מהפאר של גוונז'ו לאותנטיות של גוונגז'ו

למרות הדימיון המופלא והקירבה הגיאוגרפית (שעה נסיעה) בין שתי הערים הללו מרגיש כאילו הן ממש היוו שער בין יקומים מגבילים

נתחיל בגוונז'ו (מעתה תיקרא זיכרון בעקבות דימיונה לזיכרון יעקב) שהייתה מקום תיירותי חביב ביותר עם מלא מקומיים שמנגישים לך את התרבות ואתה מטייל בין רחובות רווי גרפיטי של אגדות קוריאניות למרכזי לימוד קונפוציוניסטיים מקושטים בשלל עצי בונזיי ופרחים.

לעומתה גוונגז'ו , שמעתה תיקרא בת ים האחות הלא מוצלחת בלשון המעטה הזכירה לי יותר מרכז קליטה עם כמות פליטים פסיכית ממדינות כושלות כגון קזאחסטאן טורקמניסטאן ואוזבקיסטאן שבוחרים לבלות את זמנם בהימורים וצריכת זנות

בעוד שבזיכרון ישנו בבית מקומי אותנטי עם זקן מקדים, בבת ים המלונות הם לפי שעה ומספקים אמצעי מניעה לכל אורחי המלון

בזיכרון מטיילים בין תיירים עשירים בתלבושות אותנטיות ברחובות ציוריים , בבת ים מטיילים בין אנשים זרים שיכורים מטרידים ליתושים .

בבת ים השווקים סגורים ויש רק כמה באסטות עם זקנים שיכורים חביבים שמוכרים דברים ממושכנים וסוגים שונים של דגים משומרים , לעומתה בזיכרון שכנתה יש דוכני בוטיק שונים שעוטפים את הרחוב ופירות הים נמכרים בשפע אין סופי.

בזיכרון לילדים יש חלומות , שאיפות , פארקים , פרפרים, בבת ים לילדים יש בתי חולים ובניינים אפורים (הקצנה אומנתותית)

ועכשיו אחרי שהבנתם את הקטע ממש חשוב לי להוסיף שבת ים הייתה חווייה מדהימה שקצת שברה את הבועה של חיי היוקרה שהוצגו עד עכשיו והיה מדהים לחוות חוויה אותנטית יותר ולראות אנשים כואבים ודואבים ברחובות גם אם זה פגע בתחושת הביטחון שלנו קצת (דבר שנוי התמודדה איתו ממש ממש בגבורה יש לציין). עכשיו מרגיש הרבה יותר בשל לחזור חזרה לסיאול ומי יודע אולי תהיה גיחה לסלאמס שלה עליהם מבוססים משחקי הדיונון.Read more