Naama in india 2022

August 2022 - April 2024
An open-ended adventure by Naama Read more
Currently traveling
  • 14footprints
  • 1countries
  • 618days
  • 184photos
  • 8videos
  • 3.0kkilometers
  • 622kilometers
  • Day 1

    New Delhi

    August 19, 2022 in India ⋅ ☁️ 30 °C

    יום ראשון בניו דלי
    נחיתה רכה עם ה- high society של דלי.
    אני מתארחת בבית שהקשר שלי אליו מוזר ביותר: טוני קןוולאג'יט סינג (singh) הוא אח של חברה טובה של אחות של סבא שלי- קשר קצת מעורפל אבל האירוח פה כל כך נעים וחם שהקשר מרגיש הרבה יותר קרוב.
    טוני וקומקום, גרים ב- פרינדס קולוני, שכונת יוקרה בדלהי. יש כאן לפחות חמש משרתים שהתקשורת שלי איתם מתקיימת דרך הגוגל טרנסלייט. חלק בהינדי וחלק בבנגלי. מעניין שההודים מדברים באנגלית אחד עם השני כי שפת האם של כל אחד בעיר הגדולה היא שונה לחלוטין. בחיים שלי לא קיבלתי כזו היתיחסות של high society

    טוני הציע לי ללכת לבית הכנסת כיוון שיום שישי היום. מסתבר שזה הוא הבית כנסת היחידי בכל צפון הודו. הוא אפילו היה קונסרבטיבי!!
    התפילה הייתה קצת משונה אך מפה לשם היו קצת מנגינות שהכרתי (עושה שלום במרומיו)
    לבית הכנסת נסעתי באוטורישקה (כנראה שזה לא השם הנכון) נסיעה שהייתה חוויה בפני עצמה , עגלה פתוחה לרווחה בתוך כביש סואן, מדי פעם במקום צפירות שומעים קצת ציפורים.
    לא יכולה לכתוב על היום שלי מבלי להתייחס לארוחת צהריים הסופר מיוחד שאכלתי עם טוני. קיבלתי צפטי שעשוי במקום, דל תבשיל תפוחי אדמה ושעועית, ויוגורט מתובל
    למנה אחרונה מנגו מרענן וחמאתי. כןכן חמאתי ומרענן הולך ביחד (מדובר בפלצנות עם בסיס )
    סיפרתי לטוני שדוד שלי, ישי, מגדל מנגו בישראל, הוא ענה שאין היום פרי שאי אפשר לגדל בישראל 0- הוא צודק

    בכל מקרה אמרתי לו שישי היה צריך להעתיק את הזן של המנגו ההודי מהיום בצהריים
    Read more

  • Day 2

    Day 2

    August 20, 2022 in India ⋅ ☁️ 27 °C

    כמו נסיכה, קיבלתי מטוני המארח שלי מכונית ונהג שלקח אותי לאטרקציות סביב דלהי

    1. מקדש הלוטוס, ווישלו (הנהג הנחמד שלי) הצטרף אליי לביקור במקדש הבהאיי. הורדנו נעליים כדי להיכנס פנימה ובפנים ישבנו בערך 50 איש בשקט מוחלט, לא חושבת שהיה אפשר להשיג רגע כזה במערב

    2. מסגד המועולי Jama masjid שנבנה במאה ה13. מבנה מרהיב מקושטב כיתובים באורדו מאבני גיר אדומות. אתר של יונסקו.
    פגשתי שם את לוקש, בחור הןדי מהדרום וטיילנו ביחד סביב המסגד. בגלל שהמצלמה שלי גרועה, סיגלתי לעצמי הרגל למצוא אנשים עם מצלמה טובה ולקבל את התמונות שלהם - המצלמה של לוקש ממש טובה
    דרך אגב לוקש זה שם נרדף לשיבה האל ההינדי הגדול

    3. מקדולנדס - קצת מתביישת להודות בזה אבל טוני אמר לי לאכול משהוא מערבי עד שהבטן שלי תתרגל להודו , אני ממושמעת אבל זה כנראה לא יקרה שוב

