India
Mandi

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
    • Day102

      רודריפינג 1 - ג'יבהי

      May 22, 2022 in India ⋅ ⛅ 22 °C

      את דרמקוט עזבנו בזמן הנץ, מלווים בהערכת הזמן של כריס מהסוכנות, שהדרך תיקח לה משהו כמו 4-5 שעות. 200 קמ במפה.
      6:40 הלוקל מדהרמסאלה עזב את התחנה, ואנחנו מנומנמים ומרוגשים.
      עשר שעות הייתה הדרך לאוט, מי דמיין?
      מבוססים על סמוסות, כריכונים של חמאב וארטיק מנגו, נשאר לנו אלא להודות שתמיד היה לנו מקום לשבת והלוקל לא התפוצץ מאנשים.
      בהוצאת התיקים מהאוטובוס קרעתי לעומר את הכיסוי גשם, הוא נאלץ לבלוע חזק את הכאב והבאסה שכן היום עוד לא נגמר ואנחנו בעיצומה של דרך. סליחה.
      כשהלוקל לג'יבהי הגיע, עלינו מהר ולא ניתנה לנו הזדמנות להכניס את המוצילות למטען, דבר שבהתחלה נראה היה סביר, אבל עתיד להתנקם.
      הפקקים והנסיעה האיטית לא ריחמו עלינו, גם כשהתחיל הלוקל להתמלא בקבוצות גדולות של תלמידים אחרי בית ספר, ומבוגרים אחרי העבודה.
      כולם כאחד, מסתכלים על שני המושבים בהם נחות בנחת שלוש מוצ'ילות, סיטואציה לא נעימה מה נקרא.
      דרך של שלושים קמ מסתיימת אחרי שעתיים ארוכות חמות ומתישות.
      אחרי 12 שעות של דרך זוכים לנשק את האדמה הנכספת והקשה להשגה של ג'יבהי.
      השלב הבא, התרוצציות למצוא את ההוסטל המתאים, התלבטויות לגבי מה מתאים, ובסוף להבין שבעצם הרחקנו לכת וצריך לחזור להתחלה.
      אז ישנו בדולי, המבנה הראשון שהוקם בג'יבהי (לפי השמועה) ומשתלב יפה בתוך הטבע ורעש הנהר.
      הכפר עצמו מאוד פסטורלי, נמצא בתוך ואדי עמוק משובץ בקתות עץ כמעין קוטג'ים שוויצרים, שבמרכזו זורם בלי סוף נהר צלול וצונן.
      שלושה לילות ויומיים חלפו עלינו ברוגע, בין אוכל טוב וטבע, תפיסת מחסות מהגשם עם ספר טוב וסשני צפייה בסרטים וסדרות.
      ביקור במפל הקרוב (100 רופי כניסה?!), ומראה מפתיע ומגוחך להפליא של עשרות הודים עומדים ליד חצי מפל שגבוהים ממנו לא חסר בהודו ובכלל בנפאל, הצטלמנו כדי לעבד את החוויה ונפרדנו לשלום.
      בסך הכל, נהנים זה מחברתו של זו ומרגישים בהבדל שבלהיות פתאום חלק מזרם תיירות הודי וישראלים (כמעט) יחידים בתוך הכפר.
      שיהיה לכולם לילה טוב וחלומות על נסיעה ארוכהה ארוכהההה
      פיס
      Read more

