Reimposta ricerca
טיול למזרח 2021-2022טיול למזרח 2021-2022
SatelliteModifica percorso

טיול למזרח 2021-2022

novembre 2021 - aprile 2022
Un’avventura di 157 giorni di Alonzarka Leggi altro
  • 52impronte
  • 4paesi
  • 157giorni
  • 495fotografie
  • 51video
  • 36,1kchilometri
  • 25,3kchilometri
Segui Calendario Condividi Lista dei desideri
Data ascendente
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 39

    Kho phangan 0.4

    31 dicembre 2021, Tailandia ⋅ ☀️ 27 °C

    אני מרגיש חי כשאני שומע מוזיקה שגורמת לי להתרגש.
    אני מרגיש חי כשאני בוהה באש חיה ובועטת.
    אני מרגיש חי כשהגוף שלי מצטנן במים קרים.
    אני מחליט שהיום זה יום שאני אטבול במפל.
    אני מתחיל ללכת בדרך הראשית ועוצר כמה מוניות ומתמקח על מחיר כדי להגיע למפלים שנקראים paradise waterfall.
    בסוף סימנתי לטרמפ ובחור בן 30 לחייו עוצר לי והדבר הראשון שהוא אמר לי ״זה יום המזל שלך, אני אקח אותך״.
    אנחנו מגיעים למפל בן כמה קומות שבכל קומה בריכה, ובאחד מהם אפילו היו שני אבובים מנופחים וחבל תלוי על עץ ובבריכה הזאת טבלנו אני והבחור שהצלחתי לשכנע לבוא איתי, ועוד קבוצת בריטים, אבא ובן רוסים ועוד כמה שפשוט נהנים מהמפל.
    הדגים במים לא חששו כלל מאדם, אפילו ניסו לנגוס בעור שלנו, ואני שונא שדברים נוגעים בי במים, פעלתי מחשש ופחד שמידיי פעם התגברתי עליו.
    לאחר מכן המשכתי ברגל כק״מ לחוף שנקרא Malibu, חוף מהמם שהוא חלק ממפרץ עצום עם נוף הררי ופראי עם חול לבן עצי קוקס מים צלולים ונדנדה.
    בחוף התיידדתי עם בחור תאילנדי מבנגקוק שלאחר מכן גם הקפיץ אותי חלק מהדרך חזרה למרכז, משם תפסתי טרמפ בטנדר והגעתי לשוק לילה שוב שם אכלתי ואז תפסתי טרמפ על אופנוע עם בחור, והתחלתי להתארגן למסיבת הפול מון שבשבילה התכנסנו לקופנגן.
    אני קובע עם טינה מקאוצ׳סרפינג שנלך יחד, אנחנו נפגשים בECHO hostel יושבים להכיר על פופים בחוף.
    משם אנחנו ממשיכים למאנץ ב7/11 ומשם לפול מון.
    כשהגענו לחוף ה-Hadrin ראיתי את הטירוף שכולם מדברים עליו כשמדברים על פול מון.
    לאורך רצועת חוף ענקית ורחבה עשרות עמדות דיג׳יי שבכל אחת מהן מוזיקה שונה ומסיבה שונה, מופעי אש, שעון דיגיטלי ענק סופר לאחור את הזמן לשנה החדשה, מנורת ירח ענקית ואלפי אנשים צבועים בצבעי גוף צבעוניים.
    אני וטינה נהננו כלכך שכמעט ולא צילמתי דבר.
    קפצנו ממסיבת הטכנו, למסיבת ההיפ הופ, למסיבה עם דגל הגאווה, למסיבה אלקטרונית ומשם למסיבה עם מוזיקה היפית, רגאיי, ופופ.
    במסיבת הפול מון ראיתי את כל האנשים שהכרתי באי.
    ראיתי את כל הישראלים שפגשתי לאורך כל הטיול, את התאילנדים שהכרתי בקופנגן, את הזוג הסינגפורי, את החבר׳ה הבריטים מהמפלים.
    אני לא מתבייש להגיד שאני חד משמעית אושייה.
    הרבה ישראלים אמרו לי ״אתה אלון? שמענו עלייך המון״
    היה רגע בו ממש התרגשתי שהיה את השיר Where is the love של black eyed peas שצרוב מזכרוני עוד מהימים שהייתי רואה השמיניה אצל סבתא איילה.
    לקראת חצות אני וטינה הלכנו לכיוון השעון, הספירה לאחור הייתה היסטרית.
    מלא זיקוקים, צבעים, שלטי אש, זיקוקים מספינה רחוקה מאירים את כל האוקיינוס, הלב בעננים והאדמה רועדת.

