Ratanakiri

קמתי בבוקר אכלתי ארוחת בוקר אצל פוטי עם הצרפתים, סיימנו להתארגן כל אחד לקח שק״ש וערסל, השארנו את התיקים הגדולים בחדר אחד אצל פוטי ועלינו על הרכב והתוק תוק שיקחו אותנו לנהר שבו נשוט בסירה ונתחיל את הטיול שלנו בג’ונגלים של צפון קמבודיה. ירדנו מהרכב והגענו למן כפר קטן של איזה קבוצת מיעוטים מקומית, כמובן ילדים רצו לראות אותנו אז הצטלמתי איתם, ואז עלינו על הסירה. הסירה הייתה ממש קטנה עם מנוע ממש מרעיש אז השיט עבר בלי לדבר יותר מדי דיבורים הסתכלתי על הנוף וראיתי את כל המקומיים בכפרים ליד הנהר רוחצים במים, משחקים, מתקלחים במי הנהר וחיים את חייהם.
ירדנו מהסירה, הקמבודים סידרו בצורה מאוד מרשימה את כל הציוד שהם הולכים לסחוב עבורנו ל3 ימים הקרובים, הם חילקו הכל ל3 שקי יוטא וקשרו בדים שישמשו כרצועות לכתפיים וככה יסחבו את הציוד כמו תיק.
יצאנו לדרך - 3 פורטרים קמבודים, סארה הקמבודי הרביעי שעל תקן מדריך כי הוא היחידי שיודע אנגלית, הכלבה של סארה (לימים תיקרא ברביקיו או נה נה), 6 צרפתים ואני. התחלנו את ההליכה עברנו את הבית של סארה וכל השטחים החקלאיים ונכנסו לתוך הג’ונגל . ההליכה הייתה נחמדה בלי עליות או ירידות ועדין מהר מאוד כולנו היינו רטובים מזיעה. לא עבר הרבה זמן ועצרנו לארוחת צהרים. הם שלפו מין אריזות קלקר של טייק אווי של פרייד רייס וחביתה. המנה הייתה ממש גדולה והכי פחות טעימה שאכלתי עד כה. כשסיימנו לאכול תהיתי לעצמי מה הם יעשו עם השאריות הרי כל דבר שאנחנו משאירים זה זבל בטבע או שהפורטרים צריכים לסחוב את זה. מהר מאוד התהייה התבהרה, סארה נתן לכלבה שלו לאכול מהאורז שנשאר ואז עשה מדורה ושרף את כל הקלקר והפלסטיק. יופי פתרון טוב. המשכנו ללכת, הקמבודים עם המצ׳אטות מדי פעם פילסו קצת את הדרך בין השיחים. כל הדרך הקמבודים לא הפסיקו לדבר בניהם בקמארית (או בשפה של הכפר מיעוטים שלהם אני לא יודעת…) והצרפתים דיברו בניהם צרפתית. ואני הייתי בשלי בשקט עם המחשבות שלי והיה לי נחמד. כשכבר הרגשתי שאני מתחילה להתעייף בדיוק הגענו לנחל, שם נישן בלילה הקרוב. נכנסנו כולנו למים להתרענן ולהתקלח (בלי סבון כמובן רק לשטוף את הגוף קצת מהלכלוך והזיעה). כשיצאנו מהמים הופתענו לראות שהקמבודים כבר הדליקו מדורה, התחילו לבשל ארוחת ערב וכבר כמעט סיימו להכין לנו את המחסה ללילה. הם הרימו שם חתיכת מתקן שינה, לקחו עצים עבים (כמו סנאדות) ועצים מתפתלים ארוכים ששימשו אותם בתור חבל וככה הכינו מתקן לתליית ערסלים עם יוטא מעל שתגן מהגשם. הבאנו את הערסלים שלנו מהתיקים קצת עזרנו להם לתלות אבל תכלס הקמבודים עשו הכל. חשבתי שחבל שהם לא מלמדים אותנו קצת ונותנים לנו באמת לקחת חלק בבניה של המחסה, אבל לא נורא אולי ככה עדיף שיהיה באמת חזק ובטיחותי.
