The bagi's

קמנו על שפת האגם אחרי לילה מונגולי קר במיוחד, למזלי התכסתי בשני שק"שים מבעוד מועד. קיפלנו את כל מה שהיה צריך לקפל וצחצחנו את כל אשר היה עלינו לצחצח ואחרי קפה זריז ושלום נמהר לחבורת האופנוענים שבדיוק הופיע עלינו על הוואן בלי להסתכל לאחור.

באגי הנהג אמר שזמן הנסיעה הצפוי הוא 8 שעות, יעני היינו מוכנים לשחין בלאפה עם מטבולי כלמידיה של יום. במהלך הנסיעה פטפטנו וצחקנו ושמענו מוזיקת מסעות מהרמקול בקבוק שלנו. לקראת הצהריים נהיינו רעבים אז אמרנו לבאגי "באגי אנחנו רעבים תציל אותנו אוניצ'ן". באגי חיפש לנו מקום לאכול בעיירה הסמוכה וכשלא מצא אמר שבעיירה הבאה שהיא עוד 8-10 קילומטר נעצור לאכול.

בקיצור 3 שעות נסיעה ו160 קילומטר אחרי הגענו לעיירה רעבים. אחרי חצי שעה חיפוש הגענו למסקנה שגם בעיירה הזו אין מקום לאכול דבר שהגביר את התסכול שגם ככה היה גבוה. באגי הנהג שחש שהמצב רוח קודר ושאנחנו לחוצים לאכול הציע לבשל איטריות מונגוליות. אמרנו בשמחה כן קנינו מצרכים בסכום מופקע יצאנו מהעיירה והתחלנו לבשל.

אני ובאגי בישלנו יחדיו את האטריות ומאוד הופתעתי כשהוא הוציא משקית בד נתח גדול של בשר מיובש. אחרי שאכלנו ונרגעה קצת הבטן שאלנו אותו מאיפה הבשר. מתברר שזה מהמשק שלו שנמצא 3000 קילומטר משם וזה יובש על ידי תלייה על חבל כביסה למשך 100 יום, דבר שעורר וויכוח עז האם זה מקבל את אישור משרד הבריאות התמירי (זה לא).

משם נסענו לבית משפחתו של באגי ופגשנו את אמא שלו ואת אחיו, אנשים שהיו נורא נורא מונגולים, מהמונגולים שראיתי. אח שלו לובש כובע ברט ונסוע על אופנוע עם דל פרחוני, שזה סטייל אחושרמוטא. אמא שלו היא הזקנה הכי חמודה שראיתי בחיים (חוץ מסבתא שרה וסבתא הדסה ז"ל).

אכלנו אוכל מונגולי מפוקפק ושתינו תה וריכלנו עלינם בזמן שהם ריכלו עלינו. בסוף הערב שתינו אני תמיר הנהג ואח שלו בקבוק וודקה ובקבוק ארק (erk) שזה האלכוהול המקומי שלהם. לא משהו פנסי פשוט וודקה קצת פחות טעימה, מתישהו האמא התעייפה ונאלצנו לחתוך לישון בעל כורחנו.

באגי אמר לנו שהוא בן 37 ואמא שלו בת 96, כנראה שלידות בגיל 59 זה סטנדרטי פה אצל העם שצד זאבים רק עם נגיחות. השינה הייתה די סיוטית לי ולתמיר מסיבות שונות. לי היה קצת לא נוח ועל תמיר עלו עכברים והנהג בעט בו כל הלילה. לשינינו היה קשה באותה מידה.Read more