    Where is the love - black eyed peas    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 40

    Kho Phangan 0.5

    1 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ⛅ 28 °C

    שנה אזרחית חדשה.
    יש לי כרטיס מעבורת יציאה מקופנגן ביד.
    טינה התאילנדית שפגשתי בפול מון הצליחה לשכנע אותי לוותר על הכרטיס ולהישאר יום נוסף.
    טינה היא בחורה יפייפיה, בת 25 ממוצא תאילנדי שהכרתי באפליקציית קאוצ׳סרפינג, מורה לאנגלית בבית ספר בינלאומי בקופנגן, חלק ניכר מהתלמידים שלה קוראים שחר, עדי, ונועה.
    ילדים למשפחות ישראליות שבחרו להעביר את חייהם לקופנגן.
    התחלנו את היום בזה שארזתי את עצמי מההוסטל לדירה של טינה.
    לטינה יש כלבה בשם רוז שטינה מדברת איתה באנגלית.
    הן צמד מהאגדות, ממש כמו נסיכת דיסני וחיית המחמד שלה.
    טינה לקחה אותי באופנוע שלה למסעדה עם נוף על הג׳ונגל שממנו ניתן לראות את הים.
    טינה סיפרה לי על האי מעין מקומית והיא אמרה לי שנתוני מזג האוויר במכשירים חכמים לא עובדים באיזור קופנגן משום שמזג האוויר הטרופי הוא ככ הפכפך שאין מידע על כך.
    היא סיפרה שהקורונה היכתה מכה חזקה את האי שמבוסס על תיירות.
    כתייר הצלחתי לראות איזורים שלמים סגורים ומוצעים למכירה, עיר רפאים, אין נפש חיה באיזורים שלמים.
    כשהמגפה פרצה אנשים שגרים בקופנגן היו צריכים לצאת מהאי כי לא היה פרנסה לאנשים.
    משם המשכנו לטרק של רבע שעה בג׳ונגל והגענו לנקודת תצפית שנשארתי בה פעור פה.
    משם המשכנו לחוף האהוב על טינה, החוף היה סוער ולא נכנסנו אליו, אבל הנוף שווה הכל.
    בנוסף להכל, מראה עיניי כאבו מכמויות הפלסטיק האדירות שהיו בחוף הנטוש.
    טינה סיפרה לי שבעיית הפלסטיק בתאילנד אכן בעייתית: אנשים משתמשים בפלסטיק בכל דבר, שקיות פלסטיק אורזות כל דבר, אנשים שותים קוקה קולה בשקית פלסטיק עם קשית, הרגלים זוועתיים.
    טינה הייתה המורה לאנגלית לילד הישראלי שמת מהמדוזה הקובייתית, והיא סיפרה שהוא היה ילד שובב והרפתקן שמצא את מותו בגיל 9.
    משם בדרך חזרה עברנו בנקודה בה הנחל מתחבר לים, וזה מחזה דיי רגיל, אבל אני התלהבתי מעצם זה שאני עומד בנקודה שבה מים מתוקים מתחברים למקור מים מלוחים בזרימה תמידית.
    משם אני וטינה עצרנו במפל להשתכשך, ומשם לבריכה סודית ונסתרת שמשקיפה לים, תענוג אמיתי.
    וכמובן, שמשם נסענו לחוף כדי לצפות בשקיעה.
    לצפות בשקיעה בקופנגן זה הרגל קבוע למקומיים, ואני חושב שזה הרגל מדהים לפגוש את השמש, אפילו קצת.
    העיקר להימצא עימה.
    משם המשכנו לשוק לילה שקורה רק ביום שבת.
    משם עצרנו במסעדה ועשינו טייק אווי לדירה של טינה, התקלחתי אכלתי והרשנו לעצמנו לנוח אחרי יום מלא הרפתקאות.
    למחרת בבוקר כבר עליתי על המעבורת חזרה לסוראט תאני ומשם ליעד הבא: Ratchaprapha damn.

    I do believe when people brings joy & love, the universe gives it back the same way. Thank you from the bottom of my heart. Alon.    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 44