      Traveler

      והיום איננו כלה

      5/24/22Reply
      Traveler

      אלופה אחת

      5/26/22Reply
       
    • Day208

      ההודי השני ש-ניסה לדפוק אותנו

      July 7, 2022 in India ⋅ ⛅ 20 °C

      קמנו באיטיות בהוסטל בטוש, ואחרי ארוחת בוקר ושיחה מעוררת השראה עם ישראלי נחמד שפגשנו שם, התחלנו את הדרך שלנו חזרה לקאסול. באמצע הנסיעה בלוקאל ירדנו בכפר בשם מניקאראן הסתובבנו שם במקדשים ובשוק ועשינו שם כמה רכישות רציניות. משם עלינו שוב על הלוקאל והגענו לקאסול להוסטל החמוד שלנו. התכנון מחר זה לעלות למלאנה שזה כפר מענין שיש בו קהילה קטנה וסגורה, הם לא כל כך אוהבים אורחים לכן רצינו לעלות לשם רק לסיבוב קצר של כמה שעות לראות את המקום ולחזור. אומרים שהם חושבים שהם קדושים או משהו כזה והם לא נוגעים בזרים ומפחדים שאנשים שלא מהכפר יכנסו ויש להם עיניים בהירות וכל מיני דברים כאלה שעניינו אותנו מאוד.
      קמנו בבוקר, הלכנו לפריקאסול מסעדת הישראלים בעיר (היא כל כך כשרה שהם סגורים בשבת). בעודנו שותות קפה טסטר צ׳ויס שיובא במיוחד מהארץ המלצר ההודי במסעדה אומר לנו שהיה בלאגן בלילה בגלל הגשם קרסו כמה בתים ואנשים נסחפו לנהר, מדובר על 15 נעדרים וכרגע העיר נצורה והכבישים חסומים לשני הכיוונים בגלל מפולות וקריסות על הכביש.
      הופתענו לשמוע, כמובן חשדנו כי אנחנו לא מאמינות לכל מה שהודים אומרים לנו, תמיד יש להם איזה אינטרס, אבל אחרי כמה בירורים באמת הבנו שזה נכון ואנחנו תקועות בעיר. לא נורא, לא בוכים על כביש שקרס.
      החלטנו להסתובב קצת ואז בצד הדרך ראיתי הודי עם דוכן תיקון נעלים. יש הרבה כאלה תמיד יושבים בצדי המדרכות בערים והחלטתי לבקש ממנו שימרח לי ווקס שקוף על הנעלי טיולים שלי. הוא היה מאוד נחמד ואפילו אמר שהוא זיהה אותנו הולכות אתמול ברחוב בכפר מניקאראן.
      אחרי שסיים את עבודתו הנאמנה שאלתי אותו מה המחיר והוא מלמל משהו כמו 18,000 או 1,800 משהו לא ברור. שאלתי אותו שוב כמה, חשבתי שהוא מדבר על 180 רופי, והוא אמר אוקיי אני יכול לעשות לך ב1,500. אמרתי לו שאין סיכוי שזה המחיר ושיגיד בבקשה את המחיר האמיתי. בעודנו מתווכחים בינתים עברו שם עוד שני ישראלים שאנחנו מכירים והישראלי אמר שהוא יביא גם את הנעלים שלו לשים ווקס כמו שלי. הוא הביא את הנעלים והוא אמר לו בלי בושה מול הפרצוף שלי שזה יעלה 500.
      התעצבנו שנינו החלטתי לשלם לו350 ולא רופה יותר למרות שלא הגיע לו והלכנו משם.
      למרות הגשם בלילה היה מזג אויר טוב לאורך היום וישבנו במרפסת עם ספרים בצ׳יל והעברנו את הזמן בכיף.
      בערב היה ניסיון להגיע לאיזה מסיבה בגג בהוסטל של הישראלים הדבר נחל כישלון מוחץ ואחרי קינוח מאנצ׳נאטס (טעמנו בפעם הראשונה והיה טעים מאוד) פרשנו לישון.
      למחרת בוקר רגוע, אכלנו חמשוקה מוצלח במיוחד ועלינו על לוקאל לבונטר. המתנה של שלוש שעות ואז סליפר שהביא אותנו עד לדרמקוט שבה נעביר את התקופה הקרובה ככל הנראה עד סוף הזמן שלנו בהודו
      Read more

    • Day155

      אביה

      August 15, 2022 in India ⋅ ☁️ 16 °C

      סופסוף פגשנו את הנסיך של חיינו
      האיש האהוב ביותר
      אביתר!
      אחרי חודשיים קשים במרחקים.

