India
Parliament House, Delhi

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Travelers at this place
    • Day178

      אחרון עד לפעם הבאה

      September 7 in India ⋅ ☀️ 36 °C

      אז נשתף פה את עוקבינו המסורים בסיפור דרך אחרון ומיוחד לסיכום החוויה שנכתב בשני חלקים- החלק הראשון אני כתבתי ואת החלק השני יעל.

      באים לרגש,

      אז יעל המדהימה ❤️ שאני לומד לאהוב ולהעריך יותר מיום ליום לקחה אותנו ליומהולדת שלי לשני לילות במאריוט שהיוו את שני הלילות האחרונים של הטיול המשותף שלנו כולו

      המלון ענה על כל הציפיות שלנו ועקף אותן פי מליון-

      הצלחנו להנות מ4 פעמים בופה עם 4 מטבחים שונים שהשף מוציא לך מנות אישיות של פסטה פירות ים בערב אם תרצה וחביתת חלבונים עם גבינת עזים ובייקון לפי בקשתך ובסוף אתה זוכה לקנח בפונדו ממזרקת שוקולד וגלידות ומוסים בטעמים מענגים שונים

      מילאו לנו את החדר לבקשת יעל המדהימה באמת באמבט קצף וקישטו לנו אותו בוורדים שכתבו את השם שלי ולוו בעוגת שוקולד מריר הכי טעימה שטעמנו בחיים

      בחדר גם היו סבונים שהתמלאו פעמים ביום בניחוח חמאת תפוז ותפריט מיוחד שבו אתה יכול לבחור את סוג הכרית עליה תחפוץ לשים את הראש

      אבל יותר מכל הדברים החומריים בחדר שהיו באמת מדהימים , זכינו לקחת שלושה ימים ובאמת לעבד, לעכל לבכות משמחה ומעצב על כל המסע המדהים שעברנו והזכות שלנו להכיר זה את זו.

      באמת שזכיתי בשותפה הכי טובה בעולם למרתון הזה של חצי שנה מלאה בתרבויות, נופים, מאכלים, צחוק , שמחה , עצב , התרגשות ואני בר מזל שזכינו לחוות את זה ביחד

      זכינו להסתכל זה לזו בעיניים ולהוכיר תודה בצורה הכי כנה ועמוקה בעולם על השותפות שנוצרה ביננו ולמרות שיש לנו עכשיו 40 ימים בנפרד אנחנו מבינים כמה זכינו לחוות געגוע בעוצמות מטורפות כאלה עוד לפני שאנחנו מתפצלים

      אז אני כותב את המילים האלה מהמטוס, מצליח לא לבכות כי הסאונה היום ייבשה את כל הדמעות שעוד לא זלגו, ובאמת מבין שזכיתי בבת זוג שמושלמת בשבילי

      ועכשיו לפרק הבא בדרום קוריאה , לא לשכוח לעשות סאבסקרייב לסיפור החדש מבטיח שיהיה פחות רגש יותר חוויות ביזאריות.

      חלק שתיים יעל:

      הפינוקים האחרונים ברגעים האחרונים
      עכשיו שאנחנו כבר על מטוסים שונים, כל אחד טס שש שעות ארוכות לכיוון אחר בעולם יש קצת זמן לעכל ולכתוב על הימים האחרונים.
      היום הולדת של תמיר יתרחש ביום הראשון שלו במונגוליה, בלעדיי, ועל אירוע כזה לא יכלתי לוותר ולכן בשני לילות האחרונים שלנו נסענו למלון יוקרתי.
      הוא אומנם נקרא מאריוט אבל הוא לחלוטין מרגיש סיקס סנסס ובתור שני אנשים ציניים מאד וביקורתיים כלפי מלונות יקרים כי לצערנו כמו שתמיר אוהב להגיד בפעם האחרונה שעשינו קקי לא יצא כסף (עדיין) לא הייתה לנו שום יכולת לא להתאהב באופן מוחלט במקום.

      זה התחיל בחדר מטורף והמשיך בנוכחות מינימלית של הודים והרבה מאד מערביים.
      המחירים במלון היו קצת קשים לכיס שלנו (600 רופי לבקבוק מים מינרליים!!!) אז כשירדנו לארוחת ערב שתוכננו להיות מצומצמת וכלכלית וגילינו שב150 שקלים (אם מדברים ברופי זה עדיין נשמע יקר בבקשה אל תחשבו כמה רופי זה) מקבלים את הבופה הכי שווה שנתקלנו בו אי פעם שכלל שלושה מטבחים שונים מנות פיצה ופסטה להזמנה אישית ועמדת בשרים היה קשה שלא לצרוח מאושר.
      כמובן שבאותו ערב אכלנו כמות פסיכית של מזון ועלינו כשאנחנו מחזיקים את הבטנות הנפוחות שלנו ונרדמנו תוך דקה.