    Ban Ta Khun hospital

    5 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ☁️ 31 °C

    אחרי מיני-וואן וטרמפ על טנדר אני מגיע לפארק הלאומי של הסכר, מדשאות ענק מלאים במקומיים צופים לעבר הסכר העצום.
    אני עושה סיבוב מרוב סקרנות ומנסה לחפש מקום להעביר בו את הלילה.
    רוב האנשים שניסיתי לתקשר איתם אמרו לי ישר “NO” וחלקם הגדול פוצחים במשפט היחידי שהם יודעים באנגלית ״I don’t speak English”
    עמדתי ליד מפת הפארק, מנסה למפות את המקום.
    ילדה תאילנדית שראתה אותי ישר ניגשה אליי וראתה שאני מנסה לבקש עזרה.
    היא וחבריה ישר נתרמו לעזור לי למצוא מקום לישון בו, באותו הזמן מתחיל לרדת גשם ואנחנו תופסים מחסה.
    לאחר שבחרתי מקום לינה, לקחו אותי בטנדר עד למלון שביקשתי ואפילו האמא של הילדה התאילנדית שילמה עליי את הלילה הראשון והתרגשתי מאוד.
    למחרת אני קם עם חום, באמצע פארק לאומי, אין מקום לאכול חוץ מאשר המסעדה שהמלון עובד איתם.
    אני מעביר חמישה ימים במנוחה, יום אחד המסעדה לא הייתה פתוחה ואכלתי בדוכן ליד אורז, קינחתי באבטיח ושתיתי מיץ מנגו מתרכיז.
    אי אפשר להזמין אוכל, אבל מזל שיש 7/11 קרוב שעושה משלוחים ועשיתי משלוח של מצרכים.
    ביום החמישי אכלתי פרוסת לחם, תפוצ׳יפס ומיץ וביקשתי מבעלת הדוכן לדעת היכן נמצא בית החולים הקרוב.
    חזרתי לחדר ואחרי כמה דקות הגיע אחראי המלון ונתן לי בדיקת קורונה, הסברתי לו שעשיתי אתמול אנטיגן והראתי לו שיצאתי שלילי, אך הוא ביקש שאבדוק שוב וכך עשיתי, ושוב יצאתי שלילי.
    אני נרדם לשעה וחצי, קם והולך למזכירות המלון שם אומרים לי שעוד חצי שעה לוקחים אותי לראות רופא.
    כשהגיע הזמן לנסוע לרופא הגישו לי את כוס התה שביקשתי, העלו אותי על הטנדר ונסענו כמה דקות והגענו למתחם רפואי שם רופא שאל שאלות ובדק אותי.
    לאחר מכן אני מבקש לשכב משום שהיה לי קשה לשבת.
    נותנים לי מים, אני מבקש סוכר, אני לוקח כדור מוריד חום ושוכב על מיטה שאני ממלא אותה בבריכת זיעה.
    אני שומע שירים, מתרגש עד דמעות, חושב על המשפחה והיקרים לי, מדמיין את הרגע בו אני חוזר לארץ והדמעות מעיניי לא מפסיקות לזלוג.
    מגיע אמבולנס עם צוות לבוש בחליפות קורונה, והדברים שחשבתי עליהם כל הדרך לבית החולים היה המרק עוף של אמא שלי, ושזה ממש משעשע להתנייד במיטת גלגלים.
    אחרי בדיקת שתן, דם, וצילום ריאות אני נכנס לבידוד קורונה בחדר עם מיטת ברזל, מרפסת שירותים מקלחת וכל שאר החפצים עטופים ניילונים.
    על המיטה מונחת ארוחת ערב, אורז ודג.
    אני מתרץ שאני טבעוני, ככה עדיף.
    בהתחלה לא הבנתי שאני בבידוד קורונה ויצאתי עם האינפוזיה מחוץ לחדר כשאני רואה שהצוות מסמן לי לעצור ומסבירים לי את החוקים במקום.
    צוות בית החולים פותח קבוצה במסנג׳ר איתי כדי לתקשר איתי.
    התאילנדים רובם לא יודעים אנגלית, והם לוקחים את הכתוב מתרגמים וכך זה חוזר על עצמו.
    מגישים לי אוכל טעים ולפעמים חריף, יש לי טלפון צמוד שאני מחייג לכל מה שאני צריך.
    בזמן השהייה שלי בבית חולים הייתי צריך לבדוק מדדים כל כמה שעות, הוצאתי ויזה לקמבודיה, קניתי כרטיס טיסה, השלמתי פערים בפינגווין והעברתי את הזמן בעיקר במנוחה.
    ביום השני אני עושה RT-PCR וכשאני מתעורר ב02:00 לפנות בוקר לבדוק מדדים אני שואל במסנג׳ר מה תוצאות הPCR ועונים לי שיצאתי שלילי לנגיף.
    אני חוזר לישון ובבוקר מגיע הדוקטור, מסביר לי שכל הבדיקות יצאו תקינות ואני משוחרר מבית החולים אחרי שני לילות ששהייתי שם.
    המסע לשחרור מבית החולים היה מתיש, בעיקר מול החברה בה אני מבוטח.
    כל שיחה שלי עם הביטוח התנתקה אחרי כמה דקות ואז הייתי צריך להתקשר שוב ושוב ושוב, ובכל פעם מחדש לאמת את פרטיי ולספר את גלגול האירועים.
    חברת הביטוח מצהירה שהיא רק מגהצת את האשראי שלה, ובית החולים הודיע לי שהוא לא מקבל אשראי.
    אחרי שיח קצר אישרו לי להוציא כסף מהכספומט וביקשו ממני לשמור את הפתקית כחלק מהמסמכים להגשת התביעה.
    הכספומט לא הוציא פתקית, ונסענו לבנק של החברה ואמרו לנו שאין ביכולתם להוציא מסמך המעיד על משיכת הכסף.
    אחרי דקות ארוכות בניסיון לתפוס את פספורטקארד אמרו לי שבמידה ולא יצא פתקית יש רק לציין זאת במייל בהגשת התביעה.
    אנחנו עוצרים ב7/11 ואני קונה לי ארטיק גויאבה טעים בזמן שמחכים לי ברכב, משם ממשיך לבית החולים, משלם ואמבולנס לוקח אותי חזרה למלון שלי.
    גיליתי שניקו לי את החדר וזרקו לי חפצים כמו המנקה לשון שלי וכל מיני פלסטיקים ומזל שכך היה.
    למחרת אני כבר מאורגן ומסודר, עושה צ׳אק אאוט לוירוס הוויראלי ולמלון.