      אביה הגיע לקאסול מפולגה מלא בידע על הודו
      מתנהג כאילו הוא הודי מלידה
      מבקש אקסטרה חריף במסעדה
      שופך על כל האוכל יוגורט הודי
      ומתעצבן על 30 רופי

      אביה החבר המושלם ישב איתנו
      הלך לשלושה ימי מסיבות
      הרים את כל הפסטיבל על הרגליים
      וקנה לכולנו רום זול וקולה קרה

      כשהיה איתנו בחדר שיחק בגמל שלמה ענק
      ואז הביא איתו עכביש
      הוא לא הורג חיות אז אותו ניסה לתפוס
      אביה שמר עלינו מהעכביש

      תודנ לאביה
      אביתר גיז
      החבר הטוב
      Read more

      Traveler

      אין על אביה! חד משמעית מגיע לו שיקדישו לו פוסט!

      8/15/22Reply
      Traveler

      נשמע אחלה בחור

      8/15/22Reply
       
    • Day6

      Rewalsar Lake

      October 8, 2019 in India ⋅ ☀️ 20 °C

      A sacred place for Hindus, Buddhists and Sikhs alike. The lake is surrounded by temples of all three faiths.
      The first pic looks across the lake. If you look closely, you will see a statue on the hill. That is the second picture. The third is of the inside of the temple in the lotus flower base of the statue. The fourth looks out over the lake from the balcony around the statue. Fifth and sixth are two of the temples by the lakeRead more

    • Day1

      Delhi nach Swarghat

      August 1, 2022 in India ⋅ ⛅ 28 °C

      1. Etappe raus aus Delhi bis Swarghat in die Berglandschaft vor dem Himalayagebirge auf 1000 Höhenmeter mit erster Erkundung auf einen Aussichtspunkt. Diverse Schwächen an einem der Bikes repariert mit Tape.Read more

    • Day5

      On the top of the mountain

      March 7, 2018 in India ⋅ ☀️ 22 °C

      Heute startete der Tag besonders früh. Um 6 Uhr gab es Frühstück...ein schönes Buttertoast 😁
      Gegen 6:45 Uhr startete dann die Reise hoch auf den Berg.
      Ich kann euch sagen...anfangs war der Weg noch okay, dann wurde der Anstieg immer steiler und umso höher ich stieg, desto weniger Sauerstoff war da. Das habe ich deutlich spüren können. Innerlich habe ich echt manchmal nur geflucht 🙈 aber die Aussicht manchmal auf dem Weg nach oben motivierte mich weiter zu gehen...bis ganz nach oben auf die Spitze des Berges 💪
      Nach circa 5 Stunden waren wir oben angekommen. Es war ein sooo schönes Gefühl endlich am Ziel zu sein. Und die Aussicht war der Hammer 😍😊 Das lies den ganzen Weg vergessen... natürlich belohnte ich mich auch, ganz märrylike, erstmal mit einem schönen Stück Schokolade 😂😄
      Oben angekommen ging es zunächst in den Tempel. Ich lernte die wichtigsten Dinge und Regeln. Anschließend setzten wir uns in die Sonne und haben Mittag gegessen. Die GastFamilie war so lieb und hat uns Reis mit Gemüse gemacht.
      Danach habe ich einfach nur die Aussicht, die Sonne und die Stille genossen 😊
      Die Aussicht ist einfach traumhaft 😍 und viel viel schöner als man es auf Bildern festhalten kann. Ich konnte sooo weit gucken, dass ich mir sogar eingebildet habe, bis Deutschland gucken zu können 🙈😂 Einfach traumhaft und unbeschreiblich schön 😍😊
      Nach einer Weile hieß es dann Abschied nehmen von der wundervollen Aussicht. Es ging wieder bergab. Nach circa 2/3 des Weges würden wir dann mit dem Taxi abgeholt, was uns dann ins 1 1/2 Stunden entfernte Shimla zurück brachte. Dort angekommen, ging es dann nur noch fix und foxy ins Hotel. Erstmal ein kleines Schläfchen, dann noch Abendessen und dann eine heiße Dusche und ab ins Bett 😪😊
      Read more

