Miniloc Island

עוד בבורקאי קיוויתי כשאגיע לפאלוואן אני אמצא את החיים המקומיים ואוכל למצוא דרך להתארח אצל משפחה מקומית.
כשהגעתי הבנתי שזה לא הולך לקרות.
אני מחליט לא לתת לרצונות שלי לעכב אותי ואני מחליט להנות.
אם כבר תייר, אז עד הסוף.
לקחתי הוסטל ששמו Frendz משום ששמעתי שהוא פופולארי ונוח מבחינת מיקום.
אני נהנה מהאוכל במסעדות, מהחיי לילה, מהחופים, מהאטרקציות ומהאינטראקציות שלי בין אנשים.
פגשתי בנות מדהימות לעשור השלישי לחייהן מאירלנד וסקוטלנד ועוד כמה מדינות באירופה.
הן מורות במקצוען באיחוד האמרויות והגיעו לאל נידו לחופשה.
הן היו מצחיקות, מכילות, רגישות ואינטליגנתיות ולגמרי היה כייף בחברתן.
עשיתי סיור איים אחד והרגשתי שזה יותר מידיי תיירותי בשבילי.
הסיור כלל שנורקלינג, כניסה ללגונה נסתרת, וקיאקים.
קיוויתי שלא לראות אלמוגים מלבינים כמו שראיתי עד עכשו בפיליפינים אבל לצערי לא ראיתי אלמוג אחד שלא מתחיל להלבין.
היה גם יום אחד שהצטרפתי לבנות לטיפוס וזה היה לגמרי קצר ונחמד למרות שציפיתי שהדרך תיהיה ארוכה יותר מדקה וחצי.
נסענו יחד לחוף שם לקחתי קיאק, רציתי לאתגר את עצמי.
המחשבה בראש שעדיף לי לא לעשות את זה עברה לי כמה פעמים בראש, אבל ראיתי את האי באופק והייתי חדור מטרה להגיע אליו.
כשעה של חתירה מעייפת ומתישה לקחה לי להגיע לחוף.
בדרך עשיתי הפסקות והתחושה שאני נמצא באמצע הים לבד מעט הלחיצה אותי, אז שרתי לעצמי, לא נתתי לפחד להשתלט.
אני תחת שליטה, הנוף מכאן מטורף והדבר היחידי שאפשר לשמוע זה את הים.
כשהגעתי לאי עשיתי סיבוב, ראיתי תרנגולות, כלבים, סבתא ונכדה, אב ובן, ודיברתי איתם מעט.
התפלאתי לגלות שהם חיים באי הזה, כל בוקר הבן לוקח את
הסירה ושט בסירת דייגים במרכז אל נידו.
בדרך חזור הגלים היו בדיוק בכיוון השייט הנגדי אליי, והרוח גם.
אבל אל תדאגו, הגעתי בשלום.
אפילו ראיתי מנטה ריי קופצת מהמים באחד הימים והרגשתי שזה סימן גדול יותר לדרך שלי.
לפני שהמשכתי לפורט ברטון גלגלתי קצת באינטרנרט על דברים לעשות במקום, הכנתי שזה מקום שקט ופסטורלי ומעולה לאנשים שמחפשים קצת להתנתק - בול בשבילי.
קראתי ״סיפור דרך״ על מישהו שעושה סיורי איים בשם וויליאם או בכינוי שלו ״יאם יאם״ והתחושה החזקה שלי אמרה לי לחפש אחרי האיש הזה ולשתף אותו ברצון שלי לחוות את חיי המקומיים באיזור.Read more