Camino de Santiago

4月 - 5月 2023
Itamarによる39日間のアドベンチャー もっと詳しく
  • 310足跡
  • 3
  • 39日間
  • 1.1千写真
  • 28動画
  • 9.5千キロ
  • 6.4千キロ
  • 日39

    משהו פה קורה פה

    2023年5月17日, イスラエル ⋅ ☀️ 28 °C

    כן, התגעגעתי לרכבת ישראל. למרות הצפיפות ואולי דווקא בגללה, בתור סימן ההיכר שלה. התרגשתי כששמעתי כרוז שמודיע על ״שינויים בתנועת הרכבות במהלך חודש מאי בשל עבודות תשתית״.

    בנסיעה ברכבת על איילון, התרגשתי מהמראה העגום והמוכר של הפקקים. זוג לידי שהגיעו מנתב״ג, צעירים יותר, שמחו שבחרו לנסוע ברכבת ולא הקשיבו לנהג המונית שהציע להם נסיעה במונה. שיחה ישראלית אופיינית.

    הייתה פרסומת של עיריית ירושלים לכבוד יום ירושלים, וחשבתי לעצמי שאני אגור בעיר הזו ביום ירושלים הבא. נקווה לטוב
    もっと詳しく

  • 日39

    פתאום מראות מוכרים

    2023年5月17日, スペイン ⋅ ☁️ 7 °C

    כמו המשפט של סבא: ״היום אין לבּן״ שהמשכו ״יש רק חרא״, חשבתי על זה שלראשונה מסיום הקמינו, היום אין שנ״צ כי אין לי אלברגה, אלא יש רק התמודדות עם הסיום, הפרידה, העזיבה.

    ולמרות שלא היה שנ״צ, בשעה-שעתיים הראשונות של הנסיעה למדריד התקשיתי להירדם, אולי מהתרגשות או סתם מחשבות. הנסיעה הייתה ארוכה מאוד (יותר מתשע שעות וחצי) אבל היא עברה בשלום. באיזשהו שלב נכנסתי למצב של שינה ופשוט מתעוררים מדי שעה-שעתיים כשהנהג מכריז על תחנה מסוימת או בזמן העצירה הארוכה בתחנת רענון באמצע שום מקום.
    ייתכן שהייתי מעדיף לנסוע ברכבת המהירה בשביל החוויה, אבל בתכלס האוטובוס היה ממש בסדר, וזה יצא מעולה גם להגיע ישירות לנמל התעופה מבלי שהייתי צריך להחליף אוטובוס/רכבת בתוך מדריד.

    היה משעשע להגיע לתחנת האוטובוס של הטרמינל, שבה ביליתי את השעות הראשונות שלי בחו״ל בהמתנה לאוטובוס הראשון מתוך השלושה כדי להגיע לסן-ז׳אן, ואפילו יחסית זכרתי איך להתמצא בנמל התעופה.
    הצ׳ק-אין היה חלק וביקשו ממני להפקיד את התיק ״בחינם״, כלומר ללא עלות נוספת, אז לא הייתה לי בעיה. שמחתי שלמרות שהגעתי יותר מארבע שעות לפני הטיסה יכולתי לעשות צ׳ק-אין בלי בעיה (בארץ חיכינו המון זמן).

    ישבתי בכורסה ב-Starbucks וכתבתי והתכתבתי, ואז אכלתי המבורגר בבורגר קינג עליו פינטזתי כבר זמן מה כאן בקמינו. בכל עיר גדולה שבה היה בורגר קינג רציתי להיכנס ולא עשיתי זאת.
    כעת בעצם יצרתי מסורת פוטנציאלית, כי גם בפעם הקודמת שהייתי בחו״ל, בבודפשט עם נטע, אכלתי צ׳יזבורגר מזוויע אך מענג בנמל התעופה לפני הטיסה חזרה.
    לא רציתי לבנות על המזון במטוס, וגם זו בעצם הייתה ארוחת הבוקר שלי כי לא אכלתי דבר מאז הסעודה האחרונה בהחלט, אבל גם האוכל במטוס ממש אחלה.