הבמבוקים כבר היו באש והתבשל בהם הbamboo soup. הם גם הניחו רשת דייגים שתחכה שם במהלך הלילה ובבוקר נוכל לראות אם נתפסו שם דגים, והכינו לנו כוסות מהבמבוקים. כשהקמבודיים סיימו להכין הכל התיישבנו לארוחת ערב. סארה שפך את המרק מהבמבוק לבמבוק אחר שחתוך לחצי כמו קערה ארוכה כדי שנוכל לקחת, לצד זה קיבלנו גם מלא אורז לבן. מתיו מאוד נהנה מהמנה ועשה רעשים כאילו זה טעם גן עדן. ביחד עם הרוטב צילי אני לא הייתי נותנת לזה יותר מ3 דרקונים אבל ביחס לזה שאנחנו באמצע הג’ונגל זה בכל זאת מרשים מאוד. אכלנו וכל פעם סארה אמר לנוsome more some mor כדי שניקח עוד מנה. מהשלב הזה כבר יצאו הבקבוקים של הhappy water ורועאה ניסה להשקות אותנו בלי הפסקה. הוא סיפר לנו קצת על עצמו אמר שהוא בן 25 ויש לו אישה שכרגע בהריון וילדה אחת. רועאה אמר שהוא ממש רוצה לדעת אנגלית וניסה לתקשר איתנו באנגלית שבורה מאוד לאורך הערב, וכל פעם שלא היה לו מה להגיד הוא אמר one more one more, מזג שוב לכולם האפפי וואטר ועשה איתנו לחיים צ׳ילרמוי.
כשהסתיים הערב לקחתי את הדברים שלי התארגנתי החלפתי בגדים מצאתי ערסל ריק והלכתי לישון.
היה לי דווקא דיי נוח ונרדמתי מהר. בבוקר התחלתי להתעורר כשהשמש כבר יצאה, ירד גשם וזה דפק על היוטא שמגינה עלינו אז נרדמתי כמה פעמים לסירוגין ובסוף התייאשתי ויצאתי מהשקש למרות שראיתי שכולם עדין ישנים, הקמבודים כמובן כבר היו ערים מזמן, הספיקו להרתיח מים לבשל את הדגים שתפסו בנחל והתחילו להכין לנו ארוחת בוקר. התארגנתי קצת ובאתי לשבת איתם הם נתנו לי קפה כזה שנמס במים למים בכוס במבוק. לאט לאט כל הצרפתים התעוררו והצטרפו אליי, וכשכולם קמו התיישבנו לאכול ארוחת בוקר - חביתה עם קצת כרוב וירק, בגט שהם צלו על רשת במבוקים, קצת דגים שנתפסו ברשת, אננס ומנגו.
יצאנו לדרך בערך 15 דקות הליכה והגענו לנחל רחב שאי אפשר לעבור אותו בלי לחצות דרך המים. הקמבודים בזריזות ומקצועיות לקחו כמה במבוקים גדולים ועוד כמה חתיכות דקות וארוכות של במבוק והרכיבו לנו רפסודות במבוק. השארנו את הציוד והתיקים החלפנו לבגד ים ועשינו שייט קצר בנחל, בשייט רועאה הוציא מאיזה רשת דייג שהייתה פרוסה שם מבעוד מועד עוד כמה דגים שאותם נאכל לארוחת ערב. חזרנו לקחת את התיקים, הקמבודים עזרו לנו להעביר אותם לצד השני והמשכנו ללכת.
המשך המסלול היה בעלייה, לא מספיק שהזענו והיינו רטובים כולנו רק ממלכת במישור עכשיו עם המאמץ זה בכלל הרגיש כאילו אנחנו שוחים במים באויר.
