Återställ sökningen
Kanada
Satellit

Kanada
West Point Grey

Upptäck resmål hos resenärer som för resejournal på FindPenguins.
Resenärer på denna plats
    • ResenärCanada 2023
      Dag 68

      רכבת הרים

      4 november 2023, Kanada ⋅ 🌧 12 °C

      אני מרגישה פה כמו ברכבת הרים; העליות והמורדות חדות וטלולות. אני לא אוהבת להתחיל במורדות אבל האמת שקשה שלא.
      לרגע אני שגרירה של ישראל שצריכה להסביר לאנשים בורים מחופשים לליברלים על המצב בישראל. לרגע אחר אני חיה בשגרת הלימודים העמוסה שלי ואז פתאום נזכרת שבארץ אין שגרה אמתית לאף אחד. המרחק מהארץ לא קל למרות שבכנות זו הרבה פעמים גם הקלה להיות כל כך רחוקה.
      מכל המקומות בעולם, אני חושבת שהקמפוסים באוניברסיטאות של צפון אמריקה הם אחד המקומות בחו"ל היותר קשים להיות בהם בתקופה שישראל במלחמה. אנחנו חווים כאן חוויות לא פשוטות ואפילו כואבות. אנשים ששואלים אותי איך אני מגיבה לעובדה שישראל מבצעת רצח עם במשך 75 שנה? הפגנה של פלסטינים שקוראים לאינטיפדה והתבטאויות אנטישמיות שחלקנו חווים. אני מספרת לכם את הדברים האלה לא שתדאגו, אלא תדעו שאני מוקפת ברשת של ישראלים ויהודים מקסימים שתומכים מאוד אחד בשנייה. השבוע צעדנו יותר ממאה אנשים ברחבי האוניברסיטה עם שלטים של ה-kidnapped. עמדנו במרכז הקמפוס, שרנו שירים בעברית וקראנו bring them home. חוויתי 5 אנשים לא נעימים שהעזו לבקר את המיצג שלנו אבל כל כך הרבה אנשים צפו במיצג שחמישה אנשים זה אפילו פחות מאחוז. ככה זה אחוז קטן מאוד הופך את הבטן אבל צריך לזכור שה באמת אחוז פצפון.
      אבל יש גם הרבה רגעים טובים ומשמחים.
      שבוע שעבר קיבלנו הזמנה מפתיעה לבית של אחת מהעובדות של האוניברסיטה העברית שממוקמת ב-UBC. אישה מקסימה שרצתה לתת לנו תחושה של בית לערב אחד לאור כל המצב . ביה כל כך מיוחד וכיף לבוא לארוחת ערב של בית, אוכל ישראלי (דג אדום שניצלים ופירה) תמונות של נוף ישראלי על הקירות ואווירה חמה של בית. די מדהים שלמרות שהבית לא היה דומה אפילו קצת לבית שלי, והאוכל של שבת לא היה בכלל האוכל שאוכלים אצלנו, הרגשתי שם הכי בישראל. בארוחה הכרנו את הבת של המארחת וכמה חברות שלה. מיד נהיינו חברים והן הזמינו אותנו למסיבת הלווין.
      לכל מי שמתעניין התחפשתי לדלעת.
      ככה ביום שלישי בערב מצאתי את עצמי מסתובבת בשכונה בורגנית עם בתים מקושטים לכבוד הלווין ויחד עם ילדים והורים מחופשים מבקשת "טריק או טרית". החוויה הזו עשתה לי פלשבק עמוק לסיבובים שעשינו בטנפליי. אני הלל ואמיתי מחופשים לשטות כלשהיא, היינו עוברים בין הבתים עם סל ממתקים הולך ומתמלא שיהפוך למאגר הסוכר שלנו לחושיים הקרובים. רק עכשיו כשהגעתי לקנדה אני מבינה שהאנשים בטנפליי היו בעצם די עצלנים כאן הם הרבה יותר רציניים. הבתים מלאים בשלדים בגובה של כמה מטרים ובעלי הבתים מחופשים ומנסים להפחיד את כל הילדים. פה בקיצילנו וונקובר, לוקחים את הטריק הרבה יותר ברצינות לא רק מחלקים ממתקים. (למרות שגם ממתקים קיבלתי) אחרי הסיבוב המרגש ישבנו בבית של אחת הבנות ושיחקנו משחקי שתייה עם כוסות פלסטיק אדומות (ממש כמו בסרטים)
