Naama Koreh

Folgen Nachricht

war bereits in 4 Ländern Weiterlesen

Reisender Canada 2023
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 04.11.2023, 20:45
- 🌧 12 °C
- Höhe über NN: 99 m
- Kanada British Columbia West Point Grey UBC Winter Sports Centre 49.262707, -123.23861649°15’46” N 123°14’19” W
Tag 68
רכבת הרים
4. November 2023 in Kanada ⋅ 🌧 12 °C
אני מרגישה פה כמו ברכבת הרים; העליות והמורדות חדות וטלולות. אני לא אוהבת להתחיל במורדות אבל האמת שקשה שלא.
לרגע אני שגרירה של ישראל שצריכה להסביר לאנשים בורים מחופשים לליברלים על המצב בישראל. לרגע אחר אני חיה בשגרת הלימודים העמוסה שלי ואז פתאום נזכרת שבארץ אין שגרה אמתית לאף אחד. המרחק מהארץ לא קל למרות שבכנות זו הרבה פעמים גם הקלה להיות כל כך רחוקה.
מכל המקומות בעולם, אני חושבת שהקמפוסים באוניברסיטאות של צפון אמריקה הם אחד המקומות בחו"ל היותר קשים להיות בהם בתקופה שישראל במלחמה. אנחנו חווים כאן חוויות לא פשוטות ואפילו כואבות. אנשים ששואלים אותי איך אני מגיבה לעובדה שישראל מבצעת רצח עם במשך 75 שנה? הפגנה של פלסטינים שקוראים לאינטיפדה והתבטאויות אנטישמיות שחלקנו חווים. אני מספרת לכם את הדברים האלה לא שתדאגו, אלא תדעו שאני מוקפת ברשת של ישראלים ויהודים מקסימים שתומכים מאוד אחד בשנייה. השבוע צעדנו יותר ממאה אנשים ברחבי האוניברסיטה עם שלטים של ה-kidnapped. עמדנו במרכז הקמפוס, שרנו שירים בעברית וקראנו bring them home. חוויתי 5 אנשים לא נעימים שהעזו לבקר את המיצג שלנו אבל כל כך הרבה אנשים צפו במיצג שחמישה אנשים זה אפילו פחות מאחוז. ככה זה אחוז קטן מאוד הופך את הבטן אבל צריך לזכור שה באמת אחוז פצפון.
אבל יש גם הרבה רגעים טובים ומשמחים.
שבוע שעבר קיבלנו הזמנה מפתיעה לבית של אחת מהעובדות של האוניברסיטה העברית שממוקמת ב-UBC. אישה מקסימה שרצתה לתת לנו תחושה של בית לערב אחד לאור כל המצב . ביה כל כך מיוחד וכיף לבוא לארוחת ערב של בית, אוכל ישראלי (דג אדום שניצלים ופירה) תמונות של נוף ישראלי על הקירות ואווירה חמה של בית. די מדהים שלמרות שהבית לא היה דומה אפילו קצת לבית שלי, והאוכל של שבת לא היה בכלל האוכל שאוכלים אצלנו, הרגשתי שם הכי בישראל. בארוחה הכרנו את הבת של המארחת וכמה חברות שלה. מיד נהיינו חברים והן הזמינו אותנו למסיבת הלווין.
לכל מי שמתעניין התחפשתי לדלעת.
ככה ביום שלישי בערב מצאתי את עצמי מסתובבת בשכונה בורגנית עם בתים מקושטים לכבוד הלווין ויחד עם ילדים והורים מחופשים מבקשת "טריק או טרית". החוויה הזו עשתה לי פלשבק עמוק לסיבובים שעשינו בטנפליי. אני הלל ואמיתי מחופשים לשטות כלשהיא, היינו עוברים בין הבתים עם סל ממתקים הולך ומתמלא שיהפוך למאגר הסוכר שלנו לחושיים הקרובים. רק עכשיו כשהגעתי לקנדה אני מבינה שהאנשים בטנפליי היו בעצם די עצלנים כאן הם הרבה יותר רציניים. הבתים מלאים בשלדים בגובה של כמה מטרים ובעלי הבתים מחופשים ומנסים להפחיד את כל הילדים. פה בקיצילנו וונקובר, לוקחים את הטריק הרבה יותר ברצינות לא רק מחלקים ממתקים. (למרות שגם ממתקים קיבלתי) אחרי הסיבוב המרגש ישבנו בבית של אחת הבנות ושיחקנו משחקי שתייה עם כוסות פלסטיק אדומות (ממש כמו בסרטים)
לא כתבתי על הטיול האחרון שעשיתי אבל אני חייבת לשתף אתכם שהלכתי 22 קילומטרים ביום!!!. רק להמחשה המסע קומטה שעשיתי היה שמונה קילומטרים. עלינו בעלייה ארוכה ומפרכת לקרחת יער שממנה ראינו נופים מדהימים של הרים עם פסגות מושלגות וקרחונים. הלכנו כל כך עמוק לתוך הטבע וכשעצרתי לרגע לבד שמעתי את השקט הכי חזק בחיים שלי. מסתבר שיש אנשים שחווים שקט כמו רעש חזק, כאילו אני יכולה לדמיין את הרעש של האטמוספירה. אולי אני קצת מגזימה אבל זו הייתה התחושה. מכיוון שאני עושה כאן בעיקר טיולי יום, שמתי לב שלכל טיול יש איזו שהוא אטרקציה אחרת שאמורה להצדיק את העלייה. במקרה הזה היו שני אגמים קטנים בצבע כחול יפיפיה. אני חושבת שיש משהוא בפסיכולוגיה האנושית שחייבת איזו נקודת ציון להגיע אליה כמו אגם או מפל... אבל תאכלס הדרך הרבה יותר מעניינת.
אני גם מנסה לא לוותר על תרבות בוונקובר. אתמול הלכתי עם כמה חברות לבלט מודרני בדאוןטאון. אני אוהבת ללכת לבלט קודם כל כדי לראות איך אנשים מתלבשים לאירועים. אם הייתי אבא, כנראה שהייתי מצלמת כמה מהoutfits המנצחים של הערב, אבל עדיין אין לי את האומץ הדרוש.
המופע הורכב משלושה ריקודים. כל אחד שונה מהשני יצירתי ומרגש. אני רק אספר על הריקוד האחרון שהיה הריקוד המרשים ביותר. זה לא רק אני חושבת ככה, זה היה הריקוד היחיד שכולם טרחו לקום על הרגליים כדי למחוא כפיים. בטח לא ייקח לכם הרבה זמן לנחש שהריקוד הכי יפה בערב היה של כוראוגרף ישראלי "שחר בנימיני" שרקד בשביל בת שבע. 50 רקדנים רקדו בעיתוי מושלם לצלילי בולרו (קרנבל החיות) כל פעם מצטרף עוד כלי נגינה, עוד תנועה, עוד מהלך עוצר נשימה. בינימיני סיפר שהריקוד מתכתב עם המצב שלנו בארץ, יכולתי להבין על מה הוא מדבר. התרגשתי מאוד.
בפוסט הזה אני רוצה להשלים קצת יותר ממה שעבר עליי בתקופה האחרונה. אז אסיים עם עוד דבר טוב שקרה לי כאן, התחלתי לצאת עם סטודנט חילופים ממש ממש מקסים. קוראים לו פיליפ והוא לומד תואר שני בסוציולוגיה. השם חושף את העובדה הקשה שהוא לא ישראלי, אני לא אשקר שזה קצת עצוב לי אבל בינתיים ממש כיף לנו ביחד. מצרפת תמונה שלנו ביחד מהשוק איכרים בשבת בבוקר. אני חושבת שכבר כתבתי על השוק וכמה שאני אוהבת ללכת אליו. כבר קצת לא נעים לי שהמוכרים יזהו אותי מרוב שאני חוזרת כל פעם לטעימות  בכל מקרה אני ופיליפ הולכים אליו די הרבה בימי שבת בבוקר.
מאחלת לכולם שבת שלום ושימים טובים יותר יבואו אלינו בקרוב