    I want at first to say thank you.
    Thank you for the dedicated care, for giving me everything I wanted, for your patience and kindness of all the hospital team that took care of me and helped me to pass this 3 days and become healthy again
    Thanks for the nurses, for doctors, for everyone in the hospital.
    I know I was annoying sometimes but you are doing your work best!!
    Keep doing your work as you do.
    You are champions.
    People in Thailand are the most kind and nice people I have ever met, never let your smile go down.
    So fuck coronavirus, and good luck in work.
    I appreciate you so much.
    Alon Zarka from Israel 🇮🇱

    נשלים את הכל - רביב כנר.    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 47

    Ratchaprapha to Kho PP

    8 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ⛅ 29 °C

    צוות המלון לוקח אותי לסכר.
    בדרך לשם התנגן שיר ברדיו של בוב דילן כשהקשבתי למילים שלו הרגשתי שזה בא בדיוק בזמן.
    אני נפרד בחיבוק מלא הערכה מאחראי צוות המלון ולוקח לי שייט בסירה פרטית.
    אני עובר את כל עמדות התשלום אחת לשייט השנייה לכניסה לפארק לאומי והשלישית אני כבר לא זוכר.
    אני עולה על הסירת עץ עם המוצ׳ילה ויוצא להפלגה של שעתיים.
    הרגשתי ניצחון, הרגשתי שהנוף היה שווה את הדרך.
    ללא ספק היה נוף עוצמתי ובלתי נתפס.
    מקור מים עצום ובו עשרות איים, מוקף במסלעים ענקיים.
    אלה היו שעתיים שעברו כמו דקותיים.
    משם אני לוקח מיני-וואן לסוראט תאני, ומשם מיני-וואן למחוז קראבי.
    במיני-וואן קשקשתי עם שתי תאילנדיות מתוקות וכשהגענו לתחנת אוטובוס המרכזית בקראבי ישבנו לאכול יחד.
    משם המשכתי למלון קרוב למעבורת.
    אני מזמין לי בFoodpanda פיצה, כדורי גבינה וצ׳יפס והולך לישון.
    ישנתי זוועה, מצד אחד המזגן בדיוק עליי ומצד שני השמיכה גורמת לי ישר להזיע, אין איזון בין החום לקור.
    לאחר מכן אני לוקח גראב למעבורת, שם התחילו הצחוקים.
    הייתי כל כך במצב רוח שלא הפסקתי להגיד מילים בתאילנדית למנקה של השירותים, לשוטר שהיה שם ולעוד תאילנדי שהיה שם.
    ההתרגשות מתגברת.
    אחרי הכל, Kho phi phi זה האי אליו נופר הגיעה ואז התבשר לה שסבא חולה מאוד ואם היא מעוניינת להספיק לראות אותו אז היא צריכה לחזור הביתה.
    ברגע שנופר הגיעה לקופיפי היא כבר לקחה מעבורת חזרה, ואני כאן כדי להשלים את המשימה ולסגור מעגל.
    לקראת סוף השייט אני יושב בחוץ ומשקיף אל האי.
    נושם את האוויר, מסתכל על המים, ושומע את אותו השיר ששמעתי באוטובוס מבית הילל חזרה לנתניה כשאמא אמרה לי שאלה הימים האחרונים של סבא.
    אחרי כשעתיים של מעבורת אני מגיע לאי, אוכל בבורגר קינג ומדבר עם שני אחים צרפתיים.
    אני הולך למגורים שמצאתי באגודה ולוקח לי חדר.
    משם אני הולך לסרוק רצועת חוף באי, אוכל לי גלידת קוקוס, שותה שייק מנגו עם מריחואנה, מחליט לשים לק על הציפורניים, הולך למופע אש ומשם שוב משכנע ירקן בחנות פירות וירקות לחתוך לי אננס.

    ״נופי היקרה.
    אולי את מזהה את המקום הזה ואולי לא.
    כאן דרכת את רגלייך, באי הזה.
    ובאותו הרגע שזה קרה, סבא נתן את אותותיו ומצאת את עצמך מחשבת מסלול חזרה הביתה.
    אני בטוח שברגע שראית את החיוך על פניו של סבא, זה היה שווה לחצות את הכדור בשביל זה אפילו עוד אינסוף פעמים.
    והנה אני כאן, דורך כאן, וממשיך.
    סבא כאן ובכל מקום, מסתכל בגאווה ועם אותו חיוך מתוק אני מרגיש שהוא שמח שיצא לי להמשיך את הטיול שלך.
    תודה נופי על פיסת גן עדן עליי אדמות.
    אני אוהב אותך סבא.
    אלון.״