    4. המבצר האדום, מבנה מרהיב של מנהיגים הינדואים מהמאה ה-16 . הסתובבתי שם בין המבנים היפים וכל חמש דקות מישהוא ביקש להצטלם איתי. הרגשתי מוזר כי זה לא היה היום הכי מחמיא שלי הייתי די מגעילה מלאה בזעה ולבושה בסתם חולצה ומכנסי טיולים.
    אז, קלטתי שמתוך מאות אנשים שנמצאים במבצר אני הייתי האדם היחיד עם מראה אירופאי אז כמו סלבריטאית הצטלמתי לפחות 20 פעמים, אפילו עם מוסלמים. (תהיתי אם נם עדיין היו רוצים להצטלם איתי אם הם היו יודעם שאני ישראלית....🤔)
    5. ארוחת ערב עם טוני וסאני בClub השכונתי. סאני עבד עם טוני לפני הרבה שנים מול הסובייטים, שם הם הרוויחו הרבה כסף ומאז הם חברים ממש טובים. היום הוא חי בלונדון ווהוא בא לביקור בדלהי. נהנתי איתם מאוד ושתינו כמות בלתי רגילה של יין הודי. כן, יש דבר כזה והוא היה ממש טעים
    Read more

  • Day 4

    Ladakh

    August 22, 2022 in India ⋅ ☀️ 11 °C

    יום ראשון בחבל לדאק. המשמעות של לדאק היא "דרך מוקפת בהרים" ואכן לה העיירה הראשונ שהגעתי אליה היא כמו נווה מדבר בתוך שממה מוחלטת. היא העיירה הראשונה שפותחת אזור של כפרים קטנים בין הרי ההימליה הגבוהים והמושלגים,

    לפני שיצאתי לטיול, שאלו אותי (בנימה של חשש) איך תמצאי אנשים בטיול? , אמרתי שבטוח יהיה ישראלים בהוסטל
    טעיתי , את החברים הישראלים שלי פגשתי כבר בשדה תעופהשל לה...
    שלושה סטודנטים מבאר שבע, חמודים במיוחד שאימצו אותי
    נפגשנו לאחר טיסה יפיפיה שבה טסנו מעל הרי ההימליה
    לאחר שעברנו רכס מרשים של הרים וקרחונים, התגלו לעינינו רכסים ריקים, מדבריים וחסרי חיים. עברה לי מחשבה שכך נראה הירח. אחר כך גיליתי שלדאק מכונה כחבל הארץ המזכיר ביותר את הירח!

    את ההוסטל, הזמנתי רבע שעה לפני ההמראה . שכנעתי את החברים החדשים שלי לבוא איתי וככה יצא שערבעתנו קיבלנו חדר ספיישל (:

    בערב יצאנו לאכול בשוק המרכזי של העיר (main market) , זו העיר הכי צבעונית שראיתי בחיי מאות דגלונים צבעוניים והמיין מרקט מוצף בחנויות בדים וצעיפים עם עיתורים מדהימים
    הכלבים מסתובבים שם בכל מקום, שוכבים על הרצפה ומשתזפים, קליפה הרבה יותר פוטוגנית מהם (וגם יותר חמודה) אבל בכל זאת זה מראה נדיר
    בסוף חזרנו בעשר בלילה במונית , הנהג שם לנו מוזיקה מיוחדת של זמרת לדאקית , והתחיל לרקוד ולעשות שמח

    סיום טוב ליום טוב
    Read more

  • Day 5

    יום שני בלה

    August 23, 2022 in India ⋅ 🌙 12 °C

    העיר הזו ממוקמת כל כך גבוהה שצריך לפחות יומיים כדי להתרגל לנשום כאן. זאת אומרת שבעצם יש תירוץ לנוח. ותירוץ לנוח זה תמיד כיף, אבל עד גבול מסויים
    הלכנו בצהריים להחליף לסים כי גבוהה מדי לחבילה הישראלית שלי... שם פגשנו שני מטיילים ישראלים שהמשיכו איתנו. ישנו ביחד במונית מלאה לסיור בשני מנזרים.
    הראשון (לא זוכרת את שמו) היה ממוקם על גבעה,מנזר בודהיסטי המשקיף על כל העמק של לב. פשוט מדהים! הסתובבנו במנזר ושם ראינו חדש מלא בנורות שמן דולקות, בפנים חם והאוויר מחניק. במקרה, היו שם שני מאמינים צעירים. שאלתי אותם על הטקס, הם הסבירו שכל יום בבוקר הם מדליקים את נורת השמן בשביל peace and compassion) כמובן שביקשתי גם להדליק נר ואז היצטרפו אליי שאר האנשים שהיו איתנו והדלקנו כולנו נר לשלום ולחמלה. הצעירים הבודהיסטים הכינו לנו את הפטילים בשקידה רבה ואני חושבת שהם מאוד שמחו על ההתעניינות שלנו
    היעד השני היה מנזר Thelsey מנזר צבעוני, נזירים בגלימות אדומות מתפללים ועושים טקסים משונים. מיליוני ציורים ופסלים של הבודהה, חלקם ממש גרוטסקים כאלה שנראים כאילו הם מסמלים את הכוח הרע, אבל לידם כצוב תיאור על האל ששומר על האיזון והשלום הפנימי בכנות לא הבנתי .... יש לי עוד קצת זמן כאן
    הפסל האחרון בסיור היה של בודהה בגובה של עשרות מטרים,צבוע בזהב ומאוד מרשים!
    Read more

  • Day 6

    עמק הנוברה,אופניים ודיונות

    August 24, 2022 in India ⋅ ⛅ 14 °C

    יצאנו היום לטיול שלושה ימים בעמק הנוברה. מונית 6 אנשים ונהג צמוד אלינו. החיים הטובים!