אני מרגישה פה כמו ברכבת הרים. לרגע אני שגרירה של ישראל שצריכה להסביר לאנשים בורים מחופשים לליברלים על המצב בישראל. לרגע אחר אני חיה בשגרת הלימודים העמוסה שלי ואז פתאום נזכרת שבארץ אין שגרה אמתית לאף אחד. המרחק מהארץ לא קל למרות שבכנות זו הרבה פעמים גם הקלה להיות כל כך רחוקה.
מכל המקומות בעולם, אני חושבת שהקמפוסים באוניברסיטאות של צפון אמריקה הם אחד המקומות בחו"ל היותר קשים להיות בהם בתקופה שישראל במלחמה. אנחנו חווים כאן חוויות לא פשוטות ואפילו כואבות. אנשים ששואלים אותי איך אני מגיבה לעובדה שישראל מבצעת רצח עם במשך 75 שנה? הפגנה של פלסטינים שקוראים לאינטיפדה והתבטאויות אנטישמיות שחלקנו חווים. אני מספרת לכם את הדברים האלה לא שתדאגו, אלא תדעו שאני מוקפת ברשת של ישראלים ויהודים מקסימים שתומכים מאוד אחד בשנייה. השבוע צעדנו יותר ממאה אנשים ברחבי האוניברסיטה עם שלטים של ה-kidnapped. עמדנו במרכז הקמפוס, שרנו שירים בעברית וקראנו bring them home. חוויתי 5 אנשים לא נעימים שהעזו לבקר את המיצג שלנו אבל כל כך הרבה אנשים צפו במיצג שחמישה אנשים זה אפילו פחות מאחוז. ככה זה אחוז קטן מאוד הופך את הבטן אבל צריך לזכור שה באמת אחוז פצפון.
אבל יש גם הרבה רגעים טובים ומשמחים.
שבוע שעבר קיבלנו הזמנה מפתיעה לבית של אחת מהעובדות של האוניברסיטה העברית שממוקמת ב-UBC. אישה מקסימה שרצתה לתת לנו תחושה של בית לערב אחד לאור כל המצב . ביה כל כך מיוחד וכיף לבוא לארוחת ערב של בית, אוכל ישראלי (דג אדום שניצלים ופירה) תמונות של נוף ישראלי על הקירות ואווירה חמה של בית. די מדהים שלמרות שהבית לא היה דומה אפילו קצת לבית שלי, והאוכל של שבת לא היה בכלל האוכל שאוכלים אצלנו, הרגשתי שם הכי בישראל. בארוחה הכרנו את הבת של המארחת וכמה חברות שלה. מיד נהיינו חברים והן הזמינו אותנו למסיבת הלווין.
לכל מי שמתעניין התחפשתי לדלעת.
ככה ביום שלישי בערב מצאתי את עצמי מסתובבת בשכונה בורגנית עם בתים מקושטים לכבוד הלווין ויחד עם ילדים והורים מחופשים מבקשת "טריק או טרית". החוויה הזו עשתה לי פלשבק עמוק לסיבובים שעשינו בטנפליי. אני הלל ואמיתי מחופשים לשטות כלשהיא, היינו עוברים בין הבתים עם סל ממתקים הולך ומתמלא שיהפוך למאגר הסוכר שלנו לחושיים הקרובים. רק עכשיו כשהגעתי לקנדה אני מבינה שהאנשים בטנפליי היו בעצם די עצלנים כאן הם הרבה יותר רציניים. הבתים מלאים בשלדים בגובה של כמה מטרים ובעלי הבתים מחופשים ומנסים להפחיד את כל הילדים. פה בקיצילנו וונקובר, לוקחים את הטריק הרבה יותר ברצינות לא רק מחלקים ממתקים. (למרות שגם ממתקים קיבלתי) אחרי הסיבוב המרגש ישבנו בבית של אחת הבנות ושיחקנו משחקי שתייה עם כוסות פלסטיק אדומות (ממש כמו בסרטים)
לא כתבתי על הטיול האחרון שעשיתי אבל אני חייבת לשתף אתכם שהלכתי 22 קילומטרים ביום!!!. רק להמחשה המסע קומטה שעשיתי היה שמונה קילומטרים. עלינו בעלייה ארוכה ומפרכת לקרחת יער שממנה ראינו נופים מדהימים של הרים עם פסגות מושלגות וקרחונים. הלכנו כל כך עמוק לתוך הטבע וכשעצרתי לרגע לבד שמעתי את השקט הכי חזק בחיים שלי. מסתבר שיש אנשים שחווים שקט כמו רעש חזק, כאילו אני יכולה לדמיין את הרעש של האטמוספירה. אולי אני קצת מגזימה אבל זו הייתה התחושה. מכיוון שאני עושה כאן בעיקר טיולי יום, שמתי לב שלכל טיול יש איזו שהוא אטרקציה אחרת שאמורה להצדיק את העלייה. במקרה הזה היו שני אגמים קטנים בצבע כחול יפיפיה. אני חושבת שיש משהוא בפסיכולוגיה האנושית שחייבת איזו נקודת ציון להגיע אליה כמו אגם או מפל... אבל תאכלס הדרך הרבה יותר מעניינת.
אני גם מנסה לא לוותר על תרבות בוונקובר. אתמול הלכתי עם כמה חברות לבלט מודרני בדאוןטאון. אני אוהבת ללכת לבלט קודם כל כדי לראות איך אנשים מתלבשים לאירועים. אם הייתי אבא, כנראה שהייתי מצלמת כמה מהoutfits המנצחים של הערב, אבל עדיין אין לי את האומץ הדרוש.
המופע הורכב משלושה ריקודים. כל אחד שונה מהשני יצירתי ומרגש. אני רק אספר על הריקוד האחרון שהיה הריקוד המרשים ביותר. זה לא רק אני חושבת ככה, זה היה הריקוד היחיד שכולם טרחו לקום על הרגליים כדי למחוא כפיים. בטח לא ייקח לכם הרבה זמן לנחש שהריקוד הכי יפה בערב היה של כוראוגרף ישראלי "שחר בנימיני" שרקד בשביל בת שבע. 50 רקדנים רקדו בעיתוי מושלם לצלילי בולרו (קרנבל החיות) כל פעם מצטרף עוד כלי נגינה, עוד תנועה, עוד מהלך עוצר נשימה. בינימיני סיפר שהריקוד מתכתב עם המצב שלנו בארץ, יכולתי להבין על מה הוא מדבר. התרגשתי מאוד.
בפוסט הזה אני רוצה להשלים קצת יותר ממה שעובר עליי בתקופה האחרונה. אז אסיים עם עוד דבר טוב שקרה לי כאן, התחלתי לצאת עם סטודנט חילופים ממש ממש מקסים!. קוראים לו פיליפ והוא לומד תואר שני בסוציולוגיה. השם חושף את העובדה הקשה שהוא לא ישראלי..); אני לא אשקר שזה קצת עצוב לי אבל בינתיים ממש כיף לנו ביחד. מצרפת תמונה שלנו ביחד מהשוק איכרים בשבת בבוקר. אני חושבת שכבר כתבתי על השוק וכמה שאני אוהבת ללכת אליו. כבר קצת לא נעים לי שהמוכרים יזהו אותי מרוב שאני חוזרת כל פעם לטעימות  בכל מקרה אני ופיליפ הולכים אליו די הרבה בימי שבת בבוקר.
מאחלת לכולם שבת שלום ושימים טובים יותר יבואו אלינו בקרובWeiterlesen
Gefällt 0 mal
Reisender Canada 2023
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 29.09.2023, 10:28
- ☀️ 12 °C
- Höhe über NN: 99 m
- Kanada British Columbia West Point Grey UBC Winter Sports Centre 49.262726, -123.2386549°15’46” N 123°14’19” W
Tag 32
סוף ספטמבר- ספורט ואומנות
29. September 2023 in Kanada ⋅ ☀️ 12 °C
פה באוניברסיטת בריטיש קולומביה או שהדברים יקרים בצורה מוגזמת או שהדברים בחינם ומוגשים לך עם כפית כסף. למדתי שהדרך הכי טובה להתעדכן באירועים שבחינם (שכוללים לרוב גם נשנושים) היא להיכנס לניוז לטרים של כל הפקולטות. ככה, שמעתי על סיור טוטמים או פולס – הפסלים של האוכלוסייה המקומית המפוסלים מגזעי עץ. כל עמוד כזה הוא בעצם סיפור שמובנה מסמלים אלגוריות ומטפורות. מנחת הסיור הציגה את עצמה בתוך "מתנחלת" ממוצא עירי שמשפחתה הגיעה לארה"ב. היא סיפרה שלמרות שהיא לא עוסקת בהיסטוריה של הindigenous היא מרגישה חובה מוסרית ללמוד וללמד על ההיסטוריה ולקדם את תהליכי הדה קולוניזציה בתודעה המערבית. באותה נשימה היא גם סיפרה שלמרות הניסיונות הלך הרוח במערב כלפי העבר הכואב עדיין בחיתולים. למשל, היצירה הראשונה אותה ראינו, דמות איש גבוהה מעץ, שסביבו מלופף נחש בעל שני ראשים היא היצירה הראשונה שהאוניברסיטה הזמינה מאומן אינדיאני (סקוואמיש) שתוצב במרכז הקמפוס. היה וויכוח בין קהילת הסקוואמיש לבין הדירקטוריון של האוניברסיטה על המיקום בו יוצב הפסל. הקהילה דרשה להציב אותו בכניסת האוניברסיטה כדי לסמל לקהל "אתם נכנסים לאזור שלנו" ואילו האוניברסיטה דרשה להציב את הפסל עמוק בתוך מרכז הקמפוס. בסוף הגיעו לפשרה אבל עצם הוויכוח מראה על טיב הקשר הטעון שבין הקנדים לבין המקומיים.
יצירה נוספת מעניינת שראינו הייתה שלט פשוט בצבע לבין שכתוב עליו (British Columbia) באותיות הפוכות, today your host is KWAGLIUTH. השלט הצנוע הזה שבכנות אם לא הייתי בסיור בחיים לא הייתי שמה לב אליו, הוא סמל גאוני. שם הפרובינציה בריטיש קולומביה הוא אולי השם הכי קולוניאליסטי שאפשר לבחור למקום שנמצא מאות אלפי קילומטרים מבריטניה. KWAGLIUTH "המארחים" זה השם של השבט המקומי שחי על אדמת האוניברסיטה, אבל הכיתוב הוא בשגיאות כתיב של המתיישבים המערביים.
השלט הוקם ב2007 אבל המילה TODAY רלוונטית היום בדיוק כפי שהייתה רלוונטית לפני 16 שנה. ככל הנראה תמשיך להיות רלוונטית למשך שנים. לבסוף המילה HOST צורמת במיוחד.
א. לארח זה קשה ויכול לדרוש מלא מאמץ.
ב. אף אחד לא הזמין את המארחים להתיישב על האדמה הזו.
ג. המיילה HOST קשורה גם לכך your body is hosting a virus. בקיצור יצירה עשירה במסרים.

