traveled in 4 countries Read more
  • Day 48

    San cristobal, spiritual week

    February 11 in Mexico ⋅ ⛅ 27 °C

    A week full of strange ceremonies, beautiful  nature, artistic markets, textiles and history. 

    I'll start with some of the strange ceremonies I attended to. On Sunday, i visited the church of the small village of Chamulla.  It is a hybridform  of Catholic Christianity and the traditional and pagan religions of the locals. When the Spanish exposed the population to the "correct" religion, the people accepted Christianity, but interpreted it in the light of their ingrained beliefs. The building looks like a church from the outside but inside there is no connection between the floor covered with grass, hundreds of burning candles and families holding a personal ritual of lighting candles, drinking coke and sacrificing live fowl to the Cat

    holic churches I know. The candles are intended for blessings, the cola is intended for internal cleansing and the sacrifice of the birds symbol

    izes the liberation from the demons that ha

    ve accumulated in the believer. You asked why Coca Cola? In the 1930s, when Coca-Cola entered Mexico, the marketing people presented the Coke as a medicine. The campaign was so successful that the believers are sure that drinking the black drink produces graphs that help them remove toxins. In my opinion, and also according to science, the process is the opposite, but the faith here is stronger than ever. Traditionally, "detoxification" is done with posh pox, an alcoholic drink made from corn in a high concentration. Coke is of course much cheaper than Mexico is probably one if not the biggest consumer of Coca Cola. Unfortunately, it wasn't allowed to take pictures, so I'll just leave you with the image of a dark church, lit by thousands of candles, chickens, whole families across generations sitting on the grassy floor around candles and Coca Cola bottles, and a tame chicken on the floor. The second interesting ceremony I attended was a cocoa ceremony. Friday evening, a friend and I from the hostel took a bus to a small town near San Cristóbal. In a village that looked abandoned from the outside, we arrived at a warm and lively house. I met a lot of Mexican and Israeli tourist people there! One of the organizers was Israeli, and after the ceremony, which was particularly long, he held a magnificent Shabbat reception, with Jewish music, Israeli food, sweet challah, the Parsha of the week and all the explanations. The cocoa ceremony was an experience in itself. The audience sat in a circle, around a beautiful display of corn, cocoa beans, animal sculptures and musical instruments. The ceremony that started two hours late was rich in unfamiliar tunes and sounds. The brave among us could try a frappe, a kind of brain-melting tobacco snuff. It's not dangerous, should fax the thoughts. I don't think I will repeat the pleasure. The cocoa, which we arrived at at nine o'clock at night, was irresistible to me. A cocoa drink with an unreasonable concentration. Among the few times I don't finish my portion of chocolate. The spiritual weekend that started with the cocoa ceremony, developed on Saturday into the Temazcal ceremony. A tamazkal is a type of tipi made of wood, well covered with thick coverings. In the center of the tipi are hot stones that were heated in a fire a few hours before. Around the stones many people gather densely. The leader of the ceremony closes the window, so that inside is complete darkness, begins to sing while pouring water on the hot stones. The steam that accumulates in the tight teepee burns the skin and makes the participants sweat like they have never sweat before. At first I thought I was going to pass out, luckily I was told to bend down on the floor with the unbearable heat. That's how I survived the hour and a half in the boiling hot pot. Basically, the tamezkal is supposed to bleed back into the mother's womb. What is certain is that I collapsed like an Uber inside. The ceremony is divided into four parts, after each part the door is opened to rest. When the door opens and the light comes in you see everyone lying on the floor half tamed. Each door signifies a different blessing, for the family love, food and more. Unfortunately my Spanish was not enough to absorb everything. If I caused anyone concern, for the record this is a very safe ceremony and I went to very professional people. Anyway, I hope that among all the liters of water I sweated, I was able to get some toxins out. As amazing as the last period has been, I have accumulated a lot of toxins, especially related to my beloved country... San Cristóbal was a rich experience not only spiritually, but

     also many material experiences. Good food, excellent coffee, Teva teaches. I went to a crazy mall. The earth never ceases to amaze me. A deep fissure in the mountain that created a canyon over a kilometer high. We sailed the beautiful river in the middle of the canyon with a small boat. At the edge of the narrow river, we saw at least 10 crocodiles basking in the sun. This is the laziest animal I have ever seen. In addition to the mall which was an amazing experience, I took a horseback ride through the small villages surrounding San Cristóbal. My horse was named Canela (Cinnamon in Spanish). I hope we were friends while I sat on her back. During the week, I was joined by Wendy, my personal librarian and we are very close friends! Wendy has been a bit like a big sister for the last week and a half, we did almost everything together during the week. A fascinating free walking tour where we loaded up on posh pox, we learned a lot about the history and culture of San Cristóbal and the zappatistas movement. Zapate, was a general in the Mexican revolution at the beginning of the 20th century, and at the end of the century, a movement of the local ethnic group of Chiapas (the name of the region where I am located) arose in his name. This movement armed itself and started a war, yes, an army war and everything against the Mexican government. A kind of civil war between the local tribes and the Mexican government which still represents in an absolute majority the Spaniards who conquered Mexico a few centuries before. The wounds will never be closed, but only deepen. The tribal people do not enjoy access to clean water, work like slaves and live in poverty, and do not get access to adequate medicines. The most interesting thing to me was that Zeptistas was a movement in which the main force was women. They are simply tired of giving birth to children who will die of simple diseases. Beyond all the depression and difficulty that hides behind the beautiful city of San Cristóbal, in my tourist hut, the hostel where I lived was like an asylum. It is also called la isla. At the sweet hostel, there were free classes 4 times a week, the week I was there I went to almost all the classes. A little to connect with the body and relax from all the thrills included in my long trip. I met a lot of good people at the hostel who joined in a lot of experiences that I told about and the atmosphere was lovely. San Cristóbal was kind to me and after eight full days I went to Planca. I will write about her at the next opportunity, sending everyone kisses and longing 😘
    Read more

  • Day 47

    סן כריסטובל, מסע ספיריטואלי

    February 10 in Mexico ⋅ ☀️ 28 °C

    שבוע עמוס בטקסים משונים, טבע מיוחד, שווקים אמנותיים, טקסטיל והיסטוריה . 

    אתחיל בכמה  טקסים המשונים שהשתתפתי בהם

    יום ראשון, הביקור בכנסייה של הכפר הקטן chamulla הייתה חוויתית וחד פעמית. 

    מדובר בהכלאה של הנצרות הקטולית והדתות המסורתיות והפגאניות של בני המקום. כשהספרדים חשפו את האוכלוססיה לדת "הנכונה" האנשים קיבלו את הנצרות, אבל פירשו אותה לאור האמונות המושרשות שלהם. 

    המבנה נראה כמו כנסייה מבחוץ אבל מבפנים אין שום קשר בין הרצפה המכוסה בעשבים, מאות נרות דולקים ומשפחות שמקיימות טקס אישי של הדלקת נרות, שתיית קולה והקרבת עופות חיות לכנסיות הקטוליות שאני מכירה. 

    הנרות מיועדים לברכות, הקולה נועד לניקוי פנימי והקרבת העופות מסמלת את השחרור מהשדים שהצטברו אצל המאמין. 

