הדרך ל.. תאילנד

אח איזו טיסה איזו דרך. אחרי מליון טפסים יצאנו לדרך בחברה הודית אינדיגו המופלאה שהסלון שלה זה ״lean, clean , flying machine “.
הטיסה הייתה טיסה של שעה וחצי לדלהי, שם 11 שעות קונקשיין ואז עוד 4.5 שעות טיסה.
ילדים טובים שכמונו נסענו עם אביה וארוצס לשדה בקטמנדו 3 שעות לפני הטיסה, אחרי שהדפסנו את כל הטפסים הדרושים והכנו תיקיות של מסמכים.
מי ידע שבדיוק בטחוני במדינת עולם שלישי יעבור ככ מהר, כבר תוך שעה וקצת הגענו לשער שם חיכינו לטיסה הראשונה וכמובן שבדקו רק את התאי פס (מתוך כל הטפסים המייגעים דווקא את האחד שהיה הכי פשוט למלא).
הטיסה הייתה יפייפה ומלאה בישראלים שנסעו לקונקשיין אחר או סתם להודו.
ראינו פסגות מושלגות דרך ההרים ועננים זוהרים לקראת השקיעה. תוך שנייה כבר הגענו לדלהי שם פגשנו ביואב - שכבר היה פעם הקונקשיין בדלהי וגם הוא נוסע לתאילנד, הוא סיפר לנו שפעם קודמת העיפו אותו לרחוב והוא ישן על הרצפה כי אסור לחכות בתוך השדה.
כל החלומות על קונקשיין מלא באוכל ושינה על כורסאות נעלם בתוך סיפור של כפור ומפגש עם גופה ברחוב.
מזלנו שזה היה חרטא!
תוך כמה דקות הובלנו לאולם גדול בו חיכינו לבדיקה של המסמכים (שוב לא בדקו שום דבר מהמסמכים המייגעים של הודו! באסה) ומשם עברנו מהר לבידוד ומשם לדיוטי פרי
ואיזה דיוטי פרי זה היה
מגוון רשתות, חנויות, ברים ומזגנים
את הערב בילינו בנוחות אותו התחלנו במקדונלדס ההודי (מלא צמחוני ועוף תפריט משונה אבל מיוחד ) משם לסיבוב בין חנויות וניסיון להתגנב ללאונג היוקרתי, אחכ ארבע שעות בבר האירי עם השעה השמחה על הבירות תוך ישיבה בכורסאות נוחות במיוחד ואז כמובן נשנוש נוסף בkfc בפעם הראשונה והמרגשת של יעל. היה יאמ
ככה בלי לשים לב עברו להן 9 מתוך ה11 והתחלנו להתגלגל לכיוון השער שם כבר נשברנו קצת ונרדמנו על הרצפה כמנהג המקום.
כשקמנו נכנסנו למטוס שהתגלה כחצי ריק, כל אחד התפרש על שורה ונרדם למשך כל הטיסה.
כשנחתנו עברנו את הבידוק מהר וחיפשנו את ההסעה של המלון, מצאנו שלט ואיש נחמד שצילם אותנו והעלה אותנו על הוואן.
בהרגל נפאלי התחלנו לחשב איפה יהיה הכי נוח שהכל יתמלא פה ואיך המזגן יגיע ואיפה החלון ותוך כדי החישובים הרכב התחיל לנסוע.
מה?? כןכן! זו הייתה נסיעה פרטית!
התרגשנו מלא וגם חגרנו חגורות כמו שהשלט ביקש ( בנפאל לא היה דבר כזה!) והתחלנו לנסוע בכבישים הסלולים והישרים מוקפים במכוניות אחרות מתפקדות (מרגש!)
עצרנו מהר לבדיקה בבית חולים דרך הרכב והמשכנו למלון שם קיבלנו את פנינו בברכה חמה והגישו לנו לבחור את הארוחות הקרובות שלנו, בזמן הזה המזוודות כבר הגיעו לחדר וההתרגשות גאתה.
כשהגענו לחדר גילינו מצעים לבנים ונקיים, מקלחת חמה,טלוויזיה, אמבט, וכספת! כמה שהדברים מוערכים פתאום
תוך כמה דקות צלצול בדלת וארוחה בעלת שלוש מנות מפנקות ושתייה הגיעה לפתח הדלת.
מקלחות אירגונים וקריסה במיטה עד הצלצול הבא שהעיר ואיתו עוד ארוחה נהדרת.
איזה כיף להתפנק
ככה עבר לו הבידוד בין פינוק לפינוק כד שגילינו ששנינו שליליים והלכנו לישון מאושרים.
מתרגשים בבוקר לראות את בנגקוק ולהבין כמה כל הפינוקים שקיבלנו במלון תואמים לעיר עצמה
נרדמים בין סדינים לבנים ומזגן מטמטם
וחולמים על הימים הבאיםRead more