    מרגישים את הודו בשתי דרכים, האחת היא דרך הנופים המדהימים. השנייה קשורה לחווית הנסיעה בכבישים המפותלים בלי גדרות מעל צוקים עמוקים. האווירה טובה, והמוזיקה פועלת בלי הפסקה. אז התרגלתי די מהר...

    העצירה הראשונה הייתה לטיול אופניים , ירדנו הר שלם בבמשך שלוש שעות. קצת מלחיץ בהתחלה אבל שווה כל דפיקת לב מיותרת. נופים מדהימים, סטייל ערבה רק שהלדאק ההרים גבוהים פי שלושה וביניהם יש גם כאלה עם פסגות מושלגים וקרחונים. למטה, זרם נהר של מים צלולים ולידו גדלו הרבה עשבים שהכניסו קצת צבע למדבר המוזר של לדאק.
    בסוף הטיול שתינו צ'אי חם ומתוק, הצ'אי הכי מספק שהיה לי עד עכשיו.
    משם המשכנו בנסיעה שיורדת אל העמק, נהר עצום וחום נמצא במרכז, המראה מרהיב.
    הנהג עצר לנו באיזור של דיונות חול לבנות ויפיפיות. אני מטיילת עם 4 בנים, אז כמובן שעשינו שם טיול טרקטורונים, אני אפילו נהגתי!. האמת שהרגשתי לרגע בדובאי, סגר לי את הפינה לנסוע לשם (; אבל בלי קשר היה ממש כיף לנהוג למרות שכשאני נהדתי כולם עקפו אותי ( לא סיפרתי שאין לי רשיון)
    Read more

  • Day 9

    טיול עגם פנג פונג

    August 27, 2022 in India ⋅ 🌙 11 °C

    את עגם פנגפונג ראיתי בפעם הראשונה בסרט בוליווד שנקרא 3 אידיוטים, זה סרט על שלושה סטודנטים שלומדים הנדסה, סרט ארוך כשלוש שעות ואני לא ממש זוכרת מה היה בו חוץ מזה שיש בו המון שירים וריקודים ותלבושות ססגוניות.
    בלי כוונה, עשיתי טיול בהשראת הסרט, נסעתי לעגם רק הפעם עם 4 סטודנטים להנדסה.אעדעוטעם במידה הנכונה (;
    זו הייתה נסיעה ארוכה שבה שרנו המון שירים, כנראה לנהג היה כבר כאב ראש מאיתנו.

    הדרך לעגם הייתה לא פחות יפה מהיעד עצמו וכך בילינו שעות על גבי שעות באוטו, (אני תמיד ישבתי במקומות הטובים), עד שעלו עליי ואז נאלצתי לשבת מאחורה....

    נדיר למצוא כאן את הצבע ירוק, בכל זאת מדבר. אך מדי פעם יש ליד הנחלים שדות ירוקים יפים. הנהג עצר לנו באחד השדות האלו כי היו שם חפרפרות או חולד ( אשמח אם מישהוא מזהה שיאמר לי) חמודים במיוחד. אני כמובן היצטלמתי עם החולד הכי שמן, ממש שטיח של חולד.
    כיף לראות שיש פה גם חיות.

    בדרך עצרנו לארוחת צהריים בכפר קטן, לא ציורי בכלל מלא באבק ובטון. ליד המסעדה ראיתי אנשים מגלפים בעץ אז הלכתי להסתכל. שם, פגשתי שתי ילדות קטנות וחמודות. מלוכלכות מכף רגל ועד ראש אבל עם חיוך ששבה את ליהי. שיחקנו ביחד בציורים על החול, הרמתי אותן באוויר והן אפילו מדדו את המשקפיים שלי. זו הייתה האינטראקציה הראשונה שלי בהודו עם ילדים שלא מבקשים ממני כסף אלא פשוט שמחים לשחק!.

