Cantonese Assembly Hall

אז קמנו בבוקר לארוחת בוקר מפנקת במלון שלנו שכוללת דברים של ארוחת צהריים וייטנאמית בתוספת פנקייקים ועמדת חביתות מושקעת וטעימה (כך לפחות יעל מספרת , אני עדין אלרגי לביצי המזרח).

אחרי זה הלכנו להסתובב ברחבי הוי אן המקסימה והציורית וממש כל דבר שעושים בה מרגיש נכון והכל באווירה נינוחה ולא אוברוולמינג כמו רוב המקומות התיירותיים במזרח. למרות שהיא מאד תיירותית זו מרגישה תיירות אחרת (אחרי הכל דורגה מספר אחת בעולם לעיר תיירותית) אחרי זה בצהריים הלכנו לסדנת בישול עם הון שכבר מההתחלה שבתה את ליבנו על אף השימוש במילים בעברית במבטא מצחיק והיינו עם עוד ארבעה ישראלים זרמנים שגם הרימו את האווירה ממש וקצת התגעגענו לזה.

בהתחלה טיילנו בשוק, קנינו דגים טריים וטעמנו פירות חדשים שלא טעמנו עד כה. אחרי זה נלקחנו לסירות עגולות עם דייגים ויטנאמיים שלא יודעים מילה באנגלית ונהננו לצעוק איתם כל מיני שירי דייגים שהיו מצחיקים תוך שהם סיבבו אותנו בסירה וגרמו לנו לצחוק תוך כדי בחילה. אחרי זה ניסינו לדוג איתם קצת סרטנים בנהר ואפילו הצלחנו ללכוד כמה (לפני ששחרננו אותם כי אנחנו בעלי לב רחום).

לאחר מכן התחלנו במלאכת הבישול- הפעם, בניגוד לתאילנד, עשינו הכל מאפס והכנו ארוחת חמש מנות מדהימה שכללה פנקייקים וייטנאמיים עם שרימפס, ספרינגרול חזיר, סלט פפאיה ושרימפס, עוף על הווק ודג במעטפה של עלי בננה. החוויה הייתה ממש נחמדה וכל הזמן הייתה מלווה בסיפורים והסברים והרגשנו שאנחנו באמת עובדים ולומדים את המרכיבים, אפילו למדנו איך לעשות במחבת אש מטורפת כדי לבשל טוב יותר את השרימפס (פחד הפחדים) אחרי שההתפוצצנו בכל צורה קינחנו בבננה שעטופה בדף אורז ומלווה במנגו וחלב קוקוס וקינחנו את הקינוח בעוגה שבעלה של הון הכין לכבוד 2 מחברי הסדנא שהתארסו. בערב ישבנו עם חברים מההוסטל והלכנו לישון מפוצצים ביותר!

יום אחרי שכרנו אופניים והלכנו לחקור את כפר הקדרות של הוי אן שהיה במרחק רכיבה קצרה ויפה על הנהר. הכפר עצמו היה חביב ומלא בבתים של מקומיים שעומסים בפסלי חימר, התנסנו קצת בקדרות באחד הבתים, הכנו וזות לעציצים ואפילו עזרנו לדייג מקומי שפגשנו בדרך בחוצה לתקן את רשת הדייגים שלו, הוא לא ידע שום מילה בשום שפה וגם לא לקרוא אז אנחנו די בטוחים שזה מה שעשינו אבל הוא היה מקסים מאד.

אחרי זה אגרנו כוחות וקרירות מהמזגן בחדר ויצאנו לרכב שוב הפעם לשדות האורז. ממש ביציאה מהעיר יש שדות אורז ענקיים וירוקים ביותר עם שבילים ממש בתוכם. במהלך הרכיבה ראינו כמה ילדים משחקים בשדה ופתאום אחד מהם החל לצעוק לעברינו ״סטופ סטופ!״ לא הבנו מה הוא רוצה והוא התחיל לרות בשדה מקביל אלינו עם משהו שנראה כמו אבן, הוא המשיך לרוץ ולצעוק לנו לעצור אז עצרנו, התכוננו כבר לעימות ויעל הודיעה שאם הוא תוקף אותה עם האבן היא תוקפת חזרה, כשהוא הגיע קלטנו שזה בכלל שורש לוטוס ולא שום אבן, והילד רק רצה להראות לנו איך אוכלים ולתת לנו לטעום, כמובן שאכלנו וצחקנו איתו והרגשנו קצת טיפשים שחשבנו שהוא מאיים עלינו.
אחכ המשכנו לרכב ובעיקר התרשמנו מהשדות הרחבים ומלאי המים והמהריחות הנעימים שעלו מהם ומהאנשים שעבדו אותם.
בערב אספנו את הסנדלי היפיפיים עבודת יד לפי מידות רגליה של יעל שיצאו מושלמות ואז אכלנו במסעדה יוונית שכמובן איך לא מאוד אוהבים שם ישראלים ושמו לכבודינו פלייליסט שלם של עומר אדם (כנראה חשבנו שאנחנו מקריית מלאכי).

את היום פתחנו בנסיון השבועי לראות זריחה (הסכם שעשינו בנינו מאז שהתלהבנו ממנה באנקור וואט), החלטנו לקום בבוקר ולנסוע לים שם הזריחה אמורה להיות מדהימה לפי המקומיים אבל שכחנו שפה זה לא קמבודיה ואין מליון נהגים שרק מחכים לקחת אותך בארבע וחצי בבוקר לכל מקום שרק תרצה. ככה שאחרי כמה סיבובים ברחובות וניסיון כושל להזמין בגראב מונית החלטנו ללכת לגשר ולנסות לראות משם,התוכנית לא צלחה אבל המזג אוויר היה ממש נעים והיה נחמד לראות את כל המקומיים מתעוררים ליום החדש ליד הנהר.
לאחר שחזרנו לישון בילינו את הבוקר החדש שלנו בעיקר בשיטוטים ואז נסענו לים שוב לעוד יום סתלבט רגוע והיה ממש כיף להנות מהמים ומהישיבה על החוף הציורי, אחרי זה הלכנו לאכול עוד באן מי במקום הקבוע ויעל אספה את השמלה שלה שחזרה מושלמת לאחר שני סבבים של תיקונים.
שיצאנו מהבאן מי ראינו בפינת הרחוב חנות של כלי חרסינה יפנים ומיוחדים של אישה זקנה, בלי שום יכולת שליטה עצמית קנינו עוד שתי כוסות מיוחדות לאוסף החדש שלנו.
בערב התפתנו לאטרקציה התיירותית של שיט לא פרטי בכלל בסירה פרטית בנהר עם שאר התיירים של הוי אן אך למרות כל זאת השקיעה הייתה יפה והנסיעה הייתה נחמדה מאד.
אחכ התגלגלנו למסאג הכי טוב שהיה לנו עד כה במקום שנקרא חמשת החושים ומשם קינחנו את השהות שלנו בהוי אן בפיצה משפחתית ענקית במסעדה האיטלקיתEn savoir plus