      את היום השני במלון הקדשנו להערכה אין סופית על הזכות שלנו להיות ביחד ולטייל במשך חצי שנה בכל מקום שנפשנו חפצה, ואיזה כיף שרוב הזמן שתי הנפשות חפצו באותו דבר.
      נזכרנו באינסוף רגעים שמחים קטנים גדולים וגם עצובים שהיו לנו בטיול וכולם נראו קסומים.
      על אף השיח היה מאד קשה להכיל שבקרוב אנחנו נפרדים (לתקופה הכי ארוכה בכל הזוגיות שלנו) ומתחילים בשני מסעות נפרדים, כל אחד במסע שנכון לו כרגע.

      כדי להתלהב אפילו יותר מהמלון דיברתי עם פקידת הקבלה המתוקה בעולם (לעובדי סיקס סנסס היא התנהגה כמו ג’אם והרגיש לנו שאם היא הייתה עובדת איתנו היא הייתה לירי) שעשתה מעל ומעבר כדי לגרום לתמיר להרגיש שזו היומהולדת שלו. השתדלות שכללה כיתוב בעלי ורדים על המיטה, סידור המגבות בצורת עוגה ומילוי אמבטיית קצף עם כמון עוד ורדים. בערב תיכננו ללכת למסעדת המישלן שיש במלון אך כמובן שלירי ההודית תפסה אותנו ואמרה שהיא תעשה לנו 50 אחוז הנחה לכבוד היומהולדת של תמיר על הבופה אם אנחנו רוצים- אח הודו והקסם שלה לגרום להכל להסתדר.
      אז כמובן ששוב אכלנו מלא, תוך שתמיר מצהיר שאין צורך הפעם לאכול הרבה כדי להצדיק את המחיר כי היה ממש זול, היו על השולחן שתי עיקריות ושש צלחות מלאות בכל טוב. לקראת הקינוחים היה צריך לעצור את תמיר שלמרות ששוב נכשלתי ביכולת לשמור סודות מולו והוא ידע שיש עוגה שלמה בחדר אכל עוד שמונה קינוחים בבופה.
      תיאורים נוספים על תענוגות המלון נשמור בליבנו כמו הקשר המקסים עם המציל, התפריט של הכריות שאפשר לבחור, כמות מקורות המים בחדר וכו.
      Read more

      Traveler

      פייר ריגשתם. אני אתגעגע להרפתקאות המשותפות שלכם ואיאלץ להסתפק בכל הקיי פופ שתמיר הולך לראות

      Traveler

      ויומולדת הבא אני מתנדב לכתוב תמיר משושנים

      Traveler

      את קורעים!!! 🤣

      3 more comments
       
    • Day3

      A Morning in New Delhi

      March 20 in India ⋅ ☀️ 35 °C

      We setoff on a quiet Sunday morning to explore some lesser known sites. It was a great way to see the City and appreciate this beautiful and complex area. We first headed for a morning stroll through Lodhi Park where many of the city reaidents come to walk, do yoga, or setup for a family park day. We then paid our respects to Gandhi viewing his memorial. Our next site is Humayun's Tomb a world heritage site - interesting this was built by a muslim woman who gained much power after the death of her husband. We then visited the bustling Gurudwara Bangla Sahib Sikh Temple where people come together to feed over 25,000 people every day, give thanks to the guru's and bathe in holy water.Read more

      Traveler

      The Sikh temple was the highlight of the day! However, taking off my shoes and running around barefoot was a bit tough for me😂.

      3/20/22Reply
      Traveler

      Nice shawls!

      3/20/22Reply
       
    • Day10

      29/08/22

      August 29 in India ⋅ ⛅ 31 °C

      Making rotis in the temple kitchen that feeds 50,000 for free every day! The people eating the 4 from the dough I kneaded will wonder why its the best bread they've ever tasted I'm sure. Also the tour guy made sure we appreciated the monster fanRead more

      Traveler

      Well it really IS a monster fan!