    שאלתם למה קוקה קולה? בשנות ה30, כשקוקה קולה נכנסה למקסיקו, אנשי השיווק הציגו את הקולה כמו תרופה. הקמפיין היה כל כך מוצלח, עד שהמאמינים בטוחים ששתיית המשקה השחור מייצרת גרפסים שעוזרים להם להוציא רעלים. 

    לדעתי, וגם לדעת המדע, התהליך הפוך, אבל האמונה פה חזקה יותר מתמיד. באופן מסורתי " ניקוי הרעלים" נעשה עם פוש pox משקה אלקוהולי עשוי מתירס בריכוז גבוה. הקולה כמובן הרבה יותר זול

    מקסיקו היא כנראה אחת אם לא הצרכנית הגדולה ביותר של קוקה קולה. 

    לצערי, אסור היה לצלם, אז רק אשאיר אתכם עם הדמיון של כנסייה חשוכה, מוארת באלפי נרות, תרנגולות, משפחות שלמות חוצות דורות יושבות על הרצפה העשבית מסביב לנרות בקבוקי קוקה קולה, ותרנגולת מאולפת על הרצפה. 

    הטקס המעניין השני שהייתי בו היה טקס קקאו. 

    יום שישי בערב, לקחנו אני וחברה מההוסטל,  אוטובוס   לעיר קטנה סמוכה לסן כריסטובל. בכפר שנראה נטוש מבחוץ, הגענו לבית חמים ומלא חיים. הכרתי שם הרבה אנשים תיירים מקסיקנים וישראלים! אחד המארגנים היה ישראלי, ואחרי הטקס שהיה ארוך במיוחד, הוא ערך קבלת שבת מפוארת, עם ניגונים יהודיים, אוכל ישראלי, חלה מתוקה, פרשת השבוע וכל ההסברים. 

    טקס הקקאו היה חוויה בפני עצמה. הקהל ישב במעגל, מסביב למיצג יפיפה של תירס, פולי קקאו פסלי חיות וכלי נגינה. 

    הטקס שהתחיל באיחור של שעתיים  היה עשיר בניגונים וצלילים לא מוכרים. האמיצים שביננו יכלו לנסות פראפה, סוג של הסנפת טבקו שממיסה את המוח. זה לא מסוכן, אמור לפקס את המחשבות.

     לא נראה לי שאחזור על התענוג. 

    הקקאו, אליו הגענו בתשע בלילה, היה בלתי שתי מבחינתי. משקה קקאו בריכוז בלתי סביר. בין הפעמים האחדות שאני לא מסיימת את המנת שוקולד שלי. 

    הסופש הספיריטואלי שהתחיל עם טקס הקקאו, התפתח ביום שבת לטקס טמזקל.temazcal. 

    טמזכל זה סוג של טיפי עשוי מעץ, מכוסה היטב בסמיכות עבות. במרכז הטיפי אבנים לוהטות שרתחו במדורה כמה שעות לפני כן. מסביב לאבנים מתכנסים הרבה אנשים בצפיפות. מוביל הטקס סוגר את החלון, ככה שבפנים חושך מוחלט, מתחיל לשיר תוך שהוא שופך מים על האבנים החמות. האדים שמצטברים בטיפי ההדוק צורבים את העור וגורמים למשתתפים להזיע כמו שלא הזיעו לעולם. 

    בהתחלה חשבתי שאני אתעלף, מזל שאמרו לי להתכופף לרצפה עם החום בלתי נסבל.  ככה שרדתי את השעה וחצי בתוך הכוך הרותח. בעיקרון, הטמזכל אמור לדמא חזרה לרחם של אמא. מה שבטוח זה שהתקפלתי כמו אובר בפנים. 

    הטקס מחולק לארבעה אחלקים, אחרי כל פרק פותחים את הדלת כדי לנוח. כשהדלת נפתחת ונכנס האור רואים את כולם נשכבים על הרצפה חצי מאולפים.

    כל דלת מסמנת ברכה אחרת, למשפחה אהבה, מזון ועוד. לצערי הספרדית שלי לא הספיקה לקלוט הכל. 

    אם גרמתי למישהוא דאגה, לפרוטוקול זה טקס מאוד בטוח והלכתי לאנשים מאוד מקצועיים. 

    בכל מקרה, אני מקווה שבין כל ליטרי המים שהזעתי, הצלחתי להוציא קצת רעלים. כמה שהתקופה האחרונה מדהימה, הצטברו לי הרבה רעלים, במיוחד קשורים למדינה האהובה שלי.... 

    סן כריסטובל הייתה חוויה עשירה לא רק ברוחניות, גם  הרבה חוויות מטריאליות. אוכל טוב, קפה מצוין טבע מאלף. 

    יצאתי לקניון מטורף. כדור הארץ לא מפסיק להפתיע אותי. בקע עמוק בהר שיצר קניון מעל קילומטר גובה. 

    צלחנו את הנהר היפיפה שבאמצע הקניון עם ספינה קטנה. בשולי הנהר הצרים, ראינו לפחות 10 קרוקודילים, מתחרדלים להם בשמש. זו החיה הכי עצלנית שראיתי בחיי. 

    נוסף לקניון שהיה חוויה מדהימה, עשיתי טיול סוסים בין הכפרים הקטנים שמסביב לסן כריסטובל. לסוס שלי קראו קנלה (קינמון בספרדית) . אני מקוה שנהינו חברות בזמן שישבתי לה על הגב. 

    במהלך השבוע, הצטרפה אליי וונדי, הספרית האישית שלי שנהינו חברות קרובות מאוד! 

    וונדי הייתה קצת כמו אחות גדולה בשבןע וחצי האחרון, עשינו כמעט הכל ביחד במהלך השבוע. סיור מרתק של free walking tour שם עשינו טעינות של פוש pox, למדנו הרבה על ההיסטוריה והתרבות של סן כריסטובל ועל תנועת הצפטיסטס zappatistas. צפאטה, היה גנרל במהפכה המקסיקנית בתחילת המאה ה20, ובסוף המאה על שמו קמה תנועה של קבוצת האתניות המקומיות של צ'יאפס ( השם של חבל הארץ בו אני נמצאת) התנועה הזו התחמשה ופתחה במלחמה, כן מלחמה צבא והכל כנגד ממשלת מקסיקו.

    סוג של מלחמת אזרחים בין השבטים המקומיים לבין ממשלת מקסיקו המייצגת ברוב מוחלט עדיין את הספרדים שכבשו את מקסיקו כמה מאות לפני כן. הפצעים לעולם לא נסגרו, אלא רק הולכים ומעמיקים. אנשי השבטים לא נהנים מגישה למים נקיים, עובדים כמו עבדים וחיים בעוני, ולא מקבלים גישה לתרופות הולמות. 

    הכי מעניין היה בעיניי שצפטיסטס הייתה תנועה שהכוח המרכזי בה היה נשים.

    פשוט נמאס להן להוליד ילדים שימותו ממחלות פשוטות. 