    • Day19

      אני כותבת מדהבה טיבטית בקאסול. השעה אצלי תשע בבוקר ואני כבר אחרי סיור השקמה בעיר שמתעוררת לאט לאט לחיים. אני אוהבת לקום פה מוקדם ולעשות הליכת בוקר כזו. ראיתי את הפועלים מעמיסים מלת על גבי החמורים שלהם ואת החזירים הורדרדים שהגיעו לארוחת בוקר בחיריה הקטנה של קאסול. יש כאן כמות זבל מבאסת ומסריחה ביותר . ...
      אתמול, נפרדתי מחבריי הבארשבעים במנלי ויצאתי לדרך חדשה לעמק הפרווטי.
      את הסופש בילינו כולנו במנלי, עשינו הליכה למפלים היפים ואני אפילו נכנסתי לנביעה רותחת של מים קדושים. זה היה ביום שבת, שהיה יום גשום וסגרירי דבר שהפך את המקווה שעשיתי למיוחד אפילו יותר.
      כדי להגיע אל המפלים עלינו לכפר קטן במרכז ההר שנקרא ושישט. הדרך הייתה יפיפיה. שביל צר שלאורכו נמצאו המוני עצי תפוחים גדושים בפרירות בשלים. השביל קושט בוורדים יקינטונים ועוד פרחים צבעוניים שאני לא מזהה שצבעו את הדרך היפה. לדעתי, הדרך הייתה יותר מרשימה מהמפלים עצמם. כל 30 מטרים, עמדה אישה מבוגרת עם שתי מסרגות וחוט צמר. הנשים הללו מוכרו את הגרביים וצעיפים שהן סרגו בעצמן. כל אישה יותר חייכני מהשנייה למרות שהן כנראה התאכזבו ממני שלא קניתי כלום...

      האמת, שיש כאן בהודו כל מני תופעות מצחיקות. למשל, כל ירקן תולה על תקרת החנית בננות שקשורות עם חוט. זה היה בלה, במנלי ועכשיו אני רואה את זה גם בקאסול. מנהג מיוחד ואסטטי מאוד. דבר נוסף מעניין כאן זה המסאיות. נראה שכל נהג פה משקיע זמן מכובד כדי לקשט את הרכב שלו. על הרכבים כתוב בנסקריט ויש עליהם אפילו צילומים של אלים הינדואים. הצבעוניות בכביש לא מפצה על העשן השחור שהמשאיות האלה עושות... אבל אין ספק שזה מצחיק לראות את המירוץ לקישוט שהולך שם. גם בארץ לא חסרות משאיות עם צעצועים אבל זה לרגע לא משתווה למה שהולך כאן.

      תופעה נוספת שתפסה את ליבי קשורה לחנויות האלכוהול. הודים, בניגוד למה שחשבתי שותים לא מעט. אבל מה, לא הצלחתי להבין למה הם קוראים לחנויות שלהם English wine shop. כן, אני יודעת שהבריטים שלטו כאן ובכל העולם, הרי זו האימפריה שהשמש לעולם לא שוקעת בה. אבל מדובר בטריטוריה. ממתי הם הצליחו לכבוש את עולם היין? יין צרפתי, איטלקי, פורטוגלי,אוסטרי גרמני אפילו בלקני. אבל יין אנגלי? את זה עדיין לא שמעתי. השיוכים של מאכלים כאן באמת מוזרים. למשל בכל פינה נמצא german bakery. המאפיות הקטנות האלה שהן חצי מאפייה חצי דוכן מוכרות דברים בנאלים לחלוטין, אפילו כדורי שוקולד לישראלים נאמנים כמוני. אז למה הגרמנים נכסו לעצמם את המאפיות האלה? דרך אגב אשמח לתשובות לשאלות שאני מעלה כאן (;

      הפוסט של היום היה יחסית קליל. ספוילר לפוסט הבא שיהיה בעיקר על המיתולוגיה ההינדואית. טיילתי היום לכפר manikaran עם בחור הודי שפגשתי בדרך. חקרתי אותו לעומק על האלים ההינדואים עד שבשלב מסויים הוא הציע לי לשחות בנהר השוצף 😅
      Read more