      Traveler

      What. A lot. Of rotis. 👀

       
    • Day182

      ההודי הראשון שדפק אותנו

      June 11 in India ⋅ ☀️ 41 °C

      4:20 שעון מעורר. קמות מתארגנות ויורדות למטה לגלות שהאפליקציה ביטלה לנו את ההזמנה של הגראב (כמו גט טקסי שהזמנו מראש). בסוף מצאנו מונית ברחוב ונסענו לשדה במחיר מופקע שעלה לנו כמו כרטיס אחד ל3 ימים נסיעה חופשית בעיר.
      כשהגענו גילינו שהצק אין נפתח רק עוד שעה ולגמרי יכולנו לקחת את הרכבת התחתית ולהגיע ממש בזמן.
      אחרי המתנות ארוכות, אחת מהן הייתה גם 20 דקות עמידה באוטבוס אל מול המטוס, סוף סוף עלינו לטיסה והמראנו.
      לא נסביר יותר מדי אבל בוא נגיד שזה היה ארוך יותר מדי ומטלטל מדי עם כיסי אוויר חמורים.. ממש אחלה סיומת לכבוד הטיסה האחרונה של של ושלי ביחד.
      מהשדה עלינו ישר לרכבת התחתית לכיון בית חבד. רק רצינו להגיע לשם, למקום שירגיש לנו יותר בטוח, ומשם כבר נסתדר ונמצא את דרכנו למנאלי (עיר בצפון שבה נפגוש עוד יומיים את עלמה וחברינו הטובים).
      עלינו לרכבת, האמת שהנסיעה הייתה דווקא ממש סבבה, והייתי מופתעת לטובה ואפילו לרגע חשדתי שאולי הכל יעבור חלק היום.
      ירדנו מהרכבת ומשם הכל הסלים.
      מרגישות שכל הקשיים וכל החוויות שהיו לנו עד עכשיו בטיול במזרח קרו כדי להכין אותנו בדיוק לרגע הזה שבו אנחנו יוצאות מהשדה ומגיעות לדלהי. ועדין שום דבר לא באמת יכול להכין אותך לרגע הזה.
      הנהג ריקשה אמר לנו שהאיזור שבו נמצא הבית חבד סגור לבידוד בגלל הקורונה ואי אפשר להיכנס לשם. בהתחלה לא האמנו אבל הוא אמר שהוא יקח אותנו לטוריסט אינפורמיישן שנמצא ליד הכתובת של הבית חבד ונשאל שם אם יש דרך להיכנס. נסענו לטוריסט אינפורמיישן, זה אחד כזה ממשלתי ולא סוכנות פרטית ככה שאמור להיות להם פחות אינטרסים אישיים ובתקווה שהם באמת יעזרו לנו ולא יחפשו לדפוק אותנו. ירדתי לשאול שם בפנים, הוא נתן לי להתקשר בעצמי לבית חבד וענה לי הודי מהביטחון של בית חבד, הוא אמר שבאמת הבית חבד וכל האיזור סגור, שאין שם אף אחד ואי אפשר להיכנס. עדין היה נראה לנו הזוי שלא אמרו את זה ולא שמענו על זה באף קבוצת ווצאפ, אבל הוא ממש נתן לי להתקשר לבית חבד אז זה רמה גבוהה של תרמית שממש לא היינו מוכנות אחיה מההלם אחרי סינגפור. הבחור מהטוריסט אינפורמיישן אמר שהוא יכול להזמין לנו כרטיסים לאוטבוס אז החלטנו לרדת שם.
      כשהתיישבו והוא התחיל להתקשר לסוכנויות הסתבר שיש עכשיו חופשת קיץ בהודו וכל המקומיים נוסעים לחופשה בצפון אז אין כרטיסים לעוד שלושה ימים קדימה. אמרנו שאנחנו חייבות לעוף מדלהי כמה שיותר מהר ואין מצב שאנחנו נשארות פה אז הוא המשיך להתקשר לעוד ועוד סוכנויות, גם ניסינו את הסוכן של הישראלים שנמצא ליד הבית חבד אבל הוא גם אמר שהוא לא עובד ואין לו דרך להזמין לנו כרטיסים. לבסוף באחת הסוכנויות אמרו שהם יבטלו ל2 אנשים כרטיס כדי לתת לנו אותם אם נשלם יותר. הצלחנו להשיג 2 הכרטיסים האלה במחיר מופקע (לפחות פי שתיים אם לא יותר) אבל לא היה לנו אכפת. החלטנו שאנחנו ״מוותרות לעצמנו״ ומשוות לשקלים, ואם משווים לשקל זה באמת לא כזה יקר, אז הסכמנו למחיר. הבנו שזה עקיצה אבל עקיצה יחסית קטנה שאמרנו