Nepal
Eastern Region

Discover travel destinations of travelers writing a travel journal on FindPenguins.
Add to bucket listRemove from bucket list
Top 10 Travel Destinations Eastern Region
Show all
Travelers at this place
  • Mar19

    Happy Holi aus Dharan

    March 19 in Nepal ⋅ ⛅ 31 °C

    Nachdem wir gut in Kathmandu in Nepal gelandet sind und am Dienstag nach dem Besorgen von Wanderschuhen für die anstehenden Trekkings noch einen wunderbaren Abend mit Martin bei einer Führung durch die Altstadt von Kathmandu und einem genussvollen Essen in seinem Restaurant hatten (Fotos und ein Blogbeitrag zu Kathmandu folgen noch :-)), machten wir uns am Dienstag auf den Weg in den Osten des Landes.

    Um 5:00 fuhren wir mit dem Taxi zum Busbahnhof um dort gegen 5:30 in den Bus zu steigen. 13 holprige, kurvenreiche und sehr anstrengende Stunden später erreichen wir schließlich die Stadt Dharan.
    Während der Busfahrt lernen wir Nabil kennen. Nabil, ein gebürtiger Pakistani, der seit seiner Geburt in Katar lebt. Der muslimisch-gläubige junge Mann hat seine hinduistisch-gläubige nepalesische Freundin mit einem spontanen Besuch in ihrem Heimatort ganz besonders überrascht. Das Paar verbindet in ihrer Beziehung wohl mehr als nur zwei Welten :-)
    Am Abend gehen wir noch gemeinsam Essen und er zeigt uns das lokale Getränk „Tongba“ – gekochte und anschließend fermentierte Hirse wird in einen Metallbecher gefüllt und mit kaltem oder heißem Wasser aufgefüllt. Wir waren ganz fasziniert von dem Vorgang. Immerhin ist es möglich bis zu dreimal Wasser aufzufüllen und dabei stets aufs Neue ein alkoholisches Getränk zu bekommen ;-)

    Am Freitag war es schließlich soweit – das Holi-Festival findet in zahlreichen Städten Nepals und Indiens statt.
    Holi ist ein hinduistisches Festival und feiert das Frühlingserwachen. Holi ist das energischste indische Festival und wird mit viel Freude, Spaß und Humor verbunden. Selbst die strengsten Regeln der Teilung zwischen den Menschen verschiedener Kasten werden an diesem Festtag aufgehoben.
    Einige Jahre lang hat es in Anlehnung an dieses Fest auch in Österreich Holi-Partys gegeben und es ist bekannt als „Fest der Farben“, weil hier Farbpulver herumgeworfen wird.

    So haben wir uns am Donnerstag mit Kleidungsstücken speziell für das Holi-Festival eingedeckt, weil klar war, dass die nach diesem Tag nicht mehr brauchbar sein werden. Zusätzlich haben wir uns mit Farbpulver und kleinen Wasserspritzpistolen ausgestattet. Und auch wenn wir schon vieles über dieses Fest gehört haben, wussten wir dennoch nicht so genau, was uns an diesem Tag erwarten würde.
    So spazieren wir also von unserem Hotel zu Fuß Richtung Stadtzentrum und beobachten am Weg bereits Kinder, die in Gärten oder auch auf den Straßen mit Kübeln herumlaufen und sich gegenseitig mit Farben bespritzen. Einige bereits im Gesicht mit Farben beschmierte Mopedfahrer kommen uns entgegen und rufen uns freudig „Happy Holi“ zu. Und je näher wir dem Stadtzentrum kommen, desto umtriebiger wird es. Dort angekommen, kommen schließlich die ersten Jugendlichen auf uns zu und fragen nach einem gemeinsamen Foto. Vor dem Foto ist allerdings noch die für Holi übliche Beglückwünschung nötig. So beschmiert sich ein Jugendlicher seine beiden Handflächen mit Farbpulver, umfasst schließlich mein Gesicht und verschmiert die Farbe auf meinen Wangen, blickt mir in die Augen und wünscht mir „Happy Holi“. Eine wirklich sehr besondere Art der Begegnung mit einem völlig fremden Menschen. Ich tue es ihm schließlich gleich und es folgen noch viele weitere, bevor schließlich die ersten Fotos gemacht werden.
    Und schon sind wir mitten im Geschehen und Teil eines ganz besonderen Festes.