    משם, המשכנו אל העגם שהיה כחול ויפיפה זה עגם שמשנה צבעים כל הזמן עם השמש. ישבנו על החול ובנינו רוג'ומים והצטלמנו ( אולי קצת יותר מדי)

    בילינו שם את הלילה וכיוון שהעגם כל כך רחוק אין שום זיהום אור, אז בלילה יצאנו לראות את הכוכבים. אלפי כוכבים בשמיים ואפילו ראיתי כמה כוכבים נופלים.
    בבוקר קמתי במיוחד לזריחה שהיסתתרה מאחורי ההרים, אבל עדיין הייתה יפה מאוד.
    תבלנו במים הקפואים וחזרנו חזרה ללה כדי להספיק את קבלת שבת בבית חב"ד

    הדרך לעגם ובכלל באיזור ההררי של לדאק מאוד מסוכנת ומפותלת. אהבתי, שכמעט כל 400 מטר הופיע שלט בצהוב שיש בו מסרי בטיחות שכתובים בחרוזים מאומצים אך מצחיקים
    יש לי חולשה לשלטים אז כתבתי לעצמי את חלק מהמשפטים לכיף. לדעתי גם בארץ לא היה מזיק אם היה לנו תזכורות כאלה על הכביש שמזכירות לנהוג בזהירות

    Bro, life is precious dont waste it
    If you drive like he'll, you'll get there
    Les wiskey drive safely
    Drive slower live longer
    Bro, fast won't last
    It is not really a race drive with grace
    Read more

  • Day 14

    הרי ההימליה היפים, עמק המרקה

    September 1, 2022 in India ⋅ ☀️ 15 °C

    יצאני לטיול של 4 ימים בטבע המדברי בלי אינטרנט ועם מעט חמצן. היומיים הראשונים היו הליכה מישורית לאורך נחל בצבע תכלת . בדרך, פגשנו הרבה חמורים. בכלל לדאק היא חבל ארץ של חמורים, וכידוע זו החיה האהובה עליי. 🤗
    לא יכולתי להצטלם עם כולם אבל הצלחתי לתפוס כמה....
    היום הראשון היה קצר. הגענו לגסט האוס מוקדם, שם קיבלה את פנינו אישה מקסימה ומבוגרת שנראה שהיא לא מפסיקה לעבוד. הבן סוג שלה, יושב בחדר מחזיק בכלי תפילה ומהנהן. די חסר תועלת...

    הלכנו לנהר ואפילו הספקתי לשנוץ (; בערב ישבנו עם עוד חבורת בנות שהצטרפה אלינו בחדר האורחים של הגסט האוס, החדר היה מלא בשטיחים ושולחנות נמוכים. שתינו תה ושיחקנו קלפים.
    בבוקר קמתי בשש וחצי מוקדם מאוד במיוחד כדי להספיק למקלחת. זו לא הייתה סתם מקלחת. הלכתי לבאר, שאבתי מים לג'ריקן של דלק. את המים הכנסתי לתוך מחשיר שחימם את המים שיצאו רותחים מהצד השני לדלי. את הדלי הרותח, לקחתי למבנה בוץ ואבן שהיה בו חור אחד. עם פחית שימורים התקלחתי והסתבנתי. חוויה אנתרופולוגית ממעלה ראשונה!
    נפרדנו מהאישה ויצאנו לדרך. המשכנו לאורך הנהר שהיה הנהר עם הכי הרבה גוונים של אבנים שראיתי בחיי. אדום, וורוד, טורקיז צהוב חום.... היה בלתי רגיל. בדרך פגשנו נזיר בודהיסטי, בגלימה אדומה שהלך לך לו לפנינו. היה לו את החיוך הכי רחב שראיתי בחיים שלי. נראה שהאיש הזה פיצח את הסוד לחיים הטובים למרות שהוא בטח חיי בעוני כמו שאר האנשים שראינו בדרך.... כמובן שהצטלמנו איתו(;
    לאחר יום ארוך של הליכה הגענו לגסט האוס נוסף. שם היינו בערך 21 מטיילים. זה היה גסט האוס משפחתי והיה יפה לראות איך כל המשפחה ( הפעם כולל האבא) מתגייסת להכין ארוחת ערב. אני וחברה שאלנו עם אפשר לעזור, אז קיבלנו שק שלם של אפונת גינה. הפרדנו את האפונים מן הקליפה. עבודה כיפית וטרופויתית

