Nepal
Chame

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
  • Day44

    Annapurna Day 3- Chame to Uper Pisang

    March 25 in Nepal ⋅ ⛅ 6 °C

    את הליכת הבוקר שלנו ליוו חבורת ילדים מקומיים מצ'אמה שהיו בדרכם לבית הספר.
    מקסימים וסקרנים, שיחקנו איתם בקרב חרבות (מקלות הליכה), למדנו לספור עד חמש בנפאלית ואיילת העבירה קורס צילום מזורז.
    בצהריים חלפנו עח פני מטע תפוחים, בערך בגובה 3000 מטר, שבסמוך אליו יש חנות שמוכרת אוכל ושתייה מהנקטפים.
    נפלו דונאטס תפוחים, קרמבל תפוחים, ליקר תפוחים (לכבוד שבת המלכה) ועוד 3,4 ריבות.
    (9.7 פינקליידיז)
    ההוסטל להלילה נמצא בכפר אפר פיסיאנג ונקרא מנדלה, אורן דאג שישארו לנו בו חדרים ועכשיו כשאנחנו מעל ה3 קמ גובה (3,300) צריך לדאוג לכמה דברים.
    יש אנשים שאוכלים כמויות של שום, אנחנו בחרנו בכל זאת בכדורים, ובערב כשלהוסטל מגיעים, עוד כמה עשרות מטרים למעלה אנו מטפסים.
    העליות הקטנות הפכו מתישות במפתיע והלב עובד חזק להזרים את הדם.
    אז עלינו להתיישב במקדש המחודש של הכפר שנבנה בנקודת תצפית גבוה ויפה על הרי האנפורנה 2 ו 3, וחזרנו להתארגן לארוחה.
    ריפילים של דאל באט ושתי צלחות מומו, לקינוח הורדנו צייסר ליקר יחד עם יאם ועברנו לקלפים של סוף יום.
    שיהיה לילה טוב וחלומות על סיידר חם
    Read more

  • Day101

    Danagyu-> Chame

    March 22 in Nepal ⋅ ☀️ 9 °C

    אחרי ארוחת בוקר של חביתות וטחינה כדי לבנות את השרירים ולהכניס אנרגיות, פתחנו את היום עם עלייה דיי קשוחה של מדרגות. ככל שעולים בגובה ממש אפשר לראות עוד ועוד הרים של שלג וכל יום יותר יפה מהקודם. זה כבר היום הרביעי לטרק, תכף שבוע בנפאל, ואני חושבת שאני עדין לא מעכלת שאני באמת מטיילת עכשיו את הטרק הראשון שלי פה. כל כך גדלתי על הסיפורים האלה שזה מטורף לחשוב שאני כאן בעצמי עושה את הטרקים האלה שכל החיים רק שמעתי עליהם בלי סוף מאמא ואבא. באמת הטרק מדהים, הכפרים מקסימים ואולי גם כל הציפייה הפכה את הטרק לעוד יותר קסום וכיפי. כנראה שככה זה מרגיש להגשים חלום שחיכיתי לו כל כך הרבה שנים.
    הגו ואני הלכנו מאחורה ופטפטנו קצת ושמחתי להכיר אותה קצת יותר ולגלות שאנחנו דומות במובנים מסויימים ויש לנו הרבה מן המשותף. פשוט מרגישה שהמזל הטוב שלי ממשיך ללוות אותי בטיול ואיזה כיף לי שזכיתי לצאת לטרק הזה עם כזאת חבורה טובה וכיפית של אנשים. גם דינס הפורטר ג’ייד שלנו פשוט מקסים וחלק אינטגרלי מהחוויה של כולנו, ואני בהחלט לא רואה את זה כמובן מאליו, זה לגמרי היה יכול להיות אחרת.
    ג׳ורדי קצת פתח פער כדי ללכת לבד בקצב שלו ואנחנו עם קצת עצירות בדרך אבל בסוף צמצמנו והוא חיכה לנו קצת והגענו אליו. עצרנו לצהרים, הפעם הפקנו לקחים ורק שתינו תה ונשנשנו אגוזים, מאחר וההליכה לא ארוכה עוד וארוחה כבדה לא תעשה לנו טוב.
    כמו אתמול גם את החלק האחרון של היום הנוכחי סיימתי בהליכת בדד בפער לפני כולם. הפעם פתחתי פער רציני שאפילו הגעתי עד לג׳ורדי שיצא איזה 10 דקות לפנינו. הכאבים בעקבים שלי מהנעלים החריפו מאוד מהר, אני מאוד כועסת על הנעלים שלי שככה בוגדות בי פתאום אחרי שנתיים מופלאות ביחד, וכבר כואב לי מאוד, אז ההליכת בדד עזרה לי מאוד ועשתה לי כיף ללכת קצת עם עצמי והמחשבות שלי. גם לג׳ורדי כואב בעקב מאיזה דלקת שמתפתחת לו שם, אז שתינו המשכנו בקצב מהיר כדי לסיים את היום ולנוח. הגענו מאוד מוקדם בשעה 13:00 לגסט האוס המקסים והיפה שלנו. ״נוהל קרב״ כולם מתמקמים בחדרים, מתיחות, קצת כביסות למי שצריך, והפעם גם אכלנו ארוחת צהרים מאחר ולא אכלנו כלום בכפר הקודם באמצע ההליכה.
    בדירוג כולם התקלחו ופרשו לשנצ, כשקמתי הלכתי לחדר אוכל לבושה במיטב מחלצותיי אבל הופתעתי לגלות שהחדר אוכל מחומם מאוד והיה לי חם. קילפנו בקלפים וכשהחום היה מוגזם הלכנו להחליף לבגדים שאפשר להתקלף מהם. חזרנו לארוחת ערב - כרגיל דאל באט, וסיימנו את הערב הפעם עם סרטוני אודי כגן ואורי חזקיה עם צאי מסאלה טעים טעים וקצת שיחות של סוף יום.
    Read more