    מצחיק פתאום לשמוע עברית במסות. כמיטב המסורת הישראלית, על המטוס אפילו פגשתי מישהו שאני מכיר: שחר ליברמן מבנימינה, שהתגייס ביחד איתי ושירת במרכז אחר ביחידה. מדריד הייתה הקונקשן שלו בדרך חזרה משמונה חודשים בדרום אמריקה! אמרתי לו שאני שמח לראות אותו מחוץ לאינסטגרם
    もっと詳しく

  • 日38

    בסך-הכל 39 ימים

    2023年5月16日, スペイン ⋅ ☁️ 14 °C

    FindPenguins טוען שהטיול הזה הוא ״הרפתקה בן 39 ימים״, והוא צודק לחלוטין.
    זה מדהים איך בסך-הכל בחודש וקצת עברתי כל-כך הרבה. הכרתי המון אנשים, נחשפתי לדברים ולרעיונות שלא הכרתי, וזה פנומנלי. באמת היו כאן אנשים טובים.

    מתוך חצי השנה בין פסח לתחילת הלימודים — הזמן שיצא לי בשביל הטיולים והמסעות — עברו רק חודש וקצת, וזה מטורף.

    אמנם לא התחשלתי באיזושהי יכולת חדשה, לדוגמה לא יצאתי עם ידע בספרדית או חוויתי את התרמילאות לראשונה, וגם לא יצאתי עם תובנה משמעותית חדשה על חיי, למשל בחרתי ללמוד במכפיל באוניברסיטה העברית טרם הקמינו. ולמרות זאת, ללא ספק זה היה רעיון מעולה לצאת למסע הזה ודרך יוצאת דופן לנצל את הזמן, ואני פשוט אסיר תודה על כך.
    もっと詳しく

  • 日38

    לצעוד אל הסוף

    2023年5月16日, スペイン ⋅ ☁️ 15 °C

    היה משהו פתאומי בהליכה הזו מהישיבה עם מל ואלישה אל התחנה המרכזית של סנטיאגו.
    חשתי מועקה קלה, קצת משהו בגרון, קצת gloominess.

    כמו בכל דבר, חשבתי על זה שההתחלה היא קשה, גם ההתחלה של הסוף, וכשנכנסים לזה יש הקלה מסוימת בתחושות.

    מצד אחד, לא אפגוש את האנשים האלו יותר בחיים שלי — אם יהיה לי מזל והרבה רצון, אפגוש אולי אחד או שניים מהם. ומצד שני, זכיתי ליממה-פלוס הכי טובה שיכולתי לבקש לפרידה. פגשתי כל-כך הרבה חברים שאני אוהב אותם והם אוהבים אותי, זכיתי לבלות איתם והיו לי כמה ״זמני איכות״, עם לאורה, גם עם ג׳ון וכמובן עם מל ואלישה.
    もっと詳しく

  • 日38

    הסעודה האחרונה בהחלט

    2023年5月16日, スペイン ⋅ ☁️ 18 °C

    רציתי זמן איכות עם מל ואלישה, ואחרי שמל הרגישה לא טוב בבוקר, וזכתה לטיפול בגוף בצהריים, היא הוציאה את הקומפוסטלה שלה. שלושתנו נפגשנו ברחבה והלכנו לאכול רק אנחנו, על אף שגם הזמנּו את השאר.

    מצאנו מסעדה מדליקה, המנות היו שופעות כך שאכלתי לא רק את הסלט הנהדר שלי, אלא גם לחם, כריכוני חזיר-גבינה וחתיכות טורטיה (החביתה המקומית) שהביאו לנו, מחצית המבורגר של מל, זיתים ופרוסות לחם עם ממרח עגבניות של אלישה. היה טעים ומשביע, כיאה לארוחה האחרונה.