אחר הצהריים הלכתי למשחק הפוטבול HOMECOMING GAME של נבחרת ה UBC. הלכתי עם חבר קנדי שניסה להסביר אלי את החוקים של המשחק, השתעממתי רק מההסברים ולא ידעתי מה מחכה לי- שלוש שעות של גברים בחליפות מנופחות ומכנסיים צמודים שרבים אחד עם השני. הפרימיטיביות של המשחק רק גדלה כשנכנסו למגרש קבוצת המעודדות. מי היה מאמין שהדבר הזה קיים מחוץ לסרטים WTF.
היו במגרש 8,000 אנשים שכל אחד שילם לפחות 10 דולר אם לא יותר. למדתי שזה פשוט תעשייה שלמה. המאמנים מרוויחים מאות אלפי דולרים, דוכני אוכל במחיר מופקע פופקורן ובירה בכל מקום וכפרסים הדירקטוריון מחלק שכר לימוד בחינם לכל הסמסטר למי שזוכה בהגרלה. החבר שבא איתי Gwyn שאנחנו לומדים ביחד סיפר לי שלמשחקי פוטבול באים 60% בגלל הבירה, 30% בגלל חברים ו10% בגלל המשחק. אני מסכימה איתו ב-100%.
השנה זכרתי את יום כיפור, הלכתי לבית הלל לארוחה מפסקת ואפילו התנדבתי לקרוא את כל נדרי. לא זכרתי כמה התפילה הזו קשה לקריאה!. למרות שלא צמתי, נהייתי צמאה חמש דקות אחרי שהתפילה התחילה. אחרי הטקס הקצר שכלל סטודנט שניגן בקלרינט עם פלייבק של מוזיקה יהודית, ועוד סטודנט שניגן בפסנתר מנגינה יפה והדקלום שלי של כל נדרי, ישבנו כל הישראלים בלובי של המגורים. היה כיף לעשות את כיפור עם חבורה של ישראלים ואפילו לחזור לסיפורי צבא וטירונות
השבוע הייתי בתערוכה של ה- marginalized communities of the world. אני רוצה רק לומר שאני עושה עוד דברים שלא קשורים לקולוניאליזם פה בקנדה! כמובן שהיה שם יצירה ענקית של האיגוד הפלסטיני, דימוי החומה, וציורי גרפיטי כמו היונה עם הווסט.. לא צילמתי, אפילו די כעסתי בלב על היצירה. הקישוריות שעושים כאן בין ליברליות לפרו פלסטינים אפילו אותי מרגיזה.
מה שהיה הכי מעניין בתערוכה היה הopen mike פואטרי סלאם של סטודנטים מוכשרים. היו שם מהתנועה הפיליפינית לשחרור, סטודנטים מקומיים מקנדה ו LGBT למיניהם. היה מצחיק ומעניין ומרגש!
אסיים עם זה שגיליתי אתמול שיש לי יער מטורף חמש דקות ההלליכככההה ממני. לא יאמן. לא צריך להתאמץ כאן, הטבע משולב בכל מקום. פשוט תענוג.Weiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal
Reisender Canada 2023
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 18.09.2023, 00:20
- ☁️ 15 °C
- Höhe über NN: 99 m
- Kanada British Columbia West Point Grey UBC Winter Sports Centre 49.262676, -123.23848649°15’46” N 123°14’19” W
Tag 21–25
סופש ארוך רוגבי ופסטיבלים
18. September 2023 in Kanada ⋅ ☁️ 15 °C
מהר מאוד אני מתרגלת שהסופש שלי מתחיל בחמישי בערב (+שיעור קטן בשישי שלא נחשב)ומסתיים בראשון בערב. כיף חיים
אז, חמישי אחר הצהריים הלכתי לראות משחק רוגבי של השותפה שלי. הזמנתי כמה חברים למשחק וכששאלו אותי עם מי אני גרה לא הצלחתי לזהות. בחיי כבר חשבתי שאולי קרה לה משהוא. אבל דילן שיחקה וכנראה שיחקה מעולה. הבנות של הרוגבי תותחיות, 46 נקודות לנו (ubc)ואפס מאופס לאלברטה, הנבחרת היריבה. הבנות עושות מהלכים מתוחכמים ולא מפחדות מאגרסיביות. לא הופתעתי כי אני מכירה את האגרסיביות הנסתרת של בנות מכדורמים. היה כיף להזכר ולראות את המשחק. החלטתי שכאן אני בקטע של ספורט אז קניתי כרטיסים למשחק פוטבול של ubc שבוע הבא.
את ראש השנה עשינו כל הישראלים בבית הלל שנמצא ממש בתוך הקמפוס. אווירה ליברלית, תקיעה בשופר של הרבנית הראשית, השגחה פרטמת ווידאה שהיא לא התעלפה אחרי כל המאמץ שהופגן שם. וכמובן ארוחת ערב טעימה ובחינם. לפעמים משתלם להיות יהודית😉.
לפני הארוחה הלכתי לים עם חבר. זה היה היום הכי שמשי שהיה פה בוונקובר. 80% מהמתרחצים בחוף של הclothing optional בחרו בבגד ים הטבעי. חייבת להודות שלקח לי יותר זמן מבדרך כלל להקל את הסיטואציה.
את יום שבת הקדשתי לפסטיבלים. בבוקר יצאתי לfarmers market בחוות האוניברסיטה, טעמתי את כל הדןכנים האפשריים, צילמתי ירקות משונים ומעניינים דיברתי עם מוכרי חנויות וקיבלתי הזמנה לאירוע של מצילי מזון ביום רביעי.
בזמן שטעמתי עוגת הל מדהימה ממוכר אירני שגם איתו הספקתי כבר להגיע להסכמות שפוליטיקאים מושחתים? שיירה של מבוגרים וילדים חצו את היריד בתחפושות יער the forest keepers. אני מתה על זה שחזקים פה בסביבה.
כשסיימתי לטעום את כל מה שיש להציע (חוץ מתחרות הפאי שהייתה נראית סופר שווה אבל לא התחשק לי לחכות בתור)יצאתי לפסטיבל של המקומיים האמיתיים indegenous people. במילים פשוטות פסטיבל של האינדיאנים.
אני מסתובבת בפסטיבל בין חנויות של תכשיטים ועוגיות במחיר מופקע ובהתחלה חייבת להןדות שקצת התאכזבתי. אבל הגעתי להופעה של אומן מקומי שהתחיל לשיר שיר בשפת squamish על שם אזור בו אנחנו נמצאים. הוא כתב את השיר אחרי שסבתא שלו נפטרה ואז הןא הבין שהיא לקחה איתה לקבר את כל הידע שלה בשפה המקומית. היא הייתה היחידה שדיברה בה שותך ורוב הילדים שלה לא ממש מדברים בsquamish. אז האמן התחיל לכתוב שירים כדי להחיות את השפה. אהבתי.