    Neta Nadel

    התקף לב עשית לי

    3/27/22Reply
     
  • Day43

    Annapurna Day 2 - Dharapani to Chame

    March 24 in Nepal ⋅ ☀️ 5 °C

    מהנהר עולים אל השלג
    הרים לבנים מתחילים להקיף אותנו מכל הכיוונים ואנחנו עוצרים לצ'אי מסאלה וחמאת בוטן
    בקצה הכפר, צופים בהשתוקקות בבעל מלאכה הודי שהגיע במיוחד לייצר סירים חדשים מישנים בעזרת אש לוהטת וחול.
    ממשיכים בטיפוס לתוך יערות אורנים וחוצים גשרי ברזל תלויים, שבים אל הנחל שעל גדותיו יושב ההוסטל שלנו להלילה (כפר בשם צ'אמה).
    ארוחת ערב של דל בט בנוהל ומשחקי קאבו עם תמיר ויעל.
    איילת ישבה עם הדס ובערב ישבנו יחד עם אורן שיצא לטרק עם עוד המון חברים ותיקים שלנו יום לפנינו.
    למדנו מחדש שיט הד וקאבו כשאני מנצח כמעט בכל סיבוב, מזל?
    מסתבר שלא רק, אחרי שיחת וידאו עם ההורים התבהר לי שהיום הוא יום ההולדת של הסבתא האהובה שלי זל שהייתה גם קלפנית ידועה לשמצה. השגחה עליונה.
    שיהיה לילה טוב וחלומות מוארי מזל
    פיס
    Read more

    Meytal Wanderman

    💓

    3/25/22Reply
    Gil Wanderman

    אש עליך

    3/27/22Reply
     
  • Day387

    Lang ist es her & Der Rückweg

    October 24, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ 7 °C

    12.4.20
    Es ist lange her und trotzdem folgt mir der Gedanken seit Monaten, dass ich unsere "Nepal" Geschichte noch nicht beendet habe. Derzeit sind wir in Marokko in einem kleinen Küstendorf namens Tamraght. Uns geht es gut.
    Und heute morgen, als ich auf das Meer geschaut habe, von dem Appartement aus, was ich seit mehr als 3 Wochen nur dreimal verlassen habe, habe ich entschieden, die Geschichte von Nepal zu beenden.
    Meine Aufzeichnungen sind leider gelöscht worden in der Zeit. Ich werde trotzdem versuchen alle Details unseres Rückwegs zusammen zu tragen.
    Denn der Rückweg, nach der Entscheidung, dass wir Umkehren, war das Erschreckendste und Wundervollste der ganzen Reise.
    Liebe Omis & Mamas, seht diese folgenden Berichte vielleicht als ein kleines Ostergeschenk an euch, weil ihr meine Geschichten so gerne lest.

