CanadaBritish ColumbiaSproatt50°5’3” N 123°2’8” W
December 10, 2023 in Canada ⋅ ☁️ 2 °C
כבר כמה שבועות שאני לא כותבת. האמת שהיו לי ימים שלא עשיתי יותר מדי חוץ מלכתוב, אבל לא על עצמי ולא בעברית. בינתיים הצטברו כל כך הרבה זכרונות וטיולים שלא הצלחתי למסור לכם. היום יום אחרון שלי בוונקובר (חצי אמת אני חוזרת שוב בפברואר) והערב כבר נוסעת היישר לקיץ, לבוריטו, טאקו, אלמוגים, מוזיקה ומה לא. מקסיקו מחכה לי.
מאז שהפסקתי לכתוב הייתי בשתי חופשות יפיפיות. שבוע בוונקובר איילנד, שם טיילנו עם שלושה מכוניות 15 אנשים בטבע הקסום...
גלשתי, פעם ראשונה בחיים ואפילו הצלחתי לעמוד על הגלשן!. החוף בצד הכי מערבי של האי, היה מלא באיים קטנטנים, גלים שוצפים ושקיעות ממיסות. באחת הנסיעות ירדנו לחוף בזמן השפל, 500 מטר של שפל. רגע יוצא דופן.
ישנו בווילות airbnbו הכנו ארוחות ערב ביחד. נוצרה קבוצה חזקה ומגובשת של ישראלים, גרמנים,יהודים קנדיים ואוסטרלי אחד. סבסטיאן האוסטרלי איתי עכשיו למקסיקו(;
בחופשה השנייה, יצאנו אותה קבוצה, אותה אווירה לוויסטלר, עיירת סקי בהרים. הגענו בדיוק אחרי סערת שלג שצבעה בלבן את כל האזור. אני לא עושה סקי, אבל כן עושה מלחמת שלג עם חברים,שבה הפסדתי הפסד משפיל. אני גם עושה snow tubing שזה גלגל מנופח שגולשים איתו בגבעה.עמדתי בתור עם כל הילדים והיה שווה את זה.
לא פספסנו אף חג ושום מאכל קשור.את חנוכה חגגנו בכל יום, עם כל השירים, הסופגניות, ספינג' ואפילו לאטקס. כריסמס חגגנו ב-24 עם המבורגרים עבודת יד (כולל הלחמניה), בורשט של הפולנים, סמבוסק ובייליס (ליקר קפה)
לכל הדואגים מהתבוללות, ביום של חג המולד דאגתי לאכול אוכל סיני בחוץ כמו יהודיה טובה בצפון אמריקה.
השבוע האחרון היה חמוץ מתוק. מתוק לסיים עם כל המבחנים העבודות ששברתי עליהם את הראש, ולצלוח את הסמסטר המאתגר. מתוק לחשוב על הקפיצה שעשיתי באנגלית, דיבור וכתיבה.מתוק לחשוב על כל החוויות שצברתי, המראות שראיתי, והאנשים שהכרתי כאן.
חמוץ להיפרד ולהבין שתקופה נגמרה לה . האמת שכמעט את כל החברים החדשים שלי אני בטוח אראה בשנה הקרובה, ברלינאים בגרמניה, ישראלים בישראל. עדיין, התקופה הזו ביחד הייתה ייחודית , והיא לא תחזור על עצמה. כיף וטוב שהיה.
בקושי סיימתי את המסע הראשון וכבר מתחילה את ההרפתקה הבאה.
מבטיחה לכתוב יותר ממקסיקו.Read more
CanadaBritish ColumbiaWest Point GreyUBC Winter Sports Centre49°15’46” N 123°14’19” W
November 4, 2023 in Canada ⋅ 🌧 12 °C
אני מרגישה פה כמו ברכבת הרים; העליות והמורדות חדות וטלולות. אני לא אוהבת להתחיל במורדות אבל האמת שקשה שלא.
לרגע אני שגרירה של ישראל שצריכה להסביר לאנשים בורים מחופשים לליברלים על המצב בישראל. לרגע אחר אני חיה בשגרת הלימודים העמוסה שלי ואז פתאום נזכרת שבארץ אין שגרה אמתית לאף אחד. המרחק מהארץ לא קל למרות שבכנות זו הרבה פעמים גם הקלה להיות כל כך רחוקה.
מכל המקומות בעולם, אני חושבת שהקמפוסים באוניברסיטאות של צפון אמריקה הם אחד המקומות בחו"ל היותר קשים להיות בהם בתקופה שישראל במלחמה. אנחנו חווים כאן חוויות לא פשוטות ואפילו כואבות. אנשים ששואלים אותי איך אני מגיבה לעובדה שישראל מבצעת רצח עם במשך 75 שנה? הפגנה של פלסטינים שקוראים לאינטיפדה והתבטאויות אנטישמיות שחלקנו חווים. אני מספרת לכם את הדברים האלה לא שתדאגו, אלא תדעו שאני מוקפת ברשת של ישראלים ויהודים מקסימים שתומכים מאוד אחד בשנייה. השבוע צעדנו יותר ממאה אנשים ברחבי האוניברסיטה עם שלטים של ה-kidnapped. עמדנו במרכז הקמפוס, שרנו שירים בעברית וקראנו bring them home. חוויתי 5 אנשים לא נעימים שהעזו לבקר את המיצג שלנו אבל כל כך הרבה אנשים צפו במיצג שחמישה אנשים זה אפילו פחות מאחוז. ככה זה אחוז קטן מאוד הופך את הבטן אבל צריך לזכור שה באמת אחוז פצפון.
אבל יש גם הרבה רגעים טובים ומשמחים.
