זו התערוכה הראשונה שביקרתי בה במוזיאון, והיא בהחלט לא איכזבה!
הכרתי את השם מירו, ואני זוכר שכשהייתי בברצלונה הייתה התלבטות אם לבקר במוזיאון שלו (לא קרה). לכן זה נפלא לבקר בתערוכה שלו בספרד, אם כי לא בקטלוניה.
התערוכה עסקה בשנותיו בפריז (1920-1945), וציינו שבשנות מלחמת האזרחים בספרד בואכה מלחמת העולם השנייה, הוא היה שרוי במצוקה על רקע חוסר הוודאות סביב מצבן של אשתו ובתו שנותרו שם. הוא היה בצרפת להבנתי, כנראה נורמנדי, והוא מאוד השתוקק להתאחד עמן. אינני מכיר את הביוגרפיה שלו לעומק, רק קצת ממה שכתבו בתערוכה, אבל זה מעניין שהוא היה נשוי. בדרך כלל אני מדמיין את האמנים האלו כטיפוסים עם חיי אהבה בוהמיים ולא שגרתיים.
בתערוכה החלטתי להתמקד בעבודות עם תיאור קולי כי אוכל להבין אותן טוב יותר ככה, מאשר להתבונן בציור כלשהו ולתהות על קנקנו מבלי שאני מבין בזה משהו. כפי שאפשר לראות הציורים שהוצגו בתערוכה הם מאוד מגוונים בסגנונם.
״דיוקן של רקדנית ספרדייה״ (1921)
כנראה מירו החשיב אותה לאחת מיצירותיו החשובות ביותר. היא נמסרה איכשהו דרך סוחר או משהו כזה לפיקאסו, ומירו ביקש ממנו באילו תערוכות לכלול אותה ובאילו לא. הם היו חברים, אך באיזשהו שלב הידידות קצת דעכה, לא לגמרי הבנתי למה.
"Interior (The Farmer's Wife)" (1922-23)
מעניין לשים לב לרגליים המוגזמות של אשת האיכר למרות שהמימדים של אובייקטים אחרים בציור הם דווקא סבירים
"La Fornarina (After Raphael)" (חורף-אביב 1929)
במהלך התערוכה הייתי מוכרח להתבונן בטלפון בציור המקורי, שלפי ויקיפדיה מוצג ברומא
"The Summer" (1937)
ציור צבעוני שסיקרן אותי
"Untitled (Snob Party at the Princess's)" (ca. 1946)
הציור מתאר מסיבה, ובתיאור הקולי ציינו משהו יפה: בציור אין משמעות למרחב בפני עצמו, אלא לשכן אובייקטים ודמויות בתוכוもっと詳しく