    היום השלישי כבר היה עלייה במדרגה מפחינת קושי. צריך לזכור שהתחלנו את הטיול בגובה של מעל 3500 מטר. ביום הזה עלינו כ- 800 מטר. אין ספק שמרגישים את זה בנשימה. עלייה הייתה קשה ובלתי נגמרת. פה זו היזדמהות להתוודות שאני לא כזה בכושר כמו שחשבתי.... למרות שאני מתמידה בשיעורי יוגה בירושליים.
    עליתי לאט אבל הנופים היו מדהימים. הרי ההימליה שדרך אגב שונים לחלוטין ממה שדמיינתי אותם, גבוהים צחיחים ואדומים. הגבהים המטורפים נותנים זווית מיוחדת על הנוף והצלחנו לראות למרחקים אדירים. אחרי העלייה הקשה הגענו לאגם שבמרכזו פסל של הבודהה. בכלל שמתי לב שהאנשים כאן מאוד דתיים. לכל אורך הדרך ראינו מונומנטים דתיים וערימות של פלאקטים מאבן שעליהם גתוב בכתב טיבתי תפילות ואת הסיפור של העם הטיבטי.
    באגם נחנו ואני אפילו נרדמתי, המים היו קפואים והיו אמיצים מבינינו שהגיעו עד לבודהה.לא הייתי אחת מהם

    מקום הלינה של היום השלישי היה אחר לחלוטין. הגענו למתחם האוהלים וקיבלנו אוהל אחד גדול עם המון סמיכות ( שוב ישנו כולנו באוהל אחד) האוהלים היו באמצע אחו יפיפה שבו הסתובבו סוסים חמורים פרות חפרפרות ועיזים. השקיעה הייתה מאחורי הירים אבל השרתה ה עלינו אור יפה בכל מקרה. בלילה, ישבנו בתוך אוהל לארוחת ערב. היה קפוא אבל טעים. הערב היה קצת דרמטי כי אחד המטיילים חטף מחלת גבהים, היה קצת מפחיד אבל אחת הבנות שטיילה איתנו היא פרמדיקית והיא לקחה את העניינים ישר לידיים. הצליחה להזמין חילוץ של מסוק ואנשים שיבואו רגלית להביא לו עוד חמצן...
    היום האחרון עלינו עד לגובה 5300 עלייה קשה ויפיפיה להגיע לפס, הנקודה הכי גבוהה היה מספק בטירוף. בפסגה ראינו את המסוק נוחת בדיוק 10 מטרים לידנו, לרגע חשבתי שהמסוק יחתוך אותי לשתיים, אבל כנראה שהצבא ההודי מאוד מקצועי. אני עדיין שלמה (;

    הדרך למטה הייתה ארוכה מאוד, נופים יפיפיים אחרים מכל מה שראינו עד אז. הרי סלע בצבעי אדום חמרא וטורקיז, שילוב בלתי רגיל. ירדנו לתוך קניון שבמרכזו עובר נחל של מי שלגים. כדי לעבור את הדרך, חציתי את הנהר בערך 30 פעמים. הלכתי לבד, קצת שקט.1
    האמת שעד הטראק, חשבתי שהנופחם פה בלדאק מדהימים אבל הם לא הצליחו לגעת במיטרים של הלב שלי. כנראה שכדי שזה יקרה צריך קצת ללכת ברגל.

    זהו היום אנחנו נפרדים מלה, נוסעים כולנו למנאלי
    מתרגשת לקראת אזור חדש בהודו!
    Read more

  • Day 16

    הדרך למנאלי, קניות כינה ועוד...

    September 3, 2022 in India ⋅ ☀️ 14 °C

    ביום חמישי בבוקר עזבנו את לה לכיוון מנאלי,גיליתי שהמסלול שאני מתכננת לעשות בהודו כמעט זהה לזה של אבא ואמא בירח דבש שלהם. לא ידעתי את זה קודם כי לא באמת טרחתי לשאול כשהייתי בתקופת מבחנים ועמוסה....
    לכן זה במיוחד מדליק שבלי לתכנן אני ככה הולכת בעקבותיהם.
    הדרך למנאלי הייתה כרוכה בנסיעה של 14 שעות ולא פחות. יצאנו ב10:00 בבוקר דבר שבדיעבד היה קצת שטות כי נאלצנו לעשות חלק מהנסיעה בחושך...
    לפני שיצאנו, הספקתי לפגוש את השכנים המקסימים שלי, משפחת שחם שמטיילים להם בהודו גם. דיברנו על כמה שהאוויר בטבעון נקי ביחס ללה והודו בכלל. וזאת למרות שטבעון נחשבת לעיר הכי מזוהמת בישראל ( בגלל חיפה כמובן)
    אוויר נקי היה מצרך נדיר בלה אבל לא כאן במנאלי, ירוק פה, לח פה ויש פה פחות רכבים מזהמים

    הנסיעה הייתה יפיפיה, עלינו שוב לגובה של 5200 מטר כדי לחצות את הרי ההימליה היפים. כשנפרדנו סופית מהנוף של לדאק עברנו לחבל ארץ של מדבר חולי שהוא שונה לחלוטין מההרים הסלעיים. בין הגבהות עומדות להן מאין פטריות זקופות עם כיפה על הראש. מראה מרהיב ובלתי רגיל. לכל אחד הן מזכירות דבר אחר. האסוציאציות שלי היו פינגווינים ואשת לוט...