שבוע שעבר קיבלנו הזמנה מפתיעה לבית של אחת מהעובדות של האוניברסיטה העברית שממוקמת ב-UBC. אישה מקסימה שרצתה לתת לנו תחושה של בית לערב אחד לאור כל המצב . ביה כל כך מיוחד וכיף לבוא לארוחת ערב של בית, אוכל ישראלי (דג אדום שניצלים ופירה) תמונות של נוף ישראלי על הקירות ואווירה חמה של בית. די מדהים שלמרות שהבית לא היה דומה אפילו קצת לבית שלי, והאוכל של שבת לא היה בכלל האוכל שאוכלים אצלנו, הרגשתי שם הכי בישראל. בארוחה הכרנו את הבת של המארחת וכמה חברות שלה. מיד נהיינו חברים והן הזמינו אותנו למסיבת הלווין.
לכל מי שמתעניין התחפשתי לדלעת.
ככה ביום שלישי בערב מצאתי את עצמי מסתובבת בשכונה בורגנית עם בתים מקושטים לכבוד הלווין ויחד עם ילדים והורים מחופשים מבקשת "טריק או טרית". החוויה הזו עשתה לי פלשבק עמוק לסיבובים שעשינו בטנפליי. אני הלל ואמיתי מחופשים לשטות כלשהיא, היינו עוברים בין הבתים עם סל ממתקים הולך ומתמלא שיהפוך למאגר הסוכר שלנו לחושיים הקרובים. רק עכשיו כשהגעתי לקנדה אני מבינה שהאנשים בטנפליי היו בעצם די עצלנים כאן הם הרבה יותר רציניים. הבתים מלאים בשלדים בגובה של כמה מטרים ובעלי הבתים מחופשים ומנסים להפחיד את כל הילדים. פה בקיצילנו וונקובר, לוקחים את הטריק הרבה יותר ברצינות לא רק מחלקים ממתקים. (למרות שגם ממתקים קיבלתי) אחרי הסיבוב המרגש ישבנו בבית של אחת הבנות ושיחקנו משחקי שתייה עם כוסות פלסטיק אדומות (ממש כמו בסרטים)
לא כתבתי על הטיול האחרון שעשיתי אבל אני חייבת לשתף אתכם שהלכתי 22 קילומטרים ביום!!!. רק להמחשה המסע קומטה שעשיתי היה שמונה קילומטרים. עלינו בעלייה ארוכה ומפרכת לקרחת יער שממנה ראינו נופים מדהימים של הרים עם פסגות מושלגות וקרחונים. הלכנו כל כך עמוק לתוך הטבע וכשעצרתי לרגע לבד שמעתי את השקט הכי חזק בחיים שלי. מסתבר שיש אנשים שחווים שקט כמו רעש חזק, כאילו אני יכולה לדמיין את הרעש של האטמוספירה. אולי אני קצת מגזימה אבל זו הייתה התחושה. מכיוון שאני עושה כאן בעיקר טיולי יום, שמתי לב שלכל טיול יש איזו שהוא אטרקציה אחרת שאמורה להצדיק את העלייה. במקרה הזה היו שני אגמים קטנים בצבע כחול יפיפיה. אני חושבת שיש משהוא בפסיכולוגיה האנושית שחייבת איזו נקודת ציון להגיע אליה כמו אגם או מפל... אבל תאכלס הדרך הרבה יותר מעניינת.
אני גם מנסה לא לוותר על תרבות בוונקובר. אתמול הלכתי עם כמה חברות לבלט מודרני בדאוןטאון. אני אוהבת ללכת לבלט קודם כל כדי לראות איך אנשים מתלבשים לאירועים. אם הייתי אבא, כנראה שהייתי מצלמת כמה מהoutfits המנצחים של הערב, אבל עדיין אין לי את האומץ הדרוש.
המופע הורכב משלושה ריקודים. כל אחד שונה מהשני יצירתי ומרגש. אני רק אספר על הריקוד האחרון שהיה הריקוד המרשים ביותר. זה לא רק אני חושבת ככה, זה היה הריקוד היחיד שכולם טרחו לקום על הרגליים כדי למחוא כפיים. בטח לא ייקח לכם הרבה זמן לנחש שהריקוד הכי יפה בערב היה של כוראוגרף ישראלי "שחר בנימיני" שרקד בשביל בת שבע. 50 רקדנים רקדו בעיתוי מושלם לצלילי בולרו (קרנבל החיות) כל פעם מצטרף עוד כלי נגינה, עוד תנועה, עוד מהלך עוצר נשימה. בינימיני סיפר שהריקוד מתכתב עם המצב שלנו בארץ, יכולתי להבין על מה הוא מדבר. התרגשתי מאוד.
בפוסט הזה אני רוצה להשלים קצת יותר ממה שעבר עליי בתקופה האחרונה. אז אסיים עם עוד דבר טוב שקרה לי כאן, התחלתי לצאת עם סטודנט חילופים ממש ממש מקסים. קוראים לו פיליפ והוא לומד תואר שני בסוציולוגיה. השם חושף את העובדה הקשה שהוא לא ישראלי, אני לא אשקר שזה קצת עצוב לי אבל בינתיים ממש כיף לנו ביחד. מצרפת תמונה שלנו ביחד מהשוק איכרים בשבת בבוקר. אני חושבת שכבר כתבתי על השוק וכמה שאני אוהבת ללכת אליו. כבר קצת לא נעים לי שהמוכרים יזהו אותי מרוב שאני חוזרת כל פעם לטעימות בכל מקרה אני ופיליפ הולכים אליו די הרבה בימי שבת בבוקר.