    Wir haben uns sehr bewusst dafür entschieden, dass Holi-Festival in einer abgelegenen und kleineren Stadt erleben zu wollen. Was wir dabei jedoch nicht am Radar hatten war, dass wir hier tatsächlich die einzigen zwei weißen Touristen sein würden. Entsprechend groß war die Neugierde der vielen jungen Nepali und es schien, als würden wir ganz besonders viele Farbe ins Gesicht bekommen. Dabei wurden wir unzählige Male gefragt: „Where are you from?“ und nach unserer Antwort hörten wir: „Australia -Oh it’s a beautiful country!“ Die Ergänzung: „From AustrIa in Europe“ änderte daran auch nur wenig. ;-)

    Das Spektakel wiederholte sich unzählige Male. Es kamen immer wieder Menschen auf uns zu, wünschten uns „Happy Holi“, beschmierten unsere Wangen mit Farbe, Fotos wurden gemacht und schöne Begegnungen fanden statt. Und so fand sich eine Farbschicht nach der anderen auf unseren beiden Gesichtern wieder. Es gab zahlreiche kurze und auch berührende Gespräche mit den Einheimischen und gleichzeitig tanzten wir mit hunderten von Menschen zu Livemusik am Hauptplatz von Dharan. feierten das Fest der Farben an einem Tag an dem Themen wie Kasten oder soziale Ungleichheit nicht wichtig sind.

    Schließlich machten wir uns ziemlich erschlagen von den ganzen Eindrücken wieder auf den Weg zurück zu unserer Unterkunft. Am Rückweg besorgten wir uns noch jede Menge Paratha-Brot als Stärkung, bevor wir in unserem Hotelzimmer versuchten Schicht für Schicht der Farbe wieder von unseren Körpern abzuwaschen, um dann langsam für uns zu realisieren, was wir da in den vergangenen Stunden alles erlebt haben und wie besonders und einzigartig diese Erlebnisse in unserer Erinnerung bleiben würden :-D

    Am Tag darauf – richtig k.o. - erledigten wir noch ein paar Besorgungen und am Sonntag, leider wieder viel zu früh, machten wir uns um 3:30 auf den Weg zum Hauptplatz um in unseren nächsten Bus nach Phikkal zu steigen.
    In Phikkal, einem kleinen Ort 14 Kilometer von der indischen Grenze entfernt, wo der Anbau von Tee das Leben vieler Menschen prägt, dürfen wir nun die kommenden zwei Wochen auf einer kleinen Teefarm verbringen und wieder in eine ganz andere Welt eintauchen :-)
    Read more

  • Day45

    Lobuche summit (6119m)

    November 5, 2021 in Nepal ⋅ ☀️ -9 °C

    Left at 3am and after 2 hours reached the snowline and put crampons on, and started to ascend the fixed lines. Roped to my sherpa, Tendi , I was ready to give up the last 100m of ascent but that wasn't an option and finally made it to the top at 8.40am.Read more

    Natasha Christiansen

    Gosh, I’m speechless when I zoom in on those photos. I can’t wait to hear all about it! Amazing!

    11/7/21Reply
    Kathryn

    You may regret encouraging Tommy to talk about it. He got up an hour before for me so is fully converted to climbing mountains

    11/7/21Reply
    Graeme Dougal

    If ever there was a photo worth of a frame and a wall, this is it.

    11/7/21Reply
    Kathryn

    Might just do that !!!

    11/7/21Reply
    3 more comments
     
  • Day42

    Made it! Everest Base Camp

    November 2, 2021 in Nepal ⋅ ☀️ -6 °C

    No tents as the climbing season is in Spring. Even at Base camp we only see the top of Everest but the Khumbu glacier and ice fall is immense. At this altitude the 11km up from Lobuche and then back down to Gorakshep is exhausting.Read more

    Graeme Dougal

    I should think it is!!! Stunning achievement. When you get back down to normal oxygen/ pressure levels you will be leaping over buildings in a single bound.

    11/3/21Reply
    Kathryn

    Not sure about that but hopefully a bit fitter! Slightly dreading the next couple of days when we sleep in a tent at 5300m and try and climb Lobuche.... not sure I will make it though Tommy will be running to the top!

    11/3/21Reply
    Marion Maxey

    You are both incredible - I can just so see Tommy running up! You have achieved so much - just loved following your trip xxxx

    11/4/21Reply
     
  • Day52

    Trekking Himalaya: der Tag danach

    November 13, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ -5 °C

    Wir schlafen aus. Kein Weckerklingeln. 7.45 Uhr öffnet Sabrina das erste Mal die Augen. Sonne scheint ins Zimmer. Erster Gedanke: heute müssen wir gar nichts. Vorallem aber nicht 1.000 HM überwinden 😁

    Unser Guide macht sich schon Sorgen als wir 8.45 Uhr in den Frühstücksraum stolpern, weil wir so spät dran sind. Nach einem Frühstück entscheiden wir, dass wir uns den 500 m höher liegenden Gipfel Gokyo Ri einfach schenken. Den besten Ausblick hatten wir gestern - besser kann es nicht werden. Also spazieren wir über die umliegenden Hügel, hören den knacken des Gletschers zu und machen immer wieder Pause auf einem Stein um uns die Sonne ins Gesicht scheinen zu lassen und das tolle panorama vollends zu genießen. Wir können uns kaum satt sehen. 🏔️⛰️🌞

    Wir nutzen die Mittagssonne und waschen und das erste Mal seit 7 (!) Tagen die Haare 😂 natürlich nicht unter einer warmen Dusche - aber seht selbst in den Bildern.
    Socken haben wir auch gleich mit gewaschen und in die Sonne zum trocken gehangen.

