Changwat Nan

אנחנו יורדים לדרך עפר מכביש ראשי עבה והעיניים שלנו מתבהרות באור - הגענו לכפר בו קלואה.
הכפר המקומי והמיוחד הזה נמצא כמה עשרות ק״מ מגבול לאוס והוא שופע בתיירות מקומית בזכות מקורות מי המלח המרוכזים שבו שנמצאים לדעתי במי התהום של טריטוריית הכפר.
המים נשאבים מהבארות ע״י מוטות במבוק וחבלים הקשורים לדלי שמעביר את מי המלח למיכל וממנו המים עוברים תהליך אידוי תחת אש רותחת וממנו מפיקים נטיפי מלח שמהם מכינים בעיקר מוצרי טיפוח.
הגענו לכפר כשהוא מלא בתנועה מכל כיוון מתיירות מקומית, השוק הקטן והמקומי שוקק חיים צבעוני יפייפה בעיקר בזכות הסמיכות שלו לנהר זורם שעובר בכפר, ואנחנו מתיישבים לאכול במסעדה מקומית ומשם אחרי שהתלהבנו מהמקום יצאנו כהרגלנו למצוא מקום לישון בו לילה, והמקום הראשון שהגענו אליו קיבל אותנו בברכה.
הגענו למתחם בקתות במבוק על שפת הנהר וכמה משפחות וזוגות תאילנדים שכבר התמקמו במקום.
אנחנו בהתחלה קיבלנו במת במבוק ועליה אוהל וזה לגמרי סיפק את צרכינו, אבל משפחה שגם התארחה במקום פינתה בשבילנו בקתת במבוק מרווחת יותר עם מאוורר וחשמל ולא הפסקתי להודות להם על כך.
הבנות ישר הלכו להתקלח ואני עשיתי סריקה של המקומות בתוך הכפר.
לאחר מכן חזרתי למתחם הבקתות כשאני רואה משפחה תאילנדית גדולה באה מצויידת בצידנית מלאה בכל טוב: מאכלי ים, בירות ופיצוחים כמעט כמו משפחה ישראלית ממוצעת ביום בעצמאות.
אחד מהם נתן לי לנסות לשתות אלכוהול מקומי וזה היה פחות לטעמי למרות שעדיין שתיתי את כל חצי כוס הפלסטיק שקיבלתי.
התקלחתי והבנות הגיעו, ולפני שיצאנו לאכול תאילנדית בת 23 פתחה לי בקבוק זכוכית ירוקה בטעם תפוח וזה היה טעים ברמות סטייל בריזר לא מוגז וטעם מתוק ומרוכז ואחוז גבוה של אלכוהול.
כשיצאנו לאכול בערב שוב באותה מסעדה שאכלנו בה בצהריים יצאתי מהבקתה עם הבקבוק והמשכתי לשתות את המשקה בהנאה.
במסעדה היה אופציה לקחת כוס פלסטיק ולמלא בקרח ושמתי את המשקה התפוחי והאלכוהולי בפנים, הוספתי קש והסתובבתי עם זה ברחבי ה7/11 ובדרך חזור לבקתות.
הרעב עדיין ציקצק בי וקניתי חטיף מקלות תפוחי אדמה ב7/11 והיה בפנים רוטב צ׳ילי בצבע כתום וקטשופ ונהנתי מזה כל כך, בקיצר שיחקתי אותה.
למחרת בבוקר הבנות הלכו לשתות קפה ואני לא בחור של קפה, אז הלכתי ל7/11 לקנות לי ארוחת בוקר וקניתי משקה חלב סויה מלא חלבון שהיה לא טעים כלל.
לאחר מכן עשיתי סיבוב שוב בשווקי הבוטיק למוצרי טיפוח וקניתי אבקת מלחים לצחצוח שיניים וסבון מוצק לגוף.
את האבקת מלחים לשיניים הייתי חייב לנסות- יכול להגיד שכנראה אני לא רגיל אבל זה לא מתאים לי.