מאחלת לכולם שבת שלום ושימים טובים יותר יבואו אלינו בקרוב
אני מרגישה פה כמו ברכבת הרים. לרגע אני שגרירה של ישראל שצריכה להסביר לאנשים בורים מחופשים לליברלים על המצב בישראל. לרגע אחר אני חיה בשגרת הלימודים העמוסה שלי ואז פתאום נזכרת שבארץ אין שגרה אמתית לאף אחד. המרחק מהארץ לא קל למרות שבכנות זו הרבה פעמים גם הקלה להיות כל כך רחוקה.
מכל המקומות בעולם, אני חושבת שהקמפוסים באוניברסיטאות של צפון אמריקה הם אחד המקומות בחו"ל היותר קשים להיות בהם בתקופה שישראל במלחמה. אנחנו חווים כאן חוויות לא פשוטות ואפילו כואבות. אנשים ששואלים אותי איך אני מגיבה לעובדה שישראל מבצעת רצח עם במשך 75 שנה? הפגנה של פלסטינים שקוראים לאינטיפדה והתבטאויות אנטישמיות שחלקנו חווים. אני מספרת לכם את הדברים האלה לא שתדאגו, אלא תדעו שאני מוקפת ברשת של ישראלים ויהודים מקסימים שתומכים מאוד אחד בשנייה. השבוע צעדנו יותר ממאה אנשים ברחבי האוניברסיטה עם שלטים של ה-kidnapped. עמדנו במרכז הקמפוס, שרנו שירים בעברית וקראנו bring them home. חוויתי 5 אנשים לא נעימים שהעזו לבקר את המיצג שלנו אבל כל כך הרבה אנשים צפו במיצג שחמישה אנשים זה אפילו פחות מאחוז. ככה זה אחוז קטן מאוד הופך את הבטן אבל צריך לזכור שה באמת אחוז פצפון.
אבל יש גם הרבה רגעים טובים ומשמחים.
שבוע שעבר קיבלנו הזמנה מפתיעה לבית של אחת מהעובדות של האוניברסיטה העברית שממוקמת ב-UBC. אישה מקסימה שרצתה לתת לנו תחושה של בית לערב אחד לאור כל המצב . ביה כל כך מיוחד וכיף לבוא לארוחת ערב של בית, אוכל ישראלי (דג אדום שניצלים ופירה) תמונות של נוף ישראלי על הקירות ואווירה חמה של בית. די מדהים שלמרות שהבית לא היה דומה אפילו קצת לבית שלי, והאוכל של שבת לא היה בכלל האוכל שאוכלים אצלנו, הרגשתי שם הכי בישראל. בארוחה הכרנו את הבת של המארחת וכמה חברות שלה. מיד נהיינו חברים והן הזמינו אותנו למסיבת הלווין.
לכל מי שמתעניין התחפשתי לדלעת.
ככה ביום שלישי בערב מצאתי את עצמי מסתובבת בשכונה בורגנית עם בתים מקושטים לכבוד הלווין ויחד עם ילדים והורים מחופשים מבקשת "טריק או טרית". החוויה הזו עשתה לי פלשבק עמוק לסיבובים שעשינו בטנפליי. אני הלל ואמיתי מחופשים לשטות כלשהיא, היינו עוברים בין הבתים עם סל ממתקים הולך ומתמלא שיהפוך למאגר הסוכר שלנו לחושיים הקרובים. רק עכשיו כשהגעתי לקנדה אני מבינה שהאנשים בטנפליי היו בעצם די עצלנים כאן הם הרבה יותר רציניים. הבתים מלאים בשלדים בגובה של כמה מטרים ובעלי הבתים מחופשים ומנסים להפחיד את כל הילדים. פה בקיצילנו וונקובר, לוקחים את הטריק הרבה יותר ברצינות לא רק מחלקים ממתקים. (למרות שגם ממתקים קיבלתי) אחרי הסיבוב המרגש ישבנו בבית של אחת הבנות ושיחקנו משחקי שתייה עם כוסות פלסטיק אדומות (ממש כמו בסרטים)
לא כתבתי על הטיול האחרון שעשיתי אבל אני חייבת לשתף אתכם שהלכתי 22 קילומטרים ביום!!!. רק להמחשה המסע קומטה שעשיתי היה שמונה קילומטרים. עלינו בעלייה ארוכה ומפרכת לקרחת יער שממנה ראינו נופים מדהימים של הרים עם פסגות מושלגות וקרחונים. הלכנו כל כך עמוק לתוך הטבע וכשעצרתי לרגע לבד שמעתי את השקט הכי חזק בחיים שלי. מסתבר שיש אנשים שחווים שקט כמו רעש חזק, כאילו אני יכולה לדמיין את הרעש של האטמוספירה. אולי אני קצת מגזימה אבל זו הייתה התחושה. מכיוון שאני עושה כאן בעיקר טיולי יום, שמתי לב שלכל טיול יש איזו שהוא אטרקציה אחרת שאמורה להצדיק את העלייה. במקרה הזה היו שני אגמים קטנים בצבע כחול יפיפיה. אני חושבת שיש משהוא בפסיכולוגיה האנושית שחייבת איזו נקודת ציון להגיע אליה כמו אגם או מפל... אבל תאכלס הדרך הרבה יותר מעניינת.
אני גם מנסה לא לוותר על תרבות בוונקובר. אתמול הלכתי עם כמה חברות לבלט מודרני בדאוןטאון. אני אוהבת ללכת לבלט קודם כל כדי לראות איך אנשים מתלבשים לאירועים. אם הייתי אבא, כנראה שהייתי מצלמת כמה מהoutfits המנצחים של הערב, אבל עדיין אין לי את האומץ הדרוש.