    24.10.2019
    Es geht weiter. Es geht zurück.
    Als ich am Morgen in „Charme" im "Royal Garden" aufwache fühle ich mich schrecklich. Wir sind abgestiegen. Müsste es mir nicht besser gehen? Irgendetwas stimmt mit meinem Körper nicht und das macht mir Angst. Bevor ich es aber laut ausspreche, gehen wir frühstücken. Ich bekomme fast nichts runter. Und es ist ein Kraftakt gerade zu sitzen. Als hätte jemand meinen Gleichgewichtssinn ausgeknipst.
    Ralf spürt es. Ich rede zu wenig und meine Hautfarbe ist fahl. Er setzt mich in die Sonne und hofft, dass ich mich etwas aufwärme. Es ist immer noch sehr kalt hier oben und mein Inneres schlottert. Alle Touristen sind ausgeflogen. Sie haben sich weiter bergauf bewegt. Wir hatten noch ein kurzes Gespräch mit einem deutschen Pärchen. Wieder schwappt etwas Arroganz zu uns rüber. Sind alle Wanderer so? Oder muss ich eine „geschwellte Brust"-Einstellung haben um solche Wege hier zu meistern?
    Ich denke kurz an die Österreicher, die wir vor einer Ewigkeit auf dem Weg zum Pass getroffen haben. Der Mann schnaufte mich damals an, als ich meinte, dass wir wegen meinem Husten nicht mehr als 8 km am Tag schaffen. „Dann werdet ihr sehr lange brauchen."
    Ja, dachte ich. Aber wir haben auch Zeit.
    Und jetzt sitze ich hier in der Sonne und ich weiß: Auch diesen Abschnitt werde ich wieder sehen und es sind noch 3 Tagesetappen um dort wieder anzukommen.
    „Ich schaffe das nicht. Ich kann nicht mehr.", denke ich. Mein Herz beginnt zu rasen und ich beginne zu Husten, was mich völlig erschöpft.
    „Alles klar. Wir gehen ins Krankenhaus!!!", sagt Ralf. Auch, wenn ich mich erst dagegen wäre, lenke ich ein. Er hat recht. Und wir machen uns auf dem Weg zum Krankenhaus. Es liegt etwa 1km hinter unser Unterkunft. Kurz bevor wir uns dort hoch kämpfen, informiert sich Ralf, ob es noch Jeeps gibt, die nach unten fahren. WIR BRECHEN UNSERE REGEL. Schreit mein Bauch. ICH WILL NICHT MEHR LAUFEN. Schreit mein Kopf.
    Später werden wir froh sein, dass es keine Jeeps mehr ins Tal gab.
    Jetzt kämpfe ich mich zum Krankenhaus. Und ich bin der festen Überzeugung, dass ich die Höhenkrankheit habe.
    Nachdem wir uns einmal verlaufen, setze ich mich auf einen der 5 Plastikstühle vor einer Steinbaracke. Ich sitze vor dem Krankenhaus und Ralf versucht einen Arzt zu organisieren. Eine Nepalesin winkt mich nach einer gefühlten Ewigkeit rein. Aber ich bin nicht ungeduldig, nur dankbar.
    Sie misst meine Werte und erklärt mir, dass ich keine Höhenkrankheit habe. Meine Sauerstoffwerte seien super. Ich hätte aber zu hohen Blutdruck.
    Danach werde ich in das Arztzimmer gebeten. Die Räume in diesem „Krankenhaus" sind klein, feucht und kalt. Es sind Steinwände, wie im Mittelalter, und die Medikamente sind auf Hockern und Tischen in der Ecke gestapelt. Trotzdem macht der Arzt einen kompetenten Eindruck. Er hört mich ab. Möchte mir aber nicht so richtig zuhören. Es gäbe in den letzten Wochen viele Wanderer mit meinen Symptomen. Meiner Lunge ginge es gut und ich hätte nichts verschleppt. Dann stellt er drei Medikament auf den Tisch. Ein Hustensaft. Ein Hustenstiller für die Nacht. Ein Antibiotikum.
    „Drei Tage. Dann könnt ihr über den Pass.", sagt er.
    Ich muss ihn anschauen, als hätte er nicht alle Tassen im Schrank.
    Er achtet aber nicht auf mich. Schon die ganze Zeit, strahlt er Ralf an. Und dann reißt er plötzlich sein Oberteil auf. Und ein "Bayern München"-Trikot kommt zum Vorschein.
    Ich könnte weinen und lachen zugleich. Und dann entspanne ich mich etwas. Die Situation ist so bescheuert, dass ich mich trotzdem sicher fühle. Ich lasse die beiden über Fussball sprechen und Ruhe breitet sich in mir aus.
    Und dann kehrt Energie in meinen Körper zurück. Die brauchen wir, denn wir müssen noch eine Nacht in Charme bleiben, damit ich mich etwas erholen kann. Dafür brauchen wir aber eine neue Unterkunft, da der „Royal Garden" komplett ausgebucht ist. Nach einer langen Suche durch Charme, entscheiden wir uns für eine Unterkunft neben den heißen Quellen.
    Wir sind anfangs die einzigen Gäste und sie gibt uns einen Raum mit dem einzigen Fenster in der Dachschräge. Ich bin so dankbar dafür, denn das einzige was mir wirklich jede Energie zieht, sind dunkle, kleine Räume. Dieser hier ist alt, etwas schmuddelig, aber hell und die Bettwäsche und Decken weich und warm. Die beiden Frauen sind sehr nett und machen uns direkt eine Suppe und gebratenen Reis zum Mittag. Wir sitzen in der Sonne. Die einzige Sonne in Charme, denn nur hier kommt die Sonne an den Bergen vorbei. Und ich wärme mich auf. Immer noch spüre ich diese Übelkeit und mein Husten bricht nach und nach noch stark raus.
    Ich betrachte die Medikamente. Auf keinen Fall nehme ich nochmal Antibiotika im Ausland. Da hatte ich schon eine schlechte Erfahrung in Dahab gemacht. Aber der Hustensaft sollte gehen. Ist doch nur Hustensaft. Also nehme ich nach dem Mittag eine Kappe.
    Was ich etwa eine halbe Stunde danach bereue. Ich kann kaum noch sitzen oder sprechen. Mir ist plötzlich speiübel und alles dreht sich. Ich schleppe mich zum Bett und Ralf folgt mir. „Was ist los?", schaut er mich mit großen Augen an. „Keine Ahnung.", nuschel ich. „Es fühlt sich an als würde mein Körper runterfahren.", ich fühle mich elend. Und ich sehe die Verzweiflung in Ralfs Augen. Er tut mir so leid. Er recherchiert im Internet nach dem Hustensaft und bestätigt mir, dass ich gerade alle Nebenwirkungen durchmache, die in der Beilage stehen. Der Hustensaft setzt sich an irgendwelche Rezeptoren im Kopf.
    Na toll. Und schon beginnt ein Schüttelfrost. Mir ist so kalt. „Ich muss nur warten bis mein Körper den Hustensaft abgebaut hat.", nuschel ich.
    Nach einer Stunde kann ich mich etwas hochdrücken. „Ich will in die heiße Quelle.", sage ich. Wir sind erst unsicher wegen meinem Kreislauf. Aber der ist mir gerade egal. Mir ist so kalt. Ich muss diese Kälte rausziehen.
    Also nimmt mich Ralf unter die Arme und wir gehen 15 Meter zu der Quelle. Um uns herum springen 20 Russen in die Becken und waschen sich die Haare. Es ist so heiß, der meine Haut sofort krebsrot anläuft. Ich konzentriere mich auf meinen Atmen. Ralf stützt mich immer wieder, aber entspannt sich nach einer Weile neben mir, als er merkt, dass ich mich unter Kontrolle habe.
    Der Tag endet mit einem einfachen, aber sehr herzlichen Essen im Essensraum der Unterkunft. Sie machen für uns den Ofen an und zu unserer Überraschung liegt unser Zimmer genau darüber, weshalb wir die ganze Nacht ein molliges Zimmer haben werden. Ich bin am Abend noch erschöpft, aber ich spüre, wie mein Körper nach und nach lebendiger wird. Und auch das Abendessen schaffe ich mit etwas Mühe zu genießen.
    Der Raum in dem wir essen sieht aus wie aus einem billigen Bollywood-Film. Die bunte Deko ist eingegraut und die Hussen über den Stühlen haben ihre prachtvollen Jahre lange hinter sich. Trotzdem scheint der Raum ein wichtiger Raum für die Familie zu sein. Hier wurden Geschichten geschrieben. An den langen Tafeln wurde viel gefeiert. Und der alte Kitsch legt sich wie ein liebevoller Balsam auf unsere Seelen.
    Ralf und ich schlafen tief. Wir sind eingerollt in Decken, haben weiche Kissen und unsere Schlafsäcke halten die Kälte fern, die sich an der restlichen Ofenwärme vorbeidrängt.
    Am nächsten Tag begrüßen uns die ersten hellen Strahlen durch unser Dachfenster und wir machen uns bereit für den Abstieg.
    Mit "geschwellter Brust"-Einstellung strecke ich Charme die Zunge entgegen. Und lasse den Kampf hinter mir.
    Heute werden wir zurück zu unsere tibetanischen Unterkunft laufen. Ich freue mich auf die Hausherrin und ihre Küche, in der wir vor einer gefühlten Ewigkeit gesessen und ihr beim Kochen zugeschaut haben. Und in Wirklichkeit ist es gerade mal 5 Tage her. 5 Tage in denen sich so viel ändern kann.
    Jetzt genießen wir den Abstieg, vorbei an dem Tor zum Himmel, durch den Friedhof im Wald und durch kleine Dörfer.
    Wir haben eine neue Routine. Jede Stunde machen wir eine Pause, trinken Tee und ich gönne mir zum Mittag eine Nudelsuppe.
    Mit jedem Schritt sind wir wieder im Hier und Jetzt. Mit jedem Schritt fange ich an, das Wandern wieder zu genießen. … Fortsetzung folgt.
    Read more