יאללה אנחנו מוכנות לספוג את זה אין לנו כוח לזה. הוא אמר שהאוטובוס ב6 אז נחכה פה שעה בטוריסט אינפורמיישן. בינתיים דיברנו עם ההודים שם והם היו ממש נחמדים ואפילו התחברנו קצת. בשלב מסויים הם עזבו את המשרד ועברו לחדר השני אז לקחתי את המחשב וניסיתי לחפש באינטרנט כרטיסים לאוטובוס מדלהי למנלי (כי עדין אין לנו סים ואין לנו דרך ליצור קשר עם אנשים או לחפש באינרנט). איזה הפתעה, היו שם כמה אופציות אפשריות ובמחיר הרבה יותר נמוך. אמרתי להם שאני רואה שיש פה כרטיסים אז איך זה שאנחנו היינו צריכות לשלם כל כך הרבה, הוא אמר שהוא לא מכיר את הסוכנות הזאת ועוד כל מיני חרטוטים ואז אמר שהוא הולך לבדוק ופתאום נפל האינטרנט במחשב. הזמן עבר כבר היה 6 ואז 6 וחצי והוא אמר שלא נדאג תכף יבואו לאסוף אותנו.
      לבסוף הגיעה הריקשה ונסענו נסיעה קשוחה ביותר ברחבי העיר. עם מלא צפצופים שאנחנו לא רגילות אליהם אחרי השקט של סינגפור, לאורך הנסיעה יכולנו ללטף איזה 6 פרות ו2 חזירים מרוב שהם היו קרובים אלינו. מלא אבק וחם ברמות שהחלק של התחת שלי שנגע במושב ועוד איזורים בגוף היו רטובים ומזיעים, והיה קשה לנשום מהחום והזיהום.
      אנחנו ביקשנו מהסוכנות פרטים על האוטבוס וכרטיסים אבל הם אמרו שהנהג ריקשה יודע והוא ייקח אותנו בדיוק למקום. נחשו מה, הוא לא ידע. הגענו למקום והוא הסתכל עלינו בעניים מבולבלות שהוא לא מבין לאיזה אוטובוס אנחנו צריכות לעלות והתחיל לשאול אותנו שאלות בהודית, אנחנו החזרנו לו מבטים מבולבלים וביקשנו ממנו שיתקשר לטוריסט אינפורמשיין. עצר לידנו איזה נהג ריקשה שהוריד נוסעים אחרים. הוא ראה שאנחנו מבולבלים והוא ידע אנגלית אז הוא עזר לנו ובירר את הפרטים. כבר היינו בטוחות שאנחנו עוד שנייה חוזרות לטוריסט אינפורמיישן כדי לבקש מהם שיחזירו לנו את הכסף ומאיימות עליהם במילת הקסם Tourist Police. אבל אז הוא אמר לנהג שיסע לנקודה אחרת שם האוטבוס מחכה לנו. עוד איזה רבע שעה בריקשה הסיוט הזה עד שלבסוף הגענו וגם שם היה בלבולים אבל מצאנו את האוטובוס שלנו וקיבלנו מקומות לשבת בהם. שמחה וששון.
      עלינו לאוטבוס עם הקלה גדולה בידיעה שאנחנו מחר נגיע למנלי לבית הישראלי, ותכף נראה פרצופים מוכרים של חברינו הטובים.
      היום הזה גרם לי להיזכר בבת אחת בדיוק בסיבה שבגללה לא רציתי להגיע להודו. אבל אני כאן ואני יודעת שלנו המטיילים הישראלים יש כל כך הרבה חומות שמגינות עלינו אם זה החברים שאנחנו מכירים, ובכללי כל הישראלים שמטיילים כאן, בתי חבד וסוכנויות של ישראלים, שאני באמת ממש מעריכה ומודה שקיימים כי מה שקרה לנו היום לא היה קורה אם היינו מגיעות לבית חבד. וכל שאר התיירים בעולם שאין להם בית חבד ללכת אליו זה מה שהם צריכים להתמודד איתו תמיד. ואין להם נחמה כי גם במנלי מחכה להם אותה החוויה בדיוק.
      הגענו למנאלי, המזג אויר היה נעים וקריר, מצאנו את הבית הישראלי אכלנו והתמקמנו ואפילו אחרי שעתיים וחצי של המתנה באיזה דוכן הצלחנו לעשות סים. לגמרי הורדת פאניקה כמו שצריך ונראה שמנאלי ממש עיירה חמודה ויפה מפוצצת ישראלים אז שמחות שהגענו לכאן.
      נ.ב יש כאן אין סוף שלטים בעברית בחרתי את האחד שהכי הצחיק אותי, תקראו ותבינו :)
      Read more

