Mandi

קמנו באיטיות בהוסטל בטוש, ואחרי ארוחת בוקר ושיחה מעוררת השראה עם ישראלי נחמד שפגשנו שם, התחלנו את הדרך שלנו חזרה לקאסול. באמצע הנסיעה בלוקאל ירדנו בכפר בשם מניקאראן הסתובבנו שם במקדשים ובשוק ועשינו שם כמה רכישות רציניות. משם עלינו שוב על הלוקאל והגענו לקאסול להוסטל החמוד שלנו. התכנון מחר זה לעלות למלאנה שזה כפר מענין שיש בו קהילה קטנה וסגורה, הם לא כל כך אוהבים אורחים לכן רצינו לעלות לשם רק לסיבוב קצר של כמה שעות לראות את המקום ולחזור. אומרים שהם חושבים שהם קדושים או משהו כזה והם לא נוגעים בזרים ומפחדים שאנשים שלא מהכפר יכנסו ויש להם עיניים בהירות וכל מיני דברים כאלה שעניינו אותנו מאוד.
קמנו בבוקר, הלכנו לפריקאסול מסעדת הישראלים בעיר (היא כל כך כשרה שהם סגורים בשבת). בעודנו שותות קפה טסטר צ׳ויס שיובא במיוחד מהארץ המלצר ההודי במסעדה אומר לנו שהיה בלאגן בלילה בגלל הגשם קרסו כמה בתים ואנשים נסחפו לנהר, מדובר על 15 נעדרים וכרגע העיר נצורה והכבישים חסומים לשני הכיוונים בגלל מפולות וקריסות על הכביש.
הופתענו לשמוע, כמובן חשדנו כי אנחנו לא מאמינות לכל מה שהודים אומרים לנו, תמיד יש להם איזה אינטרס, אבל אחרי כמה בירורים באמת הבנו שזה נכון ואנחנו תקועות בעיר. לא נורא, לא בוכים על כביש שקרס.
החלטנו להסתובב קצת ואז בצד הדרך ראיתי הודי עם דוכן תיקון נעלים. יש הרבה כאלה תמיד יושבים בצדי המדרכות בערים והחלטתי לבקש ממנו שימרח לי ווקס שקוף על הנעלי טיולים שלי. הוא היה מאוד נחמד ואפילו אמר שהוא זיהה אותנו הולכות אתמול ברחוב בכפר מניקאראן.
אחרי שסיים את עבודתו הנאמנה שאלתי אותו מה המחיר והוא מלמל משהו כמו 18,000 או 1,800 משהו לא ברור. שאלתי אותו שוב כמה, חשבתי שהוא מדבר על 180 רופי, והוא אמר אוקיי אני יכול לעשות לך ב1,500. אמרתי לו שאין סיכוי שזה המחיר ושיגיד בבקשה את המחיר האמיתי. בעודנו מתווכחים בינתים עברו שם עוד שני ישראלים שאנחנו מכירים והישראלי אמר שהוא יביא גם את הנעלים שלו לשים ווקס כמו שלי. הוא הביא את הנעלים והוא אמר לו בלי בושה מול הפרצוף שלי שזה יעלה 500.
התעצבנו שנינו החלטתי לשלם לו350 ולא רופה יותר למרות שלא הגיע לו והלכנו משם.
למרות הגשם בלילה היה מזג אויר טוב לאורך היום וישבנו במרפסת עם ספרים בצ׳יל והעברנו את הזמן בכיף.
בערב היה ניסיון להגיע לאיזה מסיבה בגג בהוסטל של הישראלים הדבר נחל כישלון מוחץ ואחרי קינוח מאנצ׳נאטס (טעמנו בפעם הראשונה והיה טעים מאוד) פרשנו לישון.
למחרת בוקר רגוע, אכלנו חמשוקה מוצלח במיוחד ועלינו על לוקאל לבונטר. המתנה של שלוש שעות ואז סליפר שהביא אותנו עד לדרמקוט שבה נעביר את התקופה הקרובה ככל הנראה עד סוף הזמן שלנו בהודוRead more