העלייה לאולגי - מחליפים אקלים

אז אחרי שעזבנו את המשפחה המקסימה אחרי יותר מדי זמן של רביצה באוהל החשוך שלהם דבר שקצת עורר אצלי חוסר סבלנות , תחושה שלא ידועה לעם המונגולי כלל שכן הם מבלים את הימים שלהם במשימות מזדמנות ושנצים, יצאנו באחר הצהריים לבור קאר אלס

הנהג לא הצליח להסביר לנו מזה אבל כשהגענו הבנו שמדובר בדיונות מרשימות שלמרגלותיהן זורם נהר קטן, אבל השוס זה שהוא חם יחסית! אני מיד מוריד לבוקסר ונכנס להתקלח אחרי 9 ימים בערך בהם התקלחנו פעם אחת במקלחות הגופרית והתחושה ממש נעימה בגוף ולמי אכפת ש10 מעלות בחוץ העיקר להישטף.

סייד נוט- באמת במונגוליה זוכים להעריך את הדברים הקטנים ויש תחושה שמרוויחים כל נוף ותחושה נעימה דבר שממש מוסיף לחווית האקסטרים של הטיול שאפילו מרגישה הישרדותית לפרקים

בכל מקרה אחרי הטבילה אנחנו ממשיכים בנסיעה ארוכה בכלום של המדבר המונגולי שבשלוש שעות אנחנו רואים בערך שלושה גרים אבל המון גמלים ועיטים במישורים האינסופיים שנפרסים לפנינו

אחרי שלוש שעות בערך אנחנו מגיעים אחרי שקיעה מדהימה יש לציין לאגם קטן שם אנחנו פורסים את האוהל שלנו, זוללים פסטה וטונה עליהם חלמתי כבר ימים , וטועמים מהמרק אטריות בקר של המדריך שהפעם אני חכם מספיק בשביל להימנע מהבקר

הולכים לישון באוהל שהיה חמים בצורה מפתיעה ומשמחת וקמים לבוקר רגוע, יותר נכון אני קם ומשוטט עד שאני פוגש בשני מונגולים שמנסים לדוג דגים בחכה שלהם ולצוד לוטרות בעזרת אבן , לשמחתי הם לא פוגעים.

ממשיכים בנסיעה עוד ארבע שעות בערך עד שמגיעים לעיירה חביבה שם אנחנו אוכלים כופתאות ומלוואח כבש שאני מגדיר כטעים יותר בטיול אף פעם, אחרי חמישה מלוואחים אני מרגיש מפוצץ ונכון להמשיך במסע שהיה רגיל עד אותה נקודה

משם אנחנו מתחילים בעלייה מתונה ואיטית, מטפסים כל פעם כמה עשרות מטרים למשך שעות עם הוואן עד שהעלייה נגמרת בהרים מפוצצים שלג יפיפה! כל הכביש קפוא ואנחנו נגנבים על הנוף המיוחד שעד לפני רגע היה חם יותר ב10 מעלות ועכשיו צנח למתחת לאפס. אנחנו יוצאים לשחק קצת בשלג לכמה דקות עד שמאבדים תחושה בידיים וחוזרים לוואן לצפות בנופים המתחלפים.

לקראת הערב אנחנו מגיעים למקום הלינה הקפוא שלנו ומגלים שהם דורשים 120 שקל ללילה באוהל לא מחומם! פגועים מהחמדנות של הקזאחים, כןכן מהאיזור הזה כולם קזאחים ולא מונגולים (כל מטרופולין אולגי הוא מובלעת קזאית) אנחנו מחליטים להמשיך עד לאולגי כבר היום.

אחרי כשעה נסיעה אנחנו מגיעים לאולגי הקפואה וממש מרגישים ניצבים בבוראט שזה מגניב רצח כי האנשים לא דומים בשום צורה למה שראינו עד כה אבל מצד הכל קפוא שאפשר להיות בערך חמש דקות בכיף בחוץ עד שיוצא החשק מהחיים, עם ההבנה הזו אנחנו קובעים לנסוע לשוק להצטייד לאקלים החדש למחרת

בערב מציינים את סוף המסע במסעדה טורקית די טעימה ואוכלים כמות יפה של קבבים (באמת הדבר היחיד בתפריט פה) שמשביעים את לבבינו אחרי המסע המפרך, מאתגר ובעיקר מעצים שחווינוRead more