    דיברנו על החוויה לטייל לבד ועל זה שג׳ון למשל ממש ממנף את הקמינו לחשיבה על עצמו ועל החיים שלו ומנסה לדלות תובנות מכל דבר שקורה. אלישה אמרה שכשהיא רואה את זה היא חושבת על זה שאולי הייתה כאן הזדמנות שהוחמצה. אמרתי לה שגם אני חשבתי על זה, אבל שבתכלס לא הגעתי לקמינו במטרה להיות לבד, או להגיע לתובנות מהפכניות על חיי, בניגוד לג׳ון שכאן לשם כך במעבר מחיי עבודה לגמלאות. לכן הרתיעה מלהיות לבד היא כנראה טבעית, כי זה בכלל לא היה יעד שסימנתי לעצמי, אלא להיפך, רציתי להיחשף לאנשים ולהכיר. אולי מתישהו בחיים אהיה במקום שארצה לעשות איזשהו מסע בודד, אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה בגלל מי שאני. גם אם כן, זה בוודאי לא משהו שמושך אותי כיום.

    אחד מהדברים שדיברנו עליהם הגיע משאלה ששאלתי את אלישה. לפני כמה זמן בשביל איכשהו עלה נושא האימהות. אלישה נשואה לגבר שמבוגר ממנה בעשור, ולו שני ילדים מנישואים קודמים שהם כבר גדולים. היא שיתפה שכשהם היו קטנים יותר אז היא הייתה יותר מעורבת, אבל כיום כבר פחות, והוסיפה שהיא עדיין שואפת להיות אם.
    שאלתי אותה בארוחה אם זה עדיין נכון, ואם היא עובדת בזה — כמובן שאלה מאוד אישית. היא הייתה קצת נבוכה אבל אמרה שכן, ואמרתי לה שאני שואל פשוט כי במהלך ההליכה חשבתי על זה שהיא תהיה אמא נהדרת.
    מאוחר יותר דיברנו על תובנות מהקמינו והסכמנו שלא היו יותר מדי דברים מפוצצים, אבל אלישה כן אמרה שכששאלתי אותה אם היא רוצה להיות אם היא ענתה מיד כן, מהלב, בעוד שהיא הרגישה בשנים האחרונות שהיא מהוססת לגבי זה ומתחבטת בעניין. אז היא שמחה להשיג את התובנה הזו בקמינו: היא משתוקקת להיות אמא.

    נהיה קר שם, אז עברנו לתוך מה שחשבנו שהוא החלק הפנימי של המסעדה כדי לשלם ולעזוב. המקום נעם לנו אז נשארנו שם והזמנו משהו לשתות (אני כמובן עם שוקו חם). מתברר שזו הייתה בכלל מסעדה אחרת, והמלצר מהמסעדה שלנו בא לתוך המסעדה האחרת וביקש שנשלם. זה היה משעשע כי רגע לפני זה דיברנו על הקושי להשיג את המלצרים בספרד, ואלישה הסיקה שבטח זה גורם לרבים to dine and dash מרוב ייאוש בהמתנה למלצר. שילמנו, ישבנו עוד קצת יחד עם המשקאות החמים ונהנינו מהמוזיקה הטובה שהלמה את המצב: Road Trippin’ של ה-Ted Hot Chili Peppers, השיר So Far Away של Dire Straits, גם It Ain’t Over ‘Til It’s Over של לני קרביץ.
    אז נפרדנו. שתיהן היו מקסימות עם הסווטשרטים והקפוצ׳ונים מפאת הקור אז צילמתי.
    もっと詳しく

  • 日38

    הוויית הרחבה

    2023年5月16日, スペイン ⋅ ☁️ 14 °C

    היום האחרון התחיל לאט, באלברגה, רבים היו גמורים וגם לי הייתה קימה איטית מהמיטה — ניצלתי את הזמן כדי לכתוב.

    ג׳ון הגיע מוקדם ממושיה בגלל אילוצי האוטובוסים (הוא לא נהנה שם, היה קר). קבעתי עם לאורה ושלושתנו נפגשנו ברחבת הקתדרלה, אז הלכנו לשתות קפה. אני שתיתי שוקו חם שהיה ממש טוב, ובעצם השוקו החם הטוב ביותר בקמינו, כי לראשונה הוא לא היה משוקולית!