המופע הורכב משלושה ריקודים. כל אחד שונה מהשני יצירתי ומרגש. אני רק אספר על הריקוד האחרון שהיה הריקוד המרשים ביותר. זה לא רק אני חושבת ככה, זה היה הריקוד היחיד שכולם טרחו לקום על הרגליים כדי למחוא כפיים. בטח לא ייקח לכם הרבה זמן לנחש שהריקוד הכי יפה בערב היה של כוראוגרף ישראלי "שחר בנימיני" שרקד בשביל בת שבע. 50 רקדנים רקדו בעיתוי מושלם לצלילי בולרו (קרנבל החיות) כל פעם מצטרף עוד כלי נגינה, עוד תנועה, עוד מהלך עוצר נשימה. בינימיני סיפר שהריקוד מתכתב עם המצב שלנו בארץ, יכולתי להבין על מה הוא מדבר. התרגשתי מאוד.
בפוסט הזה אני רוצה להשלים קצת יותר ממה שעובר עליי בתקופה האחרונה. אז אסיים עם עוד דבר טוב שקרה לי כאן, התחלתי לצאת עם סטודנט חילופים ממש ממש מקסים!. קוראים לו פיליפ והוא לומד תואר שני בסוציולוגיה. השם חושף את העובדה הקשה שהוא לא ישראלי..); אני לא אשקר שזה קצת עצוב לי אבל בינתיים ממש כיף לנו ביחד. מצרפת תמונה שלנו ביחד מהשוק איכרים בשבת בבוקר. אני חושבת שכבר כתבתי על השוק וכמה שאני אוהבת ללכת אליו. כבר קצת לא נעים לי שהמוכרים יזהו אותי מרוב שאני חוזרת כל פעם לטעימות בכל מקרה אני ופיליפ הולכים אליו די הרבה בימי שבת בבוקר.
מאחלת לכולם שבת שלום ושימים טובים יותר יבואו אלינו בקרובRead more
CanadaBritish ColumbiaWest Point GreyUBC Winter Sports Centre49°15’46” N 123°14’19” W
September 29, 2023 in Canada ⋅ ☀️ 12 °C
פה באוניברסיטת בריטיש קולומביה או שהדברים יקרים בצורה מוגזמת או שהדברים בחינם ומוגשים לך עם כפית כסף. למדתי שהדרך הכי טובה להתעדכן באירועים שבחינם (שכוללים לרוב גם נשנושים) היא להיכנס לניוז לטרים של כל הפקולטות. ככה, שמעתי על סיור טוטמים או פולס – הפסלים של האוכלוסייה המקומית המפוסלים מגזעי עץ. כל עמוד כזה הוא בעצם סיפור שמובנה מסמלים אלגוריות ומטפורות. מנחת הסיור הציגה את עצמה בתוך "מתנחלת" ממוצא עירי שמשפחתה הגיעה לארה"ב. היא סיפרה שלמרות שהיא לא עוסקת בהיסטוריה של הindigenous היא מרגישה חובה מוסרית ללמוד וללמד על ההיסטוריה ולקדם את תהליכי הדה קולוניזציה בתודעה המערבית. באותה נשימה היא גם סיפרה שלמרות הניסיונות הלך הרוח במערב כלפי העבר הכואב עדיין בחיתולים. למשל, היצירה הראשונה אותה ראינו, דמות איש גבוהה מעץ, שסביבו מלופף נחש בעל שני ראשים היא היצירה הראשונה שהאוניברסיטה הזמינה מאומן אינדיאני (סקוואמיש) שתוצב במרכז הקמפוס. היה וויכוח בין קהילת הסקוואמיש לבין הדירקטוריון של האוניברסיטה על המיקום בו יוצב הפסל. הקהילה דרשה להציב אותו בכניסת האוניברסיטה כדי לסמל לקהל "אתם נכנסים לאזור שלנו" ואילו האוניברסיטה דרשה להציב את הפסל עמוק בתוך מרכז הקמפוס. בסוף הגיעו לפשרה אבל עצם הוויכוח מראה על טיב הקשר הטעון שבין הקנדים לבין המקומיים.
יצירה נוספת מעניינת שראינו הייתה שלט פשוט בצבע לבין שכתוב עליו (British Columbia) באותיות הפוכות, today your host is KWAGLIUTH. השלט הצנוע הזה שבכנות אם לא הייתי בסיור בחיים לא הייתי שמה לב אליו, הוא סמל גאוני. שם הפרובינציה בריטיש קולומביה הוא אולי השם הכי קולוניאליסטי שאפשר לבחור למקום שנמצא מאות אלפי קילומטרים מבריטניה. KWAGLIUTH "המארחים" זה השם של השבט המקומי שחי על אדמת האוניברסיטה, אבל הכיתוב הוא בשגיאות כתיב של המתיישבים המערביים.
השלט הוקם ב2007 אבל המילה TODAY רלוונטית היום בדיוק כפי שהייתה רלוונטית לפני 16 שנה. ככל הנראה תמשיך להיות רלוונטית למשך שנים. לבסוף המילה HOST צורמת במיוחד.
א. לארח זה קשה ויכול לדרוש מלא מאמץ.
ב. אף אחד לא הזמין את המארחים להתיישב על האדמה הזו.
ג. המיילה HOST קשורה גם לכך your body is hosting a virus. בקיצור יצירה עשירה במסרים.
אחר הצהריים הלכתי למשחק הפוטבול HOMECOMING GAME של נבחרת ה UBC. הלכתי עם חבר קנדי שניסה להסביר אלי את החוקים של המשחק, השתעממתי רק מההסברים ולא ידעתי מה מחכה לי- שלוש שעות של גברים בחליפות מנופחות ומכנסיים צמודים שרבים אחד עם השני. הפרימיטיביות של המשחק רק גדלה כשנכנסו למגרש קבוצת המעודדות. מי היה מאמין שהדבר הזה קיים מחוץ לסרטים WTF.