אחרי ההופעה הלכתי למספרת סיפורים. זו הייתה פעילות שהותאמה לילדים אבל הדבר הראשון שהיא סיפרה היה שהמשפחה שלה במקור מהאזור שהיום סטנלי פארק (הפארק הראשון שביקרתי בו בוןנקובר) מסתבר שעיריית וונקובר גירשה את על מי שחי שם לקח את על המוניומנטים היפים, הכל כדי לבנות שם פארק. לא יכולתי שלא לחשוב שעיריית וונקובר הגשימה את החלום הרטוב של סמוטריץ ובן גביר. כמה שהמקום הזה יפה ליברלי ונוח הוא מחסה על עוולות העבר וההווה.
נרשמתי לניוזלטר של המרכז באוניברסיטה של האינדיאנים אז אהיה יותר מעודכנת ואולי גם ארחיב בהמשך.
הסיפורים שהמספרת סיפרה לנו היו שונים ומשונים אבל נהנתי להקשיב שם עם כל הילדים.
בכל פעם שהמספרת אמרה מילה בשפת הסקוואמיש היא ביקשה מהקהל לחזור אחריה. נדמה לי שזה חלק מהניסיון להחיות מחדש את השפה שהולכת ונעלמת.
בערב יצאתי עם שני חברים ישראלים למסעדת סושי (האוכל הכי זול כאן בפער) אכלתי סושי שיספק אותי לחודש הקרוב.
היום יצאתי לטיול אבל אכתוב עליו מחרWeiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal
Reisender Canada 2023
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 11.09.2023, 16:56
- ⛅ 19 °C
- Höhe über NN: 81 m
- Kanada British Columbia West Point Grey University of British Columbia 49.268157, -123.24998549°16’5” N 123°14’60” W
Tag 14
שבוע ראשון ב UBC
11. September 2023 in Kanada ⋅ ⛅ 19 °C
וונקובר נמצאת שלוש שעות נסיעה מארה"ב, אין ספק שהקרבה מורגשת. סגנון הבתים, הסופרים הענקיים המשקאות הגדולים והאווירה באוניברסיטה שבה אני לומדת. ממש מהסרטים. יש כאן sorrorities ו fratts שזה בעצם סוג של קאט של סאודנטים שגרים ביחד ומתעללים אחד בשני פסיכולוגית. הכל מתועד בסרטי הוליווד.
התחלתי לפני שבוע את סמסטר החילופים שלי פה באוניברסיטת בריטיש קולומביה. ביום הראשון חטפתי הלם תרבות. כשאמרו לי שיש פסטיבל "מועדונים" clubs של מאות דוכנים לא האמנתי. אבל כשהגעתי לשדרה המרכזית של האוניברסיטה וראיתי מאות אולי אפילו אלפי דוכנים של מועדונים מכל הסוגים לא הצלחתי להפסיק לסרוק את הברקודים. לכל משחק, מדינה, ספורט, מוזיקה דעה פוליטית יש כאן מועדון.
אני כמובן התמקדתי בכל הדוכנים של המדינות כי הם עושים אירועים עם אוכל מעניין. (;
הנרשמתי ל- , baking club, karate club singapor
ועוד מלא clubs למיניהם. לא נרשמתי לisrael club. ממנו יש לי מספיק גם בלי להתאמץ.
כבר בשיעור הראשון הבנתי שאני לא בקייטנה. כמות ההגשות שיש לי מארבעה הקורסים המסכנים שאני לוקחת גדולה בהרבה ממה שדימיינתי. אני לא באמת מתלוננת החומר מאוד מעניין.

ביום שבת יצאתי לטיול עם חבר גרמני שהכרתי בהוסטל. לקחנו אוטובוס, ספינה ועוד אוטובוס ואחרי שעתיים נסיעה שבהן נרגעתי רק אחרי שקניתי לעצמי קפה ומאפינס מהמאפייה הכי טובה בוונקובר ( breka bakery )
הגענו ליער הצמוד לצפון העיר, יער עצום ויפיפה. טיפסנו בגבעה ופספסנו את הפנייה אל הדרך הארוכה 9 קילומטר לנקודת התצפית. האמת שבלב קצת שמחתי שטעינו בדרך. ירדנו בסיבוב המעגלי לנהר יפיפה מלא באפנים עצומות.
ישבנו על הנהר ופשוט ספגנו וויטמין די. אני משתדלת למצאות את השמש בסוף העונה היפה לפני הגשם שמתקרב ויחזיר את צבע העור שלי להיות חיוור.
אני חאט לאט מתרגלת לשגרת חיים כאן. שותפות שלי מקסימות ובדירה שלי יש בדיוק את האווירה שיוויתי שתהיה חי כאן.
שנה טובה לכולםWeiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal
Reisender Canada 2023
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 31.08.2023, 20:48
- 🌙 18 °C
- Höhe über NN: 34 m
- Kanada British Columbia West End Robson Square 49.27937, -123.12291649°16’46” N 123°7’22” W
Tag 3
שבוע התאקלמות
31. August 2023 in Kanada ⋅ 🌙 18 °C
היום אני חותמת שבוע בוונקובר. הזמן טס מצד אחד מצד שני לא זז. כל כך הרבה דברים חדשים לגלות להבין להפנים לזכור...
מאתגר להיות מהגרת אין ספק.
אבל בין כל הסידורים הקניות הטעויות והתברברויות הצלחתי להכיר מהמון אנשים חדשים לטייל באזורים יפיפיהים ולראות חיות שלא ראיתי מסתובבים חופשי בטבע בחיי.
ממש 15 דקות הליכה ממרכז העיר של וונקובר down town אזור של גורדי שחקים עצומים מזכוכית כחולה מנצנצת, נמצא stanly park. מדובר בשמורת טבע עצומה של יער עבות עם עצים בגבהים של עשרות מטרים. השמורה מלאה במסלולי הליכה ואופניים לא סלולים שמאפשרים ללכת בטבע מבלי להרגיש את העובדה שהשמורה נמצאת כמה דקות הליכה מהעיר הגדולה.
ראיתי ינשוף יושב על עץ ומתאמץ לדעתי בחשיבה על עניינים ברומו של עולם. אפילו ראיתי סנאים שחורים. כאן הסנאים בצבע שחור.
הפארק נמצא על שפת הים. על החוף מצאתי המוני צדפות בצבע סגול כחול כסוף יפיפיות. אבל הכי ריגש אותי היה למצוא כוכבי ים אמיתיים משתזפים להם על החול.
לא הזכרתי שאת הטיול לstanly park עשיתי עם חבורה של שוודים שהכרתי בהוסטל שעושים כמוני סמסטר חילופין. בהתחלה הם השתדלו לדבר באנגלית בשבילי עד שזה היה באמת מעייף ומאז רוב המילים שהבנתי היה יהאא יהאא ופאקימג קפיטליסמוס אמריקניסמוס (;

ביום שישי עברתי למגורים באןניברסיטה. בשכונת Fairview Crecent. דירה יפיפיה ביתית עם שותפות מקסימות
אחת מטקסס
אחת מצרפת
אחת מהודו
אחת מישראל
כבר התגבשנו בארוחת דירה ובמסע קניות ציוד לבית.
מאוד מוזר, הדירות כאן מגיעות עם מיקרוגל אבל לא עם כרית. עם מדיח בלי צלחות... קנדים לא הצלחתי לפצח אותם עדיין