    ג׳ון הלך למיסת הצהריים עם גייבּריאל, שהייתה לו חמרמורת, לאורה הלכה להוציא את הקומפוסטלה ואני הלכתי להוציא תעודה נוספת מהכנסייה הפרנציסקנית. מצופה לתרום להם, אז תרמתי להם קצת — אינני בטוח אם אני שלם עם ההחלטה הזו.

    חזרנו לרחבה כדי לחכות ל-Cam ול-Kayla שהיו אמורים להגיע באותה העת, ואכן הם הגיעו, מחאנו להם כפיים והם התרגשו. ישבנו שם בנחת והם עיכלו את ההגעה ואת סיום המסע לסנטיאגו.

    אז הלכנו ביחד ואכלנו Pilgrim communal meal ביחד, האחרון מסוגו בשבילי. אכלנו באותו המקום שג׳עיון ואני סעדנו בו יחד, אכלתי seafood כדי לנצל את ההזדמנות כמובן. אלישה אמרה שם משהו מעניין. דיברנו על הקמינו והתדירות הגבוהה שבה מכירים אנשים חדשים. היא הוסיפה שלא רק שפוגשים אנשים, אלא שגם אין דרך להתחמק מהם. כלומר בחיים הרגילים אפשר להכיר אנשים ובקלות לנתק מגע, ואילו בקמינו מכיוון שהולכים באותו המסלול ומגיעים לאותם כפרים, זה מאלץ אותך להתמודד עם אינטראקציות עם כל מיני סוגים שונים של אנשים, גם כאלו שהרושם הראשוני שלך לגביהם לא היה טוב. זה עלה בהקשר ג׳רי מניו-ג׳רזי הידוע לשמצה, שהוא בעצם אדם טוב מאוד.

    חלקינו חזרנו לרחבה. Kayla תיכננה לחזור לשם ופשוט להיות ״במצב מאוזן״, אז הצטרפתי אליה ואל Cam.
    מתברר ש-Claire ו-Glyn ימשיכו לטייל לפחות עד דצמבר, ויש להם טיול מאורגן במצרים ובירדן במהלך הקיץ, אז הם שוקלים לבוא לישראל באוגוסט. אמרתי להם שלא בטוח שאהיה לצערי הרב, אבל בכל מקרה אוכל להמליץ להם על מקומות ולעזור להם למצוא מקומות ללון.

    כפי שתמיד קורה ברחבה, פגשנו צליינים נוספים. תחילה הגיע פטריק הצרפתי, שבוודאות נפגשנו—הוא זכר שאני מישראל!—אבל שנינו לא זכרנו היכן. הצטלמנו. היה לו פתק בטלפון שתיעד את המדינות שמהם הגיעו הצליינים שפגש, ועד כה הוא מנה 36 מדינות. מרתק.
    אחרי זה פגשתי את Lisa שהייתה איתי באלברגה ב-Foncebadón, שם לא הרגשתי טוב וגם כאבה הכתף. היא זו שעודדה אותי לשלוח את התיק והודיתי לה על כך, כי בעצם בזכותה עשיתי זאת. היה לה אירוע מרגש בקמינו: בן זוגה Eric היה אמור להצטרף בסנטיאגו במטרה לצעוד יחד לפיסטרה, את זה היא סיפרה לי שם, אבל מתברר שהוא הגיע כ-150 קמ׳ לפני סנטיאגו כדי להציע לה נישואין! הם נראו זוג מקסים, ובאופן לא מפתיע הם רוצים לעזוב את העיר ולעבור למקום פחות הומה.

    הייתה צליינית שביקשה מ-Cam לצלם אותה ואת חברותיה, והיא נראתה לי ישראלית למרות שלא שמעתי עברית ולא היה לה שום סממן ישראלי. אך חוש הזיהוי שלי קלע בול, ושלושתיהן אכן מישראל והחלו את ההליכה מסאריה. סיפרתי להן שאתחיל לימודי משפטים בעברית, ואחת סיפרה שהיא שופטת בבית משפט לדיני משפחה בירושלים! סיפרתי לה שאמו של חבר טוב שלי היא מרצה למשפטים בתחום האתיקה, ד״ר לימור זר גוטמן, והיא הכירה את השם ואמרה שהיא המובילה בארץ בתחום.
    שאלתי אותן איך הן מרגישות כיהודיות וישראליות במסלול צליינות נוצרי, והן סיפרו למשל שהן אמנם משתמשות בקרדנציאל והשיגו חותמות, אך הן לא יילכו להוציא את הקומפוסטלה כי זה יותר מדי בשבילן.