    מעבר לכל הדיכאון והקושי שמתחבא מאחורי העיר היפה סן כריסטובל, בכוך התיירותי שלי, ההוסטל שבו גרתי היה כמו אישל שפיות . הוא גם נקרא la isla. 

    בהוסטל המתוק, היו שיעורי בחינם 4 פעמים בשבוע, בשבוע שהייתי שם הלכתי כמעט לכל השיעורים. קצת להתחבר לגוף ולהירגע מכל הריגושים שכלולים בטיול הארוך שלי. הכרתי המון אנשים טובים בהוסטל שהצטרפו להמון חוויות שסיפרתי עליהם והאווירה הייתה מקסימה. 

    סן כריסטובל הייתה טובה אליי

    אחרי שמונה ימים מלאים נסעתי לפלנקה. אכתוב עליה בהזדמנות הקרובה 

    שולחת לכולם נשיקות וגעגועים 😘
    Read more

  • Day 45

    Oaxaca

    February 8 in Mexico ⋅ ☀️ 26 °C

    I stayed in Mexico, I stayed in oaxaca, but started on a new path. Seb returned to Canada and now Iam completly independent. For better and for worse, traveling alone brings on new challenges and opportunities. when I traveled in India, I thought that being solo made me more accessible to meating new people, especialy locals. Here such meating are even rarer because my Spanish is extremely bad. 

     yet half an hour after Seb left I made a new friend. Print artist. His name is Isvan, for those who were wondering, the name is not Mexican at all. The truth is that the original intention was to name him  Ivan like the Russian name, but  a spelling error put its signature along the way. (; Although his name is not local, Isvan is as connected to his roots as possible. He belongs to an inner Mexican ethnic group called the Sapotec. He speaks the language, and holds the title of a sapotec Philosopher, after studying at the University of Philosophy and Art. 

    For the past seven years, isvan has been managing a workshop/gallery of Wood prints. I went in to have a look, and very quickly got a chair. There are always 2-3 students gathered on the table in the center of the gallery, so the place is always full. After interesting conversations, I bought a print and joined in painting it with watercolors. It was so relaxing to sit and paint that every day since then I've been in oaxaca City I came to sit at his gallery. Isvan invited me on Saturday, for an evening of mezcal paintings, and snacks. (The crunchy insects that everyone eats here were among them) 

    In Spanish they are called chipolites, a cute name that does not in any way describe the small and strange product.

    A friend of Isvan's who makes mezcal himself joined in. He let us taste three special flavors. I liked the marigold flower the most so we chose the bottle. This was a very strong drink that came to my head at a dizzying pace. Trying to paint while being a bit tipsy was a beautiful experience. I just drew a ceramic pitcher sitting on the side But suddenly all the shadows became so prominent I felt that I was diving in them.

     After a special evening I went the next day to a small town in the mountains called san jose de la pacifico. The small town is known for its stunning sunsets, I was lucky to arrive just in time for the sunset and got to see the perfect sight. A day after all was a blur. 

    The town was an educative experience for me. When people describe something as educative, it seems to me that they actually mean very challenging. I decided with courage,  origin of which is not clear, to leave the next day for a trek in the mountains to a small town called San Mateo.  the trip was supposed to be a 2.3 hour walk from San Jose. With a deceptive Google map and bad internet connection, a trip that was supposed to take 2 and a half hours, took me 6 hours. I went up and down, I went up and down again and I was wrong and I was wrong and I was wrong. The climax was that I ran out of water and I was halfway there. I did not know what to do.

     I often say that I have more luck than intelligence. Indeed, just when I imagined myself sleeping alone and  hungry in the cold  forest, I saw two farmers harvesting corn. I turned to them with teary eyes and begged " agua porfavor " water please. Luckily I have minimal Spanish. I received water from the generous farmers, and they showed me the right way. The generosity and kindness of Mexicans never ceases to move me.

     In the end I arrived in San Mateo, a sweet town that received the title of magic town. Rightly so. It is very beautiful.

     if there is one advantage to losing the way, the advantage is to meet unique plants that only grow in remote places. On the way I photographed huge flowers, the size of my head. A combonation of a flower and a cactus, something special. 

    When I tried to forget about the fact that I was lost in the forest and looked at the views I had a lot of fun. The walk was in a forest of pines and pine cones everywhere. The trees reminded me a little of the pines in Israel, but were completely different.

     I think this story explains why I consider this experience a mature experience. [Some lessons were recorded. I promise.]!

     After a hard day, I returned to the hostel for a hot shower, and hot chocolate on the balcony. I enjoy the chocolates here in oaxaca so much! He sat down next to a guest, tattooed almost all over his body with traditional paintings. He told me about his work, preparing traditional medicines that were not intended for healing but for a psychedelic journey. It was interesting to hear about the culture, symbolism and all kinds of things I had encountered here. 

    For example, why are there lots of skulls everywhere. The peri-Hispanic civilizations were preoccupied with death from a very different angle than the catholics There is no concept of hell, but of life. As death lurks around every corner, the importance of enjoyment in the present life intensifies. That's why skeletons star in street paintings, markets, and tattoos. Sometimes the skeletons are naked and sometimes very well dressed. When I landed in Mexico, I was quite disgusted by all these skeletons. Over time, I came to like them. After the little trip to San Jose, I returned to my beloved city of oaxaca I went on a day trip to Mitla, a small town an hour's drive from the city that is known for its unique archaeology. I was joined by Lauren, an American I met at the hostel. Lucky she joined me, because without her I wouldn't have made it to Mitla alive. My Spanish wouldn't allow it. We had great fun together. 

    We happened to arrive at a church in the center of the city, and Kinsenira was just there. The Catholic equivalent of Bat Mitzvah. At the age of 15, the birthday girl is officially accepted into the Catholic religion. The ceremony is probably extremely important, because the event was dedicated to one girl and the church was bursting with people dancing in their best clothes. I want to mention that it was Wednesday afternoon. Mid work day! 

    We enjoyed the event, the music and the traditional dances. After the event, we looked for the archaeological complex and did not find it. Each time they pointed to the church and we didn't understand why. After too much time, we realized that the site is adjacent to the church. These spanish bastards built a church right on the temple of the local people. This to Show power and control. The remaining ruins have been preserved with impressive geometric decorations and with hints of the glorious empire that flourished before the Spaniards. 

    Oaxaca was good to me, I didn't write about all the sweet gallery cafes I entered, the colorful markets and the pleasant encounters I had. But they were an integral part of my positive experience here. In a brave move, I bought a night travel ticket to a colorful town 11.30 hours drive from here. San Cristobal. Like Mary Poppins, I feel the spirit telling me to move on. Happy for what happened and curious about the new city
    Read more

  • Day 32

    שבוע עצמאי בווהקה

    January 26 in Mexico ⋅ ☀️ 23 °C

    נשארת במקסיקו, נשארתי בווהקה, אבל בשבוע האחרון התחלתי בדרך חדשה. סב חזר לקנדה ואני, עצמאית יותר מתמיד. לטוב ולרע

    לטייל לבד מביא איתו אתגרים והזדמנויות חדשות. לא פעם כשטיילתי בהודו, חשבתי שהיותי סולה הפך אותי ליותר נגישה להיכרויות עם בני המקום. פה היכרויות שכאלה נדירות אפילו יותר כי הספרדית שלי גרועה ביותר. 

