למה קוראים לזה דלתא אם זה נראה כמו למד?

קמנו בנחת לעוד ארוחת בוקר משובחת, הצטיידנו בסנדוויצ׳ים מעולים ויצאנו לדרך.
שעתיים של נסיעה שניצלנו לקריאה מידעית על ההיסטוריה של מטאורה והאיזור.
הגענו ועשינו עצירה ראשונה בviewpoint שצופה לכל העמק, ואז המשכנו למנזר הגדול ביותר מבין כולם וכמו תיירים טובים זרמנו עם הגל וטיפסנו עד למעלה, כולל תמונות בכל נקודות התצפית.
במנזר היו גם עתיקות וגם סוג של מוזיאון תמונות שמתאר את ההפצצות גרמניה על יוון במלחמת העולם השנייה. בזכות העובדה שקראנו בדרך את ההיסטוריה הבנו מה הוצג במוזיאון וזה בהחלט היה החלק המעניין יותר במנזר (מעבר לנוף כמובן).
בויקיפדיה היה כתוב שעדין חיים שם נזירים בודדים, אך רון ממש התקשה להאמין שאפשר להתנזר במקום כל כך תיירותי.
קצת מיצינו את התוריזם ההמוני אז החלטנו לרדת ולמצוא פינה שקטה בטבע לנשנוש הסנדוויצ׳ים שלנו. חשבנו להמשיך משם כבר למצובו, אבל בזכות ניצני בהחלטה של רגע אחד החלטנו להישאר פה גם לשקיעה. השעה הייתה 16:30 אז כדי להעביר את הזמן החלטנו לרדת לשתות קפה בעיירה.
אחרי הקפה רצינו לעשות איזה שנצ קטן באוטו, אז פשוט נסענו עם הרכב בין חוות מבודדות בפרברי העיירה במטרה למצוא פינה שנראת לנו שקטה ואפשר לעצור בצד לישון באוטו.
מסתבר שהמקום שהגענו אלינו זו גם נקודה תיירותית מאוד, ותוך כדי מנוחת הלוחמים עברו שם איזה שלושה אוטובוסים עם תיירים. זה כמובן לא הפריע לנו בכלל, אבל אחרי שסיימנו לנוח החלטנו שאולי בכל זאת כדאי לקפוץ לנקודת תצפית ולראות לאן הגענו בטעות.
עלינו לתצפית ואז נסענו לנקודה שבה המליצו לראות את השקיעה המטאפורה, היה באמת יפיפה והמשכנו בנסיעה לילית עד למצובו.Читать далее