Dzień 57
היום שאחרי הקארי פננג
6 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ⛅ 30 °C
הבטחנו לעצמינו בערב הקודם שנעלה בבוקר לוויופוינט שהעלייה אליו ממש מחוץ לחדר שלנו. שינסנו מותניים והתחלנו Czytaj więcej
6 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ⛅ 30 °C
הבטחנו לעצמינו בערב הקודם שנעלה בבוקר לוויופוינט שהעלייה אליו ממש מחוץ לחדר שלנו. שינסנו מותניים והתחלנו לעלות את המדרגות שהיו פחד אלוהים מלמטה. איפשהו בדרך ראינו שלט שגילה לנו שצריך לשלם 30 באט כניסה וכמובן שלא היינו עם כלום עלינו אז עשינו אחורה פנה לחדר, לקחנו כסף ויצאנו שוב אל הדרך המפרכת. היו מדרגות בשיפוע לא נורמלי שהביאו אותנו לנקודת תצפית 1, שהייתה חמודה אבל ידענו שיש עוד נקודת תצפית בהמשך העלייה אז היינו ילדות טובות (ורצינו כמובן לנצל את הכרטיס שרכשנו עד תום) אז עלינו לנקודה השנייה. הרגשתי קצת עייפה וחסרת אנרגיות אבל אמרתי לעצמי שזה בטח בגלל שעדין בוקר ועוד לא אכלנו כלום אז השתרכתי קצת מאחור אבל המשכתי בטיפוס למעלה.
מזיעות הגענו והיה שם אכן יפה מאוד. ממש רואים את הצורה המיוחדת של האי ואת החלק הצר הזה שמפריד בין שני הצדדים שלו, הים בצבעים שונים משני הצדדים והכל נורא יפה מלמעלה.
ירדנו חזרה למטה, עלינו על בגדי ים ויצאנו לעוד יום רגיל בקופיפי. בדרך עדין הרגשתי קצת חלשה אבל אמרתי נתעלם וזה יעלם… התיישבנו במסעדה לארוחת בוקר. תוך כדי שאני מסתכלת בתפריט והבנות מדברות על מה הן רוצות לאכול הרגשתי את הבחילה עולה לי יותר ויותר. הן הזמינו והיו לי ממש גלי חום ובחילות אז אמרתי שאחכה קצת להתקרר מהמאוורר ואז אזמין משהו לאכול. החלטתי להזמין אורז לבן וחביתה טייק טווח כי הרגשתי שאין לי רעב בכלל אז חייבים לאכול אז לפחות שיהיה לי משהו להשביע את הרעב בהמשך כשנשב בחוף. לאט לאט הרגשתי את העינים שלי נעצמות, והריח של האוכל לא עשה לי טוב עד שפשוט הלכתי הצידה עם שקית והקאתי את כל מה שהיה לי בבטן מאתמול בערב. כנראה שהקארי פננג בכל זאת לא היה הצלחה כל כך מסחררת אתמול…
הקיא עשה לי ממש טוב פתאום הרגשתי מעולה אבל אמרתי לעצמי שאקח את האורז והחביתה לחדר אנוח איזה שעה במזגן ואז אצטרף לבנות לים.
בדרך קניתי גם 2 פרוסות לחם, הגעתי לחדר ולמרות שלא הייתי רעבה אכלתי את הלחם וכמה ביסים מהאורז. נחתי קצת ואז פתאום שוב עלתה בי הבחילה והבנתי שהיום הזה הולך להיות עוד ארוך…. לאורך כל היום ישנתי וקמתי להקיא ולשלשל והיה פשוט כיף כיף כיף.
בערב הבנות חזרו מהים וסיפרו שקנו בגדי ים חדשים ויפים ושהיה להן אחלה יום אז ממש שמחתי בשבילן ואפילו לא הרגשתי פומו כי ממש הרגשתי שהייתי חייבת את היום מנוחה הזה.
יצאנו לאכול ארוחת ערב, החלטתי להצטרף אליהן כי הרגשתי יותר טוב וגם אין דבר שיגרום לי להרגיש יותר טוב מאשר לרומם את מצב רוחי עם קצת צחוקים ואוירה. הזמנתי שוב אורז לבן בתוספת פחית קולה והשתדלתי להכניס כמה דברים לבטן. הבנות זללו בשמחה את האורז קשיו נאטס וקצת סיפקו את דודאת ההמבורגר שלהן.
לפני האוכל נטע ואופיר דיברו ואופיר החליטה שהיא נשארת איתנו עד שאנחנו עולות לבנגקוק וזה ממש משמח כי יש לנו עוד כמה ימים קסומים בנוכחותה ואפשר להספיק עוד מלא מלא כיף יחד.
חזרנו לחדר כמובן אחרי עוד קרפ נוטלה טוב (אני ויתרתי עליו למרות הפיתוי הגדול), ואחרי שסגרנו לאופיר כרטיס למעבורת שלנו, לימדנו את הדסי שלנו קאבו והיא הייתה ממש בסדר גמור אנחנו צופות לה עתיד מזהיר. התכנון היה להיות בחדר איזה שעה - שעה וחצי ואז שהבנות יצאו שוב למסיבה בבר. כמובן שיצאנו זקנות ואחרי התבטטות קלה הלכנו לישון ממש עם אפס תכניות למחר. יצא טוב שלא פספסתי את המסיבה כי ממש רציתי לרקוד, ואולי נלך מחר כולנו ביחד. Czytaj więcej
TajlandiaChangwat KrabiBan Ko Phi Phi7°44’16” N 98°46’24” E
7 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ⛅ 29 °C
עוד יום נהדר בקופיפי,קמנו בבוקר בצ׳יל בלי שום מטרה מוגדרת ליום, כמה כיף! אני כבר הרגשתי יותר טוב אבל עדין הבטן שלי הייתה צריכה מנוחה וזמן התאפסות אז אחרי סבב חנויות וחיפוש מסעדה התיישבנו לאכול ארוחת בוקר, אני הזמנתי את המנה הקבועה אורז לבן וקולה, הבנות הזמינו סנדוויצ’ים ואופיר באימפולסיביות ביקשה ביף בורגר.
אכלנו להנאתנו ואחרי שמיצינו עברנו את הגדר של המסעדה והתיישבנו בחוף ליום שלם של ים ספרים מוזיקה ושש בש. הנוף כל כך יפה סביבנו המים פשוט נעימים ומלטפים והכל פשוט וואו מרגיש כאילו אפשר להמשיך להיות כאן גם עוד שבוע בדיוק עם הלוז הזה של כלום ושום דבר. הבעיה היחידה היא שתיגמר לנו אספקת הספרים, אני היום סיימתי לקרוא את האלכימאי ספר שאין ספק שהוא קשה לקריאה ומלא בחרטות אבל כיף לקרוא גם ספרים כאלה באמצע הטיול, זה מעלה נקודות למחשבה, ואני לגמרי מאחלת לעצמי לדבוק בקריאה גם בהמשך הטיול ובכללי בחיי. אמן.
הבנו שלפעמים גם בסוף העולם לא רואים שקיעות יפות כי אלוהים לא סידר את החופים בקופיפי ככה שיהיו מול השקיעה במערב אז ויתרנו ופרשנו למקלחות בחדר לפני שירדה השמש. באמצע המקלחות התחיל גשם אז חיכינו למומנט שיירגע ויצאנו לארוחת ערב בקוסמיק המסעדה הקבועה והמושלמת שהפכה למסעדה הבית אחרי שבדקנו שוב ושוב את כל התפריטים בקופיפי והבנו שאין כמו בקוסמיק. שוב הזמנתי אורז לבן אבל הוספתי ירקות, כמויות השום עשו לי קצת בחילה אבל הרגשתי שזה האתגר הנכון לבטן שלי.