      Traveler

      🤣🤣🤣🤣🤣

      6/13/22Reply
      Traveler

      חחחחחחחחחח גאוני

      6/14/22Reply
       
    • Day109

      אמאלה, (ב)דלהי! ליבינד דה דרים

      July 21 in India ⋅ ☁️ 29 °C

      ליבינג דה דרים
      אחרי עמק קטמנדו גרסת הודו (מצטערת, נפאל לא תצא לי מהראש מהר כ״כ) חזרנו ליום מנוחה במנאלי.
      ערב למחרת, ארזתי תיק גדול ונפרדתי מחברים קרובים של התקופה האחרונה והתחלתי ללכת לכיוון האוטובוסים. בכל מקום ופינה בירידה מההוסטל עולות תמונות וזכרונות ממנאלי, יעד שלא אהבתי אך מסתמן שהשאיר בי חותם וסנטימנטים גדולים משחשבתי.
      עוברת נסיעה ארוכה של 15 שעות באוטובוס, חם, לח ועייף, נסיעה עם ריקשה שהזמנתי באובר (מי אמר שפה זה לא אירופה?), ונחיתה במלון שאמא הזמינה לי.
      מזיעה וכבד לי, עולה את העלייה למלון כי לריקשות אסור. ממול, יורדות מכוניות מרסדס ובי אמ וו.
      כשאני מתקרבת לפתח המלון, גברים ונשים בחליפות ועקבים, כולם מתוקתקים. לא נעים לי שאני לבושה בשווי 350 רופי סך הכל ושכחתי לקחת מברשת שיניים לאוטובוס לילה.
      שני בחורים בחליפות לוקחים ממני את כל התיקים, אני נגשת לעשות צ׳ק אין ומגיעה לחדר פרטי מפנק כשהתיקים מגיעים קצת אחריי וכנראה בשוק כמוני.
      המקלחת הכי ארוכה שהייתה לי כבר תקופה, המיטה הכי גדולה שישנתי בה מעולם, סיבוב לדוסה, חזרה לשינה.

      אמאל’ה דלהי! חלומות על סארי
      בוקר של התרגשות, אמא באה להודו! אמרתי שלא אבכה, ואיכשהו ברגע שראיתי את אמא רק בכיתי.
      איחוד מרגש וארוחת בוקר בופה, ויצאנו להסתובב. לאמא מסתבר יש חלום, זה צויין כבר בשעה הראשונה של המפגש שלנו והפתיע אותי ממש. נרתמתי למשימה ויצאנו יחד להגשים חלום ולחפש סרי.
      הגענו לשווקי בדים משוגעים, אך מחסור בזמן ובחייטים לתפור את הבד עצמו סמנו לנו לקנות אחד מוכן. היה קשה אך לא ויתרנו, ומצאנו לכל אחת את בגד החלומות.
      עוד קצת סיבובים בעיר האותנטית ומעבר חד לקניון, לברוח למזגן ולאכול משהו.

      תוברת םלה
      דמיינו סיטואציה- אמא ואני לבושות סארי, אני בז׳, היא תכלת. הולכות יחד יד ביד, במאה אחוז בטחון. נכנסות לקניון רמת אביב.
      כן, כן. רמת אביב. ככה זה הרגיש. חנויות מותגים יוקרתיים ורגילים, רק אנשים מודרניים מאוד, סטארבקס, דקטלון וסופר ענק. הרבה זמן לא ראיתי כמה העולם הזה קיים ומתפקד בתדירות ותזוזתיות שכזו.
      הלם תרבות הפוך
      Read more

      Traveler

      רק חסר קליפ בוליוודי שלכן וזה זה

      7/21/22Reply
      Traveler

      איזו התרגשות למצוא את התינוקת שלי בדלהי. מוליכה אותי בין הריקשות והשווקים.מדברת ומתקשרת כאילו נולדה בהודו

      7/28/22Reply

      מהממות!! [יעל]