היו במגרש 8,000 אנשים שכל אחד שילם לפחות 10 דולר אם לא יותר. למדתי שזה פשוט תעשייה שלמה. המאמנים מרוויחים מאות אלפי דולרים, דוכני אוכל במחיר מופקע פופקורן ובירה בכל מקום וכפרסים הדירקטוריון מחלק שכר לימוד בחינם לכל הסמסטר למי שזוכה בהגרלה. החבר שבא איתי Gwyn שאנחנו לומדים ביחד סיפר לי שלמשחקי פוטבול באים 60% בגלל הבירה, 30% בגלל חברים ו10% בגלל המשחק. אני מסכימה איתו ב-100%.
השנה זכרתי את יום כיפור, הלכתי לבית הלל לארוחה מפסקת ואפילו התנדבתי לקרוא את כל נדרי. לא זכרתי כמה התפילה הזו קשה לקריאה!. למרות שלא צמתי, נהייתי צמאה חמש דקות אחרי שהתפילה התחילה. אחרי הטקס הקצר שכלל סטודנט שניגן בקלרינט עם פלייבק של מוזיקה יהודית, ועוד סטודנט שניגן בפסנתר מנגינה יפה והדקלום שלי של כל נדרי, ישבנו כל הישראלים בלובי של המגורים. היה כיף לעשות את כיפור עם חבורה של ישראלים ואפילו לחזור לסיפורי צבא וטירונות
השבוע הייתי בתערוכה של ה- marginalized communities of the world. אני רוצה רק לומר שאני עושה עוד דברים שלא קשורים לקולוניאליזם פה בקנדה! כמובן שהיה שם יצירה ענקית של האיגוד הפלסטיני, דימוי החומה, וציורי גרפיטי כמו היונה עם הווסט.. לא צילמתי, אפילו די כעסתי בלב על היצירה. הקישוריות שעושים כאן בין ליברליות לפרו פלסטינים אפילו אותי מרגיזה.
מה שהיה הכי מעניין בתערוכה היה הopen mike פואטרי סלאם של סטודנטים מוכשרים. היו שם מהתנועה הפיליפינית לשחרור, סטודנטים מקומיים מקנדה ו LGBT למיניהם. היה מצחיק ומעניין ומרגש!
אסיים עם זה שגיליתי אתמול שיש לי יער מטורף חמש דקות ההלליכככההה ממני. לא יאמן. לא צריך להתאמץ כאן, הטבע משולב בכל מקום. פשוט תענוג.Read more
CanadaBritish ColumbiaWest Point GreyUBC Winter Sports Centre49°15’46” N 123°14’19” W
September 18, 2023 in Canada ⋅ ☁️ 15 °C
מהר מאוד אני מתרגלת שהסופש שלי מתחיל בחמישי בערב (+שיעור קטן בשישי שלא נחשב)ומסתיים בראשון בערב. כיף חיים
אז, חמישי אחר הצהריים הלכתי לראות משחק רוגבי של השותפה שלי. הזמנתי כמה חברים למשחק וכששאלו אותי עם מי אני גרה לא הצלחתי לזהות. בחיי כבר חשבתי שאולי קרה לה משהוא. אבל דילן שיחקה וכנראה שיחקה מעולה. הבנות של הרוגבי תותחיות, 46 נקודות לנו (ubc)ואפס מאופס לאלברטה, הנבחרת היריבה. הבנות עושות מהלכים מתוחכמים ולא מפחדות מאגרסיביות. לא הופתעתי כי אני מכירה את האגרסיביות הנסתרת של בנות מכדורמים. היה כיף להזכר ולראות את המשחק. החלטתי שכאן אני בקטע של ספורט אז קניתי כרטיסים למשחק פוטבול של ubc שבוע הבא.
את ראש השנה עשינו כל הישראלים בבית הלל שנמצא ממש בתוך הקמפוס. אווירה ליברלית, תקיעה בשופר של הרבנית הראשית, השגחה פרטמת ווידאה שהיא לא התעלפה אחרי כל המאמץ שהופגן שם. וכמובן ארוחת ערב טעימה ובחינם. לפעמים משתלם להיות יהודית😉.
לפני הארוחה הלכתי לים עם חבר. זה היה היום הכי שמשי שהיה פה בוונקובר. 80% מהמתרחצים בחוף של הclothing optional בחרו בבגד ים הטבעי. חייבת להודות שלקח לי יותר זמן מבדרך כלל להקל את הסיטואציה.
את יום שבת הקדשתי לפסטיבלים. בבוקר יצאתי לfarmers market בחוות האוניברסיטה, טעמתי את כל הדןכנים האפשריים, צילמתי ירקות משונים ומעניינים דיברתי עם מוכרי חנויות וקיבלתי הזמנה לאירוע של מצילי מזון ביום רביעי.
בזמן שטעמתי עוגת הל מדהימה ממוכר אירני שגם איתו הספקתי כבר להגיע להסכמות שפוליטיקאים מושחתים? שיירה של מבוגרים וילדים חצו את היריד בתחפושות יער the forest keepers. אני מתה על זה שחזקים פה בסביבה.
כשסיימתי לטעום את כל מה שיש להציע (חוץ מתחרות הפאי שהייתה נראית סופר שווה אבל לא התחשק לי לחכות בתור)יצאתי לפסטיבל של המקומיים האמיתיים indegenous people. במילים פשוטות פסטיבל של האינדיאנים.