    Am Nachmittag werden wir eingeladen in eine kleine, provisorische "Klinik" zu einem kostenlosen Info-Gespräch über das Thema Höhen-Krankheit (Altitude Sickness). Sabrina hat im vornherein zwar schon viel darüber gelesen, doch fühlt es sich gut an von einer Ärztin zu hören, was es mit all den Symptomen auf sich hat und wann man sich wirklich Sorgen machen sollte.

    Sie erklärt uns, dass in der aktuellen Höhe nur noch 50% des uns gewohnten Sauerstoffs in der Luft vorhanden ist. (Wir sind bisher von mindestens 75% ausgegangen 🤷🏻‍♀️) Der Körper gleicht das aus, indem er mehr atmet, das Herz schneller schlagen lässt und den Stoffwechsel hoch schraubt. Eine vermehrte Produktion von roten Blutkörperchen findet erst nach mehren Wochen in diesen Höhen statt.

    Klassische, "milde" Symptome der Höhen-Krankheit sind Kopfschmerzen, Appetitlosigkeit, Schlafstörung und Abgeschlagenheit. Treten Sie auf ist es wichtig, nicht weiter aufzusteigen sondern einen Tag Pause einzulegen. Lassen die Beschwerden nach, kann es weiter gehen. Wird es schlimmer, muss man umkehren.

    Ignoriert man schwerwiegende Symptome wie Kurzatmigkeit auch im Ruhezustand, schleimigen Husten oder anhaltenden Schwindel, so kann das bis zum Tod durch Lungen- oder Hirnödem führen. Leider kommt genau das immer wieder vor, weil Leute die Signale ihres Körpers nicht richtig deuten oder sie einfach ignorieren. So traurig, erst diese Woche ist hier im Ort ein 26-jähriger Mann genau daran gestorben. 😔 Dabei kann man erkrankte sehr gut und effizient behandeln, indem ihnen Sauerstoff zugeführt wird und sie schnell ins Flachland transportiert werden.

    Doch es gibt auch gutes zu berichten, denn die gemeinnützige Einrichtung bietet Portern (Menschen, die hier Essen, Trinken und Gepäck von Touristen rauf und runter tragen, häufig jedoch in Badelatschen und ohne dicke Kleidung) eine kostenlose Unterkunft, billiges Essen und medizinische Versorgung wenn nötig. Bezahlt wird das ganze indirekt durch Touristen die hier ärztliche Hilfe in Anspruch nehmen. Eine wirklich gute Sache! Insgesamt ein aufschlussreicher Nachmittag 🔎

    Der restliche Tag verläuft ebenso entspannt, Tagebuch schreiben, lesen, Abendessen, Karten spielen. Das übliche eben 😉

    Da wir uns entschieden haben, keinen weiteren Pass zu queren, treten wir morgen den Rückweg an, es heißt also: Abstieg für die nächsten 4 Tage.
    Read more

    Rouven Klein

    Wer ist denn der alte Mann auf dem Bild, mit dem du da unterwegs bist, Sabrina??

    11/15/19Reply
    Sabrina Klein

    Das frage ich mich auch jeden Tag 🤔

    11/15/19Reply
    Sonja Klein

    😂

    11/15/19Reply
    6 more comments
     
  • Day51

    Trekking Himalaya: Renjola Pass 5.369m

    November 12, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ -3 °C

    Der Pass-Tag. Er ist da.
    8h wandern, davon 5h steil bergauf.
    Über 1.100 HM müssen überwunden werden, von 4.230m auf 5.369m.

    Der Wecker klingelt viel zu früh. Punkt 4.45 Uhr reißt er uns aus dem Schlaf einer unruhigen, viel zu kalten Nacht.
    Noch Schlaftrunken geht der erste Griff zu den für den Aufstieg bereit gelegten Klamotten, zur Basis Schicht: T-Shirt, Unterwäsche, Socken. Vor dem Aufstehen kommen die Kleidungsstücke für 10 min mit in den Schlafsack, um sie aufzuwärmen. Nachts hat es im Zimmer bis zu -8°C und diese Temperatur nimmt gefühlt auch die Kleidung an.
    Es macht das Aufstehen leichter, wenn man in leicht vorgewärmte statt nahezu gefrorene Unterwäsche steigen kann.

    Aus dem Schlafsack schälen ist die erste Herausforderung des Tages. Bei Minusgraden anziehen & Rucksack packen kann in dieser Höhe schon zur ersten Schnappatmung des Tages führen.
    Zähne werden vor der Türe geputzt, während langsam die Dämmerung einsetzt. Schon hier in Lungden ist das Panorama beeindruckend und fast unwirklich. Im leicht rosafarbenen Licht der aufgehenden Sonne scheint die Umgebung zweidimensional, ähnlich einer gut gelungenen Fototapete. Der pfeifende Wind holt uns aber in die Realität zurück. Es geht los, der wahrscheinlich kräfteraubendste Tag der gesamten Exkursion steht bevor.
    Für ein ordentliches Frühstück ist es zu früh, sowohl für uns als auch für die Gastgeber. Gestärkt wird sich im Stehen mit einem dampfenden Tee und gefrorenen Müsli-Riegeln. Dann schnallen wir die 13kg Marschgepäck auf den Rücken und der Aufstieg beginnt.

