פרידה מריילי

קמנו ליום האחרון שלנו בריילי, היום החמישי, וכמה שהיה קשה לנו להיפרד. את היום התחלנו במקום האהוב עלינו לארוחת בוקר מושחתת, שאולי בגלל העצב ואולי בגלל הציפייה הייתה פחות מוצלחת מהרגיל אבל עדיין הצלחה בעולם ארוחת הבוקר בטיול. לאחר מכן הלכנו לשחות בים כשהגאות בשיא, אך אבוי! המחצלת אהובתנו נשכחה, ולכן לאחר שחייה ורביצה קלה ביותר הוחלט ללכת לנסות את החוף הנוסף שנסתר מאחורי הצוק הגדול ואמור להיות שקט ונעים לרחצה אחר הצהריים.
כמובן שהלכנו לאסוף את המחצלת וההליכה הייתה לנו ככ מתישה שהיינו חייבים להתרענן בבריכה עוד פעם אחרונה.
ההליכה לחוף התגלתה כפשוטה וסלולה ומלאה במים! הים פשוט (כהרגלו) הציף את כל הטיילת, מעניין למה התאילנדים לא חשבו על טיילת שלא תתמלא מים כל יום במשך כמה שעות 🤷🏻‍♀️
הדרך לים עברה דרך מערונת ותמיר המערן היה חייב לעצור בה ולבחון את הנושא ולקרוא את כל השלטים.
יש לציין שהדרך הייתה מלאה בתיירים תאילנדים בעיקר מבוגרות עם חולצות ארוכות בהדפסים צבעוניים, חשדנו, אבל לא ידענו לאן אנחנו הולכים.
כשהגענו לחוף הוא אכן היה קטן יותר ומאד מאד יפה אבל לחלוטין לא שקט.
החוף היה מפוצץ! הרגיש כאילו כל התיירים בריילי מתחבאים פה במהלך היום. מסתבר שחלק מהמערה הוא מקום קדוש לשם הגיעו כל המבוגרות הצבעוניות!
תמיר קרא במערה שהיא הייתה טירה של נסיכה יפה ושהיה קרב על ליבה ובסוף חיה או יישות לא ברורה (לא הבנו אל תשפטו) הצילה אותה. ופעם בשנה עושים במערה ארוחה גדולה לכבוד הנסיכה וכנראה שעולים לדרך גם לכבודה.
לא נתנו לזה לעצור אותנו ונכנסנו לים, כמובן אחרי שקראנו את שלט ההנחיות לעקיצת מדוזה שכלל התקשרות דחופה לאמבולנס ועשיית החייאה (מרגיע ממש) , אחרי טבילה קלה הוחלט לחזור לחול הקבוע ולרבוץ בו עד הערב. וכך היה, עם עצירות קלות לשייקים ואוכל, ובלי ששמנו לב כבר שקיעה.
בערב נפגשנו בפעם האחרונה (אולי עד קמבודיה ואולי עד עולם) עם מייאל ופול החמודים, אכלנו ביחד ארוחת ערב ופטפטנו וצחקנו. בלילה קינחנו עם וופל בלגי מפנק עם נוטלה ובננה (והבנו שאולי בגלל שאנחנו אוכלים כל לילה שוקולד אנחנו ישנים ככ גרוע והחלטנו שננסה להפסיק) והלכנו לסיים אריזות קטנות ולישון מוקדם לקראת המסע שלנו מחר שמתחיל ב6:30 בבוקר לקו טאוEn savoir plus