    • Day20

      התאהבתי בעמק הפרוואטי תוך שעתיים. רק לצורך השוואה, בלדאק לקח לי שבועיים להתאהב. אתמול, החלטתי לעשות טיול יום לגמרי לבד. פגשתי ישראלי שדקר לי נקודות בגוגל מאפס שמראות איך להגיע לעיר מניקרן manikaren שנמצאת בערך - 6 קילומטרים מקאסול. הלכתי לאט במיוחד, ונהנתי מאוד מהעובדה שאני לא צריכה לת דין וחשבון לאף אחד על כמה לאט אני הולכת 😅
      בדרך פגשתי בחור הודי בשם אדרש, והתחלנו ללכת ביחד. שאלתי אותו אם הוא מאמין בהינדואיזם אז התחלתי לתחקר אותו קצת על האלים ההינדואים. אחר כך החזרתי לו בתקציר מוארך על תולדות היהדות מאברהם אבינו ועד לפיצול עם הנצרות.
      הוא התחיל בלספר לי על האלה פרוואטי שעל שמה קרוי הנהר שלאורכו הלכנו. פרווטי, היא אלת העוצמה אנרגיה, יופי, מסירות, הרמוניה אהבה מסירות אמהות. היא בהחלט אלה סופר חשובה נשית ועוצמתית
      הדבר השני שהוא סיפר לי עשה לי קצת סדר בראש לגבי השאלה מדוע קאסול היא מגנט למעשנים ( מכל הסוגים) . מסתבר שמריחואנה היה החומר שעישן שיבה האל החשוב ביותר מכל 33 מיליון אלים ההינדואים שקיימים! ולכן מאוד מקובל לעשן פה בקאסול.
      דידיברנו בערך על 7 אלים. השלושה החשובים ביותר ( כמובן גברים ואחים) הם : ווישנו שיבה וברהאמה
      בראהמה- בורא האדם
      ווישנוא/ קרישנה- שולט בהכל
      שיבה- אל ההרס הורס כל מב שמתנהל לא טוב כדי לשמור על הטוהר בעולם. הוא ההורס והיוצר בעולם.
      במקביל יש שלושה אלות שהן החשובות ביותר:
      ה- tridevi הראשונה היא פרוורטי עליה כתבתי, סרסוואטי ולקשי
      לקשמי- היא אלת הכסף, אם היא מרוצה מאדם מסויים, לקשמי תברך אותו ביותר עושר וכסף
      סרסוואטי- היא אלת הספרים, נותנת את הכוח לקרוא ולדעת
      האל השביעי בחשיבותו נקרא האל גרנש, בנם של פרוואטי ושיבה - אדרש סיפר לי שבכל התחלה חדשה בחיים, מקפידים להתפלל לאל גרנש. מאחורי המנהג הזה יש סיפור.
      פרוואטי, אמו של גרנש רצתה לעשות משהוא בתוך מערה וביקשה מבנה שיעמוד על כך שאף אחד לא יכנס פנימה. שיבה, אביו והאל החזק ביותר, התעניין מה אישתו עושה במערה הוא לא התאפק ורצה להיכנס פנימה. אך גרנש לא הרשע לו. שיבה כל כך התעצבן שמרוב זעם הוא קרט לבנו את ראשו.
      כאשר פרוואטי גילתה על מות במה, היא דרשה משיבה שיחזיר את גרנש לחיים. אפילו במיתולוגיה ההודית הנשים מסובבות את הבן זוג שלהן על אצבע אחת(; בלית ברירה שלח שיבה שיצא ליער וביקש ממנו שיערוף את הראש לבעל החיים הראשון שהוא רואה. במקרה, החיה הראשונה הייתה פיל, אז האדם הגיש את ראשו של הפיל בחזרה לאל שיבה. בכוחו של שיבה, הוא הצליח לחבר את ראש הפיל לגופו של גרנש וכך החזיר אותו לחיים. אחרי שגרנש חזר לעולם שלנו, בירך אותו שיבה וגרם לכך שהתפילה הראשונה (puja) תמיד תהיה מוקדשת קודם כל לאל גרנש
      זה היה קצת על המיתולוגיה ההינדואית שלמדתי מאדרש על כוס תה דבש ג'ינג'ר ולימון. אחר כך הלכנו למנזר גורודהרה סהיב, מקדש של הסיקים. הסיקים משתייכים לדת נוספת שקיימת לצד ההינדואיזם בהודו. שמתי על עצמי כיסוי ראש, הורדתי נעליים וגרביים ונכנסנו להקשיב לתפילה הכהן מדקלם מנטרות חוזרות, ומעליו עמד אדם עם מברשת צבעונית, מדי פעם האיש מנופף על הכהן. האם מדובר בחלק מהטקס או תחליף אנושי למניפה? לא יודעת...
      אחר כך הלכנו לאכול במנזר. שם, מגישים ארוחת צהריים בחינם. התישבנו על השטיח והנזירים פשוט הסתובבו עם דלעים של דל, אורז, קארי וצפאטי. מצד אחד, הסיטואציה נתנה לי תחושה של הפנימייה של אוליבר טוויסט, אבל מצד שני הם עשו זאת באדיבות כל כך נעימה שזו הייתה חוויה חיובית וטעימה.
      אחר כך, התרחצתי במים החמים והקדושים. כן אני עברתי טיהור פעמיים בשבוע!