    Ganz in der Früh sind wir drei die einzigen auf dem gesamten Trail und freuen uns der mystischen Stimmung im Gebirge. Meditativ ist es zu Laufen, den eigenen Schritt- und Atemrythmus zu finden und sich gedanklich auf die folgenden steilen Passagen einzustellen.
    Trotz der frühen Stunde werden unsere Schritte kürzer, die Geschwindigkeit langsamer, das Atem und der Herzschlag schneller. Die Effekte der Höhe sind nicht mehr von der Hand zu weisen. Wir befinden uns in einem Korridor mit einer Sauerstoffsättigung der Luft von nur noch 50%! Hier sind nur noch die Nepalesen schnell unterwegs - oder eben die Touris die ihr Gepäck an Porter übergeben haben und den Aufstieg mit Tagesrucksack genießen können.
    Wir müssen auf uns aufpassen und die Signale des Körpers richtig deuten. Lal, unser Guide, ist sehr darum bemüht unseren Zustand einzuschätzen und die richtigen Tips zu geben.

    Mit Sicherheit gibt es einige denen der beschriebene Aufstieg ebenfalls leicht von der Hand gehen würde - für uns aber ist es ein hartes Stück Arbeit.
    Nach 3h mäßigem Aufstieg geht es dann ans Eingemachte.
    Die zurückliegende Strecke hat konditionell und muskulär ihre Spuren hinterlassen. Da wir abseits jeglicher Dörfer unterwegs sind bekommen wir auch keinen Nachschub für unser aufgebrauchtes Wasser - wir zehren also von dem was unser Körper hergibt. Und Snickers. Das Snickers nicht vergessen 😋
    Vor uns baut sie sich nun auf. Die Wand. Die letzten 370m Steigung vor dem Pass. Nahezu senkrecht nach oben.

    Unförmige, ungleichmäßige Steintreppen übersäht mit losen Geröll, kleinen Eispassagen und mörderischer Steigung. So schaut der Pfad aus, der sich im Zick Zack nach oben windet. Auch wenn Lal wiederholt ruft: „Gleich geschafft, noch 20 min, dann sind wir oben“ spüren wir weniger Motivation sondern mehr die schwindenden Kräfte.
    4 Schritte, schweres Atmen, kurze Pause, weiter. Steiler, rutschiger, eisiger. Minute für Minute. Der Wind pfeift. Sabrina stöhnt ein langezogenes „Ich kann nicht mehr“ und mobilisiert dabei ihre letzten Kräfte. Rouven motiviert weiter: „gleich geschafft!“.

    Und dann: Bäääm!! Wir sind auf dem Renjola Pass angekommen. Bei bestem Wetter, mit wolkenlosem Himmel. Vor uns zeigen sich alle Berge, die wir so gerne mal in Echt sehen wollten.
    Der Mt. Everest in seiner vollen Pracht, das Dach der Welt, daneben Lhotse, Nuptse, Lobuche, Changtse, Makalu, die Liste ist lange und die Berge wirklich hoch.
    Obwohl wir auf fast 5.400m stehen fühlt es sich beim Blick auf dieses Panorama so an als wären wir in Garmisch auf dem Parkplatz und würden zur Zugspitze hoch schauen. Verrückt.

    Ab diesem Moment ist es für uns unvorstellbar wie man die weiteren 3.500 hm überwinden kann um den Everest tatsächlich zu besteigen. Wir sind uns sicher, dieses Abenteuer steht nicht auf unserer Liste. Der Anblick genügt und es ist das tollste Panorama das wir bisher bei einem Picknick hatten. Wir sind begeistert und unser Berghunger ist befriedigt.

    Erschöpft aber stolz und glücklich starten wir die 2,5h Abstieg ins nächstgelegene Dorf Gokyo, welches für zwei Nächte unsere Heimat sein wird. Ein wenig Karibik Feeling in der Höhe: kleine „Strände“ vor türkisblauem Wasser. So blicken wir auf den Gokyo See als wir unser Abendessen zu uns nehmen. Der folgende Tag soll einzig der Entspannung dienen - darauf freuen wir uns sehr!
    Read more

    Sonja Klein

    Ich bin froh, euch wohlauf zu sehen und freue mich über diese Bilder 😊

    11/15/19Reply
    Sonja Klein

    Whow 🙂

    11/15/19Reply
    Rouven Klein

    Der große, links über uns ist der Everest. Nicht zu glauben, dass der nochmal 3.500m höher ist als wir auf dem Bild...