      לא כתבתי על הטיול האחרון שעשיתי אבל אני חייבת לשתף אתכם שהלכתי 22 קילומטרים ביום!!!. רק להמחשה המסע קומטה שעשיתי היה שמונה קילומטרים. עלינו בעלייה ארוכה ומפרכת לקרחת יער שממנה ראינו נופים מדהימים של הרים עם פסגות מושלגות וקרחונים. הלכנו כל כך עמוק לתוך הטבע וכשעצרתי לרגע לבד שמעתי את השקט הכי חזק בחיים שלי. מסתבר שיש אנשים שחווים שקט כמו רעש חזק, כאילו אני יכולה לדמיין את הרעש של האטמוספירה. אולי אני קצת מגזימה אבל זו הייתה התחושה. מכיוון שאני עושה כאן בעיקר טיולי יום, שמתי לב שלכל טיול יש איזו שהוא אטרקציה אחרת שאמורה להצדיק את העלייה. במקרה הזה היו שני אגמים קטנים בצבע כחול יפיפיה. אני חושבת שיש משהוא בפסיכולוגיה האנושית שחייבת איזו נקודת ציון להגיע אליה כמו אגם או מפל... אבל תאכלס הדרך הרבה יותר מעניינת.
      אני גם מנסה לא לוותר על תרבות בוונקובר. אתמול הלכתי עם כמה חברות לבלט מודרני בדאוןטאון. אני אוהבת ללכת לבלט קודם כל כדי לראות איך אנשים מתלבשים לאירועים. אם הייתי אבא, כנראה שהייתי מצלמת כמה מהoutfits המנצחים של הערב, אבל עדיין אין לי את האומץ הדרוש.
      המופע הורכב משלושה ריקודים. כל אחד שונה מהשני יצירתי ומרגש. אני רק אספר על הריקוד האחרון שהיה הריקוד המרשים ביותר. זה לא רק אני חושבת ככה, זה היה הריקוד היחיד שכולם טרחו לקום על הרגליים כדי למחוא כפיים. בטח לא ייקח לכם הרבה זמן לנחש שהריקוד הכי יפה בערב היה של כוראוגרף ישראלי "שחר בנימיני" שרקד בשביל בת שבע. 50 רקדנים רקדו בעיתוי מושלם לצלילי בולרו (קרנבל החיות) כל פעם מצטרף עוד כלי נגינה, עוד תנועה, עוד מהלך עוצר נשימה. בינימיני סיפר שהריקוד מתכתב עם המצב שלנו בארץ, יכולתי להבין על מה הוא מדבר. התרגשתי מאוד.
      בפוסט הזה אני רוצה להשלים קצת יותר ממה שעבר עליי בתקופה האחרונה. אז אסיים עם עוד דבר טוב שקרה לי כאן, התחלתי לצאת עם סטודנט חילופים ממש ממש מקסים. קוראים לו פיליפ והוא לומד תואר שני בסוציולוגיה. השם חושף את העובדה הקשה שהוא לא ישראלי, אני לא אשקר שזה קצת עצוב לי אבל בינתיים ממש כיף לנו ביחד. מצרפת תמונה שלנו ביחד מהשוק איכרים בשבת בבוקר. אני חושבת שכבר כתבתי על השוק וכמה שאני אוהבת ללכת אליו. כבר קצת לא נעים לי שהמוכרים יזהו אותי מרוב שאני חוזרת כל פעם לטעימות  בכל מקרה אני ופיליפ הולכים אליו די הרבה בימי שבת בבוקר.
      מאחלת לכולם שבת שלום ושימים טובים יותר יבואו אלינו בקרוב