      היה יום כיף במיוחד, בערב שבנו במסעדה טיבטית שבה ישבתי באותו הבוקר. זו מסעדה משפחתית של פליטים טיבטים שמכינים את הthupka (מרק עם נודלס) הכי טעים שאכלתי. בבוקר, כשישבתי שם, שאלתי את אחת הילדות אם אני יכולה לעזור לה להכין מומו. סוג של כיסונים ממולאים בירקות. היא לימדה אותי את הטכניקה ואפילו החמיאה לי שביחס לאחד הראשון שלי, יצא לי לא רע בכלל!
      Read more

    • Day22

      מטאורה היפה

      September 9, 2022 in India ⋅ 🌙 14 °C

      בשבועות הראשונים של הטיול, פגשתי רק מהנדסים מבאר שבע. תהיתי לעצמי איך יכול להיות שאני מיעוט כפול. גם מירושליים וגם מיעוט שלומדת מדעי הרוח והחברה. אבל מאז שהגעתי לקאסול, הגלגל התהפך וכל הירושלמים הדתיים והמוזיקאים התגלו פתאום. אפילו פגשתי פה חברה מהיסטוריה וחבר ממדעי המדינה.
      כרגיל כשהגעתי לקאסול, לא הייתה לי תוכנית מסודרת למה שאני רוצה לעשות כאן בעמק הפרוואטי, ולכן, ברגע שמשהיא בשם אור כתבה בקבוצת הןוצאפ שהיא מחפשת שותפה לנסוע לכפר קטן שנקרא מטאורה עניתי ישר בחיוב.
      ברגע שנפגשנו כבר ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון לכתוב לה. אהבה ממבט ראשון.
      נסענו באוטובוס המקומי לכפר שנקרא ג'ארי ומשם, עלינו ברגל בעלייה די חדה אל הכפר מטאורה. מדובר בהליכה של בערך חצי שעה. היום היה יפה אם כי חם, וההרים הירוקים של פרוואטי היו עוצרי נשימה. בדרך לא ראיתי אפילו חמור אחד, אבל במקום ראינו פרות. כמעט משתווה(:
      הגענו לכפר, והתיישבנו בבית הקפה המקומי. יש רק אחד. האישה שמנהלת אותו מכינה את האוכל במיוחד בשבילך, מה שאומר שמרגע ההזמנה ועד לרגע האכילה יש זמן רב... דורש סבלנות, אבל שווה כל ביס. פגשנו שם שני בחורים דתיים שנשארו שם כל השבוע. שניהם מוזיקאים אחד מנגן בעוד ( כמו מארק אליהו) והשני מתופף. דניאל, שמנגן בעוד, הביא אותו למטאורה וניגן לנו, היה מדהים. הוא אפילו נתן לי לנסות! התוצאה הייתה שילוב של זיופים וחריקות אבל לי היה כיף