    11/15/19Reply
    6 more comments
     
  • Day50

    Trekking Himalaya: Tag 4-5

    November 11, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ 2 °C

    Nach der zweiten Nacht in Namche Bazaar machen wir uns auf Richtung Westen. Unser Etappenziel ist das kleine Dörfchen Thame, während des Erdbebens 2015 heftig in Mitleidenschaft gezogen. Beinahe alle Häuser mussten neu erbaut werden. Heute sieht man davon natürlich nichts mehr.

    Der Trek ist recht entspannt, wir gewinnen nur wenig Höhe (was gut ist, heute haben wir jeder schließlich wieder 13kg mehr zu tragen) und kommen bereits mittags in der Sunshine Lodge an. Die Zimmer alles andere als Sonnenschein (wie überall eben), der Gemeinschaftsraum dafür super gemütlich, irgendwie zu klein für die vielen Gäste, dadurch aber kuschelig warm geheizt. Wir hängen den Nachmittag in der Sonne draußen ab, bevor es zu kalt wird und wir drinnen weiter lesen, essen und Karten spielen. Und dann: ab in die Eis Höhle (unser Zimmer) 🥶

    Inzwischen merken wir übrigens beide leichte Symptome der Höhenkrankeit, die sich in schwerfälligem Atem, Kopfschmerzen und schlechtem Schlaf äußern. Soweit aber noch kein Grund zur Sorge. Wir befinden uns inzwischen auf 3.800m.

    Am nächsten Morgen geht's weiter durch das Tal Richtung Norden. Zum ersten Mal erleben wir den Vorteil, eine andere Route als die Mehrzahl zu nehmen - wir sind die meiste Zeit allein. Anfangs nur leicht ansteigend machen wir am Vormittag einen Tee Stopp, um danach den ersten heftigen Anstieg auf über 4000 HM zu stemmen. Puh, das ist hart. Uns bleibt beiden regelmäßig die Luft weg, wir müssen ständig Pause machen und pumpen wie Maikäfer. Nach 1 h ist das heutige Ziel jedoch erreicht - eine kleine sehr familiäre Lodge in Lunghden auf 4380m. Da wir hier schon am frühen Nachmittag ankommen und ganz allein sind, haben wir den Aufenthaltsraum für uns und können uns dort (dem einzigen warmen Raum) ausruhen, Zitronen-ingwer-Tee trinken und lesen.
    Kurz vor dem Abendessen kommt noch eine Israelin und so wird es ein kurzer Abend. Wir liegen 19.30 Uhr (!) im Bett um Kräfte für den großen Tag morgen zu sammeln: die Passüberquerung. 1.100 HM warten auf uns - mit Rucksack, Start ist 5.30 Uhr morgens bei - 5°C 😵😱 bei dem Gedanken wird Sabrina schon ganz anders... Die Frage des WARUM tut sich ihr öfter auf als Rouven, doch wir beide hoffen auf die Erleuchtung morgen, wenn es soweit ist.
    Read more

    .René.

    Sieht definitiv nicht wie Thüringer Wald aus 😊.

    11/16/19Reply
     
  • Day25

    Zurück vom Everest

    October 8, 2019 in Nepal ⋅ ☀️ -1 °C

    Hallo meine Lieben,
    schön wieder bei Euch im virtuellen Leben zu sein.
    Die letzten Tage hatten es in sich. Mir war bereits seit der Anreise ständig kalt. Eine Erkältung kam pünktlich zum Anstieg auf die 5000m Grenze. Das Gerotze hielt praktischerweise die Zigaretten auf Distanz.
    In der Höhe verlangsamen sich auch die einfachsten Denkprozesse - halbe Stunde Rucksack packen, 15 Minuten Denkarbeit für eine Bestellung “Spaghetti mit Käse“. Sonst faire Bedingungen. Kein Kopfschmerz, wenig Schnappatmung, erhöhter Herzschlag bei Anstrengung, immer Kraft im Körper.
    Wir hatten sehr viel Glück mit den Wetterbedingungen. Seit Namche Bazar kein Regen am Morgen oder am Tag. Der Himmel riss auf am sechsten Tag in Dingboche. In der entscheidenden Phase jeden Morgen klar. Später zogen aus den Tiefen langsam die Wolken hoch.
    Highlights: Kalla Patthar, Gletscher Base Camp, Lotse, Pumori, Ama Dablam.
    Soweit sehr zufrieden. Den Plan einen weiteren Pass von 5400m zu überqueren wurde von mir gecancelt und der Abstieg eingeleitet. Mir geht's auch schon wieder besser. Der Rückflug ist auf den 10. angesetzt, bleibt aber eine Trickkiste. Zur Zeit kommen und gehen aufgrund der Wolken in Lukla kaum Flugzeuge an.
    Auf bald ...
    Read more