והדס שוב הזמינה אורז קשיו נאטס. זה באמת מריח נהדר אני יכולה להבין למה היא מזמינה כבר בפעם הרביעית את באותה המנה.
חזרנו לחדר לאיזה שעתיים יפות של קאבו, הדס כבר משתפרת אבל עדיין קורעת מצחוק ואופיר בכלל לא איתנו וללא ספק היו רגעים פרייסלס. סיימנו בכמה משימות חשובות- סגרנו לנו מקום לישון מחר בריילי, הגשנו בקשה לויזה לקמבודיה, והלכנו לנו לישון כווולן ביחד במיטה הגדולה שלנו. Very cozy Czytaj więcej
8 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ⛅ 30 °C
אז קמנו בבוקר לבוקר אחרון בקופיפי ניצלנו את הצ’ק אווט עד הרגע האחרון וב12 אפס אפס ירדנו לקבלה לשים שם את התיקים ומשם הלכנו לקוסמיק המסעדה שלנו למרוח את הבוקר בארוחת בוקר ארוכה עד לשעת המעבורת. ממש רואים את קופיפי נבנת בזמן שאנחנו פה, הרחוב הראשי כבר ממש מקבל צורה ויש מרצפות לאט לאט ממש ראינו כל השבוע איך הרחוב נהיה מרוצף והדברים פה נבנים לאט לאט.
התיישבנו במסעדה, אופיר לא הפסיקה לספר לנו כל השבוע על הואפל המטורף שהיא אכלה בריילי עם גלידה ו5 תוספות ואני כבר ממש חיכיתי לאכול אותו היום בערב כשנגיע אז החלטתי לאכול עוד פעם אחת אחרונה אורז לבן וקולה במקום קפה כדי לוודא שבאמת לא תהיה לי בחילה במעבורת ואוכל לאכול היום מהואפל הטעים כשנגיע.
לקחנו את התיקים עברנו לעוד מסעדה קרובה למזח שהיא חד משמעית גדולה למידותיו מבחינת מחירים אבל רצינו סתם לשבת במקום אחר להוריד פאניקה מסחיבת המוצילות עד שתגיע שעת המעבורת ושם כבר נשברתי ולקחתי קרואסון שקדים כי הרגשתי שאני מסוגלת לעמוד בזה ואכן כך היה.
עלינו למעבורת שהיא בעצם מטוס ששט על המים, השיט היה ממש יפה כל מיני סלעי ענק מסביב והנסיעה עברה מהר. מתי שהוא באמצע הנסיעה אופיר פתאום אמרה לנו שהיא לא בטוחה איפה ואיך בדיוק יורידו אותנו בריילי כי אמרו שמגיעים לחוף המערבי, ואופיר שהייתה שם כבר יודעת שבחוף המערבי אין מזח ולא ברור איך הסירה תגיע להוריד אותנו עד החוף. תהינו לעצמנו מה יקרה והחלטנו לסמוך על התאילנדים הם אמרו בסוכנות שזה מעבורת אחת מקופיפי עד לריילי.
התקרבנו ליעד ואז אמרו לנו לקום ולקחת את התיקים, גילינו שאנחנו עדין באמצע הים ואין מזח. פתאום ראינו סירות מנוע קטנות מתקרבות למעבורת והעבירו אותנו עם התיקים והכל מהמעבורת לסירה הקטנה שתיקח אותנו לחוף. הזייה והתגלגלנו מצחוק כל הזמן הזה. וגם הסירה הקטנה בכלל לא הגיעה לחוף היינו צריכים לרדת בסולם למים וללכת קצת במים עם התיקים, וגם בדיוק כשהגענו ירד עלינו גשם. אבל לא נורא בסוף הגענו זה מה שחשוב והיה חוויה זה אין ספק בכלל.
הלכנו עם המוצילות עד לדיימונד (המקום שהזמנו אלינו מראש מקום לישון) אחרי אופיר המדריכה המקומית שלנו שכבר הייתה בריילי כאמור ותוך כדי הסבירה ועשה סיור על המקום. בדרך ראינו מלא מסעדות וקופים מסתובבים בכל האי. אין הרבה מקומות לישון פה בריילי רק איזה 2 הוסטלים של דורמס שגם הם לא כאלה זולים, וכל השאר מלונות וריזורטים. אנחנו מצאנו ריזורט יחסית פשוט במחיר יקר מדי בשבילנו אבל אין ברירה זה כרגע רק ללילה אחד, ולפחות נוכל להתפנק ולנצל את הבריכה והתנאים הטובים בריזורט. הנחנו את הדברים הורדנו פאניקה ויצאנו להסתובב ולחפש מקום לארוחת ערב. בדרך עצרנו בקבלה במטרה להתמקח על המחיר ולהאריך את השהות שלנו במקום המדהים הזה בעוד 2 לילות. אמרנו לעצמנו שננסה לסגור איתה הנחה לכולנו, עלמה כבר תכננה להגיד לה ״תשמעי אחותי, לא אני לא את, בואי נסגור ב1,000 ונעשה טובה לשני הצדדים״ איך שהגענו שאלנו אותה על הנחה והיא אמרה ״יש איי כן דו 800 באט פור יו״ ואנחנו בלי למצמץ פעמים אמרנו לה שזה סגור ובלי חרטווותת!
מיהרנו להגיע לחוף כדי לראות את השקיעה המהממת עם הברקים ברקע והתיישבנו במסעדה. כולן הזמינו דברים טעימים לאכול ומשם ישר לואפל. גם הכנת הואפל הייתה פשוט מופע שלם והואפל עצמו היה פשוט וואו! פאר היצירה ומספק כל הדודאות! התענגתי על כל ביס ומשם המשכנו לשבת בtree house שזה בר נחמד פה בריילי. ישבנו שם נהננו מהמוזיקה החיה ונציגי הקהל - נווה ושגב שגם עלו לשיר, ואפילו התחמקנו באלגנטיות מלהזמין איזה בירה שתצדיק את הישיבה שלנו שם.
משם ירדנו לקנות כמה נשנושים וחתכנו לחדר לכמה סבבי קאבו טובים Czytaj więcej
TajlandiaChangwat KrabiRailay Beach8°0’48” N 98°50’34” E
9 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ⛅ 30 °C
קמנו בריזורט שלנו בעצלתיים אחת אחת התגלגלנו מהמיטות לבריכה ותפסנו כל אחת את הפינה שלה עם ספר/מוזיקה באוירה רגועה. אחרי שמיצינו הלכנו לחדר להתארגן עם דברים לים ויצאנו ליום כיף בריילי ביץ.
אני הייתי רעבה והבנות רצו רק לשתות קפה אז לקחתי חביתה בבגט טייק אווי והתיישבנו בבית קפה ליד החוף. תוך כדי שאנחנו יושבות להנאתנו פתאום הגיעו 2 בנות, אחת מהן לא זיהיתי (קרן), היא אמרה שלום להדס, מסתבר שהן מכירות מהצבא. ולשניה קוראים תמר ופגשתי אותה בפאי כשהיא טיילה עם המשפחה שלה בבנגקוק, מסתבר שמאותו בוקר אחרון שנפגשנו היא כבר חתכה מהמשפחה ומאז מטיילת עם אנשים שפגשה פה בתאילנד. תמר ישר זיהתה אותי וגם את עלמה ואמרה לה ״אהה את עלמה מהפינגווין אני עוקבת אחריך, לא ידעתי שהגעת לריילי עדין לא העלת אתמול פוסט״. קורע!!! אחרי כמה פיצוחים הבנו שתמר מכירה חברה של עלמה מהבית והיא אמרה לה לעקוב אחריה בפינגייון לצורך המלצות לטיול שלה בתאילנד ומאז היא עוקבת אדוקה ומעריצה שרופה!