    ובכל זאת חצי שעה אחרי שסב עזה פגשתי חבר חדש. אמן הדפסים. קוראים לו איסבן, למי שתהה השם לא מקסיקני בכלל. האמת שהמקור היה איבן כמו השם הרוסי, עם שגיאת כתיב בדרך. (;

    למרות שהשם לא מקומי, איסבן הכי מחובר לשורשים שלו שאפשר. הוא משתייך לקבוצה אתנית פנים מקסיקנית של הספוטק. Sapotec מדבר את השפה, ומחזיק בתואר פילוסוף ספוטקי, אחרי שלמד  באוניברסיטה פילוסופויה ואומנות ספוטקית. 

     בשבעת השנים האחרונות, הוא מנהל סדנת/ גלריה של הדפסי עץ.

    נכנסתי להציץ, ומהר מאוד קיבלתי כיסא. 

    על השולחן במרכז הגלריה תמיד מכונסים 2-3 תלמידים ככה שהמקום תמיד מלא. אחרי שיחות מעניינות, קניתי הדפס והצטרפתי לצבוע אותו בצבעי מים. היה לי כל כך מרגיע לשבת ולצייר שמאז כל יום שאני בהווקה סיטי אני באה לשבת אצלו בגלריה. 

    הוא הזמין אותי בשבת, לערב ציורים מזקל, ונשנושים. (החרקים הקראנצים שכולם אוכלים כאן היו ביניהם) בספרדית קוראים להם chipolites שם חמוד שלא מתאר בשום צורה את המוצר הקטן והמוזר. חרק הרבה יוצר מתאים בעיניי....

    הצטרף חבר של איסבן  שמכין מזקל בעצמו. הוא נתן לנו לטעון שלושה טעמים מיוחדים. את פרח המריגולד אני הכי אהבתי אז בחרנו את הבקבוק. 

    מדובר במשקה חזק ביותר שעלה לי לראש בקצב מסחרר. לצייר שיכורה זו חוויה מטורפת. סתם ציירתי כד קרמיקה שישב בצד אבל פתאום כל הצללים נהיו כל כך בולטים הרגשתי שאני תובעת בהם. 

    אחרי ערב מיוחד במינו יצאתי יום אחרי לעיירה קטנה בהרים san jose de la pacifico. העיירה הקטנה ידועה בשקיעות מטורפות, היה לי מזל שהגעתי בדיוק בזמן לשקיעה וזכיתי לראות את המראה המושלם. יום אחרי הכל היה מעורפל. 

    העיירה הייתה בשבילי חוויה מבגרת. כשמתארים משהוא כמבגר, נראה לי שבעצם מתכוונים למאתגר. 

    החלטתי באומץ שמקורו לא ברור, לצאת יום למחרת לטראק בהרים לעיירה פצפונת בשם סן מתאו. לכאורה הטיול היה 2.3 שעות  הליכה מסן חוזה. עם גוגל מפס מתעתע ואינטרנט קלוקל, טיול שהיה אמור לקחת שעתיים וחצי, לקח לי 6 שעות. עליתי,ירדתי, עליתי וירדתי וטעיתי וטעיתי וטעיתי. 

    השיא היה שנגמר לי המים והייתי בחצי הדרך. לא ידעתי מה לעשות. 

    לא פעם אני אומרת שיש לי יותר מזל משכל. ואכן בדיוק כשדמיינתי את עצמי ישנה לבד ביער רעבה, ראיתי שני איכרים קוצרים תירס. 

    פניתי אליהם בעיניים דומעות agua porfavor מים בבקשה. מזל שספרדית מינימלית יש לי. 

    קיבלתי מהאיכרים הנדיבים מים, והם הראו לי את הדרך הנכונה. הנדיבות וטוב הלב של המקסיקנים לא מפסיקה לרגש אותי. 

    בסוף הגעתי לסן מתאו, עיירה מתוקה שקיבלה את התואר עיירת קסם. בצדק

    אם יש יתרון אחד בלאבד את הדרך, היתרון הוא לפגוש בכל מהי צמחים יחודיים שגדלים רק במקומות מרוחקים. צילמתי בדרך פרחים אדירים, בגודל של הראש שלי. מעין החלאה של פרח וקקטוס, משהוא מיוחד. כשניסיתי לשכוח מהעובדה שאני אבודה ביער והסתכלתי על הנופים נהנתי מאוד. ההליכה הייתה ביער אורנים ואצטרובלים בכל מקום. העצים הזכירו לי קצת את האורנים בארץ, אבל היו שונים לחלוטין. 

    אני חושבת שהסיפור הזה מסביר למה אני מחשיבה את החוויה הזו כחוויה מבגרת. כמה לקחים נרשמו. אני מבטיחה. 

    אחרי יום קשה, חזרתי להוסטל למקלחת חמה,ושוקו חם על המרפסת. אני כל כך נהנת מהשוקואים פה בווהקה! 

    התיישב לידי אורח, מקועקע כמעט בכל הגוף בציורים מסורתיים. הוא סיפר לי על העבודה שלו, הכנת תרופות מסורתיות שלא נועדו לריפוי אלא למסע פסיכודלי. 

    היה מעניין לשמוע על התרבות, סימבוליזם וכל מני דברים פגשתי כאן במקסיקו והעלו לי שאלות בלי תשובות מספקות. 

    למשל, למה בכל מקום יש מלא גולגלות. הציווילזציות הפרי היספניות היו עסוקים במוות מזווית אחרת מאוד מהקטןלים. אין מושג של גהנום, אלא של החיים. כיוון שהמוות עורב בכל פינה, החשיבות של הנאה בחיים הנוכחיים מתעצמת. לכן, בציורי הרחוב, בשווקים, בקעקועים מככבים השלדים. לפעמים השלדים ערומים ולפעמים מגונדרים. 

    כשנחתי במקסיקו, די נגעלתי מכל השלדים האלו. עם הזמן, אני מוצאת בהם חן. 

    אחרי המסע הקטן לסן חוזה, חזרתי לעיר האהובה שלי ווהקה סיטי.

    נסעתי לטיול יום למיטלה, עיירה קטנה שעה נסיעה מהעיר שידועה בזכות ארכיאולוגיה מיוחדת במינה. הצטרפה אליי לורן, אמריקאית שהכרתי בהוסטל. מזל שהיא הצטרפה אליי, כי בלעדיה לא הייתי מגיעה בחיים למיטלה. הספרדית שלי לא הייתה מאפשרת את זה. 

     היה לנו כיף אדיר ביחד. הגענו במקרה לכנסייה במרכז העיר, ובדיוק היה שם קינסנירה. המקבילה הקטולית לבת מצווה. בגיל 15 ילדת היום הולדת מתקבלת רשמית לדת הקטולית. הטקס כנראה חשוב ביותר, כי האירוע הוקדש לילדה אחת והכנסייה הייתה מפוצצת באנשים לבטושים בבגדים הכי יפים שלהם. אני רוצה להזכיר שהיה מדובר ברביעי בצהריים. אמצע יום עבודה! 