      אני מרגישה פה כמו ברכבת הרים. לרגע אני שגרירה של ישראל שצריכה להסביר לאנשים בורים מחופשים לליברלים על המצב בישראל. לרגע אחר אני חיה בשגרת הלימודים העמוסה שלי ואז פתאום נזכרת שבארץ אין שגרה אמתית לאף אחד. המרחק מהארץ לא קל למרות שבכנות זו הרבה פעמים גם הקלה להיות כל כך רחוקה.
      מכל המקומות בעולם, אני חושבת שהקמפוסים באוניברסיטאות של צפון אמריקה הם אחד המקומות בחו"ל היותר קשים להיות בהם בתקופה שישראל במלחמה. אנחנו חווים כאן חוויות לא פשוטות ואפילו כואבות. אנשים ששואלים אותי איך אני מגיבה לעובדה שישראל מבצעת רצח עם במשך 75 שנה? הפגנה של פלסטינים שקוראים לאינטיפדה והתבטאויות אנטישמיות שחלקנו חווים. אני מספרת לכם את הדברים האלה לא שתדאגו, אלא תדעו שאני מוקפת ברשת של ישראלים ויהודים מקסימים שתומכים מאוד אחד בשנייה. השבוע צעדנו יותר ממאה אנשים ברחבי האוניברסיטה עם שלטים של ה-kidnapped. עמדנו במרכז הקמפוס, שרנו שירים בעברית וקראנו bring them home. חוויתי 5 אנשים לא נעימים שהעזו לבקר את המיצג שלנו אבל כל כך הרבה אנשים צפו במיצג שחמישה אנשים זה אפילו פחות מאחוז. ככה זה אחוז קטן מאוד הופך את הבטן אבל צריך לזכור שה באמת אחוז פצפון.
      אבל יש גם הרבה רגעים טובים ומשמחים.
      שבוע שעבר קיבלנו הזמנה מפתיעה לבית של אחת מהעובדות של האוניברסיטה העברית שממוקמת ב-UBC. אישה מקסימה שרצתה לתת לנו תחושה של בית לערב אחד לאור כל המצב . ביה כל כך מיוחד וכיף לבוא לארוחת ערב של בית, אוכל ישראלי (דג אדום שניצלים ופירה) תמונות של נוף ישראלי על הקירות ואווירה חמה של בית. די מדהים שלמרות שהבית לא היה דומה אפילו קצת לבית שלי, והאוכל של שבת לא היה בכלל האוכל שאוכלים אצלנו, הרגשתי שם הכי בישראל. בארוחה הכרנו את הבת של המארחת וכמה חברות שלה. מיד נהיינו חברים והן הזמינו אותנו למסיבת הלווין.
      לכל מי שמתעניין התחפשתי לדלעת.
      ככה ביום שלישי בערב מצאתי את עצמי מסתובבת בשכונה בורגנית עם בתים מקושטים לכבוד הלווין ויחד עם ילדים והורים מחופשים מבקשת "טריק או טרית". החוויה הזו עשתה לי פלשבק עמוק לסיבובים שעשינו בטנפליי. אני הלל ואמיתי מחופשים לשטות כלשהיא, היינו עוברים בין הבתים עם סל ממתקים הולך ומתמלא שיהפוך למאגר הסוכר שלנו לחושיים הקרובים. רק עכשיו כשהגעתי לקנדה אני מבינה שהאנשים בטנפליי היו בעצם די עצלנים כאן הם הרבה יותר רציניים. הבתים מלאים בשלדים בגובה של כמה מטרים ובעלי הבתים מחופשים ומנסים להפחיד את כל הילדים. פה בקיצילנו וונקובר, לוקחים את הטריק הרבה יותר ברצינות לא רק מחלקים ממתקים. (למרות שגם ממתקים קיבלתי) אחרי הסיבוב המרגש ישבנו בבית של אחת הבנות ושיחקנו משחקי שתייה עם כוסות פלסטיק אדומות (ממש כמו בסרטים)
      לא כתבתי על הטיול האחרון שעשיתי אבל אני חייבת לשתף אתכם שהלכתי 22 קילומטרים ביום!!!. רק להמחשה המסע קומטה שעשיתי היה שמונה קילומטרים. עלינו בעלייה ארוכה ומפרכת לקרחת יער שממנה ראינו נופים מדהימים של הרים עם פסגות מושלגות וקרחונים. הלכנו כל כך עמוק לתוך הטבע וכשעצרתי לרגע לבד שמעתי את השקט הכי חזק בחיים שלי. מסתבר שיש אנשים שחווים שקט כמו רעש חזק, כאילו אני יכולה לדמיין את הרעש של האטמוספירה. אולי אני קצת מגזימה אבל זו הייתה התחושה. מכיוון שאני עושה כאן בעיקר טיולי יום, שמתי לב שלכל טיול יש איזו שהוא אטרקציה אחרת שאמורה להצדיק את העלייה. במקרה הזה היו שני אגמים קטנים בצבע כחול יפיפיה. אני חושבת שיש משהוא בפסיכולוגיה האנושית שחייבת איזו נקודת ציון להגיע אליה כמו אגם או מפל... אבל תאכלס הדרך הרבה יותר מעניינת.
      אני גם מנסה לא לוותר על תרבות בוונקובר. אתמול הלכתי עם כמה חברות לבלט מודרני בדאוןטאון. אני אוהבת ללכת לבלט קודם כל כדי לראות איך אנשים מתלבשים לאירועים. אם הייתי אבא, כנראה שהייתי מצלמת כמה מהoutfits המנצחים של הערב, אבל עדיין אין לי את האומץ הדרוש.
      המופע הורכב משלושה ריקודים. כל אחד שונה מהשני יצירתי ומרגש. אני רק אספר על הריקוד האחרון שהיה הריקוד המרשים ביותר. זה לא רק אני חושבת ככה, זה היה הריקוד היחיד שכולם טרחו לקום על הרגליים כדי למחוא כפיים. בטח לא ייקח לכם הרבה זמן לנחש שהריקוד הכי יפה בערב היה של כוראוגרף ישראלי "שחר בנימיני" שרקד בשביל בת שבע. 50 רקדנים רקדו בעיתוי מושלם לצלילי בולרו (קרנבל החיות) כל פעם מצטרף עוד כלי נגינה, עוד תנועה, עוד מהלך עוצר נשימה. בינימיני סיפר שהריקוד מתכתב עם המצב שלנו בארץ, יכולתי להבין על מה הוא מדבר. התרגשתי מאוד.
      בפוסט הזה אני רוצה להשלים קצת יותר ממה שעובר עליי בתקופה האחרונה. אז אסיים עם עוד דבר טוב שקרה לי כאן, התחלתי לצאת עם סטודנט חילופים ממש ממש מקסים!. קוראים לו פיליפ והוא לומד תואר שני בסוציולוגיה. השם חושף את העובדה הקשה שהוא לא ישראלי..); אני לא אשקר שזה קצת עצוב לי אבל בינתיים ממש כיף לנו ביחד. מצרפת תמונה שלנו ביחד מהשוק איכרים בשבת בבוקר. אני חושבת שכבר כתבתי על השוק וכמה שאני אוהבת ללכת אליו. כבר קצת לא נעים לי שהמוכרים יזהו אותי מרוב שאני חוזרת כל פעם לטעימות  בכל מקרה אני ופיליפ הולכים אליו די הרבה בימי שבת בבוקר.
      מאחלת לכולם שבת שלום ושימים טובים יותר יבואו אלינו בקרוב      Läs mer