שאלנו אותן אם הם רוצות לסגור איתנו טיפוס למחר כי אופיר לא רוצה ואם נבוא 5 בנות אולי יעשו לנו מחיר. הן אמרו שנשמע מגניב אז נדבר ונראה, והמשיכו הלאה לדרכן.
אחריהן הגיע ליאו, בחור גרמני/ישראלי שפגשנו בקופיפי ומאז מדי פעם מגיח מרחוק לחיינו. איך שהוא התיישב התחיל פתאום גשם מבול טרופי, אוטומטית עלמה ואני חשבנו איך לא על קאבו כי אין מה לעשות זה מתבקש כשיורד גשם ויושבים במסעדה. ליאו במוטיבצית שיא ניסה לחפש קלפים ואחרי שכמה תאילנדים אמרו לו ״no have” ובדיוק גם הגשם נחלש הוא ויתר והלך.
הלכנו לים, ראינו מלא מדוזות וזה לא הפחיד אותנו ואחר כך כן קצת הפחיד אותנו אז יצאנו מהמים וישבנו איזה כמה טובות בחוף. אופיר קראה ספר היו כמה פייסטימים, אוירה ורגועה כמו כל יום בשבועים האחרונים, ואז פתאום שוב נהיה מבול מטורף, עדין חם אז אנחנו עם בגדי ים בחוף, אבל הגשם הרטיב לנו את הדברים אז התקפלנו למסעדה ליד. הם לא כל כך אהבו את נוכחותנו הלא מכובדת שם אז איך שהגשם הפסיק הלכנו משם לשבת בעצמנו לאכול במסעדה אחרת שלא מפריע לה שנשב ככה רטובות בבגד ים.
אכלנו בשמחה במסעדה שהפכה כבר לקבועה, הבנות היו כבר רעבות שהרי לא אכלו כל היום בניגוד אלי והיה טעים.
הגשם כבר הפסיק אז חזרנו לחוף לראות את השקיעה, בדרך עצרנו בסוכנות טיפוס והחלטנו שזה הרגע לסגור לנו טיפוס למחר בבוקר. תמר וקרן אמרו שילכו לסוכנות לסגור מחר בבוקר והיה נראה שהן לא בענין שלנו אז החלטנו לסגור בלעדיהן ובלי ההנחה שקיווינו לה. בסוכנות הייתה בחורה תאילנדית בשם ג’יין, היא הייתה ממש מקסימה וחברותית דיברה אנגלית מעולה והרגשנו שעשינו החלטה טובה לסגור פה טיפוס. לפני שעזבנו היא אמרה משהו על צילומים של סרט הוליוודי פה בריילי, זה לא היה כל כך ברור חשבתי שהיא מספרת על זה שפעם צולם פה סרט, או שלאחרונה צילמו, אז הנהנו בנימוס אמרנו תודה והלכנו לשבת בחוף לשקיעה. שיחקנו שש בש ופתאום אופיר אומרת תראו הם מצלמים שם משהו. הרמנו את העיניים מהמשחק כי ממש לא היינו מרוכזות ממה שקורה סביבנו וגילינו שממש לידינו מצולם ברגע זה סרט! זה היה מלהיב אבל תכלס אי אפשר להתקרב אז המשכנו לשבת ובסוף השקיעה חזרנו לחדר למקלחות כדי להתייפייף ולבוא חגיגיות לקראת הואפל של היום בערב.
הייתי הימרחות קלה בחדר אבל בסוף הבאנו את עצמנו לצאת סוף סוף, קצת גוררות רגלים ועייפות, עד שפתאום אנחנו רואות שעובר מולנו נחיל של מלא חבר׳ה צעירים, נראה שהולכים כמו רכבת אחד אחרי השני מכיוון ההוסטלים לכיון החוף והגענו בול בזמן.
היינו בשוק לא הבנו מה קורה ומזה כל האנשים האלה שהולכים ככה אחד אחרי השני. הם אמרו תצטרפו הולכים כולם לבר. זה גם ככה הדרך שלנו לואפל כי יש רק דרך אחת בריילי אז הצטרפנו והתחלנו ללכת עם התהלוכה. בדרך הגענו למסקנה שכנראה כולם אמריקקים משועממים וחסרי ריגושים…
קצת לפני הואפל הם עצרו אז אנחנו נרגענו שלא הולך להיות מלא תור של כל האנשים האלה בו אפל וישר מיהרנו ללכת לדוכן. ווין (כמו ווינדואו) כבר מכיר את ההזמנות של אופיר ושלי בעל פה, הוא הכין לי ואפלים חלומיים והלכנו לשבת עם עלמה והדס שבינתיים הזמינו איזה מנה של אוכל תאילנדי להשביע את הרעב. משם הלכנו לכיון הlast bar לראות איזה מופע אש של ילד בכיתה ב עם חולצת בית ספר וסתם לשבת שם בבר להעביר את הערב בכיף. לא עברו 10 דקות וכל התהלוכה ממקודם הגיעה כרוח סערה להרים את רחבת הריקודים בבר. הצטרפנו ורקדנו קצת, אבל מאוד מהר אחרי כמה שירים כבר נגמר הערב והפסיקו את המוזיקה. חתכנו לחדר לישון עייפות ומרוצות מתרגשות לקראת הטיפוס מחר! ג’יין מהקיר טיפוס אמרה שלא נעשה שטויות בערב ונלך לישון מוקדם אז אנחנו מקשיבות לאמא שלנו כדי שיהיה לנו אנרגיות מחר, לילה טוב Czytaj więcej
TajlandiaChangwat KrabiRailay Beach8°0’27” N 98°50’31” E
10 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ⛅ 31 °C
היינו אחראיות וקמנו הדס עלמה ואני מוקדם בבוקר כדי להגיע בזמן לטיפוס, השתדלנו לא להעיר את אופיר שנשארה לישון, וראיתי שיש עוד מספיק זמן אז הלכתי לקנות לי סנדוויץ עם חביתה טייק אווי כדי שיהיה לי אנרגיות לטפס כמו מלכה את כל הקירות של ריילי. הגענו למקום של הטיפוס שם פגשנו את ג’ין המקסימה מאתמול שאיתה סגרנו את הטיפוס והכרנו את ג׳יי המדריך שלנו להיום. מדדנו נעלים ותוך כדי שנשנשתי את הסנדוויץ, למרות שהיה רק 9 בבוקר אכלתי בגבורה גם את הטוגני צ’יפס שהגיעו ביחד עם הסנדוויץ.
הלכנו בהתרגשות אחרי ג׳יי מצויידות ברתמה נעלים ואבקת מגנזיום והגענו למקום שבו מטפסים. שם פגשנו את קרן ותמר הבנות שהצענו להן לטפס איתנו אתמול בקבוצה גדולה של 6 אנשים עם מדריך שנראה כמו בוב מארלי. גם אורטל ושונטל היו איתן שם בקבוצה.
