פסטיבל עייט הזהב 🦅

אז סוף סוף הגענו להוסטל שהזמנו - הבולבול הוסטל והוא לא איכזב לרגע, מים חמים במקלחות, חדרים נקיים, עצומים וחמים ומיטת ירח דבש בצורת לב במיוחד לי ולאיתוש. במהלך היום פגשנו את שאר דיירי ההוסטל שהפכו למשפחה שלנו לימים הבאים - זוג רוסים שנמלטו מרוסיה ואפילו לקחו אותנו כל יום לכל מקום מה שהפך את ההתניידות במינוס 10 מעלות ביום לממש סבבה ורופאה מנתחת ניו זילנדית חברותית ביותר שהייתה ממש פטפטנית אבל משפחה לא בוחרים וגם איתה בילינו את הימים.

את היום הראשון בילינו בשוטטות באולגי הציורית - בין חנויות שמוכרות שלל פרוות, לחנויות רוכלים קזאחים שמוכרים ממיטב הסחורות וממש אפשר להרגיש שנכנסנו למדינה עם תרבות אחרת לחלוטין (2 קמ מהגבול עם רוסיה וסין). אכלנו כמובן פנקייק מונגולי שהסתבר גם כפנקייק קזאחי במילוי כבש שכבר מזמן הפך מנטל לזכות.

בערב בישלנו ארוחת ערב טעימה ביותר והרשינו לעצמינו להישאר בהוסטל החמים לשיחות עם בולבול בעלת ההוסטל שרק המחשבה עליה העלתה לנו חיוך (בעיקר בגלל השם הייחודי) ועזרה לי במלאכת התרגום מאנגלית לרוסית ולהפך.

בבוקר למחרת קמנו מוקדם למטרה שלשמה עשינו את המסע הארוך הזה (11 יום בכביש אפר לא באים ברגל) , פסטיבל העיט הזהוב!

כבר מההתחלה הבנו את מימדיי האירוע וראינו מאות תיירים וחובבי צילום מתגודדים תחת השלג שיורד עלינו מסביב לרחבה בה אנו רואים עשרות רוכבים בתלבושות משונות מציגים את הנשרים שלהם במטרה לשלהב את הקהל. מיותר לציין שעפנו על זה וצפינו בהם בשקיקה תוך כדי שהתחרו בשלל משחקים לאורך היומיים-

1. משחק שבו מניחים את הנשר על אחד ההרים בסביבה והרוכב מחזיק בידו (או מחבר בחבל לסוס) גופה של שועל ועל הרוכב לקרוא בקריאה מיוחדת לעיט, הנשר צריך לדאות ולתפוס את הבשר והחישוב נקבע לפי אותנטיות הצעקה, דיוק הצייד של העיט והמרחק שהרוכב צועק ממנו. משחק נחמד אבל הוא היה בערך 4 שעות ביום בשני הימים. היה ממש מעניין ומיוחד ורגע הצייד היה עוצמתי ביותר

2. משחק שבו הגבר והאישה המקומיים רוכבים זה לצד זו בתלבושות משעשעות ועל האישה להרביץ לגבר בעזרת שוט (וואט) והיה צריך לברוח ממנה בסללומים משונים תוך שהוא מחייך לקהל. יש שופט שלא הבנו מה תפקידו

3. המשחק האהוב עלינו! משוך בחבל עם גופה של עז, שני רוכבים קזאחים נלחמים על גופה של עז ומושכים אותה במלוא כוחם בתקווה לזכות בתהילת עולמים , היה מדהים לחוות את הוולגריות של התרבות שלהם ובתור צופים מהצד לנסות לחוות כמה שיותר את האכזריות שלהם ואז לדבר אחר כך על למה לא להיות ככה.

את הימים מבלים בצפייה במשחקים , שיטוט בין הדוכנים השונים שרובם מתמחים ביצירת פריטים שונים מגופות של חיות ואני זכיתי לקנות באחד מהם דל במחיר מציאה ואיתוש בעיקר התמקם בעמדת השיפודים ואכל בערך חצי כבש ביום (זה לא אשמתו התרבות שואבת) . לאחר השוטטות עוצרים להתחמם באחד מדוכני הקפה בסביבה ומנסים להכחיש את הקור בעיקר תוך שמנסים למקד את הריכוז כמה שיותר בשוני התרבותי מהמונגולים.

בערב של היום הראשון הלכנו לקונצרט חינמי לתיירים בבניין העייריה שכמובן לא איכזב בביזריות שלו אבל הופתענו מקיומם של של רקדנים מונגולים בעולם והיה כיף לשמוע את הצלילים הייחודיים ולראות את הקליפים הבזויים שהוקרנו והכילו קטעים גרפיים מדי של עיטים שצדים.

בערב של היום השני הלכנו למסעדה עם הרוסים והניו זילנדית בשביל לציין את סיום המסע ולנסות לתפוס קצת שינה לקראת יום המחרת בו אנחנו קמים ב5 בשביל להגיע לקרחון אלאטיי הידוע.

מסכמים את החוויה עם הרבה חוויות תרבותיות ושיחות קטנות עם תיירים מרחבי העולם שהנעימו את זמנינו והפכו את ההרפתקאה לייחודיות אפילו יותרRead more