הגענו לפאי!

קמנו בבוקר מוקדם ועזבנו קצת בעצב את ההוסטל המדהים שלנו ששמו לנצח ייקרא ״הג׳ונגל״. יצאנו לרחוב בתקווה למצוא בשעה כזאת טוק טוק שייקח אותנו לתחנת אוטובוס שממנו יוצא הואן שלנו לפאי. הגענו לתחנה המרנו את הקבלה מהסבן אילבן לכרטיס נסיעה, אחרי קצת הסתבכויות בסוף מצאנו את הרציף (שדרך אגב כך הזמן הזה היה לנגד ענינו). בזמן ההמתנה לואן דיברנו עם תייר אוסטרלי שסיפר לנו הוא היה כבר הרבה פעמים בתאילנד והוא כאן מטייל תוך כדי שהוא עובד מרחוק עם לפטופ. מטורף. הוא אמר שנתכונן לנסיעה כי היא הולכת להיות קשוחה. לא כל כך הבנו למה הוא התכוון אז הנהנו בחיוך ועלינו לואן. אין לי איך לתאר את הנסיעה הזאת חוץ מלהגיד שזה הרגיש כאילו אנחנו בדרך לגיהנום! הדרך הייתה יפה ומלאה בג׳ונגלים אבל הנהג נסע כל כך מהר והדרך הייתה כל כך מפותלת שהרגשתי שבכל סיבוב אני עפה לצדדים והייתה לנו בחילה מטורפת כאילו אנחנו על מתקן בלומה פארק.
ירדנו מהואן כמו אחרי טראומה ולפחות שמחנו לגלות שהניסוח שלנו ממש קרוב והוא ממוקם באיזור הכי מרכזי בעיר כמו שרצינו. זרקנו את הדברים ויצאנו לגלות את העיר. מרוב הבלבול והבחילה מהנסיעה לא היינו סגורות אם זה הזמן לאכול ארוחת צהרים או לשתות קפה אז הוחלט על קפה להורדת הפאניקה ומשם נוכל להתקדם.
עשינו סיבוב הלכנו לראות את הנהר ושל המשיכה להתעקש שכל מה שבא לה עכשיו זה חביתה וטוסט למרות שכבר היה אחרי צהרים. אני כמובן זרמתי עם הדודא שלה, איך אפשר שלא, והלכנו לחפש לנו מקום מערבי טוב לשבת בו. אכלנו ליד ההוסטל ורק אז סוף סוף הצלחנו להירגע מהנסיעה.
החלטנו ללכת לראות שקיעה מנקודת תצפית אסטרטגית, של מצאה בגוגל מאפס מקום שנקרא ״sunset coffe”. נשמע מבטיח. הגענו והזמנו שייקים ישבנו לראות את השקיעה היפה וחזרנו להתארגנות לקראת היציאה לשוק לילה המדובר של פאי.
איך שהגענו לשוק של אמרה שחייבים לחוות קצת חוויה של אוכל מקומי, ולי ישר נפתחו העיניים והתיאבון לנסות ולטעום דברים חדשים. מצאנו מין סטיקי רייס שחור שעושים אותי על מנגל עם חלב מרוכז, שתינו כוס תה תאילנדי נדירה, ועוד כל מיני דברים מעניינים. באחד הדוכנים קנינו כופתאות בקופסה, דבר שהיה מסובך לאכול תוך כדי הליכה בשוק ולכן היינו חייבות לחפש שולחן וכיסאות לשבת לאכול. חיפשנו חיפשנו ובסוף התיישבנו בשולחן פיקניק מחוץ לקיוסק ברחוב של השוק. בעודנו אוכלות להנאתנו את הכופתאות ומהתלהבות מהארוחת ערב המגניבה והכיפית שהרכבנו לנו מהדוכנים בשוק התיישבו לידינו בשולחן בחור ובחורה עם בירות ביד. התחלנו לדבר איתם ומסתבר שהבחורה שמה קייט, היא במקור אוסטרלית ובמהלך הטיול שלה החליטה נתקעה פה התאהבה במקום והחליטה להגר לתאילנד. במהלך השנים שלה פה אחרי ההגירה הכירה בחור תאילנדי מקומי והתחתנה איתו. הבחור שמו נילסון במקור מהפיליפינים, ההורים שלו התגרשו בגיל צעיר אבא שלו עבר לקנדה ואמא שלו עברה איתו ועם כל האחים לשוויץ. אחרי שחיי את כל חיו בשוויץ החליט להגר לתאילנד ועכשיו הוא גר כאן. הוא וקייט חברים טובים שהכירו פה בעיירה. מפה לשם הערב התגלגל, קייט אמרה שבעלה עובד בהוסטל גוד לייף ושהערב יש מופע אש. מצאנו את עצמנו ארבעתנו על האופנוע של נילסון בדרך למופע אש. היה ערב הזוי חוויתי מצחיק וכיפי. את רובו בילינו עם נלסון כי קייט היצור הכי חברותי בעולם לא הפסיקה להגיד שלום ולדבר עם כל אנשי פאי שנקלעו לדרכנו. חזרנו להוסטל עייפות, שוקיסטיות מרצף האירועים שקרו היום, ובעיקר מתלהבות ומרוצות. שמחות על המקום החדש שהגענו אליו.Read more