התחלנו לטפס עלמה ראשונה, אני אחריה ואחרונה חביבה הדס ככה בסבב כל פעם טיפסנו על קיר אחר. הקיר הראשון היה הגבוה ביותר והיה 30 מטר! למרות שהיה מאתגר ואחרי שסיימנו אותו היינו גמורות ולא הבנו בכלל איך אפשר עכשיו לטפס על עוד קיר בכל זאת המשכנו לטפס על עוד ועוד קירות כל אחד יותר מאתגר מהשני. לרוב זה הרגיש שהקירות בלתי ניתנים לטיפוס אבל ג׳יי אמר לנו just straight up הסתכלנו למעלה ראינו את הקיר השטוח והחלק שמעלינו והבנו שאין לנו ברירה אלא פשוט להיתפס ולעמוד על מאחזים קטנטנים ולקוות לא ליפול. הוא היה מאוד סבלני וממש כיוון אותנו איפה יש מאחזים לתפוס בהם, עודד אותנו, צעק מלמטה בעברית ימינה שמאלה ויאללה בלאגן.
היה פשוט כיף גם האתגר של הטיפוס וגם הנוף מלמעלה ולקראת הסוף השאר קצת זמן ג׳יי שאל אותנו אם אנחנו רוצות לטפס עוד קיר אחרון והסכמנו למרות שבאמת כבר לא היינו מסוגלות להרים את הבקבוק מים.
הלכנו אחרי ג׳יי עם שרירים כואבים להחזיר את הציוד לסוכנות, ונפרדנו ממנו ומג׳ין לשלום.
קראנו לאופיר והלכנו לאכול ביחד ארוחת בוקר של אלופים.
משם חזרנו לחדר לשנצ ארוך וטוב, בהחלט ניכר שהיינו צריכות אצ זה ולגמרי הגיע לנו!
התעוררנו קצת לפני השקיעה אז החלטנו ללכת לפרינסס קייב ושם לשבת לראות את השקיעה. המערה היא פשוט מין שקע בסלע ליד החוף ואופיר הסבירה לנו שהנסיכה שכביכול נמצאת במערה היא סמל לפוריות ופיריון ולכן אם רוצים לבקש ממנה סיוע בנושא נהוג להניח בולבול כאוות נפשך, לכן היו שם מלא בולבולים מעץ וזה היה מוזר ומצחיק. מחוץ למערה היה חוף מהמם דיי ריק ושקט מלא בסרטנים קטנים, הלכנו לכיוון השקיעה לאורך החוף, החול היה לבן ויפה והסלעי ענק מסביבנו הפכו את כל הנוף לחלומי וקסום. ישבנו לראות את השקיעה עם מוזיקה שש בש ואוירה רגועה. דיברתי גם קצת עם של והיא אמרה לי שהיא סגרה כרטיסים לקמבודיה לסוף החודש! מרגש בטירוף!!! בסיום השקיעה הלכנו לחדר למקלחות והתארגנות לקראת סעודת שישי. כןכן זה לא טעות, מחר בשישי בערב אנחנו נהיה באוטובוס לילה ולכן לא נוכל לעשות ארוחת ערב חגיגית אז החלטנו לאחד את הסעודה האחרונה שלנו והפרידה מאופיר ולציין את שניהם היום. מי מאיתנו שבחרה לשים בגדים לפני שיצאנו מהחדר לבשה חולצה לבנה וחגיגית, ועשינו ארוחת שרינג של השמחות במסעדה הקבועה והטובה (כמובן שבכל המנות נו אג!).
חזרנו לכיון הלאס בר ובדרך עצרנו למאנצ בננה לוטי, שם פגשנו את ערן שהתגלה כמתן ומאוחר יותר התגלה כשגב ששר בבר לפני יומיים. אחרי כמה משחקי קאבו ושיחה קצת הזויה עם שגב הרגשתי שהכאבי ראש והעייפות מהטיפוס מכבידים עליי אז פרשתי לחדר לישון Czytaj więcej
TajlandiaChangwat KrabiBan Krabi Yai8°6’8” N 98°54’23” E
11 lutego 2022, Tajlandia ⋅ ☁️ 31 °C
אז ככה התחיל סשן הפרידות והעזיבה שלנו מתאילנד - ראשונה שנפרדנו ממנה זו אופירי שלנו.
קמנו בבוקר בריילי עלינו על הטקסי בואוט שלקחה אותנו עד למיין לנד בקראבי ומשם אחרי הרבה ניסיונות הצלחנו גם להשיג בולט בזיל הזול לתחנה המרכזית בקראבי. אופיר צריכה להגיע היום לקופנגן ולפגוש שם את נטע, וכשהגענו לתחנה גילינו שאופיר הספיקה להגיע לאוטובוס המוקדם אז דרכינו נפרדו שם עם קצת דמעות וכאב בלב. כדי להנציח את השבוע וחצי המדהימים שלנו עם אופיר הלכנו לקפה אמזון שהייתה בו בפעם שעברה שהייתה בקראבי, קנינו בסבן אילבן את הטוסט השחור שלה בשילוב אייס תאי תיי וויז מילק ככה שנרגיש כאילו היא עדין פה איתנו. ישבנו שם כמה שעות טובות העברנו את הזמן עם שש בש וספרים, משם הלכנו לאכול פדטאי טוב ועלינו לאוטבוס לילה. הנסיעה עברה יחסית מהר ובקלות, דיברתי כל הדרך בקולי קולות עם אמא ואבא ואחרי העצירת אוכל נרדמתי לאיזה 6 שעות טובות.
הגענו לבנגקוק פגשנו את שוהם ואחרי שהדס קנתה כרטיס להיום בערב לצאנג מאי נסענו ישירות ללמפו שקיבלו אותנו לצ׳ק אין מוקדם. יפה מצידם. התקלחנו ונחנו בחדר חצי ישנות/מנמנמות, ואז פתאום נשמעו רעשים מבחוץ ומשום מקום איילת ועילי קפצו על עלמה בהתלהבות צרחות וחיבוקים. בהחלט הייתה פגישה מרגשת לכל הדעות.
יצאנו כל החבורה לסיבוב הכר את העיר, שהרי איילת ועילי רק הגיעו אתמול מהארץ וגם הדסי שלנו לראשונה בבנגקוק ויש הרבה נקודות עניין שחשוב להכיר. קנינו מאפים והלכנו לשבת בבית קפה המערבי הקבוע שלנו. משם הלכנו לסיבוב בסבן אילבן, שם היה ממש סיור מודרך על כל הדברים שחייבים לדעת, מסוגי הגלידות ועד החטיפים, המלוחים והמתוקים, הבקבוקי מים והטוסטים. הכל לפרטי פרטים. הלכנו גם לחנות יצירה וחנות מתוקים, ואחרי כל הסבב הזה כבר היינו עייפים ומותשים מהחום אז חזרנו להירגע בלמפו. עילי ואני הרצנו כמה סבבים של ג׳נגה והיה קצת מינגלינג של היכרות ככה שלא שמתי לב שהזמן עבר וכבר היינו צריכים לצאת לאכול ולנסוע לבדיקת קורונה שלנו. וכך היה. כשהגענו לבדיקה הופתענו לגלות כמה מהיר התהליך, רק נכנסנו וכבר תוך חמש דקות היינו עם מטוש באף ויצאנו החוצה. עיקר הזמן הייתה הנסיעה בפקקים ואני ניצלתי את הזמן ונרדמתי קצת בנסיעה. כשירדנו מהמונית ברחוב של הקוואסן בדיוק הדס יצאה לאוטבוס לילה שלה לצאנג מאי ראינו אותה מחכה למונית שלה אז נפרדנו ממנה לשלום וגם זו הייתה פרידה מאוד עצובה עד כאב, אנחנו בטוחות שתעשה חיים בצפון, ונתראה ממש בקרוב בקמבודיה! אמן!