    לאורך כל הדרך, האיר את דרכינו הירח שזרח גם ביום וגם בלילה. השמיים היו ריקים מעננים והירח הדק שהיה בשמיים היה מיוחד מאוד.
    הגענו למנאלי ב1:00 בלילה קצת מאוחר וחשוך אבל ישר ראיתי שמדובר במקום שהוא שונה לחלוטין ממה שראיתי עד עכשיו בהודו. הלכנו לגסט האוס שנקרא little Italy השם לא ברור לי עדיין אבל המקום נקי מסודר ויפיפה עם נוף להרים . את ההרים הירוקים מכזה מדי פעם ענן שמסתיר אותם למרות שהם ממש קרובים. אפילו יש לנו מרפסת פרטית! שווה כל רופי

    יום שישי היכ יום מנוחה, אכלתי פעמיים ארוחת בוקר, דבר שאני די מתגאה בו מאוד(;
    אנחנו גרים ב- old manali שם כל הגסטהאוסים היפים. אבל כדי לעשות שופינג הלכנו ברגל ביער של עצים גבוהיים של לפחות 20 מטרים כל עץ אל הnew manaly שם נמצא השוק המקומי הענק. היסתובבנו ועשינו קצת שופינג( קניתי חולצה יפה וצעיף נוסף) היתמכרתי כאן לצעיפי פשמינה 🤷‍♀️
    אחר כך התפצלתי מהחבורה והסתובבתי קצת לבד. אז, פגשתי שתי ישראליות מתוקות שעשו כינה. האמת שכבר כשהייתי בדלהי ראיתי את הנשים ההודיות עם הכינה היפה וסימנתי לעצמי כמטרה לעשות גם . ישבתי איתן ומיד נהינו חברות
    האיש שצייר עליי היה יותר קטן מהללי אבל הוא צייר במיונות אדירה ומדויקת את הדוגמאות שבחרתי.הציור יצא מושלם, עד שאני בטחות מרחתי את האגודל על הברך של עצמי( כנראה שכל מי שקורא את הפוסט הזה היה יכול לנחש שדבר כזה היה קורה באיזה שהוא שלב😉 )
    המשכתי להסתובב איתן, אכלנו ארוחת צהריים וטעמנו כל מני מאכלי רחוב. למשל פני פורי: מן בועת תפוח אדמה שמוגשת בתוך צלוחית נירוסטה קטנה עם רוטב ירוק. צריך לאכולאותו בביס אחד. חריף וטעים.

    את הארוחת שישי עשינו אצל קרן, אישה ישראלית שמכינה מפרום עם קוסקוס. יש לה הרבה אנרגיות טובות והמסעדה משמיעה מוזיקה ישראלית בקול רם. שתינו מלא בירות והיה אווירה כיפית במיוחד.
    משם הלכנו לבר אחר שהיה בו ג'אם ג'אז מעולה.
    למרות שמפרום זה לא אוכל שאני מכירה מהבית, היה נחמד לאכול משהוא ישראלי שמתובלן אחרת מהאוכל ההודי. בכל זאת יום שישי דורש התייחסות מיוחדת
    Read more