      7/29/22Reply
      2 more comments
       
    • Day113

      Star Gate Delhi 🛕

      July 26 in India ⋅ ☁️ 32 °C

      Der drittgrößte Ameisenhaufen der Welt ist für uns ein Sprung in eine andere Galaxie 🌌. Sie ist kunterbunt, vollgestopft mit Menschen und kann mit einer genialen Veggie-Küche aufwarten. Auch haben wir hier uns in einen frischgepressten Bambussaft mit Minze und Limetten verliebt. Die Kehrseite ist der Hygieneschock für unsere Mägen - Delhi Belly! Das Lärm- & Verkehraufkommen bringen ebenfalls unsere Trommelfelle nah ans Platzen, denn penetrantes Dauerhupen gehört hier zum guten Ton, wie im weiten Strahl auf die Straße spucken. Das kühle Nass von oben lässt die Fauna hier im Rekordtempo gedeihen und kleidet die Stadt in ein grünes Gewand. Leider sind Müll und das Elend auf der Straße aber allgegenwärtig und wir stellen einmal mehr fest, dass für die meisten Delhianer*innen hier die Erde ein reiner Gebrauchsgegenstand ist. Das Touriprogramm hebt das Gemüt und schickt uns durch Gärten & Tempel - die glücklicherweise in ruhigen Gegenden liegen. Morgen steht die vorerst letzte Bustour an, die uns ins Herz der Kashmir Region führen wird. Aktuell bringt der Klimawandel dort einige Regenextreme zu Tage, also hoffen wir dass kein Amphibienbus nötig wird.
      Für uns ist das Glas dennoch dreiviertel voll, denn auch die Kinder erfreuen sich daran, ihre Drachen auf den vermüllten Dächern von Delhi steigen zu lassen.
      Read more

      Traveler

      7/26/22Reply
      Traveler

      wow it's fascinating, I've always loved India, yet it's on my bucket list.

      7/26/22Reply
      Traveler

      prepare for the veggie food 😍

      7/26/22Reply
      Traveler

      also the spicy foods are awesome, I might as well adopt and get used to it soon enough 😊

      7/26/22Reply
      Traveler

      you will love it!

      7/26/22Reply
      2 more comments
       
    • Day228

      זה שיר פרידה

      July 27 in India ⋅ ☁️ 31 °C

      סבא וסבתא היקרים שלי אני מתנצלת שלא הקפדתי לכתוב פנגייונים לאחרונה ובטח נורא דאגתם.. הנה השלמה של כל אירועי השבועים האחרונים במיוחד בשבילכם ❤️

      החגיגה ממשיכה במתנ״ס
      הגיעו גם חוגי בישול, עוד ועוד צורפות, עליות לupper daramkot ושוב סיבוב קניות במקלוד, ויוגה עם שיבה כמובן…
      פגישה עם בני - הודי בעל הוסטל בדרמקוט שאח של נובה פעם התארח אצלו כשטייל כאן אחרי הצבא, הוא אירח אותנו לצ׳אי וארוחת בוקר וגם ניגנו ושרנו שירי חסידים בעברית ביחד, היה ממש מפגש מעניין וכיפי שאחר כך המשיך לנסיעה לסופ״ש של נובה ונעה אצלו בבית בדרמסאלה, ואנחנו נשארנו שלושתינו - של תאיר ואני לסופ״ש רגוע בדרמקוט.
      של שינתה תכניות וקנתה כרטיס חזרה לארץ מוקדם מהצפוי, דבר שקצת ערער את הסדר הקיים וגרם לי גם לכל מיני תחושות ומחשבות בנושא לקראת החזרה שלה הביתה וסיום התקופה שלנו ביחד, וגם לקראת החזרה שלי הביתה שממשמשת ובאה.
      לפני ששל לקחה את הסליפר חזרה לדלהי ישבנו רק שתינו לזמן איכות של סיכום טיול עם השאלות שכתבנו מראש, ממש בול בסגירת מעגל וסיום שהיינו צריכות.

      אז זה שיר פרידה
      לכל הרגעים הטובים והמשמחים
      לכל הרגעים הכואבים והקשים
      לכל הרגעים שבהם צחקנו עד שכואבת הבטן
      ולרגעים שבהם התרגשנו עד שהלב יצא מהחזה
      לכל האנשים שפגשנו בדרך והיו חלק מהמסע של שתינו
      לכל מה שלמדנו אחת מהשניה, אחת על השניה, וגם כל אחת על עצמה
      זה שיר פרידה
      תודה לך שותפה נדירה על תקופה מיוחדת וחברות מופלאה
      וההמשך בפרייבט טקסט זה לא לקריאה