אני מסתובבת בפסטיבל בין חנויות של תכשיטים ועוגיות במחיר מופקע ובהתחלה חייבת להןדות שקצת התאכזבתי. אבל הגעתי להופעה של אומן מקומי שהתחיל לשיר שיר בשפת squamish על שם אזור בו אנחנו נמצאים. הוא כתב את השיר אחרי שסבתא שלו נפטרה ואז הןא הבין שהיא לקחה איתה לקבר את כל הידע שלה בשפה המקומית. היא הייתה היחידה שדיברה בה שותך ורוב הילדים שלה לא ממש מדברים בsquamish. אז האמן התחיל לכתוב שירים כדי להחיות את השפה. אהבתי.
אחרי ההופעה הלכתי למספרת סיפורים. זו הייתה פעילות שהותאמה לילדים אבל הדבר הראשון שהיא סיפרה היה שהמשפחה שלה במקור מהאזור שהיום סטנלי פארק (הפארק הראשון שביקרתי בו בוןנקובר) מסתבר שעיריית וונקובר גירשה את על מי שחי שם לקח את על המוניומנטים היפים, הכל כדי לבנות שם פארק. לא יכולתי שלא לחשוב שעיריית וונקובר הגשימה את החלום הרטוב של סמוטריץ ובן גביר. כמה שהמקום הזה יפה ליברלי ונוח הוא מחסה על עוולות העבר וההווה.
נרשמתי לניוזלטר של המרכז באוניברסיטה של האינדיאנים אז אהיה יותר מעודכנת ואולי גם ארחיב בהמשך.
הסיפורים שהמספרת סיפרה לנו היו שונים ומשונים אבל נהנתי להקשיב שם עם כל הילדים.
בכל פעם שהמספרת אמרה מילה בשפת הסקוואמיש היא ביקשה מהקהל לחזור אחריה. נדמה לי שזה חלק מהניסיון להחיות מחדש את השפה שהולכת ונעלמת.
בערב יצאתי עם שני חברים ישראלים למסעדת סושי (האוכל הכי זול כאן בפער) אכלתי סושי שיספק אותי לחודש הקרוב.
היום יצאתי לטיול אבל אכתוב עליו מחרRead more
CanadaBritish ColumbiaWest Point GreyUniversity of British Columbia49°16’5” N 123°14’60” W
September 11, 2023 in Canada ⋅ ⛅ 19 °C
וונקובר נמצאת שלוש שעות נסיעה מארה"ב, אין ספק שהקרבה מורגשת. סגנון הבתים, הסופרים הענקיים המשקאות הגדולים והאווירה באוניברסיטה שבה אני לומדת. ממש מהסרטים. יש כאן sorrorities ו fratts שזה בעצם סוג של קאט של סאודנטים שגרים ביחד ומתעללים אחד בשני פסיכולוגית. הכל מתועד בסרטי הוליווד.
התחלתי לפני שבוע את סמסטר החילופים שלי פה באוניברסיטת בריטיש קולומביה. ביום הראשון חטפתי הלם תרבות. כשאמרו לי שיש פסטיבל "מועדונים" clubs של מאות דוכנים לא האמנתי. אבל כשהגעתי לשדרה המרכזית של האוניברסיטה וראיתי מאות אולי אפילו אלפי דוכנים של מועדונים מכל הסוגים לא הצלחתי להפסיק לסרוק את הברקודים. לכל משחק, מדינה, ספורט, מוזיקה דעה פוליטית יש כאן מועדון.
אני כמובן התמקדתי בכל הדוכנים של המדינות כי הם עושים אירועים עם אוכל מעניין. (;
הנרשמתי ל- , baking club, karate club singapor
ועוד מלא clubs למיניהם. לא נרשמתי לisrael club. ממנו יש לי מספיק גם בלי להתאמץ.
כבר בשיעור הראשון הבנתי שאני לא בקייטנה. כמות ההגשות שיש לי מארבעה הקורסים המסכנים שאני לוקחת גדולה בהרבה ממה שדימיינתי. אני לא באמת מתלוננת החומר מאוד מעניין.
ביום שבת יצאתי לטיול עם חבר גרמני שהכרתי בהוסטל. לקחנו אוטובוס, ספינה ועוד אוטובוס ואחרי שעתיים נסיעה שבהן נרגעתי רק אחרי שקניתי לעצמי קפה ומאפינס מהמאפייה הכי טובה בוונקובר ( breka bakery )
הגענו ליער הצמוד לצפון העיר, יער עצום ויפיפה. טיפסנו בגבעה ופספסנו את הפנייה אל הדרך הארוכה 9 קילומטר לנקודת התצפית. האמת שבלב קצת שמחתי שטעינו בדרך. ירדנו בסיבוב המעגלי לנהר יפיפה מלא באפנים עצומות.
ישבנו על הנהר ופשוט ספגנו וויטמין די. אני משתדלת למצאות את השמש בסוף העונה היפה לפני הגשם שמתקרב ויחזיר את צבע העור שלי להיות חיוור.
אני חאט לאט מתרגלת לשגרת חיים כאן. שותפות שלי מקסימות ובדירה שלי יש בדיוק את האווירה שיוויתי שתהיה חי כאן.
שנה טובה לכולםRead more
CanadaBritish ColumbiaWest EndRobson Square49°16’46” N 123°7’22” W
August 31, 2023 in Canada ⋅ 🌙 18 °C
היום אני חותמת שבוע בוונקובר. הזמן טס מצד אחד מצד שני לא זז. כל כך הרבה דברים חדשים לגלות להבין להפנים לזכור...
מאתגר להיות מהגרת אין ספק.
אבל בין כל הסידורים הקניות הטעויות והתברברויות הצלחתי להכיר מהמון אנשים חדשים לטייל באזורים יפיפיהים ולראות חיות שלא ראיתי מסתובבים חופשי בטבע בחיי.