פגשתי גם כמעט את כל הישראלים שהגיעו איתי מהארץ. היום כבר עשינו שקשוקה אצלי והלכנו לחוף של האוניברסיטה. כדי להגיע לחוץ צריך לרדת בערך 40 מדרגות תלולות, הדרך מהממת עצים עצומים וסבך ירוק. בסוף מגיעים לחוץ שבו לבוש הוא רשות.
מהר מבינים שמי שבעיקר מנצלים את זכותם להיות ערומים הם גברים בני 50 פלוס. אוכלוסיה מעניינת. הדבר הכי מוזר היה שמוכר הגלידה הסתובב בכל החוף עם כובכ ווסט עליון ארגז גלידה וזהו.
מסתבר שלא רק בגרמניה יש FKK (תרבות של תת לבוש)
אתמול הייתה לי גם פגישה כיפית עם שרון שעבדה עם סבא יאיר בECF הסתובבנו בצד המזרחי של וונקובר אזור שהיא לא הייתה בו המון זמן וגילינו בילד את כל הבניינים החדשים. למשל בניחן עמק שמורכב משני בניינים המחוברים על ידי בריכה שקופה. הולכי הרגל החדים יכולים להרים את הראש ולצפות בשחיינים
מרשים ביותר! וונקובר
יש לי שבעיי להנות מהשמש ואז המעיל גשם שלי יתחיל לעבוד קשהWeiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal
Reisender Canada 2023
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 30.08.2023, 22:46
- ☁️ 17 °C
- Höhe über NN: 36 m
- Kanada British Columbia West End Robson Square 49.279811, -123.12268749°16’47” N 123°7’22” W
Tag 2
Welcome to vancouver
30. August 2023 in Kanada ⋅ ☁️ 17 °C
אחרי 17 שעות טיסה, נחתתי בצד השני של העולם, בעיר שהיא סוג של התחנה של איים צמודים: וונקובר
מהכירות של 24 שעות הבנתי שוונקובר זו עיר שקל לחיות בה.
יצאתי משדה התעופה, עליתי על המטרו ומשם היישר לתחנה הממוקמת כמה דקות הליכה מההוסטל שלי. ציפיתי להתברבר בזכות כישרונות הניווט הנחותים שלי והעייפות הגבוהה אבל וונקובר זו עיר קלה בה והיא מתחשבת עם תחבורה ציבורית שאני יכולה רק לחלום עליה. אני מאחלת לעצמי להמשיך לחשוב ככב ב4 חודשים הקרובים

אני לא אוהבת לעשות תכנונים אז כשאני מגיעה לעיר חדשה אני מתחילה בfree walking tour , סיור שהוא רחוק מלהיות בחינם, שלוש שעות של הליכה והכירות ראשונית עם העיר.
המדריכה הגיעה לוונקובר לפני שנה וחצי מאיראן וכבר עושה טיולים לתיירים. היא הייתה ממש נחמדה ואפילו סיפרה בדיחות לא רעות
למשל..

איך גורמים ל-40 קנדים לצאת מהבריכה תוך 3 דקות? ????????

אומרים:
בבקשה תוכלו לצאת מהבריכה?

כן הקנדים נחשבים לעם הכי מנומס והכי נחמד. אני כבר חוויתי את זה על בשרי. לומר לאיש זר have a beautiful day זה עניין של שגרא, כל מי שביקשתי ממנו עזרה בהתמצאות עזר לי מאוד ואפילו הייתה לי שיחת נפש עם נהג האוטובוס שחולם לעבור לחניה שבקריטים,

הסיורים האלה כיפים כי מקבלים כל מני המלצות לפעילויות נוספות ( טוב לאנשים כמוני שלא אוהבים לתכנן מראש), הסיור עושה סקירה ראשונית של העיר והכי חשוב נותן קצת ערך מוסף שקשה להבים לבד.
המדריכה האיראנית סיפרה לנו אגדה אינדיאנית יפה על ההר עם שתי הפסגות המכונה the sister mountain
פעם לפני שהאירופים פלשו לאזור היה מנהג שראש השבט עורך לבנותיו שמגיעות לגיל הבגרות מסיבה ענקית, הבנות רשאיות לבקש איזו מתנה שהן רוצות. שתי הבנות של הצי'ף החזק ביותר באזור, ביקשו כמתנה ליום הולדתן להזמין למסיבה את כל האויבים של אביהן. הצי'ף נאלץ לעמוד בהבטחתו וערך מסיבה מפוארת שאליה הזמין את כל אויביו. בסוף המסיבה הבנות נישאו לבניהם של האויבים ולאחר מכןמשרר שקט ושלום באזור במשך שנים.
אהבתי את האגדה גם משום שהיא מוכיחה שנשים צריכות לנהל את השלטון ...💃אבל במיוחד בגלל שהיא משקפת את אווירת השלום והקבלה שהעיר הזו משדרת.
עוד דבר מעניין הספריה הציבורית תוכנה על ידי יהודי קנדי שהחליט לבנות אותה בצורה של הקולוסאום. הרעיון שעמד מאחורי הבחירה הסו היה שאם פעם היו מפגינים עוצמה על ידי כוח ואלימות, היום מפגינים עוצמה באמצעות ידע.
כבר הספקתי לחנוך את הספרייה אחר הצהריים, בכל זאת יש לי עדיין עבודות לסיים 😅
שמחה מאוד שבחרתי בעיר הזו,
ואמשיך לעדכן
שולחת לכולם חיבוקים ונשיקות ❤
נעמהWeiterlesen
Übersetzung anzeigen
אהבתי מאוד......סיור וסיפור.....אל תשכחי לטייל לבית הכנסת..... [zvi avny]
31.08.23AntwortenÜbersetzen
אצלינו..נו....טוב ....את יודעת....... [zvi avny]
31.08.23AntwortenÜbersetzen
Gefällt 0 mal
Reisender Naama in india 2022
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 24.09.2022, 13:59
- 🌧 25 °C
- Höhe über NN: 379 m
- Indien State of Uttarakhand Dehradun Rishīkesh 30.126983, 78.32616830°7’37” N 78°19’34” E
Tag 37
אמריצר
24. September 2022 in Indien ⋅ 🌧 25 °C
בתור סטודנטית למדעי המדינה והיסטוריה, כנראה הייתי חייבת להגיע לאמריצר. זו עיר שנמצאת בערך כ24 ק"מ מפקיסטן ובערך כ- 50 ק"מ. מלאהור, אחת הערים הגדולות במחוז פונגאב שהיום נמצא בפקיסטן.
הנסיעה מקאסול לאמריצר הייתה בערך 14 שעות מערבה וההחלטה שלי לנסוע הייתה לא רציונלית מרוב הבחינות.

אני משתפת אתכם שקיבלתי חיידק בבטן שלא טיפלתי בו בזמן, דבר שמאוד החליש אותי. הרגשתי חלשה בקאסול ונשארתי עוד יום כדי לנוח. כנראה, שיום אחד לא הספיק לגוף שלי, אבל כמו שאתם בטח מכירים אותי, הראש לא תמיד מחובר 😅. אז החלטתי לנסוע באוטובוס לילה לאמריצר, עיר מרוחקת ושונה מכל דבר שראיתי עד עכשיו בהודו.
אומנם, הראש לא מחובר לגוף אבל הוא כן מחובר לשכל. והשכל שלי מתעניין בדיוק במקומות כמו אמריצר.

אמריצר היא עיר בקונפליקט. מזכירה מאוד את הסיפור של ישראל ופלסטין. יש שלושה אוכלוסיות שונות שרואות בחבל ארץ פונגאב בית - הינדואים, סיקהים ומוסלמים. במשך שנים היו מחלוקות בין ההונדואים למוסלמים( הסיקים חברו בעיקר להינדואים) על בעלות על האיזור הזה.
פונגאב, נחשבת לאסם התבואה של הודו. יש בה אדמה פוריה מאוד והרבה עושר. החברה הודו מזרחית( בריטית) הביעו גם כן המון עניין בחבל ארץ זה. כך, נוצר מצב שהבריטים שלטו באיזור, והמקומיים מתיחלים להתארגן יחד כדי להשיג עצמאות מהבריטים. הבעיה, שבין המקומיים יש מחלוקת ארוכת שנים על הזכות למשול. האם זה הינדוסטאן או פקיסטן?

מצאתי שלושה משפטים שממחישים את המלכוד של מדינת פונג'אב:
Lekey rahenge Pakistan- we will ensure the creation of Pakistan

Nah banega pakistan, but keep Mera khakis khalistan- we won't allow pakistan to be created by the division of our Sikh homeland

Hindustan zindabad - long live India

בשנת 1947 כשהבריטים כבר היו בשלים לעזוב את הודו, היה צריך להתמודד עם השאלה של פונג'אב( ובנגל- בבנגל היה סיפור דומה בין הודו לבנגלדש).