      הימים המשיכו ברוגע, סוף סוף של הלכה אז גילינו שאפשר לשבת בדיוק 4 אנשים בכורסאות במסעדה של המוןלייט, וגם 4 זה מספר מעולה בול למונית.. מצאנו את עצמנו חבורה מוזרה שכל מה שמחבר בנינו זאת בעצם של והיא בכלל לא פה
      הלכנו למפלים עם עדי ואבא שלו (שגם אותם הכרנו בזכות של), שבועיים פה בדרמקוט רבתי, עם מלא ימים טובים למפלים ומזג אויר בהיר אבל שום דבר לא גרם לנו לצאת מכאן עד שאבא של עדי בא ולא השאיר לנו ברירה.. כמובן שהיה יום גשום בלי ראות טובה בכלל, ובכל זאת נהננו מאוד
      ארוחת פרידה של מרקי טנטוק, הבנות ממשיכות למנאלי ואני האחרונה שנשארת פה לעוד שלושה ימים עד הנסיעה לקירגיסטן.
      קיבלתי גם שוב סטפה של כסף מבחור זר (הפעם לפחות היה הסבר לדבר..) והודות למניש הצלחתי גם להחזיר אותה לבעליה.
      הלכנו מניש ואני לבגסו להיפרד ממאיה, ישבנו לאכול איתה צהרים, מאיה ואני מדברות בנינו בעברית ומניש לא מבין, מאיה ומניש מדברים בניהם בהודית ואני לא מבינה… סך הכל משעשע ביותר. חזרנו דרך מקלוד אחרי סיבוב קניות אחרון והבאנו גם מתנת פרידה לרוהיט.
      דלהי עברה בנעימים (הלם שאני אומרת את זה אבל כך היה), הרבה ישראלים, הרבה קניות, ויאללה ממשיכים ליעד הבא

      לסיכום הודו
      אין הרבה מסקנות רק אגיד שהיה נפלא, והלוואי שאדע כל חיי לא לשפוט ולקבל החלטות לפי דעות קדומות. בכלל לא רציתי להגיע להודו בהתחלה, וזה התברר כהחלטה נהדרת
      נמסטה (שוב)
      או יותר נכון - ביי חיים שלי
      Read more

      Traveler

      מרגש אהובונת💖

      7/28/22Reply

      אנחנו כל כך מתרגשים לקרוא אותך. המשיכי להינות עם יוסינו... ומתגעגעים לראותך בארץ. [סבתאסבא]

      7/28/22Reply

      כתבת מהמם כרמלי. מתגעגעת❤️‍🔥 [איה]

      7/30/22Reply
       
    • Day173

      רישיקש

      September 2 in India ⋅ ⛅ 34 °C

      אחרי נסיעה ארוכה ארוכה בשני לוקאלים שהוחלפו בתחנה מרכזית ב4 בבוקר ומונית ג’יפ אחת חמה הגענו לרישיקש שם הסתובבנו ברחובות כמה שעות כדי למצוא חדר נקי (יחסית) במחיר הגיוני (יחסית). אז כמובן שהיא ישר לא באה לנו טוב בעין- איך אפשר לאהוב משהו שאתה מגיע אליו אחרי מסע חסר שינה ככ ארוך?
      בסוף ישנו בהוסטל שהצק אין אליו היה יותר מתיש מלהוציא ויזה להודו והפקידת קבלה דיברה אלינו כאילו היא עושה לנו טובה שהיא נותנת לנו לישון פה למרות שזה לחלוטין הכי הרבה כסף ששילמנו על חדר בהודו. אבל היי! היה איזור משותף ממש מגניב עם ספות ונטפליקס.
      ביום השני ברישיקש דברים החלו להתבהר, מצאנו סטודיו ליוגה ואת שני בתי הקפה היחידים בצד הזה של הגשר (כןכן עוד גשר קרס ועכשיו רישיקש מחולקת לשתיים וכדי לעבור צריך ללכת שעה שלמה ב35 מעלות ו100 אחוז לחות), והתחלנו לחות קצת שגרה, שני שיעורי יוגה ביום, הסתובבות ברחובות בין לבין, ארוחות מתחלקות בין הבתי קפה ואפילו חברות שנוצרות עם שני מלצרים מקסימים מינג (מינגמר- יןם שלישי) ורבין (נפגש בכיכר) שלפני כמה חודשים בעל בית קפה ישראלי שהיה פה ככ עף עליהם שהציע להם לבוא לעבוד אצלו בישראל ויזה עליו! אז צפו לזה ב2025 הם הכי חמודים שיש.
      ביום השלישי כמו שאתם יודעים יצאנו לטיול זריחה הידוע לשמצה, שאיים להרוס את החיבה שבנינו לאט לאט כלפי רישיקש אך למזלנו שהכל נגמר טוב הכל הפך להיות ככ מצחיק ומגוחך שזה רק נשמר בספר החוויות.
      משם המשכנו בשגרת הקפה והיוגה מידי פעם יוצאים להרפתקאות בצד בשני של הגשר

      ביום הרביעי עשיתי יום ציל וקניות עם יואב והחלפתי לנו להוסטל נחמד סופסוף אחרי שהם שיקרו לתמיר על המחיר של הלילה בסופש. יש לציין שההוסטל אופיין בעוצב הכי רנדומלי בעולם והיו בו מלא דשא סינטטי על הקירות, מנורות של כדורגל ומלא מזרקות עם פאייטים מתוך בקבוקי שיכר שונים.

