פלפלים. לא צ'ילי, התבלין, שחור לבן אדום ירוק.
סיור חינמי בין המטעים שבבעלות שני חברה מערביים, ולבסוף טעימות של כל הפלפלים והתערובות, איזה 17 ליקוקים של האצבע ודירוג בטבלה של מהתחברתי לסבלתי
סך הכל, חוויה שהייתה חלבית ופושרת כמו המילה 'בסדר' אבל לפחות היה קיק של חריף.
יצאתי מהחווה עם טראומת פלפל שתלווה אותי בימים הקרובים אל תוך ארוחת ערב של המבורגר צמחוני מטובל באיך לא, מלא מלא פלפל שחור.

שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על דירת פנטהאוז (לא מסריחה) בתוך דוריאן ענק
פיסRead more