    • ResenärCanada
      Dag 27

      Strand und Campus in Vancouver

      1 maj 2022, Kanada ⋅ ☁️ 12 °C

      Wir frühstücken wieder im Hostel, heute allerdings ein bisschen später. Wir machen uns dann mit dem Bus auf den Weg wieder westlich der Innenstadt. Wir haben irgendwie wieder das gleiche Problem wie beim letzten Mal als ich in die Richtung unterwegs war. Wir müssen also wieder ein gutes Stück laufen, dieses Mal ist es ein langes Stück am Strand. Dieser ist ziemlich steinig und es ist sehr anstrengend dort zu laufen. Wir machen immer mal wieder Halt und essen unsere Bagel vom Frühstück. Nach einer Woche Bagel im Hostel muss ich mich schon ein bisschen zwingen das runter zu bekommen. Das hat mich jetzt noch nicht so wirklich überzeugt. Irgendwann haben wir es dann auch zum Campus der UBC geschafft und schauen uns ein paar Fakultäten an. Dann machen wir uns schon auf den Rückweg, da André heute Abend noch zurück nach Edmonton fliegt. Auch auf dem Rückweg sind die Busse sehr verwirrend, aber unser Busfahrer hilft uns netterweise bei der Navigation. Wir machen noch einen Zwischenstopp in Chinatown, und essen etwas bevor wir zurück zum Hostel fahren. Wir besorgen uns noch Nachtisch bei einem Café gegenüber bevor André sich auf den Weg zum Flughafen macht. Der Abschied von meiner ersten Freundschaft in Kanada ist erstaunlich schwer. Nachdem Alice und Nicolas, ein Großteil der deutschen Gruppe und jetzt auch André abgereist sind, freue ich mich, dass es für mich auch morgen weitergeht. Ohne Menschen fühle ich mich in Vancouver deutlich weniger wohl.Läs mer

      Se översättning
    • ResenärKanada/USA/Mexiko - 2020/21
      1
      Dag 41

      University of British Columbia (UBC)

      10 oktober 2020, Kanada ⋅ 🌧 13 °C

      Wie so viele Tage startete unser Wochenende mit einen Plan, welcher dann doch ganz anders aussah, als ursprünglich geplant. Zuerst hatten wir beide einen Termin vereinbart, an welchen wir unsere deutschen Führerscheine in kanadische umtauschen. Allerdings haben wir diese früh morgens storniert, weil die Bearbeitung und das Zusenden dieser, bis zu zwei Wochen dauern kann und wir nur noch eine Woche in Vancouver verbringen. Wir haben ja auch noch bisschen Zeit, erst wenn man sich 3 Monate lang in einer Provinz aufhält ist dies verpflichtend. Aber jetzt weg von der kanadiachen Bürokratie. Nach einen gemütlichen Frühstück, bei dem meine Schwester per Videotelefonie beiwohnte, ging es auf zum Campus der University of British Colombia. Dort angekommen war ich erst einmal wieder etwas mit der Größe des Geländes überfordert. Auf der Karte sieht doch immer alles so klein aus?! Nach einem kurzen Fussmarsch erreichten wir das Museum of Antrologie, in welchem man über den düsteren Grundstein der kanadischen Geschichte so einiges erfahren kann. Es war sehr interessant auch wenn es nicht immer einfach war alles zu verstehen. Nach vielen Eindrücken ging es dann zum Wreck Beach,... über diesen Strand hört man relativ viel hier in Vancouver. Bekleidung ist nicht verpflichtend und im Sommer soll es ziemlich heiß auf Studentenparties einhergehen, soviel sei gesagt. Wir waren dort zu einer eher etwas ruhigeren Zeit mit nur ein paar wenig Leuten. Wir setzten uns auf einen der vielen angeschwemmten Baumstämme und hörten den Wellen zu. Die Sonne schob sich durch die Wolken und wieder einmal war ich ziemlich happy. Nach 2 Stunden am Strand durchquerten wir dann noch das Unigelände, welches echt schön angelegt war. Es war durch Covid nichts los. Man konnte sich aber gut vorstellen, wie das Studentenleben hier in normalen Zeiten so von sich geht. Wir setzten uns kurz auf die Bank mit Ausblick auf die Bucht von Vancouver und wurden nach zwei Minuten von einer deutschen Frau angesprochen. Die Deutschen sind echt überall!!! Abends waren wir dann mit den polnischen Kollegen in der Keeferbar verabredet. Eine ziemlich exklusive, urige und gefragte Bar. Ursprünglich wollten wir mit zwei anderen Leuten hingehen, welche aber kurzfristig abgesagt hatten. Bei Cocktails, welche spezieller nicht hätten sein können (mit Sellerie, indianischen Kräutern etc.) genossen wir den Abend und das mit keinen Wort Deutsch. Einfach toll!!!! Dann gab es noch einen kleinen nächtlichen Rundgang durch Gasttown und den Canada Place.Läs mer

      Se översättning
    • ResenärKanada/USA/Mexiko - 2020/21
      Dag 30

      Feierabendausflug

      29 september 2020, Kanada ⋅ ☀️ 18 °C

      "Ich mach mir die Welt, widde wie sie mir gefällt!" könnte man auch sagen. Nach einen anstrengenden Arbeitstag ging es pünktlich 15.30Uhr bei besten Wetter (24 Grad und Sonnenschein) in Richtung meiner Unterkunft. Dort schnell frisch gemacht, 20 Minuten ausgeruht und dann gleich weiter zur U-Bahn. Unser Ziel: der Jericho Beach. Verena und Ich machten einen kurzen Zwischenstopp im Supermarkt und holten uns Salat und panierte Hühnchen- Nuggets. Dann ging es noch ein Stück weiter mit dem Bus. Eigentlich wollten wir eine Haltestelle früher aussteigen, da man nur 100m zum Strand von dort aus läuft. Allerdings wollte ich wieder klüger sein als Google, sodass aus den hundert Metern, ein reichlicher Kilometer wurde. Beim Aussteigen bemerkten wir, dass bereits Niko (mein Kollege von Arbeit) mit dem wir verabredet waren, mit im Bus gesessen hatte. Er hatte sich auch schon gewundert wo wir hinfahren. 😁 Nach einen gemütlichen 1,2km Spaziergang, da war es... das Meer. Wir standen vor einen Meeresarm, dahinter die Rocky Montains und natürlich die Skyline von Vancouver, welche eine unglaubliche Faszination auf mich auswirkt. Das ist es, der Grund warum man das macht. Nach vielen Fotos und einen Abendbrot ging es dann auf den Rückweg. Heute zeigt das Handy 32177 Schritte an. Zeit ins Bett zu gehen, der Wecker klingelt bereits 4:40Uhr wieder.Läs mer

      Se översättning
    • ResenärVancouver and the C Rockies
      Dag 3

      MOA and Gastown

      20 maj 2018, Kanada ⋅ ⛅ 13 °C

      Mass at nine a few blocks along Broughton began our Sunday.
      Then we hopped on a 5 trolley bus towards Downtown then a short walk to Granville where we boarded a 4 to UBC a fair ride for $1.85 each. At the end it was a short walk through the campus to the Museum of Anthropology.
      Coffee first then a look round the indigenous peoples exhibits of carved and painted wooden totems, boats, masks and animals, all displayed in a fine purpose designed building. Some were recovered from sites, others created in the traditional styles, notably by Bill Reid whose works followed First nations’ traditions, his mother being from the Haida clan.
      There were examples of other First Nations languages and crafts such as decorated fine baskets, clothing textiles, wood and metal work.
      After lunch of tasty salmon or tomato and Brie sandwich (Janet’s was pinched by an over eager fellow diner) we went outside to see a reconstructed village and more totems.
      Taking a different route through the university we caught the 14 bus back and on to Gastown. Here we caught the steam clock whistling 3.30 and wandered along Water St, though at the end it turned somewhat seedy so we hopped back on a bus and headed back to our comfortable Listel Hotel for tea and feet up prior to the complementary bar opening at five.      Läs mer

      Se översättning
    • Anja Felix PanAmerikanaPanamericana
      Dag 67

      Vancouver 4

      18 juli 2019, Kanada ⋅ ⛅ 17 °C

      Guten morgen.
      Das Parkticket läuft noch bis 16Uhr.
      Durch den Stanley Park wandern, Rahmen in Downtown essen, Postkarte wegbringen und zum Spanish Beach, einmal durch Vancouver fahren! Schaffen wir das? Logo 🤗 locker.

      Alles läuft super!

      Abends am Stand lernen wir Chris aus Bayern kennen. Cooler Junge.
      Wir sitzen bis in die Nacht zusammen am Spanish Beach und bewundern Vancouver.

      Geile Stadt!!      Läs mer

    • Joey BeardAmerican Adventure
      Dag 36

      Battling 'FOMO'

      3 augusti 2017, Kanada ⋅ ☁️ 24 °C

      Not long into my travels I was introduced to the term 'FOMO'. FOMO is the Fear of Missing Out and is a common occurrence when travelling. Have I missed something off the itinerary? Should I have gotten up earlier? What if I'd been on the other side of the boat? The list goes on. For the most part I've been pretty good at handling FOMO. Dad asked me earlier if I'd get to see much of Calgary while I was there in a few days time. I said no, I couldn't do everything to which he laughed and said you've made a pretty good effort! He's right of course. So once in a while you have to put FOMO aside and appreciate what you have done!

      A mini wave of exhaustion hit me yesterday and I told myself that if I needed it I would give myself a 'duvet day' especially whilst I had my own private room and wasn't subject to the comings and goings of dormitory life. This is exactly what I did and didn't fully surface from my room (like a bear emerging from her cave in need of food) til about 3pm. My internet research had lead me to believe that any sustenance was at least 20 minutes walk away. The walk would do me good I said. However I went and dopily asked the front desk if this was true and he pointed me in the direction of the sailing club at the end of the road (less than 5 mins walk) and I practically skipped out the door.

      I ordered myself a burger and chips and sat overlooking the beach out towards to the Vancouver skyline. Bliss. I got talking to a couple next to me one of whom worked in the film industry in props which always makes my ears prick up. She had just completed filming Netflix series 'Zoo'. You just never know who you're gonna meet.

      I talked to them about FOMO and confessed my duvet day. They were very kind and said most visitors to Vancouver never came across Jericho Beach and therefore they should all be experiencing FOMO for my gem of a find. I liked that.

      I took half my chips and burger in a doggy bag and sat against a large piece of driftwood on the beach, switched on my 'sleepy tunes' playlist and snoozed in the afternoon sun.

      FOMO fully evaporated I indulged in the rest of my lazy day hoping my batteries would be fully charged for some Vancouver sightseeing the next day.

      Naturally I experienced a bit of a second wind of awakeness that evening and a sudden chocolate craving. I went and pleaded at the front desk for good news on where I might find some. Nothing. I remembered seeing brownies and such like in the sailing club cafe so I ventured back there thrilled to find an ice cream stand and cookies. I sat back on my piece of driftwood, listened to the waves lapping at the shore, watching the twinkly city skyline whilst beach bunnies hopped around my feet. I promise they were not special cookies.      Läs mer

      Se översättning
    • ResenärKanada Sommer 2019
      Dag 31

      Letzter Tag vor der Abreise

      4 augusti 2019, Kanada ⋅ ☀️ 19 °C

      Ohne Wecker aufgestanden, Lauren föhnt ihre Echthaarextensions - spannend, so etwas habe ich noch nie gesehen. Lauren ist nett, kommt aus Yorkshire, das ich ja auch so gerne mag. Sie möchte heute zum Christopher-Street-Day in Vancouver - dem größten in ganz Kanada. Ella würde auch gerne dorthin gehen, der ist aber in Downtown und wir wollten doch eigentlich einen ganz ruhigen letzten Tag hier verbringen - mal sehen, welchen Kompromiss wir finden werden. Jetzt geht es erstmal zum Strand. Dort treffen wir nachher auch Dirk, der zum Frühstücken unterwegs zu einem Café ist. Ella und ich hatten ganz einfach unser Porridge mit frischem Obst und Tee. Ich freue mich so darüber, dass wir zwei das so unkompliziert genießen können.

      Bevor ich zum Strand bin habe ich erst einmal ein Kilo Prospekte aussortiert, damit mein Koffer leichter wird. Einige wollen wir gerne mitnehmen, denn diesmal möchten wir wieder ein Fotoalbum von unrerer Reise machen, in das Tickets und Zeitungsberichte gehören. Außerdem möchten wir nach der Reise und nach dem Jetlag, der sicherllich folgen wird, ein Kanadafest machen, zu dem Dirk schon genaue Vorstellungen hat - lasst euch überraschen.

      Als ich dann zum Strand kam, war vom Meer kaum noch etwas zu sehen ;-) Dort, wo ich gestern am Baumstamm gelehnt hatte, war gestern Abend 1,50m vor mir noch Wasser - also das Meer. Jetzt lagen dort vertrocknete Algen und das Wasser war sehr weit zurück gegangen. Dirk und Ella waren bereits Schwimmen gewesen - im hüfthohen Wasser. Jetzt war dort, wo sie vorher noch im Wasser gewatet waren nur noch Schlick. Es war interessant, zu beobachten, wie schnell das Wasser sich zurückzog. Wir haben dann sozusagen eine Wattwanderung gemacht und ich habe mich in die kniehohen Fluten gestürzt. Beweisfotos gibt es keine, denn wir waren ja alle im dann doch recht warmen Pazifik, wenn man das so nennen kann. Sehr salzig, das Wasser - und wahrscheinlich sehr gesund durch die vielen Algen... Hatte ich mir etwas anders vorgestellt, ist jetzt aber auch in Ordnung. Es war schön, am Strand zu sitzen und den Segelbötchen zuzuschauen. Ich habe Ella übrigens vorgeschlagen, zum Christopher Street Day nach Berlin zu fahren. Das war völlig okay für sie - es hätte nämlich zu lange gedauert, mit dem Bus und dann zu Fuß zum Strand nach Downtown zu fahren. So hatten wir einen ganz entspannten Mittag am Strand.

      Der letzte Tag war dann doch recht entspannend. Nachmittags sind Dirk und ich noch zu seinem Café 'gewandert' - es liegt gute 20 Minuten vom Hostel entfernt - und haben danach in einem kleinen Supermarkt Gemüse fürs Abendbrot eingekauft. Dann war ich noch einmal mit Dirk am Strand und habe mich in die zurück gekehrten Fluten begeben. Nur ganz kurz - aber immerhin! Ich war jetzt auch einmal so richtig im Pazifik schwimmen.

      Wir haben uns heute Nachmittag darüber unterhalten, wie verwöhnt wir doch sind: Vancouver Island war nicht so, wie wir es erwartet hatten und das Meer am Hostel ist auch nicht so schön mit den ganzen Algen... Aber wir sind ja auch nicht zum Baden nach Kanada gekommen - der Rest war super - und überhaupt: In einem saubereren Wasser als im Shuswap Lake habe ich wahrscheinlich noch nie gebadet - und das war wirklich wunderschön. Allein die Tatsache, dass wir hier 31 Tage lang unterwegs sein konnten war ja schon ein riesengroßes Geschenk - und dass wir es so lange miteinander ausgehalten haben auch. Eine junge Deutsche, mit der ich mich im Hostel in Nanaimo unterhalten hatte, meinte, man würde wohl auch deshalb überall auf der Welt so viele Deutsche trefffen, weil wir so viel Urlaub bekommen. Kanadier hätten wohl nur 14 Tage im Jahr frei. US-Amerikaner haben auch nicht so viel Urlaub. Wir können schon froh sein, dass wir so viel Urlaub im Jahr bekommen und dass viele es sich auch finanziell leisten können, zu verreisen und auch andere Länder kennen zu lernen.
      So - nun ist auch der Check-In via Internet erledigt - wir fliegen mit Air France, steigen in Paris noch einmal um und sind dann am 6. August morgens wieder in Deutschland.
      Rückblickend war diese Reise wunderbar, um einmal abschalten zu können. Dirk meinte heute, er habe in der ganzen Zeit nicht einmal an unsere Wohnung gedacht oder an den Garten oder die Arbeit. Ich selbst habe auch wenig an zu Hause gedacht - nur ab und zu gehofft, dass es in Dessau auch regnet, damit unsere fleißigen Helfer nicht so viel gießen müssen. Und Ella kann sowieso gut abschalten - war alles wie immer ;-)
      Ich würde die Reise genau so wieder machen - aber dann nur die Hälfte einpacken! Die Schlafsäcke haben wir in unseren Unterkünften gar nicht benötigt - und durften sie in den Hostels bei Strafandrohung auch gar nicht auspacken. Und von meinen anderen Sachen hätte die Hälfte an Kleidung auch gereicht - also 2 Jeans, 1 Kleid, halb so viele Pullover - wir konnten in den Hostels ja immer unsere Wäsche waschen und auch trocknen. Und das Buch, das ich mir zum Lesen eingepackt hatte, liegt noch genau so im Koffer, so viele Gespräche habe ich geführt und neue Eindrücke gesammelt - da hatte ich gar keine Lust zu lesen (bis auf Stadt- und Reiseführer).
      Letztendlich ist es auch das, was diese Reise für mich so wertvoll gemacht hat - die Erlebnisse mit der Familie, das Land kennen zu lernen und der Austausch mit den vielen netten Menschen - unbezahlbar.      Läs mer

      Se översättning
    • WaddleAboutCanada 2018
      11
      Dag 4

      Morning ride

      27 april 2018, Kanada ⋅ ☀️ 14 °C

      Having hired a bike overnight I had the privilege of doing a ride along the beach beside Burrard Inlet. Views of ships, calm waters, joggers, walkers and cyclists with the mandatory snow covered mountains as a backdrop. What a way to go!!Läs mer

      Se översättning
    • ResenärCANADA
      3
      Dag 2

      Sunset at the beach

      17 augusti 2021, Kanada ⋅ ☀️ 19 °C

      Nachdem ich vom Park nach Hause gehustled bin, bin ich noch schnell unter die Dusche gehüpft bevor ich zum Strand gegangen bin um dort den Sonnenuntergang zu bestaunen. Direkt als ich dort ankam konnte ich meinen Augen kaum glauben. Auf mindestens 12 Feldern spielten dort unfassbar viele Menschen BeachVolleyball!
      Ich hab mich ein bisschen weiter weg gesetzt (nah genug um den Leuten beim Volleyball noch zugucken zu können, aber nicht allzu nah, sodass mich niemand fragt, ob ich denn nicht mitspielen will - help), um von dort den wundervollen Sonnenuntergang zu bestaunen! Ein wahres Spektakel (siehe Bilder).

      Danach bin ich dann zurück ins Hostel, um nun endlich mein Abendessen zu mir zu nehmen. Danach hab ich mich für ein Weilchen busy gehalten mit Uni Krams bis ich dann gegen Emma (das eine Mädchen von vorherigen Posts) einige Kicker-Runden gespielt habe - natürlich immer gewonnen :D. Danach hab ich von nem Dude eine andere Spielweise für Kicker gelernt, die mir nicht so taugt (aber hab dennoch gewonnen). Eigentlich hatten wir vor dann noch einen Film im „Kino“ im Hostel zu gucken, allerdings hat der DVD Player nicht funktioniert, also haben wir einfach bis halb 2 oder so gequatscht :)      Läs mer

      Se översättning

    Du kanske också känner till platsen med följande namn:

    West Point Grey

    Gå med oss:

    FindPenguins för iOSFindPenguins för Android

    • 2024© FindPenguins
    • Hem
    • Om oss
    • Blogg
    • Spåra gruppen
    • Press
    • Villkor
    • Integritet & Cookies
    • Support
    • Avtryck
    • Svenska