חזרנו ללמפו לימדנו את איילת ועילי קאבו והם היו התלמידים הכי טובים שלי עד כה באמת קלטו מהר ושיחקו מאוד יפה, ומשם יצאנו לסבב ארוחת ערב של סטריט פוד. טעמנו לראשונה בננה לוטי מלוח עם ביצה גבינה ותירס, שהוא בעצם היה גם מתוק כי החמודים מהדוכן שמו לנו גם חלב מרוכז מעל. בכל מקרה זה היה טעים בטירוף אז התבאסתי שלא ניסיתי זאת לפני, אין דבר, אי אפשר להיות טובים בהכל… Czytaj więcej
14 lutego 2022, Tajlandia ⋅ 🌧 30 °C
ימים אחרונים בבנגקוק - סיכום ארוך על תאילנד והרבה מסקנות להמשך הדרך
הימים האחרונים שלנו בבנגקוק עם איילת ועילי היו נחמדים ורגועים.
יום אחד נסענו לקוקרט, עלמה המדריכה הובילה אותנו לאי הקטן ועשינו שם סיבוב קולינרי, משם הלכנו לשוק צ׳טוצ׳אק העצום והאין סופי, עשינו הליכה לתחנת אוטובוס ובדרך יצא לי לדבר ולהכיר את איילת קצת יותר לעומק….
ביום השני ירדנו ללובי והופתענו לראות שיורד גשם זלעפות בחוץ שמשולב בלחות וחום, ממש האוירה הטרופית של מדינות המזרח הידועה לשמצה.
ישבנו קצת בלובי שירגע, הלכנו לשבת בבית קפה, מאפה, וסתם הסתובבויות. כמובן עצירה בבית חב״ד כי הרבה זמן לא היינו, עלמה ואני היינו צריכות להדפיס מסמכים לטיסה והלמפו לוקחים 10 באט למסמך אז מזל שיש לנו את אלוהים שבזכותו קיים הבית חב״ד ואפשר להדפיס בחינם ולחסוך כמה באטות. בבית חב״ד גם נפל לי האסימון שפגשתי את יניב המטורלל מההקלטות בווצאפ! מהיום הראשון אני מחפשת אותו פה בתאילנד וזה ממש סגירת מעגל שביום האחרון שלי פה סוף סוף ראיתי אותו!!! שלחנו למני את המסמכים ויצאנו לארוחת צהרים טובה, כמה משחקי קאבו אחרונים לפרידה, וחזרנו לחדר לקיפולים אחרונים ופרידה מאיילת ועילי.
אחרי הפרידה המרגשת נשארנו עלמה ואני לבד בחדר. היינו עם כל כך הרבה אנשים בשבועיים האחרונים, כל כך הרבה היכרויות ראשונות, וכל כל הרבה פרידות, מרגש ועצוב והכל ביחד. באמת לא חשבתי שארגיש כל כל טוב ובנוח עם אנשים שלא הכרתי לפני (אוהבת אתכם יו גייזזזז) והיו לי שבועיים מדהימים וכיפים.
עלמה ואני היינו ממש על הבאטים האחרונים שלנו בימים האלו וחישבנו כל שקלה כדי לא להישאר עם כסף ביום הטיסה. איילת השאירה לנו 500 באט והבנו שבעצם אין לנו צורך אמיתי בהם אז התחלנו להריץ מלא אופציות מה אפשר לעשות עם הכסף הזה. ארוחת שחיטות, מסאז, לנסוע לשוק ולנטיין שהבחור התאילנדי סיפר לנו עליו היום… ממש קשה להחליט! 500 באט יכולים לקנות לנו פה הרבה דברים זה מטורף כמה אפשר להשיג בכל כך מעט כסף. בסוף הוחלט ללכת לבית חב״ד לוודא שהמסמכים בידינו ורק כאשר נדע בוודאות שאנחנו לא צריכות להסתמך על הכסף להדפסות בלמפו נלך לעשות מסז טוב של חצי שעה על פי התקציב. וכך היה. חיכינו ארוכות בבית חב״ד, מני היה עסוק במלא שיחות טלפון, כל שיחה בשפה אחרת, פעם אנגלית, פעם צרפתית, ופעם תאילנדית שוטפת. לא התייאשנו כי ידענו שאם נוותר על ההמתנה נצטרך לוותר על המסז. השגנו את מבוקשנו והיינו מרוצות מאוד. המסז היה בול והלכנו לדוכני אוכל לארוחה אחרונה של פרייד רייס פאד טאי ובננה לוטי. חזרנו לחדר ללילה אחרון, היה לי ממש קשה להירדם, היו לי מלא מחשבות, אני על קצת מאוד שעות שינה אבל ההתרגשות בשיא אז לא מרגישה את העייפות
היום אני יוצאת לדרך חדשה!
אני הולכת לעלות על טיסה עם עלמה ולהגיע לקמבודיה. אני מניחה שמהשדה נקח מונית ביחד ונרד כל אחת בהוסטל שלה ומשם באמת שאין לי מושג מה הולך לקרות. עומר סוף ומור יורדות כבר היום בלילה לאיים ואני רציתי להגיע ולעשות שבוע בצפון עד ששל מגיעה מהארץ, כדי לעשות איתה את החלק של האיים כמו שהיא רצתה. אין לי תכניות, אני לא יודעת מה אני אבחר לעשות ואיך אני אתמודד עם הדברים. אני באמת לא יודעת לדמיין את הצעד הבא שלי וזה מוזר לי שאני כל כל בחוסר וודאות כלפי עצמי אני לא רגילה לתחושה הזאת. הרי אני נטו לזכות עצמי אני לא מחוייבת לאף אחד וכל החלטה שאני אקח היא אך ורק לעצמי. אז איך זה שעדין הכל כל כך לא ברור ויש בי כל כך הרבה חוסר וודאות?
אולי זה בגלל שאני מגיעה למדינה חדשה ואני לא מכירה את חוקי המשחק, כשאגיע ואבין איך הדברים עובדים יהיה לי יותר קל לקבל החלטות. אולי זה דווקא יבלבל וילחיץ אותי יותר, ואם הייתה לי תכנית מסודרת המעבר שלי היה יותר חלק. אולי בכל זאת עם כמה שאני אומרת שהלבד מאתגר אותי ושאני רוצה אותי זה עדין מרתיע אותי וגורם לי לחוסר נוחות וחוסר בטחון מאוד גדול….
אני מאוד מצפה וגם חוששת לקראת המעבר לקמבודיה, גם ממה שאומרים על המדינה, נשמע שהיא ממש מעניינת ויפה. אבל גם צריך להיזהר ובעיקר אני לא יודעת איך יהיה לי שם חברתית ואיך אני אתמודד עם הכל. אתמול הזמנתי הוסטל ללילה הראשון בקמבודיה והייתי צריכה להבין את המחירים אז כדי להבין האם זה הוסטל במחיר טוב המרתי לבאט הכסף התאילנדי ולא לשקל כי אני כל כך רגילה לחשב בבאט הכל.
אמרתי שאני רוצה לאתגר את עצמי בטיול, ורציתי גם הזדמנות להתמודד עם החוויה של לטייל לבד וקיבלתי אותה! אני עדין עומדת מאחורי זה ומאוד מחכה לראות איך יהיה לי בקמבודיה ואיך אני אסתדר. באמת לא יודעת לצפות את הצעדים הבאים שלי כרגע ואני חושבת שברגע שזה יהיה מאחוריי זה יגרום לי ללמוד על עצמי דברים חדשים ולהכיר את עצמי יותר.