ממש 15 דקות הליכה ממרכז העיר של וונקובר down town אזור של גורדי שחקים עצומים מזכוכית כחולה מנצנצת, נמצא stanly park. מדובר בשמורת טבע עצומה של יער עבות עם עצים בגבהים של עשרות מטרים. השמורה מלאה במסלולי הליכה ואופניים לא סלולים שמאפשרים ללכת בטבע מבלי להרגיש את העובדה שהשמורה נמצאת כמה דקות הליכה מהעיר הגדולה.
ראיתי ינשוף יושב על עץ ומתאמץ לדעתי בחשיבה על עניינים ברומו של עולם. אפילו ראיתי סנאים שחורים. כאן הסנאים בצבע שחור.
הפארק נמצא על שפת הים. על החוף מצאתי המוני צדפות בצבע סגול כחול כסוף יפיפיות. אבל הכי ריגש אותי היה למצוא כוכבי ים אמיתיים משתזפים להם על החול.
לא הזכרתי שאת הטיול לstanly park עשיתי עם חבורה של שוודים שהכרתי בהוסטל שעושים כמוני סמסטר חילופין. בהתחלה הם השתדלו לדבר באנגלית בשבילי עד שזה היה באמת מעייף ומאז רוב המילים שהבנתי היה יהאא יהאא ופאקימג קפיטליסמוס אמריקניסמוס (;
ביום שישי עברתי למגורים באןניברסיטה. בשכונת Fairview Crecent. דירה יפיפיה ביתית עם שותפות מקסימות
אחת מטקסס
אחת מצרפת
אחת מהודו
אחת מישראל
כבר התגבשנו בארוחת דירה ובמסע קניות ציוד לבית.
מאוד מוזר, הדירות כאן מגיעות עם מיקרוגל אבל לא עם כרית. עם מדיח בלי צלחות... קנדים לא הצלחתי לפצח אותם עדיין
פגשתי גם כמעט את כל הישראלים שהגיעו איתי מהארץ. היום כבר עשינו שקשוקה אצלי והלכנו לחוף של האוניברסיטה. כדי להגיע לחוץ צריך לרדת בערך 40 מדרגות תלולות, הדרך מהממת עצים עצומים וסבך ירוק. בסוף מגיעים לחוץ שבו לבוש הוא רשות.
מהר מבינים שמי שבעיקר מנצלים את זכותם להיות ערומים הם גברים בני 50 פלוס. אוכלוסיה מעניינת. הדבר הכי מוזר היה שמוכר הגלידה הסתובב בכל החוף עם כובכ ווסט עליון ארגז גלידה וזהו.
מסתבר שלא רק בגרמניה יש FKK (תרבות של תת לבוש)
אתמול הייתה לי גם פגישה כיפית עם שרון שעבדה עם סבא יאיר בECF הסתובבנו בצד המזרחי של וונקובר אזור שהיא לא הייתה בו המון זמן וגילינו בילד את כל הבניינים החדשים. למשל בניחן עמק שמורכב משני בניינים המחוברים על ידי בריכה שקופה. הולכי הרגל החדים יכולים להרים את הראש ולצפות בשחיינים
מרשים ביותר! וונקובר
יש לי שבעיי להנות מהשמש ואז המעיל גשם שלי יתחיל לעבוד קשהRead more
CanadaBritish ColumbiaWest EndRobson Square49°16’47” N 123°7’22” W
August 30, 2023 in Canada ⋅ ☁️ 17 °C
אחרי 17 שעות טיסה, נחתתי בצד השני של העולם, בעיר שהיא סוג של התחנה של איים צמודים: וונקובר
מהכירות של 24 שעות הבנתי שוונקובר זו עיר שקל לחיות בה.
יצאתי משדה התעופה, עליתי על המטרו ומשם היישר לתחנה הממוקמת כמה דקות הליכה מההוסטל שלי. ציפיתי להתברבר בזכות כישרונות הניווט הנחותים שלי והעייפות הגבוהה אבל וונקובר זו עיר קלה בה והיא מתחשבת עם תחבורה ציבורית שאני יכולה רק לחלום עליה. אני מאחלת לעצמי להמשיך לחשוב ככב ב4 חודשים הקרובים
אני לא אוהבת לעשות תכנונים אז כשאני מגיעה לעיר חדשה אני מתחילה בfree walking tour , סיור שהוא רחוק מלהיות בחינם, שלוש שעות של הליכה והכירות ראשונית עם העיר.
המדריכה הגיעה לוונקובר לפני שנה וחצי מאיראן וכבר עושה טיולים לתיירים. היא הייתה ממש נחמדה ואפילו סיפרה בדיחות לא רעות
למשל..
איך גורמים ל-40 קנדים לצאת מהבריכה תוך 3 דקות? ????????
אומרים:
בבקשה תוכלו לצאת מהבריכה?
כן הקנדים נחשבים לעם הכי מנומס והכי נחמד. אני כבר חוויתי את זה על בשרי. לומר לאיש זר have a beautiful day זה עניין של שגרא, כל מי שביקשתי ממנו עזרה בהתמצאות עזר לי מאוד ואפילו הייתה לי שיחת נפש עם נהג האוטובוס שחולם לעבור לחניה שבקריטים,
הסיורים האלה כיפים כי מקבלים כל מני המלצות לפעילויות נוספות ( טוב לאנשים כמוני שלא אוהבים לתכנן מראש), הסיור עושה סקירה ראשונית של העיר והכי חשוב נותן קצת ערך מוסף שקשה להבים לבד.