    Conni Meyer

    Lieber Markus, schön, dass Du von den "größten" Höhen wieder zurück bist. Erkältung ist eine sch.... Krankheit, um so schlimmer, wenn man körperlich gefordert wird. Dieses einmalige Erlebnis wird Dir lange sehr präsent sein. Die Bilder sind beeindruckend. Nun hoffen wir, dass Dein Flug von Lukla klappt,wie vorgesehen. Wir drücken die Daumen. Weiterhin gute Genesung! Bis dann. Mampap

    10/8/19Reply
    Conni Meyer

    Habe ich vergessen : Wenn Du vor dem Flug noch Zeit hast........ bring mir einen Yeti mit!!! 😉. Mama

    10/8/19Reply
    Tobias Wichmann

    Ich hatte dir kurz mehr Unvernunft zugetraut und durch irgendwelche Umständ dich schon auf ca. 7000m vermutet. Dem ist ja gottseidank nicht so. Feine Aussichten da oben! Schön, dass das Etter mitgespielt hat. Jetzt komm mal wieder runter, sonst bekommst du noch Höhe. Liebe Grüße aus Münster un die echten Berge. 🗻⛩

    10/9/19Reply
    Tobias Wichmann

    Die Lilie aus der Kanalstraßenära!!!⚜️

    10/9/19Reply
     
  • Day45

    אני קם מהשעון של איילת בשעה ארבע וחצי רואה שהשמיים נקיים יחסית. מעיר את איילת ורץ לחדר של הבנות לעיר גם אותן הן חצי ערות אני מזרז אותן שלא נפספס. אנחנו יוצאים קצת פחות מוקדם מכולם כדי להימנע מקריסה נוספת של ליאור (כמו שהייה בבוקר הפס ובעוד בקרים קרים ומוקדמים ) נפגשים מחוץ לחדר לבושים בכל הבגדים החמים שלנו חוץ מאיילת שייש לה חום גוף מטורף והולכת עם מעיל גשם דק. מלאי התרגשות מתקדמים בזריזות לעבר העליה. מתחילים לעלות ביחד, מסביב הכול לבן שלג רך וטרי כמו שלא ראיתי בחיים. אחרי שתי דקות בערך ליאור ושקד מאטות אני מסתכל על שקד שמסמנת לי הכול טוב תתקדמו אני ממשיך עם עדי ואיילת לטפס ממזרח בוקע אור ראשון השמש מנסה להציץ מצדדיו של ההר הגבוהה בעולם. לפנינו הולכת דמות עם מעיל שחור שלפתע מסתובבת וקראת לעברינו "אתם באים או מה" אנחנו מזהים אותה מיד זו שוהם שהייתה עם איילת ושקד בצבא ופגשתי באנפורנה. אני מסתכל אחורה ולא רואה את הבנות אחרי התיעצות עם עדי אני מחליט לרדת לוודא שקד וליאור לא בורחות למטה. אני רץ במורד העליה עד לנקודה בא אני רואה אותן והן עומדות אני מבין שהן לא יגיעו אלי בזמן הקרוב וירד עוד חמישים מטר לכוונן. שקד מסבירה לי שככה מתקדמים - ליאור הולכת 5 צעדים ועוצרת לרעוד שוב למשך דקה או שתיים ואנחנו אחריה חמישה צעדים דקה מנוחה. מדי פעם ליאור משתפת אותנו בסבל שלה ומוציאה קללות ויבבות. הקור והבוקר מעוררים בה בחילה שמקשה על ההתקדמות ככה אנחנו עוברים חצי עליה, עוד עצירה וברגע של חולשה ליאור מסננת "מפגרים מה עשינו לעצמנו בא לי לרדת" אני ושקד צוחקים עוזרים לה לקום וממשיכים עוד קצת ואז קורה הרגע המיוחל השמש יוצאת מאחורי ההר וליאור שכחת כל קושי פותחת רגליים ומתחילה ללכת בקצב אני ושקד אחריה מציבים