    Gertraud M

    Hallo, bin erleichtert von euch zu hören, auch wenn es da wohl noch was Schwieriges zu berichten gibt? Ich hoffe ihr seid beide OK! Bleibt ihr vorerst in Marokko 🤔🤔😶? Alles alles Gute 🍀 und bleibt gesund! LG Gertraud

    4/12/20Reply
    Nolf Around The World

    Hallo liebe Gertrud! ❤️ Danke uns geht es sehr gut und wir sind froh, dass es dir in dieser Zeit auch gut geht! Wir bleiben erstmal in Marokko. Und sind mit der Entscheidung ganz glücklich. Es gibt auch nichts wirklich schwieriges mehr zu berichten. Alles gut soweit. Einige Momente waren noch etwas aufregend. 😃

    4/13/20Reply
    Kerstin Hiemer

    Danke, liebe Nori, ich freue mich, dass du weiter berichtest.... Bleibt beide schön gesund und zuversichtlich, alles Liebe von der einen Mama

    4/16/20Reply
     
  • Day380

    Nepal - ACAP sechste Etappe

    October 17, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ 7 °C

    Von DANAQU (2200 Höhenmeter) nach Chame (2700 Höhenmeter)

    Der Tag startet mit kühlen 10 Grad und unserem Frühstück. Ich kämpfe mich aus dem warmen Bett, flitze ins Freie um zum Waschbecken zu gelangen. Typische Wohnzimmer, Bäder und Küchen, so wie wir sie heute kennen gibt es hier nicht.
    Neben der geschlossenen Hock-Klo-Kabine liegt meist ein Stein-Waschbecken, welches Wasser aus dem See gibt. Alles spielt sich im Freien ab. Die Küche ist oft nur abends warm, wenn für alle gekocht wird. Und auch der Ofen im Gemeinschaftsraum wird nur am Abend angefeuert, wenn genug Gäste da sind. So essen wir trockenen Reis und den Reispudding mit Ingwertee im Freien. Es ist ein offenes Gefühl. Als wäre man immer und überall mit der Natur verbunden. Doch es ist auch kalt. Und daran muss ich mich erstmal gewöhnen.
    Ralf hat für sich herausgefunden, dass er die meiste Energie am Morgen über Reis bekommt. Alles andere (außer Eier) birgt die Gefahr mit Gluten zu sein. Also gibt es trockenen Reis und er ist glücklich darüber. Außerdem lassen wir uns seit Jagat immer 4 Eier kochen. Sie sind unser Snack für unterwegs.
    Während wir frühstücken laufen schon die ersten Wanderer an uns vorbei. Manchmal irritiert mich das etwas. Sind wir zu spät dran? Und dann mache ich mir klar, dass wir unser Tempo selbst bestimmen. Wer weiß, vielleicht wollen diese Wanderer heute 20 Kilometer laufen.
    Für uns geht es gegen 8 Uhr Richtung Chame. 14 Kilometer und 500 Meter Anstieg auf kurzer Strecke am Anfang und Ende warten auf uns. Ich habe mich mental auf Höhe vorbereitet.
    Der Ort verabschiedet uns wieder mit Gebetsmühlen und fordert uns direkt heraus.
    Die Straße ist hier auch von einem Wasserfall (Siehe Bild) überspült und noch reißender als am Tag zuvor. Also heißt es wieder Steinchen hüpfen. Ich bin gestresst, weil sich große Gruppen von Wanderer hinter uns sammeln und anfangen mich zu überholen. Mitten auf dem Wasserfall. Mitten auf den rutschigen Steinen. Ich verstehe, dass ich langsamer bin, aber immerhin trage ich auch 8 Kilo und sie nur einen kleinen Tagesrucksack, weil sie einen Träger engagiert haben. Was ich im übrigen vollkommen okay finde. Vor allem, weil wir viele ältere Wanderer treffen, die eben durch die Hilfe der Träger, den Annapurna auch erkunden können. In dem Moment bin ich aber genervt und gestresst. Wenn ich hier ausrutsche wird das aufjedenfall wehtun und zudem haben wir keine warmen Wechselsachen. Und meine guten Socken, die bisher keine Blasen verursacht haben werden nass. Bei der Kälte.... Ich sag ja, ich bin gestresst. Und anstatt mich zu konzentrieren, denke ich an all den Wust. Dann sehe ich Ralf vor mir: "Stell den Kopf aus und fokussiere dich." scheiße er hat mich erwischt. Wahrscheinlich hat mich mein verkrampftes Gesicht verraten. Und mein fluchen.
    Am Ende überholt mich noch ein Sechsig-Jähriger mit einem weitem Sprung, aber ich komme auf der anderen Seite an. Das war wirklich nicht leicht. Und in diesem Moment weiß ich noch nicht, dass sich diese Herausforderung nochmal wiederholen wird.
    Direkt nach dem Wasserfall startet der Anstieg ins Grüne. 300 Meter direkt nach oben. Und so beginnen wir den Anstieg und ich liebe es. Meine Königsdiziplin. Wenn die Höhe nicht wäre, wäre ich nicht zu Bremsen. Aber bergauf laufen kann ich. Und so überhole ich einige Wanderer und erklimme den Weg in meinem Takt. Ralf ist immer etwas hinter mir. Er mag den Aufstieg langsamer angehen und so hat jeder seinen eigenen Rhythmus.