המדריכה האיראנית סיפרה לנו אגדה אינדיאנית יפה על ההר עם שתי הפסגות המכונה the sister mountain
פעם לפני שהאירופים פלשו לאזור היה מנהג שראש השבט עורך לבנותיו שמגיעות לגיל הבגרות מסיבה ענקית, הבנות רשאיות לבקש איזו מתנה שהן רוצות. שתי הבנות של הצי'ף החזק ביותר באזור, ביקשו כמתנה ליום הולדתן להזמין למסיבה את כל האויבים של אביהן. הצי'ף נאלץ לעמוד בהבטחתו וערך מסיבה מפוארת שאליה הזמין את כל אויביו. בסוף המסיבה הבנות נישאו לבניהם של האויבים ולאחר מכןמשרר שקט ושלום באזור במשך שנים.
אהבתי את האגדה גם משום שהיא מוכיחה שנשים צריכות לנהל את השלטון ...💃אבל במיוחד בגלל שהיא משקפת את אווירת השלום והקבלה שהעיר הזו משדרת.
עוד דבר מעניין הספריה הציבורית תוכנה על ידי יהודי קנדי שהחליט לבנות אותה בצורה של הקולוסאום. הרעיון שעמד מאחורי הבחירה הסו היה שאם פעם היו מפגינים עוצמה על ידי כוח ואלימות, היום מפגינים עוצמה באמצעות ידע.
כבר הספקתי לחנוך את הספרייה אחר הצהריים, בכל זאת יש לי עדיין עבודות לסיים 😅
שמחה מאוד שבחרתי בעיר הזו,
ואמשיך לעדכן
שולחת לכולם חיבוקים ונשיקות ❤
נעמהRead more
IsraelSouthern DistrictTelalim30°59’4” N 34°45’57” E
August 18, 2018 in Israel ⋅ 🌙 29 °C
תקופה ארוכה שלא כתבתי. זה התחיל כשאיבדתי את הטלפון שלי והמשיך עם פרוץ המלחמה, לכתוב על הטיולים המדהימים שעשיתי הרגיש לי פשוט לא רלוונטי ולא חשוב לנוכח הזוועות שמתרחשות בארץ.
חוסר הוודאות לגבי רמת האובדן צרבה לי בכל העצמות. תחושת חוסר אונים אמיתית. כשהתחלתי להבין את סדר הגודל, הנתונים לא התעכלו לי בבטן. הגוף והנפש שומרים מרחק זה מזה, הסתובבתי עם ערפול בראש אבל הצלחתי לישון בלילה.
ביום שיש שעבר קמתי בבוקר להודעה מחברה הכי טובה שלי מהצבא. תאיר, חברה שהייתה איתנו בטירונות נרצחה במסיבה. כשחושבים שסיוט לא יכול להיות גרוע מזה אז אפשר להוסיף שאחותה נרצחה יחד איתה. אני ותאיר חלקנו חדר במשך 5 חודשים. מאז דרכנו התפצלו ולא היינו ממש קרובות אבל טירונות זו חוויה כל כך קיצונית שמי שאיתך בעולם המקביל הזה נשאר צרוב בלב לכל החיים. ככה כל פעם שראיתי אותה היא ידעה לצחוק בדיוק על הדברים הנכונים, לקרוא לי קלמזי ולהגיד כמה היא מתגעגעת. עכשיו אני מתגעגעת. ראיתי אותה פעם אחרונה לפני חצי שנה במילואים. מי היה מאמין שככה זה נגמר.
תאיר והודיה דויד, יהי זכרכן ברוך.
כשקיבלתי את ההודעה, יצאתי לפארק שצמוד לדירה שלי כדי לנשום אוויר. חמש דקות הליכה לתוך יער גשם סבוך. בכניסה ליער נתקלתי בעץ עבות עצום שנפל כנראה באחד הסופות.
הגזע שכב על הרצפה וכל שורשיו תלויים באוויר. נזכרתי בתאיר.
המשכתי ללכת ומסביבי השלכת בשיאה והעצים מדממים. נזכרתי בתאיר.
ככב זה כשהלב כואב גם העניים רואות פצעים בטבע.
יום שישי שעבר הזכיר לי עד כמה חשובה קהילה יהודית תומכת מסביבי. בצהריים המרכז היהודי "הלל" אירח טקס לזכר הנרצחים. החדר היה עמוס באנשים שבאו להביע את עומק העצב החדר היה מל ביהודים, אב גם קנדים נוצרים, גרמנים ואסיתייתים. כולם באו להביע את הזעזוע העמוק מהפשעים הברוטלים שביצע חמאס.
אני באמת מרגישה שהלל נותנים לי כאן בית חם בוונקובר הגשומה. המנהלות מקסימות, זוכרות את השמות של כולנו ונותנות חיבוק בכל פעם שאני נכנסת . יש בהלל אווירה של בית ואני עכשיו יותר מתמיד מרגישה אסירת תודה שהם שם.
חזרתי הביתה לנוח והתחלתי לראות Downton abbey. סדרה שמאפשרת לי קצת אסקפיזם. בארץ אני לא מרשה לעצמי להתחיל סדרות טלוויזיה. אבל ברגעים כאלה אני מרגישה שצריך להתעסק בבעיות הכי מטומטמות עם התייחסות הכי רצינית שאפשר. יש לי כבר דעות על כל השחקנים ואני כבר בעונה השנייה, (לכל מי שתהה למה אני לא רואה סדרות יותר.) בעצם פרק ביום לא הרג אף אחד. ממליצה לכולם.
יש לי הגבלת מילים אז מחר אכתוב על השבוע האחרון וכל מאמצי ההסברה שלקחתי בהם חלק השבוע, קורים לי כאן גם דברים חיובים, חברים טובים הרבה בישולים ורגעים של שמחה וכיף
שבת שלום לכולם, נעמה
בתמונה אני מימין נוי משמאל ותאיר מאחורנוRead more