      אני ואור ירדנו למפלים, בערך האטרקציה היחידה באיזור. בדרך, פגשנו בשני ילדים שפנו אלינו באנגלית רהוטה אז התחלנו לדבר. הילדים גרים בכפר הסמוך למטאורה והם עושים את הדרך המפותלת בתוך היער ומעל המפלים פעמיים ביום. זו כנראה הליכה של יותר משעה. הילד הגדול, סיפר שהוא רוצה להיות חייל כשיהיה גדול. אני לא בטוחה שזה מה שאני הייתי מאחלת לו, אבל מהמעט מידע ששמעתי, נראה שחיילים הודים מרוויחים פה בכלל לא רע. עוד בלה, בדקנו את העניין ומסתבר שהחיילים הסדירים בצבא ההודי מרוויחים בערך 44 אלף רופי לחודש! זה בערך 1700 שח, סכום שהוא גדול יותר ממה שטני הרווחתי בצבא. נראה שבזמן האחרון, שירות צבאי הפך לנתיב שמאפשר מוביליות חברתית כאן בהודו.
      אחרי שנפרדנו מהילדים ירדנו למפלים בירידה תלולה במיוחד. כשהגענו לנחל, התישבתי על גשר עץ הרעוע ובכישרון מיוחד הצלחתי לשבור חלק ממנו ונפלתי למים. לא קרה לי לי שום נזק.
      בערב, הלכנו לאכול. המוזיקאים שהיו איתנו פיתחו קשר מיוחד ים בעלת המקום והפכו שם לבני בית . הם ביקשו ש
      ממנה להכין לנו מה שהיא רוצה. מפה לשם, קיבלנו ארוחת מלאכים עצומה עם מלאיי קופתה אורז דאל, סלט ממלפפונים שהיא מגדלת בעצמה בגינה, ירקות מבושלים ועוד... דיברנו הרבה על דת אמונה ומנהגים של דתיים. היה ממש כיף ומעניין. הדתיים טענו שהם כל הזמן שואלים את עצמם אם הם מאמינים באלוהים ואילו החילונים לא מתעסקים בשאלות כאלה כי התשובה ידועה להם מראש- - אין. זה היה מוזר לשמוע את זה במיוחד בגלל שבאופן אינטואיטיבי אני חשבתי שבגלל שהם יודעים שיש אלוהים, הם לא צריכים להתחבט עם השאלה של הקיום שלו. מעניין לראות שהזלזול אחד בשני הוא זהה לחלוטין בתוכן שלו.
      בבוקר, אני ואור הצטרפנו למנהג שלהם לשמוע פודקאסט של מוזיקה תורכית. הפודקסט נקרא אל חאן, והוא מוגש בצורה יוצאת מן הכלל על ידי איש עם מבטא תורכי כבד. ( אבא בטוח היה אוהב)
      חזרנו לקאסול והיה לנו מלא סידורים. דבר ראשון היינו חייבות לקנות בגדים מתאמים לפסטיבל שקורט פה הסופש. מסיבות שלושה ימים ברצף. נראה לי שיומיים יספיקו לי (;
      אכלנו, קנינו שוב אכלנו, שוב קנינו ואז נחנו. גם את זה צריך לעשות מדי פעם.
      בערב ישבנו בבית חבד, הם פתחו בקבוק וויסקי והתחילו שיעור על פרשת השבוע והפרשנות של הרבי מילובביץ. נכנסתי לשיחות עומק עם המתנדב שהעביר את השיעור על הדולר שחילק הרבי מילובביץ למאמינים שלו בניו יורק.
      היום יום שישי, היינו במסיבה שההליכה אליה לקחה לנו שעה לכל כיוון. בחול חשוב לי יותר ליזכור כשמגיע יום שישי אז טזבהו מוקדם כדי להספיק לארוחת שישי בבית חבד.
      כל הזמן חושבים פה שאני דתייה. לדעתי אמרו לי את זה לפחות 10 פעמים ביומיים האחרונים. משום מה, בעיניי זו דווקא מחמאה(;
      Read more

    You might also know this place by the following names:

    Mandi

    Join us:

    FindPenguins for iOSFindPenguins for Android