    אנחנו נהננו מהאירוע , מהמוזיקה ומהריקודים המסורתיים. 

    אחרי האירוע, חיפשנו את המתחם הארכיאולוגי ולא מצאנו אותו. כל פעם הצביעו על הכנסייה ולא הבנו למה. אחרי יותר מדי זמן, הבנו שהאתר צמוד לכנסייה. ההיספנים הגואליים האלה בנו כנסייה בדיוק על המקדש של בני המקום. מפגן כוח ושליטה מכואר. 

    החורבות שנשארו השתמרו עם קישוטים גאומטרים מרשימים ועם רמזים לאימפריה המפוארת שפרחה לפני הספרדים. 

    ווהקה הייתה טובה אליי, לא כתבתי על כל הבתי קפה המתוקים הגלריות שנכנסתי אליהן, השווקים הצבעוניים והמפגשים הנעימים שקרו לי. אבל הם היו חלק בלתי נפרד מהחוויה החיובית שלי כאן. 

    במהלך אמיץ, קניתי כרטיס נסיעה לילית לעיירה צבעונית 11.30 שעות נסיעה מכאן. סן כריסטובל. 

    כמו מרי פופינס, אני מרגישה שהרוח אומרת לי להמשיך הלאה. שמחה על מה שהיה וסקרנית לעיר החדשה 
    Read more

  • Day 20

    הגעתי לחצי הטיול, איך אני יודעת? לא כי אני סופרת את הימים או מתכננת בצורה מחושבת. אני יודעת כי אתמול סב עזב בחזרה לארץ הקפור, לעשות סנו בורדינג בקנדה. 

    האמת שתכנון הוא בכלל לא הצד החזק שלי ובימים האחרונים שיניתי את התוכניות 5 פעמים. 

    זה התחיל כשהגענו ל oaxaca city  ווהקה סיטי בהגיה נכונה. אחרי נסיעה טלולה של שש וחצי שעות עם אנגל, חבר שהכרנו יום לפני והסכים לתת לנו טראמפ איתו לעיר. הנסיעה הייתה משוגעת. קודם בכל בזכות הסיטואציה, במקום לקחת אוטובוס איטי וקופצני נסענו עם חבר באוטו פרטי. היתרון הכי גדול היה שיכולתי לעצור לפיפי מתי שרציתי!.

     הדרך הייתה יפיפיה עם שינויי צמחיה בכל כמה שעות. בהתחלה, צמחית חוף, דקלים, שיחים דהויים וקקטוסים. כשהמנועים של האוטו התחילו לעבוד קשה בעלייה הנוף השתנה לגונגל פראי, בצידי הדרך דוכנים על גבי דוכנים של פירות טרופים. אחרי שלוש שעות בגונגל הררי עם פיתולים חדים (מזל שאנגל נהג מקצועי) יצאנו לעמק פתוח עם צמחייה יבשה קקטוסים ושדות אגבה. ככה הגענו לווהקה סיטי, עיר שהתאהבתי בה במבט ראשון1. כבר אני יודעת שבעוד כמה שנים, כשאעבוד בעבודה מרחוק, אני באה לגור כאן לחצי שנה לפחות. 

    יש כאן את כל הדברים שאני אוהבת, אומנות, בתי קפה בתים צבעוניים ועצים. האמת שלא ידעתי אבל מרכז העיר מוגדר כאחת מאתרי המורשת של יונסקו! 

    בעיקרון באנו לכאן כדי לקחת טיסה לקנקון יומים אחרי, אבל ברגע שהגעתי הרגשתי שאני צריכה להישאר. 

    בהחלטה אמיצה אני וסב דחינו את הטיסה בארבעה ימים. 

    למה? כי ביום הראשון בכלל קבענו סיור מחוץ לעיר. הסיור היה מושלם. התחיל בביקור במאפייה מסןרתית, שם טעמנו לחם מסורתי (מודה היה מגה יבש אבל היי חוויה) המשכנו לשמורת טבע שנקראת petrefyed waterfalls. בריכות מים מלאות במלחים וחומרים כימיים שגורמים להם לבעבע למרות שהטמפרטורה לא עולה על °20. 

    כשהגשם יורד המים נשפחים על האבן ובתהליך כימי כלשהוא יוצרים צורת נטיפים מהממת. הסתבבונו בין הסלעים ושכשכנו רגליים במים המלוחים. הליכה בשמורה הייתה שקטה, בלי רעשי מכוניות או מכונות רק רוח והנוף משקיף על מרחבים עצומים. 

    קינחנו את הסיור בסיור במזקקת מזקל, המשקה העיקרי של האזור, שעשוי מפרי האגבה. התהליך נעשה תוך כדי עישון במשך שבוע, מה שנותן למשקה האלקוהולי אופי מעושן. למדנו שאם רוצים להוסיף ניחוח אדמתי לסיפור, מיישנים את המזקל עם תולעים איכככס. קניתי למזכרת, כולם יכולים לנסות משני בקבוקי המאה מיל שקניתי (מבטיחה שקיניתי את הכשר בלי התולעים) 

    את הימים הבאים הקדשנו לסיורים בתוך העיר. השיטה המנצחת בעיניי היא להירשם ל free walking tours. נפלנו על קבוצה מדהימה ומדריך מקסים. נהינו חבורה ויצאנו כמה פעמים מאז. כל ערב כמעט אני מוצאת את עצמי בבר עם מוזיקה חיה. ערבוב של רגאיי ומוזיקה לטינית. הנגנים חברים של המדריך שלנו ואנחנו כבר מכירים אחד את השני. 

    אחת הבנות מהטיול, וונדי, מקנדה, היא ספרית מקצועית. יום אחרי הסיור קיבלתי תספורת מושלמת באמצע הפארק. הצילה לי את הקצוות המפוצלים! קיבלנו המון מבטים סקרנים אבל זו הייתה חוויה אדירה ואני מאוד אוהבת את התספורת החדשה שלי!

    עשינו סיור בגן הבוטני, לא היה מקום בסיור באנגלית אז נדחפנו לאחד בספרדית. מהר מאוד הבנו שיותר מחצי מהאנשים לא מדברים ספרדית אז הרגשנו פחות זרים, אפילו פגשנו זוג ישראלים מקסימים מתל אביב. הגן מלא בצמחייה יחודית לווהגה. עצים משונים, קקטוסים בכל הגדלים והצורות והרבה תירס. מה שנקרא oaxaca in a nutshell. אירי הסיור הלכנו עם הישראלים לשתות משקה קקאו ותירס מיובש. משהוא מיוחד. בכלל קקאו הוא אחד מהמאכלים המרכזיים פה. הטעם קצת שונה מהשוקולד התעשייתי שאנחנו מכירים. מוסיפים את הקקאו בכל כך הרבה דברים. שוקו, עוף, תירס ועוד. אפילו ניסיתי קרם ידיים מקקאו

    סיור שאהבתי במיוחד היה סיור אומנות רחוב, עם מדריכה מצחיקה בטירוף בשם מריה. האומנות רחוב עשירה במסרים. הרבה גולגלות מגונדרות, (לא מפחדים כאן מהמוות) נשים עם תירסים ואנשים עם הבעות פנים מעניינות. 