  • Day 19

    ממנאלי לקאסול- דרך חדשה אנשים חדשים

    September 6, 2022 in India ⋅ ⛅ 19 °C

    אני כותבת מדהבה טיבטית בקאסול. השעה אצלי תשע בבוקר ואני כבר אחרי סיור השקמה בעיר שמתעוררת לאט לאט לחיים. אני אוהבת לקום פה מוקדם ולעשות הליכת בוקר כזו. ראיתי את הפועלים מעמיסים מלת על גבי החמורים שלהם ואת החזירים הורדרדים שהגיעו לארוחת בוקר בחיריה הקטנה של קאסול. יש כאן כמות זבל מבאסת ומסריחה ביותר . ...
    אתמול, נפרדתי מחבריי הבארשבעים במנלי ויצאתי לדרך חדשה לעמק הפרווטי.
    את הסופש בילינו כולנו במנלי, עשינו הליכה למפלים היפים ואני אפילו נכנסתי לנביעה רותחת של מים קדושים. זה היה ביום שבת, שהיה יום גשום וסגרירי דבר שהפך את המקווה שעשיתי למיוחד אפילו יותר.
    כדי להגיע אל המפלים עלינו לכפר קטן במרכז ההר שנקרא ושישט. הדרך הייתה יפיפיה. שביל צר שלאורכו נמצאו המוני עצי תפוחים גדושים בפרירות בשלים. השביל קושט בוורדים יקינטונים ועוד פרחים צבעוניים שאני לא מזהה שצבעו את הדרך היפה. לדעתי, הדרך הייתה יותר מרשימה מהמפלים עצמם. כל 30 מטרים, עמדה אישה מבוגרת עם שתי מסרגות וחוט צמר. הנשים הללו מוכרו את הגרביים וצעיפים שהן סרגו בעצמן. כל אישה יותר חייכני מהשנייה למרות שהן כנראה התאכזבו ממני שלא קניתי כלום...

    האמת, שיש כאן בהודו כל מני תופעות מצחיקות. למשל, כל ירקן תולה על תקרת החנית בננות שקשורות עם חוט. זה היה בלה, במנלי ועכשיו אני רואה את זה גם בקאסול. מנהג מיוחד ואסטטי מאוד. דבר נוסף מעניין כאן זה המסאיות. נראה שכל נהג פה משקיע זמן מכובד כדי לקשט את הרכב שלו. על הרכבים כתוב בנסקריט ויש עליהם אפילו צילומים של אלים הינדואים. הצבעוניות בכביש לא מפצה על העשן השחור שהמשאיות האלה עושות... אבל אין ספק שזה מצחיק לראות את המירוץ לקישוט שהולך שם. גם בארץ לא חסרות משאיות עם צעצועים אבל זה לרגע לא משתווה למה שהולך כאן.

    תופעה נוספת שתפסה את ליבי קשורה לחנויות האלכוהול. הודים, בניגוד למה שחשבתי שותים לא מעט. אבל מה, לא הצלחתי להבין למה הם קוראים לחנויות שלהם English wine shop. כן, אני יודעת שהבריטים שלטו כאן ובכל העולם, הרי זו האימפריה שהשמש לעולם לא שוקעת בה. אבל מדובר בטריטוריה. ממתי הם הצליחו לכבוש את עולם היין? יין צרפתי, איטלקי, פורטוגלי,אוסטרי גרמני אפילו בלקני. אבל יין אנגלי? את זה עדיין לא שמעתי. השיוכים של מאכלים כאן באמת מוזרים. למשל בכל פינה נמצא german bakery. המאפיות הקטנות האלה שהן חצי מאפייה חצי דוכן מוכרות דברים בנאלים לחלוטין, אפילו כדורי שוקולד לישראלים נאמנים כמוני. אז למה הגרמנים נכסו לעצמם את המאפיות האלה? דרך אגב אשמח לתשובות לשאלות שאני מעלה כאן (;

    הפוסט של היום היה יחסית קליל. ספוילר לפוסט הבא שיהיה בעיקר על המיתולוגיה ההינדואית. טיילתי היום לכפר manikaran עם בחור הודי שפגשתי בדרך. חקרתי אותו לעומק על האלים ההינדואים עד שבשלב מסויים הוא הציע לי לשחות בנהר השוצף 😅
    Read more