    Blowing in the wind - Bob Dylan
    He lives in you - Lebo M    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 49

    Kho phi phi

    10 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ⛅ 28 °C

    הלחות בקופיפי היא מהגבוהה ביותר שהורגש לי.
    אני כל יום הסתובבתי עם בגד ים ואותה גופייה.
    אתמול קניתי כרטיס לשייט מאורגן הכי מפורסם באי.
    סיור בשייט לאי Kho Phi Phi Leh.
    הסיור התחיל בשעה 13:00 וחיפשתי אטרקציות להנעים את זמני עד לסיור.
    ממש סמוך למגורים שאני משכיר יש מדרגות שמובילות לנקודת תצפית, והדבר הראשון שאני עושה על הבוקר זה עולה את כל המדרגות הרחבות, העבות והתלולות לעבר התצפית עם שקית מלאה אננס חתוך ובקבוק מים.
    הגעתי לנקודה מותש ומתנשף, מסדיר נשימה.
    עשיתי כמה תמונות ויצא לי לשוחח עם אם ובת ישראליות שכבר היו 7 פעמים בתאילנד.
    אני יורד מנקודת התצפית ואוכל ארוחת צהריים פיש אנד צ׳יפס אנגלי וסמוסה הודית.
    לאחר מכן מגיע לעמדה בה קניתי את הכרטיס ומשם מובילים אותנו כקבוצה להמתין.
    היינו אני, מבוגר איטלקי, וזוג נרווגים.
    לאחר מכן התקדמנו לעבר המפרץ בקופיפי משם עלינו לשייט, בדרך הצטרפו שתי בנות ישראליות שאיתן ביליתי את הסיור: ענבר וטליה.
    על הסירת עץ היה מבוגר הולנדי, ושני זוגות נוספים.
    התחלנו בחוף הקופים ששם הקופים אדישים לבני אדם.
    משם המשכנו למערה ויקינגית, שאין לי מושג מה הסיפור מאחוריה.
    משם עצרנו במפרץ יפייפה ומשם המשכנו לנקודה בה צללנו.
    אני מודה שהייתי פחדן מהעומק, מהחיות במים, מהמדוזות, מהקורונה בשנורקל, ובעיקר פחדתי לפספס את החוויה.
    לצלול עם שנורקל זה בין הדברים שאני הכי אוהב לעשות, ובין הדברים שאני מפחד מהם לעיתים.
    אני צולל ורואה כוכבי ים, אלפי דגים, קיפודים, מלפפוני ים, דגי חרב, ואפילו מדוזה ורודה שגרמה לי לצאת מהמים.
    משם עברנו בפארק לאומי למפרץ שנקרא Maya bay.
    זה היה מפרץ עם החול הכי לבן שראיתי שכמובן שלקחתי מזכרת, המים הכי צלולים שראיתי ויופי שאני כבר לא מצליח לתאר במילים, באמת.
    בחוף היה שומר שאחראי לכך שאף אחד לא יחשוב לעצמו שזה חוף שאפשר להיכנס אליו וזה בשביל לשמור על המגוון הביולוגי שלו, וכמובן שהיה אדם אחד טיפש שפשוט התחיל לשחות פנימה וכשהוא שם לב שמסמנים לו לצאת כל החוף בהה בו במבוכה.
    במים היה אפשר לראות כרישים קטנים וצהובים וגם כרישים טיפה יותר גדולים.
    לאחר מכן הקפנו את המפרץ ועצרנו שוב לצלילה לצד השקיעה, לאחר מכן חזרנו לכיוון החוף המרכזי של קופיפי ועצרנו באמצע הים כדי לזכות לראות את הפלנקטונים.
    זה משהו שחיכיתי לו מתחילת הטיול!!!
    קראתי שזה תופעה מיוחדת שבה ישנם פלנקטונים שמייצרים אור כתוצאה מתגובה כימית שהופכת
    לאנרגיית אור.
    הדוגמא המוכרת לתופעת הביולומינסנצייה היא גחליליות, דיונונים, אלמוגים תמנונים ודג הפנס המוכר.
    אני מתלבט אם להיכנס למים, הפחד מהווה מחסום.
    לפתע אני רואה שובלים מוארים על פני המים, בהתחלה חשבתי שאלה נחשים, אבל אלה היו הפלנקטונים.
    אני שם שנורקל ונכנס למים, בחושך מוחלט.
    אני שוחה במים מעט ולפתע אני רואה שהמים מנצנצים באור כחול, כמה שחיכיתי לראות את זה!!
    יצאתי מהמים בהיי מטורף, בהרגשת הישגיות וסיפוק אדירים.
    לאחר מכן חזרנו לחוף, תשושים ומסופקים.
    אני ענבר וטליה אכלנו יחד בשוק לילה המקומי ומשם המשכנו לבר על החוף.
    ישבנו על הבר, דיברנו, צחקנו, זכיתי להכיר את הבנות טיפה יותר ונהנתי מכל רגע.
    לאחר מכן חיפשנו משהו מתוק ומצאנו את עצמנו עומדים עם עוד שני ישראלים בדוכן קרפ שבעלת הדוכן לא הייתה מוכנה לקבל אותנו משום שהיא הייתה לחוצה לסגור, ובצדק. (השעה 01:00)
    הרבה זמן לא צחקתי ככה, פשוט ככה סתם.
    שני הישראלים היו כל כך עם אופי ישראלי שלא הפסקתי לצחוק, זאת הייתה לגמרי הצגה.    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 50