    Es schieben sich mit uns ungefähr 5 weitere Reisegruppen den schmalen Anstieg entlang. Wir überholen uns immer wieder, wenn jemand eine kurze Pause machen muss. So entsteht eine sehr dynamische Kette von ungefähr 50 Menschen. Und nach und nach werden die lächelnde Gesichter von hochroten Köpfen abgelöst. Und anstatt eines Kommentars bringt jeder nur noch ein Schnaufen hervor. Dieser Anstieg hat es wirklich in sich. Jeder spürt den Kampf seines Körpers. Und ich freue mich über die anderer um mich herum. Von ungefähr 25 Jahre bis ungefähr 65 Jahre ist alles dabei. Und jeder kämpft den Kampf mit sich. Wir durchqueren ein kleines Dorf namens Timang und nach einer kurzen Pause geht der Anstieg weiter. 2 Stunden kämpfen wir uns hinauf und am Ende applaudieren alle für jeden der am Rand des Aufstiegs auftaucht. Was für ein Gefühl.
    Wir haben uns behauptet und einen Weg der für 3 Stunden eingestuft wurde mit unseren Rucksäcken in 2 geschafft. Ich kann erst garnicht stolz darauf sein, bis Ralf mir alles nochmal vorrechnet und mich umarmt und abklatscht. Das wird ein Ritual für uns. Und jedesmal, wenn wir unsere Hände abklatschen verstehe ich, dass wir etwas gemeistert haben. Ich würde sonst vergessen auf mich stolz zu sein. Geht doch, dass was wir meistern und jeden Tag schaffen schnell in der Routine und im Rhythmus aller unter.
    Dann machen wir eine kurze Pause und setzen unsere Rucksäcke ab. Ralf kauft in einem kleinen Holzverschlag Äpfel und ich nehme zum ersten Mal unsere neue Umgebung war. Und ich sehe ihn! Den ersten 8000er mit Schneekuppel, "Manaslu". Um uns herum sind nur noch Nadelbäume und die Vegetation hat sich komplett geändert. Bananen wurden von Äpfel abgelöst. Und die Luft ist kalt, windig und trockener. Noch spüre ich die Höhe nicht und meine Lunge hat den Aufstieg sehr gut gemeistert.
    Wir laufen ins nächste Dorf und entscheiden uns für eine längere Mittagspause. Die Reisegruppen um uns entzerren sich mehr und mehr. Aber ihnen hat der Anstieg teilweise mehr zugesetzt. Wir vermuten, dass es daran liegt, dass die meisten sich nach Tal oder Darapanie mit dem Jeep fahren lassen. Sie sind also erst wenige Kilometer unterwegs. Wir haben an dieser Stelle schon knapp 60 Kilometer hinter uns.
    In Tanchok gibt es für uns Gemüsereis und eine große Kanne Ingwertee.
    Ab jetzt laufen wir nur noch Straße. 4km Straße und immer wieder donnern die Jeeps an uns vorbei. Nach Chame, unser heutiges Ziel, lassen sich ebenfalls viele fahren. Der Weg vom Start bis nach Chame ist 65 Kilometer am Abhang entlang und dauert bis zu 8 Stunden. Man sieht es den Gesichtern in den Jeeps an. Diese Tour ist keine Kaffeefahrt und zehrt sehr an den Nerven. Wir werden nur bestätigt: niemals Jeep fahren.
    Einige Wanderer, die wir in den Orten treffen, haben noch eine sehr aufgedrehte Energie. Man erkennt, wer noch nicht lange unterwegs ist. Wir spüren, dass die Tage in der Natur und die Anstrengungen mehr und mehr Spuren in uns hinterlassen. Und manchmal sind wir verwundert, wie positiv manche Wanderer über den Pass sprechen. Ich lasse mich davon einschüchtern und denke, dass sie mehr Erfahrung haben und wahrscheinlich wissen, wie hart der Anstieg wird. Wir werden viel später auf dieser Reise noch eines besseren belehrt und es zeigt sich, dass vieles Naivität und Hochmut war.
    Chame begrüßt uns in Grautönen. Es ist die Gebietshauptstadt. In Deutschland wäre es ein etwas größeres Dorf. Es gibt eine Bank, ein Krankenhaus, eine Polizei. Und ich tue mich schwer eine passende Unterkunft zu finden. Unsere Intuition und ein Tipp bringen uns bis zum Ende der "Stadt" und wir landen im "Royal Garden" und bezahlen für die Unterkunft 1,5 Euro (kein Tippfehler). Die Unterkunft ist etwas nobler. Und dadurch lässt der Besitzer nicht mit sich reden, ob wir die Übernachtung kostenlos bekommen. Natürlich kein Problem. Der Preis ist vollkommen okay. Das Verhandeln gehört hier einfach dazu. Und mir gefällt unser kleines Häuschen.
    Die Duschen sind wie immer einfach und hier auch direkt über dem Hockklo installiert. Wie praktisch.
    Ich freue mich auf eine heiße Dusche, werde aber enttäuscht und muss zum ersten Mal mit 12 Grad kaltem Wasser duschen. Woher ich das weiß? Die Dusche hat eine Temperaturanzeige und verhöhnt mich demonstrativ. Am Ende ist es meine Unwissenheit, die mich verhöhnt. Denn die Dusche hat nur Startschwierigkeiten und wenn ich Ralf daran rumbasteln lassen hätte, hätte ich heißes Wasser gehabt.
    Nagut. Dann eben wieder was gelernt.
    Mit kalten Füßen sitzen wir diesmal im gefüllten Gemeinschaftsraum. Hier knistert das Feuer und die Dhal Bats werden aufgetischt.
    Wir treffen alle wieder, die mit uns den Aufstieg gemeistert haben. Und wir erfahren, dass sich in Chame derzeit 400 Wanderer befinden.
    Was für ein Schock.
    Bei unserem nächsten Ziel gab es vor 6 Jahren als Ralf den Trek lief, noch nicht so viele Unterkünfte. Und generell haben alle an jetzt die gleichen Ziele. Durch die Höhe müssen wir nun die Etappen verkürzen.
    Ralf spricht mit dem Besitzer, der für uns in einer Unterkunft bei unserem nächsten Ziel reserviert. Das nächste Bett ist also gesichert und so fallen wir in Chame bei etwa 5 Grad in einen unruhigen Schlaf...
    Read more