  • Day 20

    התאהבתי בעמק הפרוואטי תוך שעתיים. רק לצורך השוואה, בלדאק לקח לי שבועיים להתאהב. אתמול, החלטתי לעשות טיול יום לגמרי לבד. פגשתי ישראלי שדקר לי נקודות בגוגל מאפס שמראות איך להגיע לעיר מניקרן manikaren שנמצאת בערך - 6 קילומטרים מקאסול. הלכתי לאט במיוחד, ונהנתי מאוד מהעובדה שאני לא צריכה לת דין וחשבון לאף אחד על כמה לאט אני הולכת 😅
    בדרך פגשתי בחור הודי בשם אדרש, והתחלנו ללכת ביחד. שאלתי אותו אם הוא מאמין בהינדואיזם אז התחלתי לתחקר אותו קצת על האלים ההינדואים. אחר כך החזרתי לו בתקציר מוארך על תולדות היהדות מאברהם אבינו ועד לפיצול עם הנצרות.
    הוא התחיל בלספר לי על האלה פרוואטי שעל שמה קרוי הנהר שלאורכו הלכנו. פרווטי, היא אלת העוצמה אנרגיה, יופי, מסירות, הרמוניה אהבה מסירות אמהות. היא בהחלט אלה סופר חשובה נשית ועוצמתית
    הדבר השני שהוא סיפר לי עשה לי קצת סדר בראש לגבי השאלה מדוע קאסול היא מגנט למעשנים ( מכל הסוגים) . מסתבר שמריחואנה היה החומר שעישן שיבה האל החשוב ביותר מכל 33 מיליון אלים ההינדואים שקיימים! ולכן מאוד מקובל לעשן פה בקאסול.
    דידיברנו בערך על 7 אלים. השלושה החשובים ביותר ( כמובן גברים ואחים) הם : ווישנו שיבה וברהאמה
    בראהמה- בורא האדם
    ווישנוא/ קרישנה- שולט בהכל
    שיבה- אל ההרס הורס כל מב שמתנהל לא טוב כדי לשמור על הטוהר בעולם. הוא ההורס והיוצר בעולם.
    במקביל יש שלושה אלות שהן החשובות ביותר:
    ה- tridevi הראשונה היא פרוורטי עליה כתבתי, סרסוואטי ולקשי
    לקשמי- היא אלת הכסף, אם היא מרוצה מאדם מסויים, לקשמי תברך אותו ביותר עושר וכסף
    סרסוואטי- היא אלת הספרים, נותנת את הכוח לקרוא ולדעת
    האל השביעי בחשיבותו נקרא האל גרנש, בנם של פרוואטי ושיבה - אדרש סיפר לי שבכל התחלה חדשה בחיים, מקפידים להתפלל לאל גרנש. מאחורי המנהג הזה יש סיפור.
    פרוואטי, אמו של גרנש רצתה לעשות משהוא בתוך מערה וביקשה מבנה שיעמוד על כך שאף אחד לא יכנס פנימה. שיבה, אביו והאל החזק ביותר, התעניין מה אישתו עושה במערה הוא לא התאפק ורצה להיכנס פנימה. אך גרנש לא הרשע לו. שיבה כל כך התעצבן שמרוב זעם הוא קרט לבנו את ראשו.
    כאשר פרוואטי גילתה על מות במה, היא דרשה משיבה שיחזיר את גרנש לחיים. אפילו במיתולוגיה ההודית הנשים מסובבות את הבן זוג שלהן על אצבע אחת(; בלית ברירה שלח שיבה שיצא ליער וביקש ממנו שיערוף את הראש לבעל החיים הראשון שהוא רואה. במקרה, החיה הראשונה הייתה פיל, אז האדם הגיש את ראשו של הפיל בחזרה לאל שיבה. בכוחו של שיבה, הוא הצליח לחבר את ראש הפיל לגופו של גרנש וכך החזיר אותו לחיים. אחרי שגרנש חזר לעולם שלנו, בירך אותו שיבה וגרם לכך שהתפילה הראשונה (puja) תמיד תהיה מוקדשת קודם כל לאל גרנש
    זה היה קצת על המיתולוגיה ההינדואית שלמדתי מאדרש על כוס תה דבש ג'ינג'ר ולימון. אחר כך הלכנו למנזר גורודהרה סהיב, מקדש של הסיקים. הסיקים משתייכים לדת נוספת שקיימת לצד ההינדואיזם בהודו. שמתי על עצמי כיסוי ראש, הורדתי נעליים וגרביים ונכנסנו להקשיב לתפילה הכהן מדקלם מנטרות חוזרות, ומעליו עמד אדם עם מברשת צבעונית, מדי פעם האיש מנופף על הכהן. האם מדובר בחלק מהטקס או תחליף אנושי למניפה? לא יודעת...
    אחר כך הלכנו לאכול במנזר. שם, מגישים ארוחת צהריים בחינם. התישבנו על השטיח והנזירים פשוט הסתובבו עם דלעים של דל, אורז, קארי וצפאטי. מצד אחד, הסיטואציה נתנה לי תחושה של הפנימייה של אוליבר טוויסט, אבל מצד שני הם עשו זאת באדיבות כל כך נעימה שזו הייתה חוויה חיובית וטעימה.
    אחר כך, התרחצתי במים החמים והקדושים. כן אני עברתי טיהור פעמיים בשבוע!

    היה יום כיף במיוחד, בערב שבנו במסעדה טיבטית שבה ישבתי באותו הבוקר. זו מסעדה משפחתית של פליטים טיבטים שמכינים את הthupka (מרק עם נודלס) הכי טעים שאכלתי. בבוקר, כשישבתי שם, שאלתי את אחת הילדות אם אני יכולה לעזור לה להכין מומו. סוג של כיסונים ממולאים בירקות. היא לימדה אותי את הטכניקה ואפילו החמיאה לי שביחס לאחד הראשון שלי, יצא לי לא רע בכלל!
    Read more