Back to mamma

שלושה ימי בזק בעיר שכולם מגיעים אליה כדי לראות ולשמוע שריפת גופות, שהופכים מהר מאוד לשלושה ימים של התאהבות ביעד שמשלב בתוכו הכל.
מצד אחד משרפה, מצד שני פוג׳ה מהממת על הגנגס.
מצד אחד ״עיר של מוות״, מצד שני הכי התחדשות וריגוש.
כל בוקר היה מדהים, כל ערב היה מרתק, ובין לבין- בצהריים- היה חם רותח.
וכל זה באירוח של קאשי שאין ישראלי שלא מכיר אותו ואת צ׳ארלי ואת אסי מורנאסי, ואת הגסט האגדי שהם מנהלים.
תודה לך ורנאסי שאירחת אותי בקרבך.Okumaya devam et

קרה לכם שקמתם לבוקר של מעבר ואמרתם ״נקום בסבבה ב8 בבוקר יש מלא זמן עד שצריך לצאת״ ואז קמתם ב9 וחצי בבהלה מוחלטת כי צריך לצאת עוד שעתיים ולא התחלתם לארוז? אם לא אז משהו לא תקין, מדובר בשגרה
ריצה מהירה בין מוצ׳ילה לתיק קטן
בין פשמינה לריל יאק וול
ובין שרוואל למכנס טיולים
לארוחת בוקר במקום ״חדש״ שנראה מעולה בגוגל מפס ומגיש אחלה של סלט בטעם ריקבון וחביתה עם חתכות סידן וקליפה
לריצה חזרה לגסט אחרי שקנינו מאנצים לדרך וגילינו שלאף אחת אין יותר מזומן ואפשר לפתור הכל עם שטר של 10 יורו
רצנו עם הציוד עד הכיכר,
באמת רצנו
וצעקנו על כל מי שהצליח לעצבן אותנו ביום הרגוע הזה
תפסנו טוקטוק וראינו שיש לנו 20 דקות נסיעה ובמקרה גם בדיוק 20 דקות עד הרכבת וגם צריך עצירה בכספומט ומאיפה כל המזל הזה מגיע
כיאה לתיירות בהודו השלמנו עם זה ש״אם לא נספיק בזמן כנראה שאנחנו לא צריכות לעלות על הרכבת הזאת״
וכיאה לכל מי שיש לו טיפה שכל במוח, רצנו
הגענו לרציף מספר 1 בשעה 12:36
הרכבת שלנו ברציף מספר 9
רצנו
עלינו לרכבת בשעה 12:39
והתחלנו תנועה
הכל מדויק אה?
רבע שעה של הליכה בין הקרונות עד שמצאנו את המקום שלנו ואת המיטת מידל שלי (כאבים של הגב)
הרבה שנצ, ווג׳ ביריאני, 20 שעות נסיעה ברכבת נגמרו, ואז רק טוקטוק, לוקאל, מונית, דראמסאלה
תודה שבאתי 😌Okumaya devam et