היה ברור שמדינת פקיסטן תוקם שכן הליגה הערבית התארגנה באופן מאוד יעיל ודרשה עצמאות הן מההינדואים והן מהבריטים. אבל איפה יעבור הקו? כדי לענות על השאלה הזו, הבריטם החליטו לעשות דבר שאני מקווה לא יעבור בישראל לעולם. הם הביאו עורך דין ממולח בשם לורד רדקליף שיש לו אפס בקיאות במחלוקת הקיימת כדי להחליט תוך כמה שבועות על הגבול ( מתוך מחשבה שכך הוא יישאר " נטרלי" ) בשבועות ספורים בין תחילת יולי ל15 באוגוסט, רדקליף והצוות שלו היו צריכים להחליט על חלוקה של ערים, פירוד משפחות חלוקה של משאבי טבע, נכסים כלכליים, מקדשים דתיים, ואוצרות תרבותיים. את המידע הזה קיבלתי במוזיאון ההפרדה בו שהיתי במדך 3 שעות בערך. לצערי היה אסור לצלם.
האמת שלרוב אני ממושמעת אבל היה דבר אחד שלא התאפקתי ועברתי על החוקים. מגילה שמספרת על הרגע שבו רדקליף קבע את הגבול שמתקיים עד היום. אני מצרפת תמונה של ההכרזה, ממליצה לקרוא

ההחלטות של רדקליף הובילו לתוצאות קשות מאוד. הגירה מסיבית ( לשני הכיוונים) אנשים איבדו את כל רכושם ומצאו את עצמם במחנות פליטים שבהם היה רעב מחלות וסבל גדול. אנשים שהיגרו מפקיסטן להודו המשיכו להסתובב מצולקים במשך שנים והתפזרו בכל רחבי הודו. אני חושבת שזה אחד הרגעים היותר מצמררים בהיסטוריה ההודית.

בשיעורי היסטוריה, למדתי שהמלחמות הכי קשות קורות בתוך אותה הציוויליזציה ולא בין שתי ציוויליזציות שונות. התבוננות במקרה של לאהור- אמריצר רק הדגיש לי את התובנה הזו. אומנם, המוסלמים ההינדואים והסיקהים מאמינים באלוהים אחרים, אבל התרבות שלהם משיקה בהמון תחומים בחיים.
אחת האטרקציות הכי פופולריות באמריצר היא לראות את הטקס החלפת המשמרות. זה טקס ריקודים- צרחות בין ההודים לפקיסטנים. הטקס קורה בתוך מגרש שנראה כמו מגרש כדורגל, שחוצה אותו שער גבול( גבול אמיתי בין שתי המדינות) האמת שזה היה לא כוחות. המגרש של ההודים היה מפוצץ, ומאובזר במסכים ורמקולים ואילו המגרש הפקיסטני היה קטן וחצי ריק.
הטקס התחיל במסיבת ריקודי נשים. נשים צבעוניות שרוקדות מכל הלב לצלילי מוזיקת פופ הודית. הרעיון המרכזי של הטקס הוא להפגין מי צועק יוצר חזק. וממש כמו בכדורגל כל כמה זמן כל הקהל מריע יחד ומרים ידיים. לאחר מכן מתחיל המסדר עצמו. בו, משתתפים חיילים מעוטרים במדים מפוארים ולא פראקטיים בעליל. שני הצדדים רוקדים בדיוק את אותו ריקוד ביזארי בו הם מעיפים את אחת הרגליים שלהם למעלה במין תנועת בעיתה.
יש המון הפגנת עוצמה בטקס הזה וברור שהודו לוקחת בגדול.
הנסיעה לטקס החלפת המשמרות ערכה בערך שעה וחצי בריקשה( מן קולנועית סגנון הודו) הנהג שלנו היה איש נחמד שהקפיד לספר על כל האתרים המעניינים. הוא ניסה לאפיין את האנשים הפונג'בים כך-הם אוהבים: אוכל טוב מוזיקה חיה ונשים יפות
חשבתי שזה לא כל כך שונה מכל מני גברים שאני מכירה.... 😉

אחד מהמקומות באמריצר שנחשבים ל- must see זה מקדש הזהב, the golden temple. מדובר במקדש סיקהי עצום המכיל קילוגרמים על קילוגרמים של זהב אמיתי. המקדש מוקף באגם שהמים בו נחשבים כמובן לקדושים. זה מתחם עצום בו אנשים יכולים לבוא לישון ולאכול בחינם- כל היום. המטבח במקדש הזהב נחשב למטבח הגדול ביותר בעולם ובממוצע הוא מגיש בערך כ15,000 מנות ביום. המטבח מתבסס ומתפקד אך ורק על עבודה בהתנדבות. אנשים באים להתנדב בשתיפת כלים, בישול, ואפילו קילוף שום. לא התאפקתי והצטרפתי לנשים המבוגרות שמקלפות שום בהנאה. הן התעקשו לדבר איתי בהינדית למרות שהיה ברור שאין לי מושג מה הן אומרות. כשהלכתי קיבלתי חיבוק מכל אחת!

בערב, הלכתי למופע אורות באתר ההנצחה של הטבח שנעשה באמריצר בידי הבריטים. מפקד בריטי החליט לפתוח באש על הודים שהחליטו לשבור את העוצר שהיה עליהם כדי לחגוג את אחד החגים החשובים שלהם. בטבח נרצחו מאות אנשים וילדים. התחושה שלי היא שרוב האנשים כאן לא באמת מכירים את האבלות הנוראיות שעשו כאן הבריטים. אז מאוד שמחתי לראות סוף סוף התיחסות כזו.
למופע הזה לקח אותי הודי שפגשתי במקדש הזהב. הוא היה מאוד נחמד והתלהב מזה שאנשים חשבו שאני אשתו (;

שנה טובה
נעמהWeiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal
Reisender Naama in india 2022
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 18.09.2022, 13:04
- ⛅ 14 °C
- Höhe über NN: 2.256 m
- Indien State of Himāchal Pradesh Kulu Pulga 31.994147, 77.43749631°59’39” N 77°26’15” E
Tag 31
Banjara house
18. September 2022 in Indien ⋅ ⛅ 14 °C
כשהגעתי לפולגה הגעתי לבית שנקרא בנג'ארה האוס- בית הנוודים. גרים כאן שישה בחורים הודים, בים גיל 24-30. כל אחד הגיע מאזור שונה בהודו, מהדרום, מזרח מערב וצפון של הודו. כל אחד מגיע מרקע אחר, מוזיקאי, מהנדס, רקע של סמים, ועוד. הדבר היחיד שמשותף בין כולם הוא ההחלטה לפרוש מהחיים הרגילים ולבוא לגור ביחד כמן קןמונה בכפר שנקרא פולגה. הבית שלהם, עשוי מעץ ומקושט בהמון ציורים, דגלים, שטיחים עששיות ומזנונים צבעוניים. הם מתפעלים בית קפה, שיש בו תפריט ענק עם המון המון מנות אופציונליות. בפועל כל יום הם מכינים בהזמנה אישית ללקוחות. פעמים רבות נם הולכים למכולת במיוחד בשביל להביא נוטה כדי להכין פנקייק , או אפילו חלב ביצים ועוף.
שמם" ארון, שון, פנקאג' אקש-שנקר, וויוואק וראהגב.
כל השישה מנגנים כמעשנים מבשלים כל היום. המוזיקה פה בבנג'רה הראוס לא מפסיקה לעולם.
הם ישנים על מזנונים קשים, מתקלחים עם דלי והשירותים נמצאים בחוץ. זה החיים שלהם ונראה שמאוד טוב להם ככה.
אני פגשתי אותם לפני כמה ימים. בינתיים אני מרגישה שהם אימצו אותי למשפחת הנווטדעם שלהם תאכלס גם אני קצת נוודת בחודש האחרון...
בתור תיירת יחידה, מתיחחסים אליי כאן כמו מלכה. הבטיחו לי אפילו שאם אני יבקש הם יביאו לי את הירח. אז ביקשתי את השמש (;
להיות כאן איתם נתן לי הזדמנות קצת להוריד הילוך. קניתי ספר חדד בקינדל. כל בוקר אני עושה עם וויווק יוגה של נשימות ביער. הבית נמצא ממש על יער הפיות. אי ספק שהיער הזה הרוויח את שמו. מקום קסום שעל האבנים בו נוצצות מחומר שמסכחר כסף. העצים גבוהים וירוקים והאדמה מלאה בפרחים וצמחייה סבוכה. ראהגב,לקח אותי למקום מיוחד שבו אפשר למצוא אבני קריסטלים. בדרך צילמתי מלא פתריות מיוחדות .
המזג אוויר כאן מאוד מדונה. כל יום מתחיל יפה, שמש זורחת ונעים. לקראת הצהריים העננים מכסים את השמיים והשמש נעלמת, אז מחיל גשם.
הלכנו לחפש קריסטלים בגשם. ושם פגשנו שתי נשים שיושבות מתחת לעץ עם אש. הן סיפרו, שהן יושבות שם כאות מחאה לחברת חשמל שרוצה לבנות סדה סולרי ביער דבר שהולך להרוס את המים הנקיים שזורמים ביער ומזינים את כל הכפר. נשים רציניות! שאני ממש מקווה שהמחאה שלהן תצליח.
מצאנו כמה קריסטלים יפים בנחל חוויה מיוחדת ממש!