      בזמן הזה תמיר היה עם תומר (התומר השני מהארץ שבא לבקר אותנו בטיול) וזה מה שהוא מעיד על כך-

      תומר חברי הטוב משכבר הימים (כמו שעילי אוהב לכתוב) הגיע אלינו לרישיקש לבלות כמה ימים ביחד והיה ממש כיף איתו מהרגע הראשון. הלכנו יום אחד להסתובב בצד השני של הנהר וקפיצה מלאת יתושים באשראם בו הביטלס היו וכיום משמש בעיקר כאזור גרפיטי מגניב ובעיקר נטוש ומסתורי , עוד יום בשוק ובעיקר היה כיף להשלים פערים ולהיחפף על המצב של החבורה בבית. בהתאם לחום הקיצוני ביותר ברישיקש גם המפגש עם תומר חימם את ליבנו

      וזהו, לבסוף רישיקש נגמרה גם כן ואיתה גם הפרידה מהחברים שיצרנו פה והדרך לסוף הטיול מתקרבת. היעד הבא הוא דלהי, אנחנו אפילו נבלה שם יותר מהמתוכנן עקב מיצוי רישיקש אבל ככה אנחנו מקווים להצליח לחוות אותה מכל מיני זוויות.
      Read more

      Traveler

      אתם קסם

      Traveler

      אני מקבל תמלוגים על הציטוט?

       
    • Day4

      Sikh Temple

      September 18, 2019 in India ⋅ ⛅ 31 °C

      Sikh Temple on old Delhi. We were shown around the multiple buildings of the temple and then we were able to help in the kitchens of the GIANT canteen. Everyday they serve 50,000 people, they rely on the generosity of people to help make the food and also of the wealthy to pay for the food, as the meals are completely free!

      I helped make the roti bread, from rolling the bread, to then cooking it on the hot plate and open flames, it really was a fantastic experience!
      Read more

      Traveler

      I wondered if you’d have to cover your head on the temple and here’s my answer...

      9/21/19Reply
      JHarwood

      Yeah we had to cover our head with this very fetching material

      9/23/19Reply
       
    • Day29

      Eat Like a Local

      October 21, 2019 in India ⋅ ⛅ 30 °C

      We had a day to fill in and had booked a local tour with hotel pick up to explore the Chandni Chowk market area/ try street food.

      It was an experience! First the driver who picked us up barely spoke a word of English and we thought he was our guide. This is going to be good...NOT!! It took almost an hour to arrive at the starting point and we realised this was not our guide, merely the driver and we were relieved to find our guide was a rather bubbly young Indian man (named Anil I think) with a passion for food. That tour group was comprised of 9 people, including 7 Australians.

      First we caught the metro - you pass through screening when entering public places - ladies one side, gents the other. Then started walking through the narrow market alleyways to our first food stop . It was actually upstairs like a small basic restaurant where we sampled 2 dishes. I cannot remember the name but they tasted ok. We moved on, pushing past throngs of people and really putting me out of my comfort zone.

      Next stop and 2 more dishes, a samosa and a sweet fried pastry, eaten while standing in the middle of the alley. By this time Brad was feeling a bit dubious about the food as it really wasn't mating his health inspector eyes approval. By the 3rd stop which was 140yr old establishment famous for its fried bread type of dish, Brad declined any more food, especially after seeing one guy washing up in the drain, another sneeze into his hands and then continue kneading the dough... It was all too much for him.

      There was a quiet alleyway which had remnants of original Delhi architecture, quite old and it was a bit of a peaceful haven amongst all the chaos. Another stop for a lassi (yoghurt drink) and some sort of rice dessert. Then our guide wanted to show us a view from the top of the market place. So off we trot through the spice market where the smells were overwhelming. Everybody was coughing and sneezing, even the people who work in it every day. Up three or four flights of stairs, no lights, step and maybe a handrail if you are lucky. Finally, out on the rooftop to see the setting sun over Delhi and the views over the market and a nearby mosque.

      The return to the starting point required more bustling through people, walking for about half an hour, back on the metro, the drive back to the hotel through the incredible Delhi traffic. This tour was an assault on the senses, the sights, the smells, the noise, the push and shove and even a taste of authentic Indian food. We were exhausted when we arrived home. It was really quite interesting though.
      Read more

      Oh Lordy your game eating the food.

      10/24/19Reply

      Oh my!!

      10/24/19Reply

      I would definitely starve there.

      10/24/19Reply
       

    You might also know this place by the following names:

    Pahār Ganj, Pahar Ganj, Parliament House, Delhi

    Join us:

    FindPenguins for iOSFindPenguins for Android