Majhikuna

אז החלטנו לשנות אוירה ולעבור לכמה ימי רביצה בבאגנס לייק.
נסענו לשם ג׳ורדי, דן, הגו, רועי, של ואני (עלמה נשארה עם חבריה בפוקרה והצטרפה יום אחרי). נסענו בג’יפ פרטי והצטרף אלינו לנסיעה עודד שהוא ישראלי שטייל במזרח ומזמן עבר לגור כאן, כרגע עובד על פתיחת המסעדה שלו בפוקרה.
הגענו לבאגנס, עודד אמר שהוא יכול לסדר לנו חדרים בהוסטל של חברה טובה שלו, כשהגענו בדקנו את החדרים אבל ההוסטל היה במיקום לא טוב במרחק 10 דקות הליכה מהאגם - ממש לא בשבילנו! אז ירדנו לבדוק את ההוסטל הידוע בקרב הישראלים hakuna matata. זה הוסטל שנפתח ע״י ישראלי, הוא עבד שם עם נפאלי מקומי ואחרי כמה שנים הישראלי מכר לחברו הנפאלי את ההוסטל. היום ההוסטל בבעלותו והוא כבר יודע עברית כמעט שוטפת, כל התפריט ישראלי עם חומוס ושקשוקה וסביח. כמובן שהסתדר לנו טוב, ושוב היה לנו יתרון מאחר ואנחנו בגל הראשון שאחריי האנפורנה, הספקנו להגיע לכאן לפני כולם והיו לנו חדרים פנויים להיכנס אליהם. נהדר.
התמקמנו ב2 חדרים, ויצאנו לשבת בפינת ישיבה בחוץ. שמענו על קינוח נהדר ששמו הולך לפניו בשם hello 2 the queen (או כל מיני גרסאות שונות של hello 2 king/hakuna matata/oreo). ההמלצות הן לאכול אותו בבאגנס. לא התאפקנו וכמובן הזמנו אותו ישר איך שהגענו. בהחלט משכמו ומעלה, קינוח שיש בו כל טוב, עם שוקולד ובננה וחמאת בוטנים וגלידה. מה צריך יותר מזה?
הבעיה הייתה שמעכשיו צריך להחליט פעם אחת ביום מתי מזמינים את הדבר היפה הזה, כי יותר מאחד ביום זה בהחלט חזירות וסכנה להרעלת סוכרים.
בילינו את הימים שלנו בבאגנס בכיף ובנעימים, בלי לזוז יותר מדי… קמים בבוקר, קוראים ספרים מקלפים קלפים, ואוכלים טוב. כל יום התחלפו קצת האנשים, עזבו הקודמים והגיעו חברים חדשים שאנחנו מכירים וסיימו את האנפורנה אחרינו, ככה זה בשביל החומוס. ישראלים שהגיעו אחרינו כבר לא היה להם מקום והיו צריכים לישון רחוק יותר, כל יום באו בבוקר להוסטל שלנו, העבירו את כל היום ובערב חזרו לישון בהוסטל שלהם.
באחד הימים גם לקחנו 2 סירות משוטים לשייט של שעתים באגם. חתרנו עד לריזורט שאמרו לנו שהוא נטוש, במטרה להסתובב שם ולראות את מה שנשאר ממנו. הופתענו לגלות שהריזורט לא נטוש בכלל, כשהגענו קיבל אותנו שוטר שעקב אחרינו כשהסתובבנו בחצר של הריזורט ובדק שאנחנו לא עושים בלאגן.
נהנתי מהימים שם באגם, אבל גם היה לי קשה להמשיך לנוח ולא לעשות כלום בידיעה שעדין אין תכניות להמשך. הרגשתי כבר שאני רוצה להתחיל להתקדם ולעשות דברים אחרים. דיברנו בנינו החבורה מה התכניות להמשך, כמובן שאין מחוייבות לאף אחד לכלום, וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל היה לנו כיף ביחד ורצינו לסדר את התכניות ככה שנוכל להמשיך לטייל עוד קצת ביחד. אחרי פתירת סודוקו מורכב שכלל את האילוצים של כולם וניסיון התחשבות בכל הרצונות החלטנו שנחזור לפוקרה ונצא בסוף השבוע ל3 ימים ראפטינג. אחרי הראפטינג נעשה יום מנוחה ונצא לטרק הלנגטנג והאגמים הקפואים. בהחלט טוויסט בעלילה מאחר והטרק יוצא על ליל הסדר והחלטנו לוותר עליו כדי לא להיתקע בעומסים של כל המטיילים הישראלים שיוצאים ישר אחרי ליל הסדר בדיוק כמו שאנחנו תכננו בתכנון המקורי. אני ממש שמחתי על ההחלטה לוותר על ליל הסדר כדי לא להיתקע בעומסים וגם על היציאה לראפטינג, וגם שמחה שהצלחנו לסדר את זה ככה שזה יתאים לכולם ונוכל להמשיך לטייל ביחד.
חזרנו לפוקרה לויליג אין ההוסטל של הסוכנות של שלום, עשינו תדריך אצל סאם לגבי הראפטינג והצלחנו אחריי שכנועים רבים לגרד 10 ישראלים שרוצים לצאת מחר לראפטינג (כי צריך מינימום 10 והחבורה שלנו זה רק 6 כרגע). יצאנו לחגוג בארוחת ערב בהודית הקבועה שלנו, כשחזרנו מהמסעדה כבר היו עוד ישראלים בסוכנות שבדיוק הגיעו לפוקרה ורצו גם להצטרף לראפטינג מחר, ככה שיצא שבמקום לגרד את ה10 אנשים אנחנו חבורה של איזה 15 שיוצאים מחר. עוד טיול שנתי בחסות סוכנות שלום.
עלינו לחדרים להתארגנויות ואריזות והלכנו לישון. לא לפני שדיברתי עם אמא ועם הדס ועשיתי מה שאני יכולה כדי לסדר את הכוכבים ככה שהנעלי טיולים החדשות יגיעו אליי מהארץ בשלום עד יום ראשון בערב ושאוכל לצאת איתם לטרק הבא.
אל תדאגו עוקבים היקרים! מבטיחה שהפינווינים הבאים יהיו עם קצת פחות רביצה וקצת יותר חוויות וסיפורים מעניינים!
עדכונים בהמשך 🦋Read more