Mangal Bajar

קמנו בבוקר וישר הלכנו עלמה של ואני לסוכנות של שלום לסגור את הטרק למחר ולשלם על הפרמיט (מס כניסה לשמורה). משם הלכנו לבית קפה וישבנו שם איזה תקופה על כוס לאטה טוב, קצת דיברנו על הסידורים והארגונים שצריך להיום ובכללי על דברים לקראת הטרק.
משם יצאנו לכיון התאמל מכוונות ל2 חנויות שידועות כמומלצות עבור ישראלים - גורטו וקרמבו.
בדרך ראינו את הדס, היא בדקה שם בסוכנויות של סויסה על מחירים לטרק והיה נראה ששלום שסגרנו אצלו יותר טוב מהם אז זה היה משמח לשמוע מאחר ובאמת לא עשינו שום סקר שוק והלכנו ישירות אליו בלי לבדוק אופציות אחרות.
הגענו לגורטו, ישר זיהו שאנחנו ישראליות וקיבלו אותנו בשמחה, והמוכרים דיברו עברית שוטפת! אמרנו להם שאנחנו צריכות מעיל גשם, מעיל פוך מתקפל, ככפות, כובע גרביים…. הכל בעברית והם הבינו בדיוק, אמרו את המחירים בעברית, וגם הכל היה זול בטירוף (הם עושים הנחות ומחירים מיוחדים לישראלים, ולתיירים ממקומות האחרים מוכרים ביותר יקר). עלמה מדדה שם כל מיני מעילים ודברים שהיא צריכה, של ואני באנו קצת יותר מצויידות מהבית אז היינו צריכות רק כמה דברים קטנים. החלטנו ללכת לנסות גם בקרמבו לראות מה יש שם ובאיזה מחירים אז השארנו את עלמה להמשיך למדוד מעילים ויצאנו לחנות השניה. הגענו וגם שם המוכר דיבר עברית שוטפת, מצאנו את כל מבוקשנו אפילו כל פריט ב50-100 רופי יותר זול מהחנות הראשונה אז עשינו ערימה ורכשנו הכל כמעט ב10,000 רופי לשתינו! כלומר משהו כמו 260 שקל!
חזרנו משם לחנות הראשונה, ראינו שם את הפמליה של דן שגם הגיעה לסידורים וכולם קנו שם את הציוד הנדרש להם. משם המשכנו כולנו לאכול ארוחת בוהוריים. בדרך הבנים נכנסו לאוירת שטות והחלטנו לקנות כולנו כובע חם של חיות בצבעים שונים. דן הסוחר הממולח נתן את התמקחות חייו ולבסוף כל אחד קיבל כובע יפה של חיה. משם הלכנו למסעדה ואכלנו אוכל מערבי טוב, והמשכנו לבית חב״ד לאסוף את הבלון חמצן שהחלטנו לקחת איתנו לטרק. לפני שיצאנו דן והחבורה החליטו להירשם לארוחת שישי בבית חב״ד היום בערב. של ואני החלטנו שאנחנו מעדיפות לארוז ולנוח ולאכול איזה אוכל מקומי וזול ברוגע בלי חפירות של שעות והתשות יום לפני הטרק אז ויתרנו ולא נרשמנו גם לארוחה.
חזרנו לחדר, בדרך גם קנינו עוד קצת נשנושים ושמפו וכאלה דברים אחרונים שהיינו צריכות בסופרים ובית מרקחת וחזרנו לחדר לתחילת אריזות!
אחת אחת פרקנו ופיזרנו את כל הציוד מהתיקים בברבריות והתחלתי למיין - מה הולך לתיק הקטן לפוקרה, מה למוצילה לטרק, ומה נשאר בחוץ להיום בערב/מחר בבוקר ולא לארוז בינתים. האריזה לקחה קצת זמן אבל זה היה נחמד ולבסוף הכל נכנס לתיקים.
יצאנו לארוחת ערב, היה ניסיון לחפש מקום חדש לאכול אבל דיי מהר חזרנו למסעדה המקומית הנחמדה שאכלנו בה כבר בעבר, הזמנו כמה מנות שרינג נהדרות באוירה של קדושה כיאה ליום שישי ואכלנו להנאתנו.
בדרך חזרה להוסטל עצרנו שוב בסופר, של ואני קנינו גלידה ואז עלמה עשתה מהלך והכניסה בשקית איזה 6 סניקרס שיהיה לה שוקולדות לטרק, קצת צחקנו עליה ואז הבנו שזה מהלך גאוני שבהחלט יכול להרים את רוחנו ולהיות התרופה הכי טובה בטרק אז התחלנו להעמיס גם אנחנו שוקולדים. המצב קצת יצא משליטה ויצאנו משם עם שקיות ענקיות מלאות בשוקולד טוב ומנחם. מחר כשאנחנו יוצאים לטרק יש להגר יומולדת אז חשבנו להפתיע אותה ולחגוג לה היום בערב לפני שיוצאים. עוד מהבוקר הבנו שאנחנו הבנות צריכות לדאוג לעניין כי אין מה לעשות הבנים פחות חזקים בתחום, והתחלנו לחפש בדרך חזרה להוסטל איזה עוגה או משהו נחמד לקנות שנוכל לחגוג לה היום. נכנסנו למאפייה ובאופן מפתיע מצאנו שם את כל מבוקשנו, רכשנו כתר יומולדת, בלונים, שלט מזל טוב ועוגות קאפקייקס.
חזרנו מרוצות להוסטל, נכנסנו לחדר צימר של החבר׳ה והתחלנו לקשט. סיימנו את כל ההכנות, רועי וג׳ורדי הגיעו, שמנו על הקאפקייקס את הנרות שרועי קנה בבוקר וגם הכנו ברמקול שיר יומולדת. הגר ודן הגיעו הפתענו אותם וחגגנו כולנו יומולדת להגר! משם החבורה התחילה בסשן אריזות דומה לזה שאנחנו עשינו כבר אחרי הצהרים, כולם עשו צ’ק אין ובדקו את רשימות הציוד וכשסיימו פרשנו לישון עם התרגשות בלב לקראת מחרRead more