את הסבון המוצק קניתי בחכמה כי ידעתי שזה סבון גוף שיכול לשמש אותי להרבה זמן וגם נזכרתי שאיתמר במקלחות שלו עבר לסבון מוצק כי יש לו הרגל דומה לשלי והוא להשתמש בכמויות גדולות של סבון נוזלי במידה וזה נגיש.
חזרתי לבקתה, התארגנו כולנו להמשך הדרך, נזיר חמוד עצר לנו את הטנדר שלו בו הצטמקנו והחלל היה סגור עם שתי חלונות איוורור פתוחות.
הגענו לפואה, חיפשנו מקום לישון בו למרות שמראש לא רציתי להישאר שם, ניגשתי למלון שבעלת המקום אמרה לי מראש שבמידה וארצה לישון במקום אצטרך להפקיד בידיה את הדרכון שלי ושהיא מפקידה את זה בתחנת משטרה- באותו הרגע עזבתי את המקום.
אנחנו חוצים את הכביש הראשי ומוצאים טרמפ על טנדר עם שלושה ילדים תאילנדים עד גיל 13 להארכתי, ושקית פלסטיק מלאה דגים חיים ללא מים.
בדרך עומר ועלמה דיברו בינהן על התוכניות שלהן הלאה, אני לא הייתי חלק מהשיחה, ובאותו הרגע הרגשתי נספח שוב.
אני מבין שהן מטיילות יחד ואני צריך לקחת זאת בחשבון.
אם לפני שעה הרגשתי שייכות עכשו אני מרגיש נבדל.
ההרגשה שלי כל פעם מקפצת בין שתי המשבצות האלה.
רק כששאלתי אותן מה התוכנית להמשך, הן אמרו לי שהן חושבות כנראה לנסוע עוד הלילה לבנגקוק.
אני ישר סירבתי בשלילה, מאוד רציתי לחזור לשוק לילה בנאן שכל כך נהנתי בו ועוד שוק יום שבת-ראשון זה שוק גדול יותר ולא רציתי לפספס את זה.
אחרי כמה דקות של חשיבה, הבנתי שזה מהלך חכם גם בשבילי.
כשאמרתי לבנות שאני חושב שזה רעיון מעולה, עומר אמרה לי ש״כנראה זה לא יקרה״ משום שיערנו שנפספס את האוטובוס לילה האחרון לבנגקוק.
אבל אני אמרתי לה שאפשר כשנגיע נתפצל: אני אלך לתחנת אוטובוס המרכזית בנאן והן ילכו להוסטל לקחת את המוצ׳ילות שלנו.
אנחנו יורדים מהטרמפ, השעה בערך 18:00, אלא הדקות האחרונות של אור שמש, אנחנו מתפצלים למשימה שסופרת את הזמן לאחור.
אני בדרך לתחנה ובדרך רואה דוכן פירות וביקשתי לקנות אננס ושאלתי אם אפשרי לחתוך לי אותו.
בעלת הדוכן הסכימה לחתוך לי את האננס ואפילו וויתרה לי על חמש באט, היא שמה לי את האננס בשקית פלסטיק והתקדמתי במהירות לתחנת האוטובוסים.
אני מגיע לתחנה, מדבר בדלפק עם נציגה שאומרת לי שיש מקום לאוטובוס ב18:30.
ביקשתי שלושה כרטיסים וברגע שהנציגה ביקשה ממני לבחור מקום שם כבר התבלבלתי, ידעתי שלעומר קשה עם נסיעות והיא תמיד לוקחת כדורים נגד בחילות בנסיעות ולא ידעתי מה יהיה המקום הכי טוב עבורה.
אני רואה שיש דיי מספיק מקומות פנויים באוטובוס וכמה דקות לפני שהאוטובוס יוצא עומר ועלמה מגיעות עם שלוש מוצ׳ילות ושני תיקי גב מתנשפות ומזיעות והכי לביאות שראיתי.
דקות אחרונות לפני שעולים לאוטובוס, אני מחלק את האננס לעומר ולעלמה ונהנים מכל ביס ממנו ועולים לאוטובוס בדרכנו לבנגקוק.Read more