    אני אוהבת אומנות רחוב גם בגלל שהמון פעמים מדובר באמירות פוליטיות על פמיניזם, חברה, דת וכו. 

    ווהקה סיטי היא עיר קסומה, החלטתי להישאר כאן עוד. 

    אתמול סב חזר לקנדה. היה לנו טיול מדהים ביחד. אתגעגע מאוד!

    מצד שני  אני שמחה על ההזדמנות להתחיל בדרך עצמאית. 

    דילגתי על אזור שהיינו בו מזונטה, עיירת חוף על הים הפסיפי, מקווה שבימים הקרובים אכתוב פרק השלמה

    מתגעגעת לכולכם 

     
    Read more

  • Day 14

    Puerto es condido

    January 8 in Mexico ⋅ ☀️ 28 °C

    כשאני חןזרת לארץ אחרי תקופה בארץ קרה, כבר על הצעד הראשון מהמטוס, מקבלת שוק אוויר חם ולח. ככה הרגשתי כשנחתנו בשדה התעופה הפצפון של פורטו אסקונדידו
    בהמלצת דודה מיי. אחת הערים הדרומיות במקסיקו.
    כבר ביום הראשון הרגשתי את השרירים שלי משתחררים ונרפים.
    בילינו בעיר 4 לילות וכל יום דגמנו חוף אחר. כיף להישאר באותו מקום כמה ימים כי אז מצטברים כל מיני הרגלים קטנים שהופכים לשגרה מנחמת. בבןקר אני יורדת לקנות פרי טרופי אחר, אננס פאפאיה או קיווי, אנחנו מכינים את הפרי עם יוגורט וגרנולה ואוכלים ארוחת בוקר על גג ההוסטל המהמם שמשקיף לים. אחרי כמה שיחות טלפון של התעדכנויות, אנחנו יורדים לקפה la mar, בית קפה מתוק שנמצא בתוך משאית צהובה. בעלת הקפה, מאריאנה בערך בגיל שלנו, מכינה לנו קפה מושקע, אמריקנו קר עם הרבה קרח. אני לא מתאפקת ומזמינה עוד עוגיה בצד. העוגיות שלה מושלמות ואחרי שלושה ימים ביקשתי מתכון (אצרף אותו למטה)
    אחרי הקפה אנחנו שוב רעבים( בעיקר אני), אז עוצרים באחת המסעדות הפשוטות על הרחוב. מסעדות שכאלו לרוב מנוהלות על ידי אמא ובת והאוכל פשוט תענוג. פעם אחת הזמנו דג שלם מטוגן!
    עם בטן מלאה אנחנו יוצאים לטיול על החוף. ביום הראשון דגמנו את החוף המרכזי. מצאנו פינה שקטה ומוצלת בין כמה אבנים. ממש על שפת הים הוצבה אבן בגובה שלי לארוך ולרוחב. על האבן חיו מאות צדפות וחיות ים צמודות אבן. לעולם לא ראיתי כזה עושר של חיות צמודות אבן. למדתי בתוכנית של נטפליקס ( life on our planet) שחיות צמודות אבן הן אחד המינים העתיקים ביותר בעולם. אז יש לי הרבה כבוד אליהן. נגעתי בחיה שהיא חצי מדפה חצי אלמוג, למרות שאולי בדיעבד לא כדי, והיא זזה, ממש הגיבה להפרעות שלי. מודה זה היה די מרגש.
    יום שאחרי, עשינו הליכה לחוף מרוחק מימין למרכז וצעדנו לאורכו בערך 2 קילומטרים. עם רגליים רטובות התפעלתי מהגלים האדירים גובה 2 מטר. רגע לפני שהגל נשבר, אור שמש חודר את המים ויוצא צבע כחול בהיר בהיר. מראה מופלא.
    ביום השלישי יצאנו לחוף השמאלי la bunta לקחנו לשם אתת "הקולקטיבו" האוטובוס המקומי, שהוא בעצם משאית על גג כחול שמתקבצים בו מלא אנשים.
    אחרי 20 דקות נסיעה הגענו לחוף שכולם כאן אוהבים. עשינו הליכה לאבנים בצד החוף, שם פגשתי אומן צדפות שדג אותם, פותח ומנקה אותם, פורס על צלוחית ומגיד עם סלסה ולימון הצצתי על התהליך בעקביות ואפילו זכיתי לטעום!
    אחר הצהריים צפינו בשקיעה עם פינה קולדה שמוגשת בתוך אננס.
    חיה את החלום.

    מוסיפה את המתכון של עוגיות שוקולד רוזמרין
    recipe rosemary cookies
    226 g butter
    1 c brown sugar
    1 c reg aug
    2 c flour
    1/4 c cacao
    1 egg
    1 egg yolk
    vanilla
    1 tsp baking powder
    1/2 tsp soda
    1/4 tsp salt
    rosemary (handful)

    rosemary with sugar with hands
    mix sugar with butter (brown butter) -> mix a lot
    add eggs and vanilla

    different bowl: all the dry ingredients

    add dry with wet -> don’t overmix

    balls then freeze

    180 c for oven for 10-12 mins
    Read more

  • Day 9

    גואנו חואטו

    January 3 in Mexico ⋅ ☀️ 20 °C

    ראשון בינואר, תחילת השנה החדשה, ארזנו את התיק ויצאנו לעיר חדשה. נסיעה של ארבע שעות צפונה ממקסיקו סיטי לגאנו חואטו ף, עיר ציורית וצבעונית

    בפעם הראשונה בחיי, עליתי על אוטובוס יוקרה עם משענת מיוחדת לרגליים, טלוויזיה והכי חשוב שירותים פנימיים!. יצאנו מהעיר הסוענת (מקסיקו סיטי)למרחבים מדבריים מלאים בקקטוסים עד שהגענו ליעד, עיר קולוניאלית בעמק. העיר מוקפת  הרים שפעם היו עשירים במתכות יקרות אבל התרוקנו בשיטתיות בחמשמאות השנים האחרונות. מסתבר שהעיר ישבה על אחד משלושת המכרות הגדולים בעולם. 

    גאונו חואטו מלאה בכנסיות גרנדיוזיות סמטאות מאלפות, נגני רחוב ואומנות. הרגשתי כאילו אני נמצאת בעיירה איטלקית עם טוויסט לטיני מקסיקני. 

    כמה שהעיר יפיפיה, קשה להתעלם מהעובדה שכל היופי הזה נבנה במחיר ששולם על ידי תושבי המקום. נכפה עליהם לעבוד במכרות החשוכים, בעבודה מסכנת חיים. כשביקרנו באחד המכרות, ירדנו בערך מאה מטר לתוך האדמה. בחלק הנמוך ביותר, המדריך סגר את מתג התאורה. חושך מלחיץ. 

    לסבל הכרוך בעבודה בחושך כזה, אפשר להוסיף את הדרישה המפרכת מהעובדים/עבדים לסחוב סקי אבנים בכובד 50-60 קילו.... כל זה בשביל מה? מתכת יקרה?... 