הטיול זה בעצם גם שגרת החיים שלי עכשיו, ואני מרגישה שהשגרה הזאת, מה שהטיול הזה דורש ממני, הופכת אותי ליותר ויותר בוגרת, עצמאית, ואני לאט לאט אוספת לעצמי עוד מסקנות מהטיול שאני בטוחה שילוו אותי להמשך החיים. אני סומכת על עצמי שלא משנה מה יקרה אני אדע להתמודד ולהינות מהסיטואציה, לראות את הדברים בעין חיובית ואופטימית.
בכלל לא רציתי להגיע לתאילנד, זה לא היה יעד שכיוונתי אליו, ובאמת בהתחלה האינטואיציה שלי לא טעתה, תאילנד הייתה נחמדה אבל הרגשתי שהיא לא נותנת לי את החוויה התרמילאית המלאה שדימיינתי לעצמי בטיול הגדול שלי כמו שחלמתי עליו. עם הזמן הדעה שלי השתנתה, גם קצת המדינה והאנשים בה שינו קצת את הרושם שהיה לי, ובעיקר החוויות האישיות שאני חוותי בחודשים האלה גרמו לי להבין מה זה אומר הטיול הגדול בכלל, למדתי איך מטיילים, והחודשים האלה היו מטורפים, לא צפויים, ובכלל קשה לי להעביר במילים את החוויה.
אני יודעת שהכל בשליטתי ויש לי את היכולת לבחור, ואני גאה בעצמי ומאמינה בעצמי ובגלל זה אני יודעת שאני אצליח. אמן.
לכל מי שקרא עד פה כל הכבוד לכם
קפונ קה לכולם!
נתראה בקמבודיהההההה Czytaj więcej
15 lutego 2022, Kambodża ⋅ ⛅ 29 °C
קמנו בבוקר, עשינו צ׳ר אווט מהלמפו, וקיבלנו חזרה את ה500 באט פיקדון על המפתח. מראש חישבנו שהסכום הזה יספיק לנו בדיוק לארוחת בוקר מפנקת ונסיעה במונית+מטרו עד לשדה תעופה, אכלנו בתאבון רב, לקחנו מונית והגענו לתחנת מטרו. שם הופתענו לראות שהכל היה ממש מסודר עם שילוט ברור איפה הקו לשדה תעופה, קנינו בקלילות כרטיס, בדיוק שעלינו לרציף הגיע המטרו ונסענו לשדה. היה קצת מוזר להיות בשדה שוב, נזכרנו בפעם האחרונה כשנפרדו פה משל, עבר הרבה בשבועיים האלו, ועכשיו אנחנו כאן אלו שלוקחות את הטיסה. עברנו בקלילות ובמהירות רבה את כל שלבי הביטחון בשדה, ומאחר ונשאר לנו כמה באטות אחרונים הלכנו למכונת חטיפים לקנות קצת אמ אנ אמ והאריבו כדי לנצל הכל עד הבאט האחרון.
הטיסה הייתה קצרצרה וקצת באמפית, חשבנו על של ואיזה מזל שהיא לא חוותה אצ הטיסה הזאת עם החרדות שלה היא כנראה לא הייתה שורדת את זה.
איך שנחתנו יצאנו לבידוקי גבולות הקפדניים וראינו מלא קמבודים שנראים בדיוק כמו עדי לייטר חברה של של מהצבא, מצחיק מאוד מאחר והכי בכלל לא אסייתית. הגענו לאיזור הבדיקות קורונה, רציתי להתקשר לשל בזמן הבדיקה אבל פחדתי מהקמבודים שהיו נראים מאוד רציניים ולא רציתי כבר בהתחלה להסתכסך איתם אז לא התקשרתי. המטוש נכנס לנו כל כך עמוק לאף שהרגשתי שהוא מגיע עד לצד השני של המוח בערך ואחרי הבדיקה עלמה ואני התיישבנו על הספסל דומעות מעין אחת ולא מבינות איך אנחנו היחידות שמביעות סבל מהאירוע המזעזע הזה שקרה לנו עכשיו. חיכינו לתוצאות וכשזה קרה קיבלנו מדבקה ירוקה מהקמבודי הכריזמטי שעושה את עבודתו פשוט נאמנה ויצאנו לחפש את דרכנו לעיר. דן אמר לעלמה בדיוק באיזה תחנה לעלות ואיפה לרדת וגם כמה עולה אז עקבנו אחרי ההוראות והצלחנו לבצע את המשימה בהצלחה ולנסוע באוטובוס הציבורי. למרות שהיינו חכמות ובזמן ההמתנה הארוכה והמיזעת החלפנו את השטר הגדול של ה50 דולר לכסף קטן יותר ומקומי יותר זה עדין לא היה מספיק פרוט כדי לשלם באוטובוס ואיזה מקומית חמודה פשוט שילמה עלינו מכספה. מאוד התרגשנו מהמחווה. במהלך הנסיעה הסתכלתי מהחלון וניסיתי לקלוט כל פרט מידע במקום החדש שהגעתי אליו. הופעתי לראות שילוב כל כך קיצוני של חדש וישן. מטורף כמה במדינת עולם שלישית הזאת משלבת בתוכה גם קידמה והשפעות מערביות.
כשירדנו מהאוטובוס הלכנו עם המוצילות עלמה נפרדה ממני מחוץ להוסטל שלי והמשיכה לכיון ההוסטל שלה עם דן שנמצא ממש במרחק 3 דקות הליכה. קיבל אותי בחור מערבי כנראה אנגלי מאוד נחמד ומסביר פנים. דיבר אנגלית טובה והסביר שהוא היגר לכאן לפני כמה שנים והוא הקים ומנהל את המקום. ההוסטל ממש מעוצב ונראה טוב, למטה יש מן בר מסעדה עם מוזיקה אוכל מערבי ואווירה צעירה וכיפית (עם כמה מבוגרים מערביים שלא ברור לי איך הם ישנים הדורמס, או שהם בעצם לא ישנים פה ורק יושבים בלובי המסעדה… לא יודעת..)