סיימנו את העלייה והתיישבנו לארוחת צהרים. הם הדליקו במהירות מדורה, חיממו מים עם כרוב והוסיפו מלא איטריות מאמא כאלה של מנה חמה. תוך כדי הכנת האוכל התחילו להתעופף סביבנו מיליון זבובים ודבורים וכל מיני חרקים. תהיתי איך כמעט ולא ראינו חיות בג’ונגל אז הנה הם באו. בהתחלה עמדנו קצת מסביב לאש כדי שהעשן יגרום לדבורים ולחרקים להתרחק. כבר העדפתי ריח של מדורה מכל המעופפים האלה עליי. כשהאוכל היה מוכן כל אחד לקח את הצלחת שלו והתיישב במרחק כמה מטרים אחד מהשני, עם כמה גבעולים ועלים ביד כדי לנפנף ולהצליף באויר וככה להבריח כל מעופף שמתקרב. זאת הייתה סיטואציה שאם לא הייתי חושבת שזה מצחיק זה היה יכול להיות מאוד מעצבן. אבל מהר מאוד נגמרה ההפסקה וברחנו משם. המשכנו ללכת בעיקר בירידה, בשלב מסוים הגענו לנחל והלכנו לצידו/חצינו אותו כמה פעמים. לקראת הסוף כל אחד הלך בקצב שלו ופתחנו פערים ככה שיצא שמתיו פיונה ואני הלכנו לבד בלי מדריך וזה היה משהו שהוא קצת קשה וקצת כיף. מדי פעם עצרנו כשלא הבנו לאן צריך להמשיך והכל נראה כמו dead end אבל אז סארה או ברביקיו באו והראו לנו איך צריך ללכת. זה עדין היה נראה כמו dead end אבל הלכנו שם ובסוף הגענו למפל שזה גם סוף היום איפה שאנחנו מקימים את המחנה. אותו הנוהל כמו אתמול כולנו ישר קפצנו למים והקמבודים כבר ארגנו והכינו הכל לערב. ישבנו לאכול ביחד ארוחת ערב שוב במבו סופ אבל הפעם הוא היה יותר טעים אולי כי התרגלתי ואולי כי הם הוסיפו עוד כל מיני vegetable from the jungle. שכחתי גם להגיד שבדרך הם כל הזמן הראו לנו כל מיני עצים שיוצאים מהם מים ואפשר לשתות מהם ועץ שעווה שאפשר לשרוף אותו והוא דולק הרבה זמן כמו נר. קיצר הם לקחו את השעווה הזאת וגם הכנינו לנו ממנה איך לא bamboo candle. הם אשכרה יודעים להכין הכל מבמבוק, יודעים איך למצוא אוכל ומים ולשרוד בטבע ככה בלי כלום וזה פשוט מטורף! בכללי אני קצת חושבת שהם קופי אדם כאלה וזה מדהים לראות איל הם כל כך חיים ומבינים את הטבע. אחרי הארוחת ערב הקמבודים כבר היו עייפים והלכו לישון חוץ מסארה שחיכה ער עד שיוכל להשכיב את כל הילדים לישון בערסלים אז אחרי כמה סיפורים מצחיקים על גיי מסאז של מתיו ואמיל סידרנו את הכל לשינה וסיימנו את היום.
בבוקר כשקמנו עדין המשיך לרדת קצת גשם, אחרי ארוחת בוקר משובחת התארגנו שמנו את כל הדברים הרטובים בשקיות בתיקים ויצאנו לדרך. הייתה קצת עלייה ואז עצרנו והקמבודים שאלו אותנו אם אנחנו רוצים short way שזה אומר פשוט ללכת בדרך דיי סלולה עד לכפר, או long way שזה לחצות דרך ההרים והג׳ונגל הסבוך. קלואי הבלונדינית היחידה שרצתה ללכת בדרך הקצרה אז אחד הקמבודים הלך איתה ואנחנו המשכנו דרך הג’ונגל. בחלק הזה כבר באמת לא היה מסלול ללכת בו והקמבודים פשוט פילסו את הדרך שלנו בג’ונגל עם המצ׳טות. בסוף עלינו גם על ה דרך המהירה והגענו לכפר. זה החלק הפרברי של הכפר הנידח הזה אז הלכנו ממש במשך שעה בחצות האחוריים של אנשי הכפר החקלאיים ובסוף הגענו לבית של סארה. ישבנו בחצר שלו כל הילדים הצטרפו ואכלנו ארוחת צהרים מהאורז והירקות שהוא מגדל בגינה. הקמבודים הוציאו את הצנצנת הגדולה של היין המקומי שלהם כי לא שתינו מספיק, שמו קשים גדולים שהם הכינו איך לא מבמבוקים והיה לחץ חברתי בינוני עד גבוהה לשתות מהיין. אחר כך נפרדנו מ2 הקמבודים שאני לא יודעת את שמם ורועאה וסארה לקחו אותנו בסירות לראות את הכפר ואת הבית קברות. עברנו גם בבית ספר וראינו את הילדים משחקים וזה היה ממש נחמד לראות, משם נפרדנו לשלום גם מרועאה שגר בכפר ושטנו בסירה חזרה עם סארה עד לתוק תוק והרכב שלקחו אותנו חזרה הביתה לפוטי.
הגענו להוסטל לחזל״ש של השמחות, דן ועלמה הגיעו והצטרפו אלינו לערב בירות ואסהול וככה הסתיימו להם 3 ימים מופלאים בג’ונגלים הקמבודיים!
מי שהגיע עד לכאן ממליצה לראות את הסרטון האחרון זה אוצר אמיתי!Read more