    הדבר האחרון המלהיב שקרה לי בכיכר הוא שהייתה שם Josephine, צליינית גרמנייה שלא הכרתי מגרמניה קודם, שעשתה גשר ברחבה. זה הצית את יצר ה״להשוויץ״ ואחרי שחככתי בדעתי כמה דקות, עשיתי זאת גם כן — והיא הצטרפה. אז בכלל השתגענו, ויחד על הרצפה המאובנת עשינו עמידת ראש (הסוודר שימש כמצע רך לראש). זה היה מאוד מיוחד בשבילי, דרך יצירתית ואפילו קצת חצופה — ולא במקרה — לסיים את השהות בכיכר הנוצרית הזו, אפרופו השיחה שלי עם הישראליות.
    もっと詳しく

  • 日38

    אני אוהב הליכה

    2023年5月16日, スペイン ⋅ ☁️ 12 °C

    מסקנה ברורה מהקמינו היא שההליכה היא טובה לי. גם כפעילות גופנית וגם כחופשה. יש משהו מדהים בהבנה שהתקדמתי כמעט 800 קמ׳ בהליכה, ואמנם הנחיתה וההמראה הן מאותו המקום (מדריד), אבל אני מגיע אליה מנקודה שונה לחלוטין מזו שהתחלתי ממנה. אפשר ממש לראות במפה את ההליכה, ואני זוכר איך לאורך הדרך הקו של המסע הזה התארך בעוד מקומות ועוד ״טביעות רגל״ לאורך הדרך.
    לכן כמו אחרים שדיברתי איתם על זה, לדעתי מל ואולי גם לאורה, אני מצפה לטייל בטרקים נוספים בעתיד.

    זה מתחבר לנקודה שעולה בשיח כאן לא מעט, האם לעשות שוב את הקמינו? ואם כן אז איזה?
    אני חושב שבשביל אירופאים זה באמת קלאסי, זה נגיש להם מאוד וההגעה היא קצרה יחסית. זאת בנוסף למורשת העצומה שיש לקמינו ולהכרה העולמית שהוא זוכה לה.
    בכל פעם שהנושא הזה עולה אני חושב לעצמי שזה חבל ששביל ישראל אינו מונגש ככה ומוכר. לא הייתי רוצה שהוא יהיה מוצף במטיילים מחד, ומאידך הייתי רוצה שעוד אנשים ייחשפו לפלאות שיש לנו בארץ.
    もっと詳しく

  • 日37

    פעם שלישית Mega Reunion

    2023年5月15日, スペイン ⋅ ☁️ 12 °C

    הצעתי לכולם לבוא לפאב מוֹמוֹ שבו הייתי כבר פעמיים. אז בפעם השלישית — לא גלידה, אלא Mega Reunion עם המון צליינים שהכרתי: גייבּריאל, ניקוֹ ולינה, לאורה, מל ואלישה, ברוס והלן מניו-זילנד, סימונה, אמבּר וסטפני וחבריהם. חלקם, כמו מל ואלישה ואת ניקו ולינה לא פגשתי המון זמן, והיה סיפוק עצום סוף-סוף להתראות!
    היה דיבור על מוזיקה חיה ליד הקתדרלה אז עזבנו את המקום, אבל אז פשוט עברנו למקום אחר (אותו המקום שבו ישבתי עם סטיב וליאנדרו ואנדי ובירכנו צליינים שזה עתה הגיעו). שם אנשים כבר היו ממש שיכורים, והיו לזה השלכות למחרת, למשל החמרמורות של גייבּריאל ומל (בנפרד).
    もっと詳しく