    Gertraud M

    Darf ich mich dem Applaus anschließen!? 👏👏 Ganz großartig was du da machst, und WIE du das machst. Danke dass ihr mich immer wieder teilhaben lasst! Liebe Grüße

    11/2/19Reply
    Nolf Around The World

    Danke liebe Gertraud! Wir finden deine Abenteuer auch sehr spannend. Und ich denke wir werden uns deine Heimatregion auch mal genauer anschauen! So wunderschön! 🌸

    11/2/19Reply
     
  • Day7

    ההליכה מתחילה בדרך ג׳יפים אח מהר מאוד נכנסים ליער לדרך סינגל בתוך היער חוצים נחלים על גדרי ענק והנוף מדהים ביופיו הרים ענקיים מכוסים עננים מצוקים חדים מפלים נוזלים על הדרך בכול צעד ויאם מתגלה כאיש שיח מעניין וחובב צחוקים דואג ומכוון אותנו על השביל הולכים איתנו כמה מטילים במקביל כולם אירופיים אנחנו עוצרים ביערון קטן עם נחל בתוכם משתכשכים ומנשנשים אגוזים אחרי עוד קצת הליכה מגעים לטל כפר שנמצא על גדת נהר גדול כפר שבענת המונסונים ננטש מחשש שהחל ישטוף אותו חצי מהכפר נטוש ושבור מהזרמים של העונה האחרונה אנחנו חוצים אותו בזריזות וממשיכים הלאה לקראת הערב מגיעים לדורפני מלון הגורקות נכנסים לחדרים מתפננים קצת מזמינים אוכלים עבר מחליפים חוויות עם אלינה ג'ו זוג אוסטרלים שחולקים איתנו הוסטל אחרי הארוחה פוצחים במשחק קלפים ולישון

    היום התחיל כרגיל בארוחת בוקר ואריזת סנדביצים לדרך המשכנו לצעוד כשהנהר גועש מתחתנו חוצים כפרים גדולים יותר וגדולים פחות נפעמנו מכמות המיים שזורמת בכל צעד עד שלפתע ראינו אותה את פסגת האנפורנה 2 הר ענק ומושלג המשכנו לעלות עד לטימאנג כפר עם נוף פנורמי 360 מעלות לרכס האנפורנה המושלג שם אכלנו צהריים נהננו מחום השמש ומיופיו של הנוף אחרי הארוחה המשכנו לעלות ובאחד הכפרים חזינו בביקורו של רב אומן יוצר סירים שהגיע במיוחד מהודו בעזרת כלים פשוטים הציל סירים ישנים ויצק לתבניות של סירים חדשים
    כשהגענו לצ׳אמה הכפר בו נישן הלכנו ישירות להוסטל פור סיזנס כדי לבלות את הערב בחברת ישראלים נוספים שעל הטרק אך לרוע המזל לא יותר מקום בהוסטל אז המשכנו לחפש והגענו להוסטל מון לאב שהייה נראה לשביעות רצוננו נכנסנו התמקמנו וכשנכנסנו למקלחת תקפה אותנו רוח פרצים עזה דרך צוהר שיועד להיות חלון בשיטת או זרם או מיים חמים ובחוץ קור אימים דבר שהוסיף לחוויית הניקיון . האחי המקלחת אצלנו ארוחת ערב ויצאה לבקר חברים בהוסטל השכן איתם שיחקנו קלפיים כשסימו חזר לחדרים ונפלו לשינה ערבה
    Read more