    Kho phi phi island

    11 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ⛅ 29 °C

    קשה שלא להתאהב בקופיפי.
    אי קטן, הכל מרחק הליכה, חופים מהסרטים.
    קופיפי הוא האי הכי יקר שיצא לי להיות בו, והוא לגמרי שווה את זה.
    מרוב שהאי קטן הפרצופים כל הזמן מוכרים, ואני מטייל בו רק כמה ימים.
    זה האי הכי נקי שהייתי בו עד כה, בכניסה לאי משלמים 20 באט בשביל לשמור על ניקיון האי.
    ב2004 היכה את האי גל צונאמי שהרס את מרבית המבנים והותיר אחריו כ700 הרוגים תיירים ומקומיים.
    המקומיים באי ששרדו את האסון סובלים מחרדות, ומטראומות.
    שמעתי סיפור על אמא שאיבדה את הבת שלה ועד היום מפחדת להיכנס למים.
    היא ניצלה בזכות זה שהספיקה לעלות לנקודת תצפית בזמן.
    אני מתעורר מאוחר, ומעוניין להגיע לרצועת חוף שאפשר להגיע אליה בסירה בלבד.
    אחרי שאני אוכל במסעדה הודית ישראלית אני מטייל לאורך החוף, עוצר בבר הקבוע שלי ורואה שם בחורה תאילנדית שהכרתי שהיא עובדת במכון עיסוי תאילנדי באי.
    אנחנו מתיישבים יחד, ובשלב מסויים היא עושה לי מסאז תאילנדי שחילץ לי את העצמות.
    משם אני שואל לשייט לרצועת חוף שאני מעוניין להגיע אליה ומשנה את דעתי משום שלא היה לי מספיק כסף בפאוץ, ומחליט ללכת לרצועת חוף אחרת.
    אני הולך במשך חצי שעה מזיעות ומתנשפות, בין העליות לירידות, עושה הפסקה בחוף פה ובחוף שם ובסוף מגיע לחוף שהחלטתי שאני נשאר בו.
    החוף היה צמוד לבית מלון, כיסאות חוף, בריכה שמשקיפה לים, ונדנדות, צריך יותר מזה?
    אני מכיר זוג טרי, היא ויאטנמית והוא אמריקאי.
    אני משאיל מהם את השנורקל וצולל, משם מקשקש עם הויאטנמית המתוקה שנינו יושבים בחוף ועושים פילינג חול, השמש שוקעת ואני חוזר למרכז האי.
    אחרי מקלחת מרעננת אני יוצא לאכול פיצה, מקנח בגלידת אוראו ב7/11 ומתיישב בבר הקבוע שלי, לבד.
    לבד כי בחרתי לבד.
    לבד כי אני פשוט נהנה מהלבד.
    למחרת אני כבר עם המוצ׳ילה שוב על הגב.
    נפרד מהאי ללא הגדרות.
    אי ההיפסטרים והקעקועים.
    אי החתולים, הלחות, והמים הצלולים.    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 52

    Kho Hong & Raily beach.