יעדים בעליה ומתקדמים לאט לאט. עם הזמן הולך ומתחזק בי הפחד שאיילת ועדי היתיאשו ויתחילו לרדת, אבל לא הן לא התייאשו וחיכו לנו בפסגה אנחנו רואים מרחוק את הבף הכתום ומבינים שהצלחנו! מגיעים למעלה מפרקים את כול הפיצוחים נישנושים וממתקים שהיו לנו. נהנים מהנוף מצטלמים ומתחילים לרדת אחרי ארבעים דקות אנחנו למטה בגסטהווס. השעה 9:30 בעל הגסטהווס מבקש שנפנה את החדר בהקדם כי בדרך כלל הצ׳ק אוט הוא בתשע בבוקר אנחנו שבורים מהנהנים אבל מזמינים תה שותים אותו ומתחממים אני מזמין ארוחת בוקר ועולה לארגן את התיק כי רוקנתי אותו לכבוד הטיפוס אחרי חצי שעה של אריזה אני מוכן וגם הבנות אנחנו יורדים לחדר האוכל אוכלים ארוחת בוקר ובשעה 11 מתחילים במסע הירידה בדרך ללוקלה השלג כמובן מתחיל לרדת ברגע שבו אנחנו יוצאים מהגסטהווס מוסיף קושי לדרך הלא פשוטה סלעים ודרדרת, שלג ורוח. לעדי כאובת העין וקשה לה ללכת כי היא לא רואה והרוח שולחת קור לעין הפגועה. אנחנו מגיעים ללבוצ׳ה מרחק 4 קילומטר בכוון הירדיה אחרי 4 שעות. עושים סקר הוסטלים קצר בוחרים באחד שמבטיח מקלחת רותחת. מתמקמים ושולחים את עדי שלא התקלחה עדין מאז תחילת הטרק למקלחת ואחרי עשר דקות היא יוצאת עם פרצוף מזועזע " המקלחת נוראית " היא מכריזה ומבקשת ממני לבוא לעזור לה לפתוח את הדלת של החדר. אני מגיע מנסה לפתוח ולא מצליחמבין שהיא נעולה ומתחיל לעכל את הבלאגן שעומד בפנינו. אני שולח את עדי לחדר שלנו ללבוש בגדים חמים ממניאו מאיילת והולך לדבר עם מנהל ההוסטל שלא כל כך משתף פעולה. הוא בא להיסתכל אבל לא מועיל הוא חושב שייש משהו בפנים אבל כשאנחנו מסתכלים מהחלון רואים שהמנעול הפנימי נתקע הוא אמור שימצא פיתרון ואני חוזר לחדר האוכל החמים. אחרי כשעה עדי כבר הפשירה והיא הולכת לחדר להיתארגן ( אנחנו חשבנו שכבר נפתח ) היא חוזרת ואומרת שהחדר עדיין נעול שקד ואני ניגשים לאיש בקבלה והוא בא מלווה בעוד מדריך לנסות שוב אך ללא הצלחה הוא לא מוכן לשבור את הדלת בלי שנתחייב לשלם ואנחנו לא מוכנים לשלם על שטות כזו שבכלל לא באשמתנו. המדריך הנפאלי הולך למטבח וחוזר עם סכין ומנסה לפתוח אך ללא הצלחה אני כבר מאבד את זה והולך חזרה לחדר האוכל מאחורי אני רואה את המדריך הנפאלי נכנס לחדר האוכל הולך למטבח ומביא סכין גדול יותר חצי דקה אחרי ושקד מגיע בהתרגשות מודיעה שהדלת נפתחה. הבנות מתלבשות חם אני לוקח מעדי את הביגוד החם שלי לובש אותו בעצמי. לקראת ערב עדי מחליטה להיתיעץ ברופא של חברת הביטוח שממליץ על פינוי אבל מציע שנחפש רופא לבדיקה אמיתית. האיש בדלפק מקשר אותנו לרופאה שנמצאת בכפר כי היא עושה מחקר על השפעת כדורי גובה. הרופאה מקסימה במקור מקטמנדו מדברת איתנו באנגלית מעולה בודקת את עדי ומסבירה על המחקר שלה תוך כדי. היא ממליצה על פינוי כי אין לה מספיק ציוד לבצע בדיקה רצינית. עדי נכנעת ומדבר עם המוקד של מגנוס שמבטיחם לשלוח מסוק מחר בבוקר אנחנו אוכלים ארוחת ערב הולכים לישון. היום הייה ארוך וחדר האוכל עמוס באנשיםRead more