  • Day14

    Tour des Annapurnas - Rémission et J3/J4

    March 24, 2019 in Nepal ⋅ 🌙 -2 °C

    La fin d'une turista c'est ... l'arc en ciel après l'orage, un iced tea peche après le désert, une fondue savoyarde, du comté ou un chèvre cendré après un voyage de 6 mois en Asie (mh ça me manque déjà même si on trouve du "Himalayan French cheese"ici), ou pour les plus venaux la retrouvaille d'un billet de 200€ dans une poche ... Plus prosaïquement c'est enfin la possibilité de croquer dans du chocolat, dans un prince de Lu, ou de manger des fruits sans stress ni peur de conséquences fâcheuses ! Bref vous me suivez ça va mieux. Vivre est de nouveau un plaisir. Et je suis enfin plus réceptive à la beauté des paysages !

    Ça tombe bien car après Dharapani (1900m), nous avons vite pris de la hauteur. À partir du beau village de Timang, ouverture du paysage sur des glaciers et montagnes enneigees. La méteo devient aussi plus montagnarde. Fraicheur et vent vivifiant.
    Je ne m'attendais pas à le trouver dès ici mais dans ce village, mon guide Manuman, rencontré quelques jours auparavant à Katmandou et qui va m'accompagner pour une ascension, me hêle depuis sa jeep. On se retrouve le soir à Chame. Point équipement et révision de manip de cordes sur les portes et garde-corps de la guesthouse (c'est l'occasion d'apprendre les noms du matériel en anglais...!).
    Après un peu de lessive nous filons avec Manuman et Marie à des hot springs brûlantes, où se mêlent Népalais et touristes-marcheurs. On arrive à faire chanter Katiousha à des Israéliens. Rencontre aussi de deux Québécois qui font le trek et voyagent à vélo ! (Avec d'énormes mountain bikes). Courageux au regard du dénivelé et de l'état des chemins. C'est apparemment ce qu'ils aiment, ils poursuivront ensuite au Tadjikistan, Turkménistan (si je ne me mélange pas dans les -stan).

    Le lendemain entre Chame et Humde (21km) les conditions deviennent carrément plus hivernales, on finit sous la neige. On passe par ce qu'on croit être une simple congère, ce sont en fait les restes de l'avalanche qui a eu la peau de deux personnes il y a 10 jours (un guide népalais et son client). Les pauvres avaient rebroussé chemin du thorungla pour plus de sécurité. Pas de bol...

    Les histoires racontées par Manuman, notamment au sujet des avalanches, ne sont pas très rassurantes... Ca méritera sans doute un post a part !

    Le programme pour les jours a venir pour l'ascension du Chulu Far East est :
    D1 : Humde - Yak Kharka (3900m)
    D2 : Yak Kharka - Base Camp (4900m)
    D3 : Base Camp - High camp (on me sait pas trop, 5300m?)
    D4 : High camp - Sommet (6045m) puis redescente jusque Julu voire Manang.
    De son côté, Marie va rester s'acclimater autour de Manang où plusieurs jolies marches sont possibles (Iced Lake, Tilicho lake).

    Ravie d'être rétablie et pouvant du coup envisager plus réalistement l'ascension, je redoute cependant un peu les conditions (il neige a Humde et la neige est généralement partout, bien plus bas que d'habitude en cette saison). Il fera aussi sans doute très froid la haut...! Souhaitez moi bon courage !
    Read more

    Mathilde RMX

    Bon courage ! Ravie de te savoir remise.

    3/29/19Reply
    Sophie D

    Bon courage Aline ! Contente que ça aille mieux et que tu te sentes plus prête pour l'ascension !

    3/29/19Reply
    Caro Du Pasquier

    Great news!! Bon courage Aline !! Be safe & take care!! :)

    3/31/19Reply
    Yohan Unvoy

    Quelle aventure de programme! Bon courage! Donne des news quand tu peut on est le 31. Et l'histoire de tes avalanches rassure ;)

    3/31/19Reply
     
  • Day8

    4. Tag Annapurna Rundweg

    October 21, 2015 in Nepal ⋅ ☀️ 30 °C

    Heute sind wir mit einer wunderbaren Aussicht auf den Manaslu, ein acht-tausender mit 8.163 m aufgestanden und haben während des Frühstücks diese auch in der Sonne genossen. Dann starteten wir in Richtung unseres heutigen Zieles dem Ort Chame. Während der Wanderung hat sich die Sohle meines linken Schuhen komplett verabschiedet und musste mal wieder mit dem guten alten Panzertape repariert werden :)
    In Chame auf 2.650 m über n.N. angekommen, bestand zum Glück die Möglichkeit den Schuh reparieren zu lassen. Mal schauen wie lange das jetzt hält. Aber so erlebt man wenigstens etwas auf der Reise :D
    Aber langsam wird es auch kalt und in unserem Hostel haben wir heute mit eiskaltem Wasser duschen müssen, danach ging es erstmal wieder unter die warme Decke. Morgen überschreiten wir dann die 3000ender Marke, da wird es bestimmt noch eine Ecke kälter.
    Read more