    13 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ⛅ 30 °C

    אני מגיע לRaily beach, מקום שסימנתי כיעד חובה!
    למרות שהמקום מחובר ליבשת תאילנד המקום מוקף כולו בהרים ובשביל להגיע לריילי צריך סירה של 8 דקות.
    אני מגיע לחוף, ורואה שהמקום מאוד יקר מנסיבות ההנגשה אליו ולוקח סירה לAo Nang הצמוד.
    כשהגעתי לחוף עברתי בבית מלון והפקידה בקבלה הבינה שאני רק צריך עזרה ולא באתי לעשות אצלה צ׳ק אין והיא סירבה לעזור לי.
    גם נהגי הסירות צחקקו עליי כשרציתי לנסות להבין איך מגיעים לאו-נאנג ואמרו לי להתחיל לשחות.
    אני מתמקם בהוסטל ומזמין דרכם שייט קיאקים.
    אני מתארגן זריז מהרצון שלי להספיק כמה שיותר.
    אני לגמרי מרגיש שאלה הימים האחרונים שלי בתאילנד.
    ובאלי למצות את המקומות החדשים שאני מגיע אליהם.
    מגיע מיני וואן, ואיתו מטייל גרמני שעשינו את הסיור יחד.
    כשאנחנו מגיעים לנקודה בה עלינו לקיאק עברנו בשפל בוצי עמוק ומשם התחלנו את השייט בשלושה קיאקים.
    אחד שלי, של הגרמני ושל המדריך התאילנדי.
    אנחנו חותרים לתוך מפרץ צוקי ענק, בדרך להקות דגים קופצים כמו טיפות גשם על פני המים, אנחנו רואים קופים מתפסים על הצוקים ועוצרים בחוף צר שנגלה בין הצוקים להפסקה.
    המדריך ראה שהשרירים שלי מתחילים להראות סימני עייפות והוא קושר את הקיאק שלו לשלי והוא חותר את
    המשך הדרך.
    אנחנו נכנסים פנימה, לנהרות בין הצוקים, רואים לטאת כוח קטנה ונכנסים בין יערות עצי המנגרו שאלה עצים ששותים מי מלח ומפזרים קצף על המים שנראה כמו זיהום תעשייתי.
    אנחנו מסיימים את השייט ורואה שהגאות עלתה ומתלהב.
    בערב אני מתהלך ברחוב התיירותי הראשי באו-נאנג ורואה בר שעושה שמח ומרים את האווירה.
    זוג בפרק ב בחייו, הוא בריטי והיא תאילנדית נהנו מאוד מההרמות שהכנסתי לאווירת הבר והם מזמינים אותי לשתייה חופשית עליהם.
    אני מדבר עם הבריטי והוא מספר לי שמחר בבוקר הוא השכיר סירה פרטית שתקח אותו לKho Hong.
    לפי הסיפורים שהוא סיפר לי הוא אמר לי שלדעתו זה האי הכי יפה בתאילנד.
    אני מקבל הזמנה למחר לשייט על חשבון הזוג לאי וקופץ על ההזדמנות.
    למחרת אני מוכן בחוף כמו שקבענו, מגיעים לאי קטן שאף אחד לא מתגורר בו, זה אי שמגיעים אליו לסיורים בלבד.
    צמוד לחוף בין השיחים והעצים ראינו לטאות כוח ואחרי זה עלינו לנקודת תצפית ° 360 ואני עושה את זה יחף וזה לגמרי אתגר את כוח הסבל שלי.
    לאחר מכן אנחנו עוזבים את החוף, אני לוקח שייט לריילי וסורק את האי.
    אני רואה חוף ממש יפה עם מערה עם מלא בולבולים.
    אני עושה מסלול טיפוס ומגיע לנקודת תצפית שווה, חוזר לאורך החוף בזמן שקיעה וחוזר לאו-נאנג.    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 53

    Ao Nang, Krabi.

    14 gennaio 2022, Tailandia ⋅ ☀️ 31 °C

    באו-נאנג אין כלבי רחוב.
    באו-נאנג הלחות נמוכה ואוויר קריר מורגש בלילה ואפשר לראות הרבה מסגדים.
    אני מחליט להשכיר אופנוע לחצי יום.
    אני נוסע לפארק הלאומי Khao Ngon Nak.
    אני מתחיל את הטרק וכל הדרך שומע רעשים שאני מנחש שזה רעשים של חרקים שנמצאים על העצים.
    הרעש היה חזק מאוד, רעש של ג׳ונגל עמוק.
    המסלול היה תלול, סלעי ושורשי עצים פרועים.
    זה ללא ספק הטרק ברמת הקושי הגבוהה ביותר שעשיתי עד כה בטיול.
    אני עולה במעלה המסלול, לעבר נקודת תצפית, בדרך אני נתקל בזוג בלגי שנפגשנו במסלול טיפוס בריילי ואנחנו ממשיכים יחד.
    בדרך אני נתקל בסוג של זוחל שנראה כמו לטאה ולגמרי זיקף עליי את אמצעי ההגנה שלו, ובין הדברים שהבהילו אותי רוב הזמן במשך המסלול היו הפרפרים שכל פעם התעופפו להם כשהחלפתי בדרכם.
    היו פרפרים מהממים שחורים כחולים צהובים ואפילו ראיתי פרפר לבן מנוקד.
    לאחר מכן טבלתי בבריכה במורד הנהר והייתי פחדן, לא היה לי אומץ להיכנס עם כל הגוף ונשארתי עם הרגליים בתוך המים.
    משם נסעתי חזרה להוסטל כשבדרך היו פילים בשדות ומשם החזרתי את האופנוע ואכלתי במקום הקבוע שלי כל צהריים וערב באו-נאנג שאמא ובת מנהלות והם עשו לי מחיר מוזל וקבוע על כל המנות והגישו לי מנות לפי המרכיבים שבחרתי.
    למחרת אני לוקח אוטובוס לתחנת אוטובוסים המרכזית בקראבי, אוכל צהריים ועולה על הנסיעה שלי חזרה לבנגקוק, 10 שעות נסיעה זוז!    Leggi altro

