נוסעים לצפון!

אז אחרי התקף חרדה, התאפסות, תכנון כל החודש וחצי הקרובים והעברת זמן מת במנילה אנחנו מוכנות לצאת לדרך!
אוטובוס לילה ממנילה לבנאווה, עיירה שנמצאת בצפון האי לוזון שזה האי המרכזי והגדול בפיליפינים. הנסיעה עברה בשלום, יש בפיליפינים כבישים סלולים ואחרי 9 שעות שעברו רובן בשינה טובה הגענו לעיירה. חיכה לנו שם בחור עם שלט עם השם של של, איזה הפתעה נהדרת. מסתבר שזה בעל ההוסטל והוא אסף אותנו עם הטריסייקל שזה כמו תוק תוק קטן של הפיליפינים ישר להוסטל שהזמנו. בדרך גם עצרנו לתשלום מס כניסה לכפר או משהו כזה (הם לוקחים מיסים על כל דבר בכל מקום…).
הגענו להוסטל התמקמנו וירדנו לחדר אוכל לשבת לכוס קפה ושיחת היכרות ומינרלינג עם בעל ההוסטל. הוא היה מקסים! הייתה שיחה ממש פורה ולמדנו ממנו מלא דברים חדשים על הפיליפינים! הוא סיפר על המשפחה שלו שעכשיו נמצאת בבית של ההורים שלו כדי לטפל בהם כי הם כבר מבוגרים, ואמר שעוד שבוע בדיוק יש בחירות דמוקריטיות במדינה, סיפר על המועמדים הנוכחיים ועל הנבחרים הקודמים שהיו וממש הכניס אותנו לעניינים בפוליטיקה המקומית. סיפרנו לו גם קצת על ישראל ועלינו ואז גם הוא נתן הסבר קצר ומועיל על מה שיש לעשות כאן באיזור. אחרי השיחה איתו נסגרנו על הלוז להיום ארזנו תיק ויצאנו.
ביום הראשון שלנו החלטנו לנסוע לHapao, כפר קצת יותר מרוחק שיש בו טיול קצר סביב השדות אורז פלוס טבילה במפלים ומעיינות חמים. נשמע מבטיח. הטריסייקל אסף אותנו, נסענו בין הכפרים והנופים היפים ומלא שלטי תעמולת בחירות מפורסמים בכל מקום. קצת מפתיע אבל נראה שבאמת יש פה דמוקרטיה אמיתית. בדרך עצרנו לשלם עוד מיסים ולקחנו איתנו מדריכה מקומית בשם פאולה כי חייבים ללכת שם עם מדריך. הלכנו בערך שעה ולא הפסקנו לפטפט איתה כל הדרך, היא גדלה בכפר ועבדה פעם בטרסות, והיה לה הרבה דברים מעניינים לספר לנו. הראתה לנו איך מגדלים את האורז כמובן, איך מנקשים את העשבים, סיפרה לנו עוד על המשפחה שלה וגם באופן כללי על התרבות בפיליפינים ועל החיים פה, וגם הרחבנו עוד קצת את הידע שלנו על הפוליטיקה המקומית. לה היו דעות שונות משל בעל ההוסטל וזה היה משעשע.
הגענו למפלים, כמובן נכנסנו למים והם היו מדהימים, ואז גם למעיינות חמים. פגשנו שם גם זוג צרפתים שמטיילים ועוד בחור בריטי. אחרי איזה שעה וחצי מיצינו והתחלנו לחזור עם פאולה בטרסות האורז. ירד קצת גשם אבל זה לא הפחיד אותנו, עצרנו לכמה דקות תחת מחסה וכשסיימנו את ההליכה נפרדנו מפאולה וחזרנו לטריסייקל שלקח אותנו להוסטל.
עלינו להתקלח - פיליפינוס ואַויז עם דלי מים ונטלה. ג׳יונתן (הידוע בכינויו תאני) בעל ההוסטל לקח אותנו לארוחת ערב. זה נורא נחמד שלכולם יש שמות נוצריים, קל לזכור. דיברנו ודיברנו וסוף סוף אחרי חודש וחצי בנפאל האוכל היה גם אשכרה טעים ולא רק כדי לשבוע.
חזרנו להוסטל גמורות והלכנו לישון מוקדם לקראת הטיול מחר.
מאוד נהננו מהיום באמת טרסות אורז מדהימות ובמעט זמן למדנו על הפיליפינים כל כך הרבה! מרגישות שבנפאל לקח לנו איזה חודש להגיע לכזאת היכרות עם המדינה והמקומיים! היינו במעברים ובלי יותר מדי עשייה בערך מאז שסיימנו את הטרק בגוסייקונד. מאז היה לנו ימי המתנה בקטמנדו, וטיסות, וימי המתנה במנילה וזה כיף להתחיל סוף סוף משהו חדש. לגמרי מורגש שהפיליפינים זה סוג אחר של המזרח. מאוד שונה מתאילנד וקמבודיה, או מנפאל והודו. ואני ממש מחכה כבר להמשיך לטייל ולגלות עוד ועודRead more