היום עם התאונה

קמים לבוקר השכרת הרכב , אוכלים ארוחת בוקר משביעה ומחליטים לנסוע עם החברים להר הכי גבוה בתאילנד שנמצא בתוך שמורת טבע מרהיבה

לוקחים רכב ממקום עם אנשים נחמדים בתקווה לטיול בטוח ומהנה

מתחילים בנסיעה שאני נוהג , שעה וחצי קלילות, עוצרים בזולות חמודות שם מתכבדים בסלט פפאיה וממשיכים בנסיעה

מגיעים למפל הראשון עם מדריכה מקומית שחובה לקחת והיא לא יודעת אנגלית (אני שוגה וחושב שהיא זכר ולא בפעם הראשונה בתאילנד) , נכנסים לרחוץ בו ואני מתלהב רצח מהחשיפה הארוכה של המצלמה שלנו .

חוזרים לרכב במהלך הנסיעה אחורה אני נתקע ב5 קמש בערך בעץ ושורט את הרכב, אנחנו בטוחים שחרב עלינו עולמינו כי זה קנס של איזה 2000 באט, 200 שח (וואו.)

ממשיכים בנסיעה להר הכי גבוה בתאילנד , שלא כזה גבוה כלל וכלל, קצת מתאכזבים מהנוף , מחליטים שדנה תחליף אותי בנהיגה חזרה כי קצת התעייפתי.

מפנטזים על המקדונדלס בחזור, כלום לא מכין אותנו למה שעתיד לקרות לנו..

כבר בתחילת הנסיעה לאחר הירידה הראשונה מתחילים להריח פלסטיק שרוף , אני מעיר על כך (בן של מורה נהיגה אחרי הכל) ואביה ויעל מרגיעים אותי בטענה שזו עונת השריפות ואנחנו מריחים את האוויר . ממשיכים קצת בנסיעה ודנה טוענת שהבלמים לא עובדים טוב, כמובן שאני ועומרי דואגים להסגביר את הסיטואציה ואומרים לה שהיא לא יושבת קרוב מספיק ושתלחץ חזק יותר (נשים אה?) , דנה אפילו עוצרת בצד לכוונן את הרכב שוב ואז אנחנו ממשיכים בנסיעה

אחרי בערך 100 מטר מתחילים בירידה תלולה ביותר , באותו רגע דנה מבינה שהדוושה של הברקס לא עובדת בכלל

אנחנו לא מעכלים יושבים בשקט בהלם מוחלט ואביה צועק לעומרי להעלות את הבלם יד

עומרי מתחילים להרים אותו לאט לאט ואנחנו ממשיכים להאיץ , 60, 70, 80 , 90 קמש!! נוסעים במהירות שמצד אחד שלנו תהום ועצים ובשלב הזה אין שליטה ברכב בכלל

מתחילים להחליק מצד לצד בכביש בלי שליטה ברכב ואחוזי בהלה מה יקרה לנו ומה יעלה בגורלנו

דנה ברגע הרואי מצליחה לנווט אותנו שמאלה אל תוך קיר בוץ ואנחנו מתנגשים בו בעוצמה, הרגעים שקדמו לכך מרגישים כמו נצח ואז פתאום בום.. הכריות נפתחות, הרכב מתחיל להחליק לתוך הקיר שעוצר את הנפילה שלנו ואז אחרי כמה שניות של סיבובים נעצרים.

אני מסתכל סביבי מצפה לנורא מכל ומריח שוב שרוף, צועק לכולם לצאת מהרכב ומוודא שכולם יוצאים בבטחה, איכשהוא באופן פלאי כולנו יוצאים מהרכב בשלום ורואים את הרכב המרוסק לצידנו ומבינים איזה נס קרה לנו . מסתכלים לשני הצדדים ורואים שכמה מטרים לכל כיוון והתאונה הייתה נגמרת בצורה איומה. אני מוציא את הדברים שלנו מהרכב והצבא התאילנדי מגיע ומחלץ אותנו לבית החולים הסמוך באמבולנס (פעם ראשונה באמבולנס) בבית החולים אנחנו מזמינים הסעה לבית החולים הפרטי של צאנג מאי שנראה כמו שילוב בין מלון יוקרה לסרט מדע בדיוני שם בודקים אותנו ביעילות ויסודיות ומגלים שמלבד כמה שרירים תפוסים ושריטות שטחיות כולנו בריאים ושלמים (שוב אנחת רווחה) , אוכלים פאד תאי ובננה רוטי והולכים לישון מותשים מהיום שהיה

וואו איזה יום.Read more