הנחתי את התיקים בלוקר וכשירדתי ראיתי ישראלית יושבת לבד בלובי (דן אמר לי שתהיה פה מישהי שקוראים לה אורי והיא גם מטיילת לבד והגיעה אתמול אז הנחתי שזאת היא) פניתי אליה ואכן זאת הייתה אורי, דיברנו קצת והייתה שיחה ממש נחמדה. שתינו היינו רעבות אז הלכנו ביחד לאכול ארוחת צהרים נודלס, ואחרי הארוחה אמרתי לה שאני צריכה למצוא כרטיס סים כדי שיהיה לי אינטרנט אז הצעתי לה להצטרף אלי לחיפושים. היא הצטרפה והתחלנו במשימה המורכבת. חיפשנו איזה מיקום בגוגל מפס, כשהגענו לשם הוא לא היה קיים בכלל. שאלנו 2 נהגי טוק טוק והם הכיוונו אותנו לאיזה מרקט בהמשך הרחוב. כשהגענו לנקודה לא מצאנו שום מרקט אבל בעל ההוסטל זיהה אותנו אמר לנו שלום וכששאלנו אותו לגבי הסים הוא הכווין אותנו לחנות סמסונג שמוכרים בה טלפונים. הגענו לשם הן נתנו כמה אופציות אבל לא במחיר מספיק טוב וגם האנגלית שלהן לא הייתה ברורה אז לא הבנתי בדיוק איזה חבילה אני קונה, אבל הם הצביעו על חנות ממול ששם יתנו לנו אצ מבוקשנו. הגענו וראינו דוכן exchang. זה לא היה נראה כמו מקום שימכור לנו סים אבל אמרנו שזה שווה את הניסיון וגילינו שזה בדיוק המקום שאותו חיפשנו. קניתי לעצמי סים עם חבילה והייתי מאוד מרוצה מעצמי שהצלחתי למצוא את מבוקשי לבד בכוחות עצמי ללא המלצות או מיקומים של דן/עומר. כשהדלקתי את האינטרנט גיליתי 3 שיחות שלא נענו מדן. חזרתי אליו וקבענו לשבת בלובי של ההוסטל שלנו לאיזה בירה טובה כולנו ביחד. הלכנו להוסטל ועלמה ודן הגיעו, הזמנו קנקן בירה, שלאחריו הגיע גם ריפיל של עוד קנקן, דיברנו צחקנו קצת התעדכנו והייתה אוירה טובה. אני, שמאוד מתאמצת ללמוד קצת מהשפה החמרית המקומית ניסיתי שוב לתרגל על המלצר את המילה צמחוני, ואחרי שתיקן אותי וצחק עליי כמה פעמים הוא הצביעה על הבחור המערבי שישב בשולחן מאחוריי ואמר לי שהיא יודע לדבר את השפה וכדאי לי לנסות לתרגל איתו. פניתי אליו והתפתחה בנינו שיחה ממש מעניינת שבה כבר לגמרי איבדתי את השיח בשולחן עם עלמה דן ואורי. קראו לו סטבן והוא סיפר לי שהוא מספרד ובא לטייל במזרח לפני שלוש שנים ממש כמוני, הוא טייל בתאילנד ואז כשהגיע לקמבודיה התחילה הקורונה. הוא חשב שייקח לזה חודש חודשיים לעבור ולכן נשאר כאן ומפה לשם הוא נשאר לגור כאן מאס ועובד בתור מורה לאנגלית. הוא סיפר לי מלא דברים על העם הקמבודי, על האוכל, הממשלה, התרבות והמעמדות, במה רובם עובדים, איך הם מתנהלים ועוד ועוד סיפורים…. הופתעתי לשמוע שהכל פה מתנהל באופן פרטי, אין שירותים של המדינה, אין פיקוח ואין חוק. בגלל זה למשל אין בכלל אוטובוסים ציבוריים, אי אפשר למצוא פה תחנה מרכזית עם אוטובוסים כמו של מטרופולין כי הכל פרטי דרך סוכנויות ולא דרך חברה ציבורית שמפעילה תחבורה ציבורית במדינה. היה מרתק וגם ממש מרגיע ומעודד. הוא סיפר שהעם הקמרי ממש נחמד והמקומיים פה ממש מקסימים, וכל השמועות על הגניבות הן נכונות רק לאיזור הזה של פנום פן שאנחנו נמצאים בו עכשיו (כמו איזור של תחנה מרכזית שגם בארץ זה יהיה איזור לא סימפטי להסתובב בו לבד), ורק צריך להיזהר על הטלפון כי פשוט ממש קל לכייס ולמכור את זה.
במהלך השיחה דן ועלמה כבר הלכו לתחנה הבאה לחפש בננה לוטי, אז התקשרתי אליהם להצטרף אליהם לקינוח. התגלה שכיוונתי אותם למקום הלא נכון והם כבר פרשו לחדר אז הלכנו רק אורי ואני לדוכן. הזמנו לוטי שהיה ממש טעים וממש שונה מתאילנד והוא תכלס יותר דומה למין פנקייק מגולגלוואח אבל נחמד מאוד, וסיכמנו בזאת את היום כי העייפות מאתמול כבר ממש מורגשת ומחר קמים מוקדם למוזיאון.
סך הכל יום ראשון מאוד מוצלח ומעודד בפנום פן. אני מרגישה שממש בא לי לתת הזדמנות לסיבוב בצפון למרות שהבנות כבר לא שם וכנראה לשם פניי מועדות להמשך Czytaj więcej
17 lutego 2022, Kambodża ⋅ ☀️ 30 °C
קמנו לבוקר מוקדם יחסית, אחרי שסגרתי לעצמי עוד לילה בביג איזי ההוסטל שאני ישנה בו הלכתי לפגוש עלמה דן ואורי לקפה ב8. הלכנו ביחד למוזיאון שהיה ממש ממש מעניין וטוב שהלכנו לשם, באמת מטורף לחשוב מה העם הקמבודי חווה ממש לא מזמן ובעצם כל מי שמעל גיל 50 כנראה זוכר והיה בזמן השלטון של הקמרוז׳. המדריך שלקחנו הסביר לנו שהקמרוז׳ עלו לשלטון מתוך הפיכה צבאית וסך הכל שלטו רק 4 שנים. המטרה שלהם הייתה להפוך את קמבודיה לקומוניסטית, כלומר לגרום לכך שכולם יהיו שווים. מבחינה כלכלית, שכלית ובעצם מכל בחינה. ראינו במוזיאון תמונות של הקולקטיבים שבהם הקמבודים גרו. בעצם פיזרו את התא המשפחתי והעבירו אותם לגור במושבות שהן של גברים בלבד/נשים בלבד/ילדות בלבד/ילדים בלבד. כל מי שהיה נגד המשטר, או קרוב של מתנגד משטר, דתיים, או סתם מישהו שהוא בעל השכלה נחשב כמסוכן לשלטון ולכן נשלח להורג. היה ממש סיור מעניין ובסוף יצאתי בעיקר עם השאלה - איך הרצח עם שקרה ממש לאחרונה משפיע על הקמבודים היום? האם האירוע המזעזע הזה גרם להם להיות אנשים הומניים יותר, או אולי להיפך? אולי הרצח והזוועות גרמו לדה הומניזציה והיום הם אנשים יותר חשדניים, תקיפים, ופחות נחמדים כי חוו כזה אסון מטלטל? או שהעוני והמצב הקשה דווקא גרם להם להיות טובים יותר? מהמוזיאון לקחנו ביחד ריקשה למיקום של הcentral market איפה שסטן המליץ לי אתמול ושם קנינו כרטיסים לאוטבוס. עלמה ודן קנו כרטיסים לאותו היום בעוד כמה שעות לאיזור סאן מונרום שזה הפרובנס המזרחי התחתון. ואני קניתי כרטיס לראטאנאריקי שזה הפרובנס המזרחי העליון למחר בבוקר. הלכנו לסידורי סים, שוב. אכלנו מרק ב1 דולר, שזה בעצם גם 4,000 ריל, שזה בעצם 32 באט, שזה בעצם אומר שזה דיי זול אפילו ביחס לתאילנד ונחמד לדעת שאפשר למצוא פה אוכל במחירים כאלה. מאוד מבלבל עניין הכסף… ומשם חזרנו לכיוון ההוסטלים. היה לנו עוד קצת זמן פנוי עד שעלמה ודן נוסעים אז ישבנו לשייק בננה ומשם דרכנו נפרדו. פרידה אחרונה אחרי סשן פרידות רציני ותקופה מאוד יפה שהייתה לנו ביחד, מרגיש קצת מוזר אבל כמו שפירטתי הרבה בפינגיונים הקודמים זה גם באמת מרגש להתחיל משהו חדש. אורי לא קנתה כרטיס בבוקר אז הלכתי איתה לחפש סוכנות וכשסגרנו לה כרטיס נפרדנו לכמה שעות טובות של שנ״צ בחדר. יצאנו לארוחת ערב ומצאנו פרייד רייס נדיר בשוק ב5,000 ריל. נראה אתכם תחשבו לבד כמה זה יוצא. ומשם עשינו סבב סופרים להשוואת מחירים. עם הרבה תושיה הצלחנו לחשב את הסכומים והעלויות דרך הרבה שערי המרה מחשבונים והזזת הגלגלים של המוח שלא עבדו כבר הרבה זמן, והצטיידנו בכל טוב לנסיעה מחר בבוקר. בערב הלכנו ללובי בהוסטל, הייתה מוזיקת לייב כיפית עם איזה בחור מערבי מבוגר ששר, ובעל ההוסטל מרים לו בהתלהבות שיא. ישבנו עם חבורה של 4 צרפתים, שניים מהם מטיילים במזרח ושניים עובדים וגרים כאן כבר שנתים, היו קצת פערי שפה ואנגלית שבורה משני הצדדים אבל הצלחנו לגשר ולתקשר והיה ערב נחמד לכל הדעות.