    למרות ההיסטוריה המכוערת, גאנו חואטן היא עיר יפיפיה ושוקקת. למזלנו, הגענו להוסטל מושלם מקושט בציורי קיר, צמחים ושני חתולים. טאקו וקקה ניקוד "סגול"  (queka). כמה שהחתולים חמודים ככה הם גם חצופים. התפתחו בינינו יחסי אהבה שנאה. 

    ההוסטל שלנו corral de 

    .. היה מקום אידאלי למנוחה, במקרה בדיוק שם חטפנו את מחלת ה-" turista". מסתבר ששבוע אחרי ההגעה למקסיקו רוב התיירים חוטפים קלקול כיבה דרמטי. המצב שלי היה יחסית קשה, אפילו וויתרתי פעם אחת על ארוחת ערב !!! 

    האמת שאם כבר לקבל קלקול כיבה אז בגאנו חואטו. ההוסטל מזמין אותך פשוט להישאר שם כל היום לקרוא ספר ולשתות תה וקפה לסירוגין. 

    הארוחת בוקר מוגשת בתשע, זמן מקסיקו, משמע לא מתחילים לאכול לפני עשר ורבע. הקצב של המקום התאים לבריאות שלי ונהנתי מאוד מהמנוחה. 

     לאבא שלי, שבטח נלחץ מכל דיבור על מנוחה בחופשה חשוב לי לציין שמדי פעם גם זזתי ועלינו לתצפית הכי גבוהה בגאונו חואטו. כדי להגיע לצלב הלבן הגבוע ביותר, עלינו לפחות 800 מטר. הרבע הראשון היה בין סמטאות קטנות של העיר. במעבר חד הגנו למדבר חולי עמוס בקקטוסים וסברסים כמעט בשלים. אני עם ההיבריס שלי החלטתי לקטוף סברס ירוק ושכחתי שהיד שלי תתמלא ישר בקוצים. אפילו לא יכולתי לאכול אותו..  🫣

    העליה הייתה קשה, עשיתי הרבה רעשים של מישהיא לא בכושר אבל נהנתי מאוד מהתצפית. עקפנו את ההר וגילינו שכר. מסתבר שגאנו חואטו הוצפה כמה פעמים בעבר. 

    כשהגענו לצלב הלבן הסתכלנו על הנוף המרהיב בדיוק לחמש דקות . העצמות שלי קפאו אז הודעתי מהר שצריך לחזור. אבל לא לפני תמונה ראויה. 

    האמת שלפני שהגעתי למקסיקו הייתי בטוחה שאני נוחתת היישר לקיץ. טעיתי, החורך במרכז מקסיקו מזכיר קצת את החורף הישראלי. קר אבל לא מספיק כדי שהבתים יהיו מחוממים. היו לי הרבה דעות קדומות שכאלה על מקסיקו והארץ הזו לא מפסיקה להפתיע אותי. זה דווקא כיף. 

    אבל עכשיו אני בטוחה במאה אחוז שאנחנו נוסעים למקום חם puerto es cobdido  בהמלצת דודה מיי.  אני יודעת שחם שם כי בדקת באינטרנט את המזג אוויר והטמפרטורה לא יורדת מ20° 

    טיסה של שעה דרומה לחוף על האוקינוס השקט תעשה את העבודה.
    Read more

  • Day 6

    ימים אחרונים של 2023 במקסיקי סיטי

    December 31, 2023 in Mexico ⋅ ☀️ 22 °C

    מקסיקו סיטי הפתיע אותי מאוד.תחבורה ציבורית הרבה יותר טובה מבוונקובר עם מטרו ואוטובוסים שמגיעים כל שלוש דקות על השעון. לפעמים כדי להגיע ממקום למקום מצאנו את עצמנו ברכבת שעה... זה רק מסביר עד כמה העיר הזו עצומה! אנחנו כיסינו רק ב5% מהעיר. 

    מסבר שהשכונות בעיר מסווגות לנושאים. אנחנו גרנו בשכונת החשמל, כל החנויות באזור של ההוסטל שלנו מכרו מנורות, מכשירים אלקטרונים תיקונים ועוד שירותים בסגנון. מדי פעם אפשר לראות חנויות שיוצאות מכלל החשמל, היוצאים מן הכלל הם בתי קפה. 

    המקסיקנים לוקחים את הקפה שלהם מאוד ברצינות, אז גם אנחנו. סירבנו לשתות את הקפה אינסטנט בארוחת בוקר וירדנו לקפה אפיקו. מקום קטנציק, תמיד מלא באנשים עם מכונת קפה ענקית וקפה מצוין. 

    שכונה נוספת שטיילנו בה הייתה ווידה דה  לה רוזה, הפלורנטין של תל אביב, שכונה קווירית עם מופעי דראג ודגלי גאווה . מודה,הופתעתי מאוד ממנה. 
    מכיוון שאני אחיינית ממושמעת, עצרנו במסעדה שדודה מיי המליצה לנו. הזמנתי סופה לה טורטיה. מרק מושלם. את הכנאפה לא הספקנו בפעם הזו אבל נגיע שוב לעיר בעוד כמה ימים בדרך ליעד הבא הבא.

    נסענו גם לשכונה של פרידה קאלו, האומנית אולי הכי ידועה של מקסיקו שהיא אישיות בפני עצמה. לא יכולנו להיכנס למוזיאון כי כל הכרטיסים sold out אז ישבנו וקראנו עמוד וויקיפדיה שלם עליה.

     התחלנו עם הרגל חדש, לקרוא בוויקפדיה על דברים שלא נגישים ללא דוברי ספרדית. למרות שלא נכנסנו למוזיאון, השכונה הציורית מרמזת על הסביבה בה היא חיה ואולי גם הייתה למקור להשראה. מאוד נהנתי להסתובב שם, במיוחד מהפארק השכונתי שבו קוראינו זוגות מבוגרים ( הורים שלי פלוס) רוקדים סלסה למוזיקה מקסיקנית, ככה סתם ביום ראשון אחר הצהריים. אפשר ללמוד מהם איך לחיות את החיים. 

    היום האחרון במקסיקו סיטי היה גם היום האחרון של השנה. אני מרגישה הקלה שנת 2023 נגמרה ומתפללת ששנת 2024 תביא קצת יותר תקווה שקוט וביטחון. חגגנו את הסיום של השנה בהוסטל על הגג. היה ערב רבוי שלבים. פונץ עם רום על הגג בשש,ארוחת ערב צמחונית בשבע.(המתנדבת שארגנה את האירוע הייתה ישראליתוהכינה בורשט עם שמנת למנה ראשונה!) משחקים, משחקי שתייה וריקודים. כמובן שחתכנו לישון הכי מוקדם ב1:30 בלילה. 

    אני כותבת מעיר אחרת,גאונות חואטו 4 שעות צפונה ממקסיקו סיטי. כיף לצאת קצת מהעיר ולהוריד הילוך. תקראו לי פלצנית אבל אני מתה על זה שכל בוקר אני כמה מציוצים של ציפורים. 