במרחק של 12 קילומטרים מפולגה, יש מקום שנקרא קיריגנגה. לפי המיתולוגיה ההינדואית בקיריגנגה ישב הבן של שיבה ...... בקיריגנגה ישנם מעיינות חמים טבעיים ומקדש קטן והמון הודים עולים לשם ברגל . ביקשתי מהבנים שיקחו אותי לשם. אז יצאנו אני ראהגב, פאנקג' ובריטניה, בחטרה הודית שגם הצטרפה למשפחה לטראק של יומים לקיריגנגה. הדרך הייתה יפיפיה, דרך העובדת בתוך יער הפיות ככה שמימיני יש יער מדנים ומשמאלי ( ומתחתיי) זורם נהר הפרוואטי. עלינו בשמש ובגשם. יכולתי לסמוך עליהם בעיניים עצומות.
בערב, הגענו לקיריגנגה וישנו באוהל אצל משפחה שמכירה את הבחורים כבר המון זמן. הם מרגישים שם בני בית. בערב ישבנו עם בעלת המקום שאותה הם מכני chahi jiii דודה מכובדת ועם הנכד הקטן והחמוד שלה. גם שנה בערך.
התיישבו איתנו עוד שלושה הודים מדלהי. מה שהיה מעניין היה ששלושתם היו מוסלמים. בלי שום מתחים ישבנו כולנו הינדואים מוסלמים ויהודיה צחקנו ושתינו. המוסלמם ממש התעניינו בשפה העברית וביקשו שאני ילמד איתם כל מני מילים חדשות. חייבת להודות שזה גרם לי לרצות שככה יהיה גם טצלינו בישראל.
ביום למחרת קמתי בשבע בבוקר מוקדם, במיוחד כדי להתרחץ במים החמים. כל הנשים ישבו על שפת הבריכה כשבקושי הרגליים שלהן היו במים החמים. אבל אני שר נכנסתי פנימה והיה פשוט מדהים. הבעיה שקצת הייתי שם יותר מדי זמן ואז קצת היסתובב לי הראש. אחרי התבילה הלכתי איתם למקדש וצפיתי התפילה שלהם. בסוף אפילו קיבלתי תיקה כתומה מהנזיר.
הדרך חזרה הייתה חא פחות יפה רק קצת יותר קלה כי היא הייתה בירידה. לפני שחזרנו התיישבנו חאחול סמוסה מעולה וסמבר חם ( ן מרק עדשים מקומי )
במהלך כל הדרך, נדבקתי לאחד השירים הדתיים שהם שרים שיבה שיבה שיבה שאמבו....
מצרפת קישור כאן לשיר אבל לא לוקחת אחריות אם תדברו אליו גם
https://youtu.be/DwwY0WC5aw4

ןWeiterlesen
Gefällt 0 mal
Reisender Naama in india 2022
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 13.09.2022, 12:27
- ☀️ 17 °C
- Höhe über NN: 2.261 m
- Indien State of Himāchal Pradesh Kulu Pulga 31.993782, 77.43758531°59’38” N 77°26’15” E
Tag 26
חופש
13. September 2022 in Indien ⋅ ☀️ 17 °C
מה זה להרגיש חופשייה בטיול? למשל כשאת מתכננת לנסוע לפולגה ובמקרה פגשת אנשים שכיף לך איתם אז החלטת להישאר עוד יום בקאסול

האמת שהיום שלי התחיל בצורה הרגילה. יש לי פה בקאסול שגרת בוקר מאוד מסויימת. ארוחת בוקר באחת משלושה אופציות. פראטה בטיבטית, חביתה בevergreen או idily בדהבה הדרום הודית. הארוחת כושר שלי לא נכמרת כאן באופן קבוע, אני הולכת לקנות עוגית קוקוס בgerman bakery שפתוחה כבר מ1997 ( גיליתי היום) . אני והאופה כבר חברים טובים. אפילו כבר דיברתי בפייסטיימם עם אשתו. לאחר מכן, אני הולכת לשתות קפה אצל האיש היחיד שמכין פה קפה טוב. אני אוהבת את המקום גם בזכות הקפה וגם בזכות זה שתמיד אני פוגשת שם כל מני אנשים מעניינים.

היום, החלטתי להתחיל בidly שזה מן לחמניות דרום הודיות מסולת( לפחות נראה לי שזה סולת) . האידלי מוגש עם סמבר, תבשיל עדשים וצ'אטני קוקוס. כשהתיישבתי, שמתי לב שיושבת לידי מישהיא מערבית אבל בוודאות לא ישראלית. מראה נדיר ולא שגרתי לאיזור. התחלנו לדבר ומסתבר שהיא גרמנייה מברלין שבאה לעשות סמסטר בדלהי. שמה ארנו, שם שהוא בכלל בסנסקריט כי אמא שלה מאוד מחוברת לתרבות ההודית. ארנו היא פסנתרנית ג'אז והיא באה לכאן ללמוד לנגן על קלידים הודיים.

הזמנתי אותה להצטרף לטקס הבוקר שלי, כלומר להמשיך הלאה אל העוגייה והקפה, אז, גיליתי שהיא באה לבקר את בעל המקום. איש נחמד בשם צ'וטו. אז כמובן שהזמנתי אותו להצטרף אלינו גם. מפה לשם ישבנו שלושתינו בקפה.
צ'וטו סיפר שהוא רוצה לפתוח מקום גדול יותר על גג של אחד המלונות. מסתבר שרוב הבתי קפה פה נמצאים על הגגות. אז הלכנו שלושתינו לראות את המקום.
החלטתי שאני נשארת איתם כל היום ובקלות דחיתי את התוכניות שלי לפולגה.
כמה גמישות, כמה ספונטניות., כמה חופש. מדהים איך הדברים הכי אזוטרים עושים לי את הטיול כאן בהודו.

זה היה יום קולינרי במיוחד. חזרנו למסעדה של צוטו, שתינו צ'אי, אכלתי מאפין בננה ואז הוא הכין לנו גם מסלה דוסה.
המשכנו לטיולון בטבע. הייתי קצת צריכה לראות עוד ירוק לנשים אוויר נקי ולשמוע את הנחל.
מעל הנחל שכב בול עץ מרשים. ארנו, הפגינה יכולות מרשימות בשיווי משקל ובלי שום פחד טיפסה על העץ. אני כידוע לא ממש כישרונית כשמדובר באיזון אבל למרות שקצת חששתי ארנו עשתה לי חשק. אז בזהירות טיפסתי איתה גם על העץ.
נכנסנו למים שהיו קרירים במידה הנעימה. התיישבתי על שפת הנהר ולימדתי אותם להכין ארמון נטיפים מהחול והמיים. אני חושבת שלהכין ארמון נטיפים זה טראפייה לכל דבר. ישבנו שם לפחות שעה.....
בערב, הכנו ארוחת ערב ביחד. קיבלתי סדנת בישול ברמה הכי גבוהה שיש. הכנו פראיי פאניר. פאניר זו הגבינה ההודית שמתבשלת ברוטב עגבניות בצל ותבלינים. למדתי בדיוק איך עושים ולקחתי מתכון.
כשאחזור לארץ מבטיחה להכין למי שרוצה !
בינתיים אני מצרפת את המתכון.