אחלה יום בפנום פן ומחר נוסעים לראטאנאקירי רק חסר לי להצטייד בג׳ארה טובה של אלתוש איכותי Czytaj więcej
KambodżaRatanakiriBan LŭngRatanakiri Airport13°44’29” N 106°58’41” E
17 lutego 2022, Kambodża ⋅ ⛅ 31 °C
קמתי מוקדם בבוקר וירדתי לעשות צ’ק אווט. לא היה אף אחד בקבלה חוץ מעובד אחד שישן על השולחן ביליארד. באתי להשאיר את המפתח של הלוקר בדלפק ופשוט ללכת כי לא רציתי להעיר אותו אבל שניה לפני שהלכתי הוא התעורר אז נתתי לו את המפתח והלכתי לכיוון הסוכנות נסיעות משהו כמו 15 דק הליכה. בדרך ראיתי את כל הדוכנים נפתחים ואנשי העיר מתכוננים לעוד יום חדש. הגעתי בשעה 7:20 לתחנה אפילו הקדמתי ב10 דקות מהשעה שנקבעה. ישבתי וחיכיתי כמה דקות בסוכנות עד שפתאום בא נהג תוק תוק לקחת אותי לואן. הייתי היחידה על התוק תוק אז לא הבנתי למה אתמול כששאלתי את הבחור שמכר לי את הכרטיס הוא לא הסכים שהתוק תוק יאסוף אותי מההוסטל… זה יכל לחסוך לי את ההליכה בבוקר… אבל לא משנה.
הגעתי לואן העמסתי את התיק וראיתי שאני בינתים היחידה שם. חיכיתי וחיכיתי ועברה כבר כמעט שעה ועדין אין אף אחד ולא יוצאים לדרך. השעה הייתה כבר 8:40 ואמרו לי להיות ב7:30 בסוכנות! הלכתי לנהג לשאול אותו מה הלוז והוא אמר שמחכים לעוד 4 נוסעים ונצא בשעה 10. מרגיז ממש אבל אין לי ברירה. הוצאתי 2 פרוסות לחם וחמאת בוטנים ואכלתי לי בהנאה רבה. האמת שזה היה רעיון של אורי לקנות אתמול את החמאת בוטנים וזה רעיון מעולה לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם פשוט להחזיק בתיק צנצנת חמאת בוטנים וכל פעם לקנות לחם או משהו זה הרבה יותר חסכוני וגם סוגר את הפינה אם רעבים פתאום ואין איפה לקנות משהו נורמלי. קיצר בסוף בשעה 9:20 יצאנו לדרך עם איזה 8 נוסעים בואן והרבה סחורה. זה בכלל לא מה שהנהג אמר לי שיקרה אבל לא משנה. החלק הראשון של הנסיעה עבר ממש בסבבה הסתכלתי על הנוף ראיתי הרבה שדות ופרחי לוטוס ונהרות וקצת אוירה כפרית של עולם שלישי עם כבישי אפר מתפרקים וגם ישנתי לסירוגין כי הייתי עייפה ממש. הייתה עצירת אוכל ושירותים וכשחיכינו לעלות לואן בסוף העצירה דיברתי קצת עם מקומי מבנלונג (המקום שאנחנו נוסעים אליו) שידע אנגלית טוב כי הוא עובד כאסיסטנט בבית חולים והוא היה ממש נחמד. בדרך המשכתי להסתכל מהחלון וראיתי עוד מלא שדות ואת הבתים שלהם שחלקם בנויים מבטון וחלקם בתי קש ועץ. מדי פעם ראיתי גם בשטחים החקלאיים ערימות ענפים מסודרות לחצובות גדולות לא ברור אם זה הכנות לקראת עונת השריפות או לצורך אחר. בהמשך הנסיעה הצטרפו עוד ועוד נוסעים ועוד ועוד סחורות. היו איזה מיליון עצירות גם סתם לשירותים וגם לצורך איסופים והורדות. בזמן הנסיעה היו על המיניבוס 18 נוסעים כולל הנהג. כשמספר המקומית במיניבוס הקטן הזה הוא רק 12 בסך הכל. אכן היה צפוף וחם ומזיע מאוד. שמעתי מוזיקה והנסיעה עברה מהר חוץ מהשעתים האחרונות שכבר התארך והתארך ונכנסנו לחושך. הייתי בטוחה שאת השקיעה אני אראה מהערסל במרפסת של ההוסטל אבל גיליתי שלא והנסיעה הייתה הרבה יותר ארוכה ממה שחשבתי.
כשהגענו המקומי שדיברתי איתו שאל אותי איפה אני ישנה היום ואיך אני מגיעה לשם. אמרתי לו את המקום ושחשבתי ללכת ברגל מאיפה שמורידים אותנו או לקחת תוק תוק. הוא היה ממש מקסים והזמין לשתינו תוק תוק ואז נסענו ביחד עד להוסטל. הוא נשאר שם לוודא שבאמת הגעתי למקום הנכון והכל בסדר וגם אמר שהתשלום לנהג עליו. הודיתי לו ונפרדנו לשלום לא לפני שהחלפנו טלפונים.
איך שנכנסתי להוסטל ראיתי מלא צעירים יושבים בשולחנות במרפסת וישר זיהיתי את תומר המלך. הוא ישראלי שמטייל כבר כמה חודשים לבד ועלמה ואני פגשנו אותו בבנגקוק פעם. לידו היה עוד ישראלי, אורי ויצמן השם והאגדה. הם ישבו שם עם 2 צרפתים צעירים בערך בגיל שלנו והייתה אוירה ממש כיפית וטובה. הצטרפתי אליהם אכלנו ביחד ארוחת ערב מההוסטל קצת בירות והלכנו לישון במיטה שלי עם הכילה אחרי מקלחת טובה. במהלך השיחה איתם כבר הספקתי לקבל מתומר ואורי את כל ההמלצות על האיזור ולסגור את הטיול של ה3 ימים בג’ונגל עם החבורת צרפתים וגם לשמוע כמה אגדות וסיפורים על האיזור מפוטי בעל ההוסטל החמודי, ככה שהיה ממש יעיל ויש לי מלא תכניות אז אני לגמרי שמחה ומרוצה שהגעתי לכאן ונראה שהולך להיות פה מדהים Czytaj więcej