  • Day5

    Erster Gipfelblick

    October 17, 2018 in Nepal ⋅ 🌫 5 °C

    Heute ging es von Dharapani (1900m) nach Chame (2670m). Beim Verlassen von Dharapani dann der erste Schock am frühen Morgen: Massenwanderung wie am Wochenende auf dem Wallberg! Die meisten Touristen hatten wohl eher in den Lodges am Ortsende übernachtet. Bis Timang ging es also erstmal gefühlt im Gänsemarsch.
    Dort habe ich auf einer kleinen Dachterrasse den Ausblick auf den Manaslu (8000er) bei einem frühen Mittagessen genossen.
    Danach wurde es dann auf dem Weg bis Chame deutlich ruhiger. Von unterwegs hätte man auch den Annapurna II sehen können - wenn die Wolken nicht gewesen wären welche sich ab Mittag gebildet hatten...
    Die Lodge in Chame ist super, gute Dusche, Western Toilet und eine Heizung im Essensraum - die braucht's jetzt auch bei 5 Grad und Regen (zum Glück erst seit späten Nachmittag)!
    Nur die deutsche Gruppe bei der ich zum Essen am Tisch gelandet bin war echt nervig...
    Read more

    Martin K

    Da habe ich doch gerade erst Deine Blogger-Ambitionen realisiert und lese und schaue mich jetzt so langsam durch die Beiträge zu Deinem kleinen Ausflug in den Bergen. Aber auch wenn Du quasi am anderen Ende der Welt unterwegs bist, ist es doch irgendwie erstaunlich und gleichzeitig erschreckend, dass überall auf der Welt deutsche Reisegruppen unangenehm auffallen...

    11/2/18Reply
     
  • Day9

    Chame

    October 11, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ 3 °C

    תאמינו או לא אבל היום פתחנו את הבוקר כשהאחד והיחידי חיכה לנו בפתח הגסטהאוס- כן כן ניחשתם נכון בלו!!
    התחלנו את היום במעבר על גשר רעוע כי האופציה השניה הייתה לחצות את המפל שעלה על הכביש - גם ככה טיילנו עם מעילים והרעיון למקלחת בוקר קפואה לא קרץ לנו במיוחד..כל הבוקר רק חיפשנו פיסת שמש שנוכל להפשיר בה.
    החלטנו שהיום היום המיוחד בו נפתח את הממרח חמאת בוטנים שאנחנו סוחבים על הגב יחד עם "טוסטים". מה שלא ידענו זה שהטוסטים באים עם תיבול קארי מקומי ולא טעים בלשון המעטה ולכן בסוף הסתפקנו בכף חמאת בוטנים. אל תדאגו אנחנו מקפידים על פקל צ'וקולוקים נאה.
    מסיבה לא ברורה כולם מנסים למכור כאן תפוחים שנראים במצב די מזעזע- אומנם יש כאן הרבה עצי תפוחים אבל אין כל כך סיבה להתגאות בתוצר.
    בשלב מסויים ילד נפאלי ניסה למכור לנו תפוחים וכשלא רצינו הוא המשיך איתנו את המסלול עד שהתייאש.
    בנקודת עצירה של הצ'ק פוינט קנינו סמבוסות חמות ופיקנטיות.
    ואז ממש פתאום הגענו לchame!
    לנפאלים יש נטיה להגיד לך שנשאר לך עוד בערך שעה ליעד גם אם הוא במרחק 3 שעות וגם אם הוא 15 דק הליכה.. chame היא סוג של העיר בירה של האזור. היא גדולה ויש בה מגוון חנויות וגסטהאוסים.
    רצינו להתארגן על אוכל להמשך הטיול אז קנינו טונה. לאחר מכן גילינו שאי אפשר לפתוח אותה בלי פותחן ואף אחד מאיתנו לא הביא אז החלפנו אותה עם המוכר ב660 מל טובורג- מזין כמעט באותה מידה..
    ועכשיו, הרגע לו חיכינו כל היום- מעיין חם!
    בעלות של כ5 שח מגיעים לפלא מדהים.
    בריכה שמוזרם אליה מים מנביעה חמה מצד אחד וממי נהר קפואים בצד שני עד שמגיעים לטמפ מושלמת בשביל לטבול כמו שקית תה. פינוק אמיתי!
    בונוס- זה גם המקלחת הציבורית של חלק מהתושבים אך הם שומרים על המקום מטופח ונקי ומכבדים את הפרטיות של הרוחצים/מתקלחים.
    בסוף היום החלטנו להתפנק בנוסף למנות היחסית קבועות שלנו גם בקינוח- פאי תפוחים (האופציה השניה הייתה חטיף סניקרס שעטוף בבצק ונזרק לשמן טיגון- התקף לב קטן).
    הפאי היה מתוק להחריד ומלא בקינמון! (אמא לא בשבילך..)

    הנוף כאן לאט לאט מתחיל להשתנות ואנחנו רואים יותר ויותר פסגות מושלגות.
    לא יודעים להתחייב על מצב הקליטה בהמשך אבל תהיו בטוחים שאם תהיה קליטה אנחנו נפרסם לכם על היום שהיה ;)
    Read more

    Hila Prat

    אתם מקסימים 😍

    10/11/19Reply
    Eli Friedler

    נראה טיול מדהים. הכלב כל הזמן צמוד אליכם?

    10/11/19Reply
     

You might also know this place by the following names:

Chame

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android

Sign up now