קאראיי פניר

זרעי כמון
שורש ג'ינג'ר
שום
5 בצל סגול קטן
5 עגבניות שקולפו אחרי תקופה המים רותחים
100 גרם פאניר
לטגן שום גינגר בשמן להוסיף בצל וזרעי כמון ולטגן במשך חצי שעה לפחות.
לטחון את העגבניות ולהוסיף לבלילה לטגן עוד 15 שעה בערך
להוסיף מיקס תבלינים :
אבקת צ'ילי אדום כפית
2 כפיות אבקת כוסברה
1 כפית אבקת kitchen king - אפשר להזמין מהודו, אני מבטיחה להביא עם הקדשה!
כפית מלח
חצי כפית כורכום
טלאי בישול של 5 דקות, להוסיף את הפאניר ל10-20 דקות

היום התיצבתי בשמונה בבוקר ב- french bakery and south Indian food. כן כן ככה קוראים למקום. צ'וטו מכין באגט טעים ובחורף כשקר אפילו קרואסון. הוא היה פעמים בצרפת.
תכננתי לחכות שם לאוטובוס אבל במקום להתייבש בשמש, מצאתי את עצמי חותכת בצל ואז דלעת ואז קישוא וג'ינג'ר ומלא תפוחי אדמה. מפה לשם נשארת איתו כל היום. דיברתי עם לקוחות קיבלתי מתנות ( קטורת בריח ורדים ומיץ תפוזים) הכנו את המילה למבלה דוסה, ובמבר שזה מן תבשיל עדשים דליל חריף ועים.
בשלב מסויים הגיעו שלושה לקוחות הודים עם גיטרה, אז ביקשתי מהם שינגנו לי קצת שירים. מפה לשם נוצר מצב ששלושתם שרו לי שירי אהבה בוליוודים. היה מהמם!
סיפרתי על הקונצרט שקיבלתי בהקדשה אישית לחברה, והיא אמרה לי נעמה את פשוט "יוצאת סיטואציות"
חשבתי על זה הרבה כי זה באמת נכון, ליצור סיטואציות מעניינות במהלך הטיול זה מה שבאמת מעיף את הטיול שלי 10 צעדים קדימה
אחר הצהריים נסעתי לפולגה, כפר שקט ומרוחק שיושב על יעל מהמם שנקר יער הפיות. באתי לכאן באמת לנוח. להוריד הילוך, קצת יוגה הרבה תה ואפילו קניתי המיוחד ספר חדש בקינדל (:Weiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal
Reisender Naama in india 2022
- Reise anzeigen
- Zur Bucket List hinzufügenVon der Bucket List entfernen
- Teilen
- 09.09.2022, 00:26
- 🌙 14 °C
- Höhe über NN: 1.570 m
- Indien State of Himāchal Pradesh Kulu Kasol 32.011887, 77.31803232°0’43” N 77°19’5” E
Tag 22
מטאורה היפה
9. September 2022 in Indien ⋅ 🌙 14 °C
בשבועות הראשונים של הטיול, פגשתי רק מהנדסים מבאר שבע. תהיתי לעצמי איך יכול להיות שאני מיעוט כפול. גם מירושליים וגם מיעוט שלומדת מדעי הרוח והחברה. אבל מאז שהגעתי לקאסול, הגלגל התהפך וכל הירושלמים הדתיים והמוזיקאים התגלו פתאום. אפילו פגשתי פה חברה מהיסטוריה וחבר ממדעי המדינה.
כרגיל כשהגעתי לקאסול, לא הייתה לי תוכנית מסודרת למה שאני רוצה לעשות כאן בעמק הפרוואטי, ולכן, ברגע שמשהיא בשם אור כתבה בקבוצת הןוצאפ שהיא מחפשת שותפה לנסוע לכפר קטן שנקרא מטאורה עניתי ישר בחיוב.
ברגע שנפגשנו כבר ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון לכתוב לה. אהבה ממבט ראשון.
נסענו באוטובוס המקומי לכפר שנקרא ג'ארי ומשם, עלינו ברגל בעלייה די חדה אל הכפר מטאורה. מדובר בהליכה של בערך חצי שעה. היום היה יפה אם כי חם, וההרים הירוקים של פרוואטי היו עוצרי נשימה. בדרך לא ראיתי אפילו חמור אחד, אבל במקום ראינו פרות. כמעט משתווה(:
הגענו לכפר, והתיישבנו בבית הקפה המקומי. יש רק אחד. האישה שמנהלת אותו מכינה את האוכל במיוחד בשבילך, מה שאומר שמרגע ההזמנה ועד לרגע האכילה יש זמן רב... דורש סבלנות, אבל שווה כל ביס. פגשנו שם שני בחורים דתיים שנשארו שם כל השבוע. שניהם מוזיקאים אחד מנגן בעוד ( כמו מארק אליהו) והשני מתופף. דניאל, שמנגן בעוד, הביא אותו למטאורה וניגן לנו, היה מדהים. הוא אפילו נתן לי לנסות! התוצאה הייתה שילוב של זיופים וחריקות אבל לי היה כיף

אני ואור ירדנו למפלים, בערך האטרקציה היחידה באיזור. בדרך, פגשנו בשני ילדים שפנו אלינו באנגלית רהוטה אז התחלנו לדבר. הילדים גרים בכפר הסמוך למטאורה והם עושים את הדרך המפותלת בתוך היער ומעל המפלים פעמיים ביום. זו כנראה הליכה של יותר משעה. הילד הגדול, סיפר שהוא רוצה להיות חייל כשיהיה גדול. אני לא בטוחה שזה מה שאני הייתי מאחלת לו, אבל מהמעט מידע ששמעתי, נראה שחיילים הודים מרוויחים פה בכלל לא רע. עוד בלה, בדקנו את העניין ומסתבר שהחיילים הסדירים בצבא ההודי מרוויחים בערך 44 אלף רופי לחודש! זה בערך 1700 שח, סכום שהוא גדול יותר ממה שטני הרווחתי בצבא. נראה שבזמן האחרון, שירות צבאי הפך לנתיב שמאפשר מוביליות חברתית כאן בהודו.
אחרי שנפרדנו מהילדים ירדנו למפלים בירידה תלולה במיוחד. כשהגענו לנחל, התישבתי על גשר עץ הרעוע ובכישרון מיוחד הצלחתי לשבור חלק ממנו ונפלתי למים. לא קרה לי לי שום נזק.
בערב, הלכנו לאכול. המוזיקאים שהיו איתנו פיתחו קשר מיוחד ים בעלת המקום והפכו שם לבני בית . הם ביקשו ש
ממנה להכין לנו מה שהיא רוצה. מפה לשם, קיבלנו ארוחת מלאכים עצומה עם מלאיי קופתה אורז דאל, סלט ממלפפונים שהיא מגדלת בעצמה בגינה, ירקות מבושלים ועוד... דיברנו הרבה על דת אמונה ומנהגים של דתיים. היה ממש כיף ומעניין. הדתיים טענו שהם כל הזמן שואלים את עצמם אם הם מאמינים באלוהים ואילו החילונים לא מתעסקים בשאלות כאלה כי התשובה ידועה להם מראש- - אין. זה היה מוזר לשמוע את זה במיוחד בגלל שבאופן אינטואיטיבי אני חשבתי שבגלל שהם יודעים שיש אלוהים, הם לא צריכים להתחבט עם השאלה של הקיום שלו. מעניין לראות שהזלזול אחד בשני הוא זהה לחלוטין בתוכן שלו.
בבוקר, אני ואור הצטרפנו למנהג שלהם לשמוע פודקאסט של מוזיקה תורכית. הפודקסט נקרא אל חאן, והוא מוגש בצורה יוצאת מן הכלל על ידי איש עם מבטא תורכי כבד. ( אבא בטוח היה אוהב)
חזרנו לקאסול והיה לנו מלא סידורים. דבר ראשון היינו חייבות לקנות בגדים מתאמים לפסטיבל שקורט פה הסופש. מסיבות שלושה ימים ברצף. נראה לי שיומיים יספיקו לי (;
אכלנו, קנינו שוב אכלנו, שוב קנינו ואז נחנו. גם את זה צריך לעשות מדי פעם.
בערב ישבנו בבית חבד, הם פתחו בקבוק וויסקי והתחילו שיעור על פרשת השבוע והפרשנות של הרבי מילובביץ. נכנסתי לשיחות עומק עם המתנדב שהעביר את השיעור על הדולר שחילק הרבי מילובביץ למאמינים שלו בניו יורק.
היום יום שישי, היינו במסיבה שההליכה אליה לקחה לנו שעה לכל כיוון. בחול חשוב לי יותר ליזכור כשמגיע יום שישי אז טזבהו מוקדם כדי להספיק לארוחת שישי בבית חבד.
כל הזמן חושבים פה שאני דתייה. לדעתי אמרו לי את זה לפחות 10 פעמים ביומיים האחרונים. משום מה, בעיניי זו דווקא מחמאה(;Weiterlesen
Übersetzung anzeigen
Gefällt 0 mal

Sei dabei: