Going east

אז נשתף פה את עוקבינו המסורים בסיפור דרך אחרון ומיוחד לסיכום החוויה שנכתב בשני חלקים- החלק הראשון אני כתבתי ואת החלק השני יעל.

באים לרגש,

אז יעל המדהימה ❤️ שאני לומד לאהוב ולהעריך יותר מיום ליום לקחה אותנו ליומהולדת שלי לשני לילות במאריוט שהיוו את שני הלילות האחרונים של הטיול המשותף שלנו כולו

המלון ענה על כל הציפיות שלנו ועקף אותן פי מליון-

הצלחנו להנות מ4 פעמים בופה עם 4 מטבחים שונים שהשף מוציא לך מנות אישיות של פסטה פירות ים בערב אם תרצה וחביתת חלבונים עם גבינת עזים ובייקון לפי בקשתך ובסוף אתה זוכה לקנח בפונדו ממזרקת שוקולד וגלידות ומוסים בטעמים מענגים שונים

מילאו לנו את החדר לבקשת יעל המדהימה באמת באמבט קצף וקישטו לנו אותו בוורדים שכתבו את השם שלי ולוו בעוגת שוקולד מריר הכי טעימה שטעמנו בחיים

בחדר גם היו סבונים שהתמלאו פעמים ביום בניחוח חמאת תפוז ותפריט מיוחד שבו אתה יכול לבחור את סוג הכרית עליה תחפוץ לשים את הראש

אבל יותר מכל הדברים החומריים בחדר שהיו באמת מדהימים , זכינו לקחת שלושה ימים ובאמת לעבד, לעכל לבכות משמחה ומעצב על כל המסע המדהים שעברנו והזכות שלנו להכיר זה את זו.

באמת שזכיתי בשותפה הכי טובה בעולם למרתון הזה של חצי שנה מלאה בתרבויות, נופים, מאכלים, צחוק , שמחה , עצב , התרגשות ואני בר מזל שזכינו לחוות את זה ביחד

זכינו להסתכל זה לזו בעיניים ולהוכיר תודה בצורה הכי כנה ועמוקה בעולם על השותפות שנוצרה ביננו ולמרות שיש לנו עכשיו 40 ימים בנפרד אנחנו מבינים כמה זכינו לחוות געגוע בעוצמות מטורפות כאלה עוד לפני שאנחנו מתפצלים

אז אני כותב את המילים האלה מהמטוס, מצליח לא לבכות כי הסאונה היום ייבשה את כל הדמעות שעוד לא זלגו, ובאמת מבין שזכיתי בבת זוג שמושלמת בשבילי

ועכשיו לפרק הבא בדרום קוריאה , לא לשכוח לעשות סאבסקרייב לסיפור החדש מבטיח שיהיה פחות רגש יותר חוויות ביזאריות.

חלק שתיים יעל:

הפינוקים האחרונים ברגעים האחרונים
עכשיו שאנחנו כבר על מטוסים שונים, כל אחד טס שש שעות ארוכות לכיוון אחר בעולם יש קצת זמן לעכל ולכתוב על הימים האחרונים.
היום הולדת של תמיר יתרחש ביום הראשון שלו במונגוליה, בלעדיי, ועל אירוע כזה לא יכלתי לוותר ולכן בשני לילות האחרונים שלנו נסענו למלון יוקרתי.
הוא אומנם נקרא מאריוט אבל הוא לחלוטין מרגיש סיקס סנסס ובתור שני אנשים ציניים מאד וביקורתיים כלפי מלונות יקרים כי לצערנו כמו שתמיר אוהב להגיד בפעם האחרונה שעשינו קקי לא יצא כסף (עדיין) לא הייתה לנו שום יכולת לא להתאהב באופן מוחלט במקום.

זה התחיל בחדר מטורף והמשיך בנוכחות מינימלית של הודים והרבה מאד מערביים.
המחירים במלון היו קצת קשים לכיס שלנו (600 רופי לבקבוק מים מינרליים!!!) אז כשירדנו לארוחת ערב שתוכננו להיות מצומצמת וכלכלית וגילינו שב150 שקלים (אם מדברים ברופי זה עדיין נשמע יקר בבקשה אל תחשבו כמה רופי זה) מקבלים את הבופה הכי שווה שנתקלנו בו אי פעם שכלל שלושה מטבחים שונים מנות פיצה ופסטה להזמנה אישית ועמדת בשרים היה קשה שלא לצרוח מאושר.
כמובן שבאותו ערב אכלנו כמות פסיכית של מזון ועלינו כשאנחנו מחזיקים את הבטנות הנפוחות שלנו ונרדמנו תוך דקה.

את היום השני במלון הקדשנו להערכה אין סופית על הזכות שלנו להיות ביחד ולטייל במשך חצי שנה בכל מקום שנפשנו חפצה, ואיזה כיף שרוב הזמן שתי הנפשות חפצו באותו דבר.
נזכרנו באינסוף רגעים שמחים קטנים גדולים וגם עצובים שהיו לנו בטיול וכולם נראו קסומים.
על אף השיח היה מאד קשה להכיל שבקרוב אנחנו נפרדים (לתקופה הכי ארוכה בכל הזוגיות שלנו) ומתחילים בשני מסעות נפרדים, כל אחד במסע שנכון לו כרגע.

כדי להתלהב אפילו יותר מהמלון דיברתי עם פקידת הקבלה המתוקה בעולם (לעובדי סיקס סנסס היא התנהגה כמו ג’אם והרגיש לנו שאם היא הייתה עובדת איתנו היא הייתה לירי) שעשתה מעל ומעבר כדי לגרום לתמיר להרגיש שזו היומהולדת שלו. השתדלות שכללה כיתוב בעלי ורדים על המיטה, סידור המגבות בצורת עוגה ומילוי אמבטיית קצף עם כמון עוד ורדים. בערב תיכננו ללכת למסעדת המישלן שיש במלון אך כמובן שלירי ההודית תפסה אותנו ואמרה שהיא תעשה לנו 50 אחוז הנחה לכבוד היומהולדת של תמיר על הבופה אם אנחנו רוצים- אח הודו והקסם שלה לגרום להכל להסתדר.
אז כמובן ששוב אכלנו מלא, תוך שתמיר מצהיר שאין צורך הפעם לאכול הרבה כדי להצדיק את המחיר כי היה ממש זול, היו על השולחן שתי עיקריות ושש צלחות מלאות בכל טוב. לקראת הקינוחים היה צריך לעצור את תמיר שלמרות ששוב נכשלתי ביכולת לשמור סודות מולו והוא ידע שיש עוגה שלמה בחדר אכל עוד שמונה קינוחים בבופה.
תיאורים נוספים על תענוגות המלון נשמור בליבנו כמו הקשר המקסים עם המציל, התפריט של הכריות שאפשר לבחור, כמות מקורות המים בחדר וכו.Read more