  • Day44

    לילה טוב בגובה 5150מ ( גורקשיפ)

    April 29 in Nepal ⋅ ☀️ 0 °C

    קמנו לבוקר לבן כל הכפר מכוסה בשמיכה עבה ולבנה יצאנו יחסית מוקדם כי היום מרובה הליכה וצעדנו יחד עם ההמון לעבר גורקשיפ. ככל שהיתקדמנו הדרך נעשתה לא פשוטה רובה ערמות חול וסלעים ואנחנו מנווטים בינהן כשאנחנו מתקרבים לגורקשיפ השלג מתחיל לרדת ואנחנו קפואים בסיבוב הקצר בין שלושת ההוסטלים אנחנו מזהים את חברינו הצרפתים בוחרים ללכת בעקבותיהם. נכנסים לחדר האוכל שמפוצץ עד אפס מקום מזמינים תה אוכלים את ארוחת הצהריים בזמן הזה השלג לא מפסיק לרדת, כשהאולם מתרוקן אנחנו מבינים שהשלג לא יפסיק בקרוב ואם אנחנו רוצים להגיע לEBC ( אוורסט בייס קאמפ) אנחנו צריכים לצאת עכשיו. בעצתה של ליאור אני לובש את מיטב הבגדים החמים ואנחנו יוצאים. בהתחלה ההליכה בשלג נחמדה אך עם הזמן הרוח מתחזקת והפתיתים עפים לתוך העיניים אחרי שעה וחצי אנחנו מגעים לכניסה של הEBC ופוגשים בסלע הגדול עליו הכתובות Everest base camp 5364 מצטלמים וממשיכים להצצה נוספת לכוון האוהלים. שקד מרגישה מותשת ונשארת ליד הסלע כשאנחנו חוזרים אנחנו לא מוצאים אותה אחרי כמה דקות של לחץ איילת מזהה אותה קדימה במסלול, אנחנו מתחילים להיתקרב אליה בריצה אבל עדי שהשריטה בעין עדין לא עברה לה מתקשה לעמוד בקצב איילת וליאור נשארות איתה ואני רץ לשקד תופס אותה ומנסה להעביר לה את התחושות שלנו היא מתנצלת אומרת שהראש שלה מתפוצץ והיא חייבת להגיע לחדר. אני מבין את הקושי שלה וביחד ואנחנו מתחילים ללכת ביחד אחרי כמה דקות אני רואה שהבנות לא מתקדמות ומחליט לרוץ אליהן לתת להן את הביגוד החם שלהן שאצלי בתיק. החלטנו שאני אמשיך עם שקד מקדימה וליאור ואיילת יתומכו בעדי. אני רץ קדימה ללכת עם שקד שהיתקדמה ואחרי שאנחנו הולכים יחד תקופה קצרה היא אומרת שהיא מרגישה טוב יותר ומבקשת שאלך לעזור לעדי. אני משביע אותה שהיא מגיע להוסטל אוכלת מרק היא מבטיחה ואני חוזר חזרה אל הבנות. השלג לא מפסיק לרדת הפתיתים מקפאים את האף והידיים ובנות רחוקות, כשאני רואה אותן אני חש הקלה. מצטרף אליהן ואנחנו מתקדמים לאט לאט צעד צעד עד שההוסטל כבר בטווח ראיה נכנסים פנימה מתחממים בתה ועוגיות. כל הערב השלג לא מפסיק לרדת ואנחנו מפחדים שגם מחר הוא ימשיך לרדת מחר אנחנו רוצים לראות זריחה בקלה פאטר ואם ירד שלג בבוקר הראות לא תהיה טובה. חדר האוכל עמוס אנשים כולם משתוקקים לחום של האח ויש המולה גדולה. פתאום נשמעות מחיאות כפיים וחברוה של הודים שבראשם צעד ילד בן שש נכנסים לחדר האוכל הם אוכלים אורחה גדולה ועושים המון רעש. במהלך אורחת הערב איילת מתייעצת עם הצרפתיים לגבי מחר ואני שואל את קומר המדריך שלהם מה התוכניות הוא מרגיע אותי שהכול יהיה בסדר ומסביר שבשעה ארבע הוא קם לבדוק את מזג האוויר כי התוכנית שלו היא לצאת ב4:30 מהגסטהווס אני מדווח לבנות על הממצאים ואנחנו מחליטים ללכת לישון. באוויר יש תחושה של מטח לגבי הבוקר וגם מה יהיה אחריו ואיך תראה הדרך ללוקלה
    לילה מתוח לפנינו נקווה לבוקר בהיר
    Read more

  • Day43

    עולים על הhigh way בדרך ללבוצ׳ה

    April 28 in Nepal ⋅ ☀️ 0 °C

    קמנו בשעה לא מאוד מוקדמת כרגיל שתינו תה וארזנו את הסנדוויצם לצהריים ידענו שלפנינו יום יחסית קצר ושלקראת סופו אנחנו עולים על הדרך הראשית לאוורסט יצאנו לדרך וכבר מהצעד הראשון הרגשתי את הרוח בפנים הלכנו עד שמצאנו ערמת אבנים שתגן עלינו מהרוח ישבנו שם אכלנו ונשארנו להימרח בהמשך ההליכה שהרוח היתה ישר בפנים עדי התלוננה על כאב בעין שמלווה אותה מאתמול בערב עצריה אנחנו מעודדים אותה שנגיע ללובוצ׳ה ושם נראה אנחנו ממשיכים ללכת עד שנגלה לעיננו השביל הראשי והמוני המטיילים עליו אנחנו נבהלים קצת אבל מתאשתים על עצמינו וממשיכים ללכת מגיעים לכפר משווים בין הוסטלים ובסוף בוחרים בהוסטל above the sky להפתעתו שעה אחר כך מגיעים הכבאים הקטלונים שלקחו את היום ברגוע השיחה איתם נחמדה ובינתיים ליאור מנקה לידי את העיין בעזרת סינטומיצין עדי שוכבת כל הערב בפינה עם עיין מכסה בתחבושת כולנו מקווים שזה יעזור ומחר היא תרגיש חדשה מחר יום עמוס עלים עד לגורקשיפ ומשם עוד שלוש שעות לבייס קאמפ אוורסט אני נכנס למיטה עטוף בשקש בתקווה ללילה חמיםRead more

You might also know this place by the following names:

Purwanchal, Eastern Region, 동부 개발 지구, पूर्वाञ्चल विकास क्षेत्र

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android

Sign up now