    הייתי בהחלט יכולה לחיןת בלי הפעמןנים בכנסייה

    אכתוב שוב בקרוב.
    Read more

  • Day 2

    נחיתה רכה רכה רכה

    December 27, 2023 in Mexico ⋅ 🌙 10 °C

    אחרי מיליון פרידות, וחיבוקים, ארזנו (אני וסבסטיאן) תיק של 10 קילו לחודשיים טיול במקסיקו. הפעם אני לא נוסעת לבד, מצטרף אלי סב, אחד החברים הטובים שהכרתי בתקופה שלי בUBC.
    נחתנו בארבע בבוקר בשדה התעופה של מקסיקו סיטי אחרי טיסת לילה לא פשוטה בלי שינה. חיכינו בסבלנות עד שהבתי קפה יפתחו כדי שנוכל להזריק קפה לדם כדי לצלוח את היום בעיניים פתוחות. ישבנו במקום מקסים, עם קפה מצוין וארוחת בוקר נפלאה. אין כמו לפתוח ככה טיול. ליד הארוחות בוקר, נכנסנו לכנסייה עצומה בדיוק לסוף המיסה. הכנסייה מפחידה, ובכניסה אפשר לראות את ישו בקבר זכוכית מדמם לא ציפיתי שום דבר אחר מקטולים.
    עם בטן מלאה עלינו ארבע קומות כדי להגיע להוסטל שסגרנו חודש מראש.
    לא יכולנו עדיין לעשות צ'ק אין אבל קיבלו אותנו בפנים חמות. הכרנו שם מטיילת מצ'ילה מתוקה.היא ממש הנאה כפולה. גם מקסימה וגם יודעת ספרדית. אני כל כך התרגלתי לטייל במקומות שהרוב המוחלט מדבר באנגלית. פה הרב המוחלט לא מבין אותי, והספרדית שלי מאוד מביכה. הציליאנית איזי (קיצור של איזדורה) עוזרת לנו ומלמדת אותנו בסבלנות מדהימה.
    ישבנו לאכול טאקוס, מאז אכלתי כבר עוד פעמיים ואני אפילו לא 48 שעות כאן. יש דוכנים בכל פינה וזה פשוט מדהים טעים וחריף אששש.
    הסתובבנו במוזאון של היסטוריה מקסיקנית. הולכים לנו כמו זומבים בין ציורים אבסטרקטים, תערוכת צילום שהתרכזה באלימות הקשה כאן וציורי קיר וגרוטסקים.
    בערב, אחרי שנץ חובה, יצאנו למשחקי היאבקות, ספורט מאוד פופולרי באמריקה הלטינית מסתבר. חבורה של בבונים שריריים בטחתונים צבעוניים ותךבושות זוהרות שמרביצים אחד לשני. תאכלס זה סתם ריקוד, אף אחד לא באמת נפגע אבל זה כל כך ריאליסטי שצרחתי מפחד 75% מההופעה. אין ספק שזה must see!
    ה-must see הבא שהלכתי אליו היה הפירמידות של האצטקים (pyramids de Teotihuacan). אתר ארכיאולוגי שעה נסיעה ממקסיקו סיטי, בארך שני קילומטרים. זו עיר שהייתה כנראה העיר להיות בה בשנת 400-500 לספירה. פירמידות ומבנים מאבן ומקגשים לאל השמש, הירח והכי אהבתי אל הנחש הפרווטי. היינו שם כל היום, הלכנו בין הפירמידות, ציורי הקיר ופסלים מסוטטים מאבן. הכל היה מושלם חוץ מזה שהייתי מאוד רעבה ולא התארכנתי עם סנדוויצ'ים. אין חדש תחת השמש. בדרך חזרה עוד טאקוס מקלחת ולישון
    Read more

  • Day 104

    סיכום לא סיכום לקנדה

    December 10, 2023 in Canada ⋅ ☁️ 2 °C

    כבר כמה שבועות שאני לא כותבת. האמת שהיו לי ימים שלא עשיתי יותר מדי חוץ מלכתוב, אבל לא על עצמי ולא בעברית. בינתיים הצטברו כל כך הרבה זכרונות וטיולים שלא הצלחתי למסור לכם. היום יום אחרון שלי בוונקובר (חצי אמת אני חוזרת שוב בפברואר) והערב כבר נוסעת היישר לקיץ, לבוריטו, טאקו, אלמוגים, מוזיקה ומה לא. מקסיקו מחכה לי.
    מאז שהפסקתי לכתוב הייתי בשתי חופשות יפיפיות. שבוע בוונקובר איילנד, שם טיילנו עם שלושה מכוניות 15 אנשים בטבע הקסום...
    גלשתי, פעם ראשונה בחיים ואפילו הצלחתי לעמוד על הגלשן!. החוף בצד הכי מערבי של האי, היה מלא באיים קטנטנים, גלים שוצפים ושקיעות ממיסות. באחת הנסיעות ירדנו לחוף בזמן השפל, 500 מטר של שפל. רגע יוצא דופן.
    ישנו בווילות airbnbו הכנו ארוחות ערב ביחד. נוצרה קבוצה חזקה ומגובשת של ישראלים, גרמנים,יהודים קנדיים ואוסטרלי אחד. סבסטיאן האוסטרלי איתי עכשיו למקסיקו(;
    בחופשה השנייה, יצאנו אותה קבוצה, אותה אווירה לוויסטלר, עיירת סקי בהרים. הגענו בדיוק אחרי סערת שלג שצבעה בלבן את כל האזור. אני לא עושה סקי, אבל כן עושה מלחמת שלג עם חברים,שבה הפסדתי הפסד משפיל. אני גם עושה snow tubing שזה גלגל מנופח שגולשים איתו בגבעה.עמדתי בתור עם כל הילדים והיה שווה את זה.
    לא פספסנו אף חג ושום מאכל קשור.את חנוכה חגגנו בכל יום, עם כל השירים, הסופגניות, ספינג' ואפילו לאטקס. כריסמס חגגנו ב-24 עם המבורגרים עבודת יד (כולל הלחמניה), בורשט של הפולנים, סמבוסק ובייליס (ליקר קפה)
    לכל הדואגים מהתבוללות, ביום של חג המולד דאגתי לאכול אוכל סיני בחוץ כמו יהודיה טובה בצפון אמריקה.
    השבוע האחרון היה חמוץ מתוק. מתוק לסיים עם כל המבחנים העבודות ששברתי עליהם את הראש, ולצלוח את הסמסטר המאתגר. מתוק לחשוב על הקפיצה שעשיתי באנגלית, דיבור וכתיבה.מתוק לחשוב על כל החוויות שצברתי, המראות שראיתי, והאנשים שהכרתי כאן.
    חמוץ להיפרד ולהבין שתקופה נגמרה לה . האמת שכמעט את כל החברים החדשים שלי אני בטוח אראה בשנה הקרובה, ברלינאים בגרמניה, ישראלים בישראל. עדיין, התקופה הזו ביחד הייתה ייחודית , והיא לא תחזור על עצמה. כיף וטוב שהיה.
    בקושי סיימתי את המסע הראשון וכבר מתחילה את ההרפתקה הבאה.
    מבטיחה לכתוב יותר ממקסיקו.
    Read more

Join us:

FindPenguins for iOSFindPenguins for Android