    Guarda la traduzione
  • Alonzarkaטיול למזרח 2021-2022
    Giorno 58

    Phnom Penh

    19 gennaio 2022, Cambogia ⋅ ⛅ 32 °C

    מעולם לא דמיינתי לעצמי שאני אנחת בקמבודיה.
    מעולם לא עלה לדעתי שתיהיה נקודת זמן בה אני איהיה בקמבודיה, שלא להגיד שמעולם לא שמעתי עליה לפני.
    הטיסה עוברת חלק ואני לוקח טוקטוק עם יפני.
    מתמקם בהוסטל, שם סים ויוצא לשוק הצמוד.
    השווקים הקמבודים יכולים להבהיל במראה ראשוני:
    תרנגולות עומדות חיות על דוכן המכירה ומחכות למותן, דגים מיובשים, דגים חיים, דגים על מקל, ובכל צורה שתרצו.
    עשרות קטנועים מזגזגים בתוך קהל צפוף והעוני זועק.
    כבר בבנגקוק קניתי שרשרת לטלפון כדי לשמור עליו.
    אמנם נחתתי אבל הכרת הטרטוריה החדשה לקחה לי קצת זמן לעכל, למרות כל ההכנות מראש.
    אני אוכל אורז עם עוף ונוגס במלא חתיכות ג׳ינג׳ר ומשם ממשיך למוזיאון הלאומי של קמבודיה.
    למחרת אני אוכל קופתאות ירק מטוגנות ופנקייק אננס נדיר ומשם ממשיך למוזיאון ״טואול סלנג״ ברגל.
    זה היה בית ספר ישן שהוסב למתקן כליאה שבו משפחות שלמות כולל ילדים עברו משוא הונאה של עינויים שיטתיים.
    אחד מ12 הניצולים עמד מחוץ לאחד המצגי הזוועות ומכר ספרון דקומנטרי המספר את סיפורו האישי.
    למרות שאחרי סיבוב נוסף שעשיתי וניגשתי אליו לדבר איתו, מאוד רציתי לשאול אותו איך הוא מרגיש לחזור לאותו המקום יום יום ולספר את סיפורו, אבל לא עשיתי את זה.
    משם אני עובר בבית חב״ד לקנות כריות, ומשם השמש שוקעת ואורות צבעוניים מקשטים את אורכה של הטיילת הצמודה לנהר המקונג, ואני מתיישב לאכול גלידת דוריאן ובלילה יצאתי למתחם ברים והתיישבתי בבר צ׳יל שכולם היו בו סינים והברמן בהה בי כמו שבחיים לא בהו בי.
    למחרת אני כבר קובע עם ישראלי ללכת לשדות ההריגה מחוץ לעיר, ומשם ממשיכים לסנטר מרקט ובערב הייתי בארוחת שישי בבית חבד.
    בבית חבד היו קבוצת צרפתים, אמריקאים, ועוד קבוצות שמדברות שפות שונות אבל כששרנו ״שלום עליכם״ כולנו פתאום הפכו אחד.
    אני יוצא מבית חבד ומבול שוטף את העיר.
    אני נוסע לבר מגניב ויושב שם עם עצמי.
    מאחר והישראלי שהייתי איתו בשדות ההריגה טייל עם הולנדית שאיתי בהוסטל, הוא שולח לי מסרון שהיא מחפשת את המספר שלי בגלל שסיפרתי לה ששמעתי על מופע דראג הערב.
    מפה לשם אני משכנע את הישראלי גם להגיע, וכשאני נכנס לבר אני רואה את כל ההוסטל שלי בשולחן.
    כולם אמרו לי שהם כאן בזכותי.
    אמרתי לכם שאני אושייה.
    המופע דראג היה הכי כייף שיש והומה אדם.
    כייף לראות שחיי הקהילה משגשגים במדינה ענייה כמו קמבודיה.
    פנום פן היא עיר מורכבת ומיוחדת וסיפורה של קמבודיה נוגע בנשמה.
    זאת מדינה שבניגוד לישראל, כאשר היא ידעה עצמאות התחולל בה רצח עם.
    זאת מדינה שהאדם הלבן עליון ממעמד הביניים מאחר והרבה אנשים ממדינות מערביות מגיעים לכאן לעבוד ולגור במשך כמה שנים, לחסוך כסף ולחזור מבוססים כלכלית הביתה.
    אפשר לראות את זה כשמעדיפים את השימוש בשער הדולרי מאשר הריאל הקמבודי.
    משפחות קמריות שלמות נקלעות לאלכוהליזם, התמכרות לסמים, זנות, ואלימות נגד נשים וילדים.
    ילדים נשלחים ע״י ההורים שלהם לקבץ נדבות בלילה.
    הקמרים לעומת התאילנדים הם צעקניים, צפרנים, וחיוך זה לא משהו שתמיד מקבלים כאן מכל עובר ושב.
    מה שכן זה שהילדים הקמרים הם הפושטקים הכי חמודים שיצא לי לראות.
    מחכה כבר לחזור אלייך שוב פנום פן.
    עיר שנכנסת ללב.    Leggi altro

    Guarda la traduzione